שם משמואל, נח א׳Shem MiShmuel, Noach 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳הנה בזוה"ק דנח הוא שבת לשון נייחא, ונראה דהנה כתיב והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל ומלת רשע היפך מלת צדיק וידוע מאמר הזוה"ק דצדיק נקרא מי ששומר הברית וממילא יובן אשר רשע נקרא מי שפוגם בברית, ובאשר אמרו ז"ל אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום, כי כל דבר יש לו שורש למעלה ולמטה ומאן דפגים ברית מקלקל האחיזה שלו בשורש ע"כ שוב אין לו מקום וזהו מ"ש והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל שאין להם מנוחה וזה מאמר האר"י על הכתוב, כי גר יהי' זרעך שכל הגלות בא מפגם הברית מהאי טעמא שמחמת הפגם ברית אובד את מקומו ובא גלות ודור המבול שפגמו בברית א"כ נתקיים בהם והרשעים כו' א"כ הי' הם ההיפך ממנוחה, והנה אז"ל בשבת מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה ודור המבול שהי' היפך מנוחה לא פעל עליהם קדושת שבת מאומה אף ששבת קבוע וקיימא אך מחמת שהיו הם ההיפוך לא הי' יכולין לקבל מקדושת שבת ונח שהי' להיפוך הדור ההוא והי' שומר הברית א"כ הי' הוא הכלי לקבל מנוחה על כן כל המנוחה שהשפיע השבת אז בעולם קיבל הוא ולכך נח הוא שבת מלשון נייחא, ולכך שבת הוא גאולה דשבת הוא מנוחה ההיפוך מגלות, וממוצא הדבר נשמע דאין אדם יכול לקבל קדושת השבת רק לעומת מה שהוא שומר הברית וכמה שהוא שומר הברית כל כך הוא נוטל משבת, וזה הוא הב' אותות וצריך להיות אצל כל אדם אות ברית ושבת כי בלתי אות ברית א"א לו לקבל שבת ובאמת י"ל דה"ה להיפוך שא"א להיות שומר הברית בלתי שמירת שבת וז"ש במ"ר ששאלה מטרונה וכי אפשר שתהי' אש בנעורת ואינה מבערת היינו שמצד הטבע א"א להיות שומר הברית ואמת הוא כן אך מחמת שישראל יש להם שבת ועד שבת הי' הכל נמתחין והולכין בימי הקריאה עד שבאה שבת ושב הכל למקורו ומכח זה יש להם לישראל כח מן למעלה מהטבע ולכך יכולין להיות שומרי הברית:
2
ג׳ובזה יש להבין המ"ר אמור פכ"ו טעם שמילה בשמיני משל למלך כו' לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחילה כו' עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת, והיינו דכשם ששמירת הברית הוא למעלה מהטבע כן מילה עצמה הוא למעלה מהטבע וכמ"ש כי עליך הרגנו כל היום זה מילה ומ"מ רואין אנו כל ישראל חיים וקיימין, וע"כ מפני כח למעלה מהטבע ולכך נתנה בשמיני ולכך ב"נ אין נצטוה על מילה דהם אין להם רק ז' מצוות, משום שהם בתוך הטבע ולכך אין להם אלא ז' מצוות, ולכך צריך דווקא שיראה פני המטרונה תחלה וא"א רק באמצעות השבת, שהוא ג"כ למעלה מהטבע:
3
ד׳עוד י"ל באופן אחר כוונת המ"ר במטרונה תחילה דהנה האר"י ז"ל כ' הענין שניתנה מילה בשמיני משום דאז מאיר על האדם ממקום גבוה ואין יכול לסבול עוד הערלה, כמו כן י"ל על יום השבת דאין שם ערלה עליו עד שבא יום השבת דכל דבר נתפעל מהיפוכו, והיפוך ערלה הוא שבת והבן:
4
ה׳בב"ר פכ"ו אשרי האיש זה נח אשר לא הלך וגו' בדור אנוש ובדור המבול ודור הפלגה וכו' ונראה דהשלשה דורות האלו דור אנוש ומבול והפלגה הי' כנגד השלשה דברים קנאה ותאוה וכבוד דור אנוש הי' כבוד דהרמב"ם ז"ל בריש ה' עכו"ם כתב שטעותם של דור אנוש הי' שחשבו שכמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כמו כן רצון השי"ת שיכבד האדם את הכוכבים ומזלות שהם משמשים המשמשין לפניו עכ"ל, והטעם שבאו לטעות כזה י"ל משום שהם פגמו בענין כבוד לכן נסתעף מזה שיטעו בענין כבוד ד', ודור המבול הי' תאוה כמבואר בכתוב, ודור הפלגה הי' קנאה שחששו פן נפוץ וחשש נמרוד פן ימלוך עליהם מלך אחר, כנמצא בספרים, ונח שעמד בג' דורות אלו מחמת שהי' נבדל מהג' דברים אלו, ובאמת בדור המבול לבד מצינו השלשה דברים אלו, ותשחת הוא ע"ז וג"ע כפירש"י והיא תאוה וכבוד כנ"ל וגזל הוא קנאה שמתקנא בחבירו ונוטל ממנו, וכמו שמדת יסוד בקדושה הוא כולל לכל המדות כידוע כמו כן לעומתו בקליפה שהוא מדת התאוה הוא כולל ג"כ קנאה וכבוד ע"כ דור המבול שהי' תאוה נמשך להם כל השלשה דברים רעים, ונח הוא שבת כבזוה"ק, וכשם שנח הי' היפוך הג' דברים אלו כמו כן שמירת שבת מוציא מהג' דברים אלו, וזהו השלש סעודות בשבת:
5
ו׳במ"ר פכ"ה נח על שם קרבנו נקרא הענין דהנה כתיב לא אוסיף כו' ולא יהי' עוד מבול כו' וצריך להבין הלא המבול הי' למען טהרת הארץ וכמ"ש ארץ לא מטוהרה וגו' הרי שהמבול הי' לטהר את הארץ ואם כן אם ח"ו יתקלקל עוד במה יטהר את הארץ אך כוונתו יתב' הוא שלא יעזוב את הארץ שיתקלקל כל כך, עד שיצטרך למבול, וזאת היתה פעולתו של נח בקרבן, דקרבן, הוא מלשון קירוב שקירב הארץ לשמים ואיתא בזוה"ק דנח נקרא צדיק דאחיד בשמיא וארעא, היינו שקירב הארעא לשמים דע"י שהם קרובים להשי"ת אינם יכולים להתקלקל כ"כ ואם מתקלקלים במה הקב"ה מקדים ומייסר אותם טרם הגיעו לתכלית הרוע עד שיתקלקל הארץ וכלשון המ"ר משגמן אני ביסורין בעוה"ז כו' ויותר מזה כתיב בישראל רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקוד עליכם עוונותיכם היינו שאינו ממתין להם עד שתתמלא סאתם וזה הפי' על קרבנו נקרא כנ"ל, דזה נח איש צדיק שאחיד בשמיא וארעא שלא יתקלקלו עד שיהי' אין מרפא ח"ו ונח הוא שבת וכשם שנח עשה פעולה זאת כמו כן שבת עושה שאינו מניח להתגשם בתכלית דלולא שבת הי' כל העולם מתגשם בתוך ששת ימי המעשה אך כשבא שבת שב הכל למקורו ואין מניח להעולם להתקלקל ח"ו:
6
ז׳במ"ר ויאמר ד' אל נח ואל בניו ר"י ור"נ ר' יהודא אמר לפי שעבר על הציווי לפיכך נתבזה פרש"י שעבר על הציווי שציויתיו צא מן התבה אתה ואשתך והזהרתיו על פרי' ורבי' וכו' והוא לא עשה כן אלא ויצא נח ובניו כו' לפיכך נתבזה וכו', וישכב ויתגל כו' ר"נ אומר הוסיף על הציווי ונהג בקדושה לפיכך זכה הוא ובניו לדיבור, נראה דדעת ר"נ אחר שהציווי הי' בגבול וגדר והוא הוסיף על הגבול וא"כ הקדושה הי' אצלו למעלה מגבול יותר ממה שסבל הוא נביאתו עד שנגדש הכח הנביאה עליו עד שעבר גם על בניו ור"י סובר שעבר על הציווי כו' היינו שתכלית הקדושה היא להיות נבדל מכל עניני עצמו אפי' ממה שהוא סובר להתקדש רק יהי' נמשך אחר מאמר השי"ת בתמימות ויהי' בטל ונבדל ממהותו:
7
ח׳במ"ר בנו בני האדם שמא בני גמליא כו' אלא בני אדם קדמאה, נראה דהנה חטא אדה"ר הי' שהמשיך הרע בכל עניני הטוב, ודור הפלגה המשיכו חלק הטוב להרע, ונבוכדנצר המשיך ג"כ הטוב להרע ועשה בע"ז שלו הציץ שהי' כתוב עליו קודש לד' ולזה מבואר במ"ר תשבר כעץ עולה תעקר אכ"כ אלא תשבר כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין ואיזהו זה דור הפלגה ופי' היפ"ת שלא חזרו לכמות שהי' שפה אחת אבל רעת דור המבול הי' לה ארוכה שמנח נתמלא העולם כבתחלה ע"כ, והיינו בדור המבול הי' חטאם תאוות וגופניות לכך הי' אפשר להיות תיקון להעולם ע"י צירוף שנצרף העולם על ידי המבול משא"כ דור הפלגה שהי' חטאם בהשכל שהמשיכו דברים גבוהים לדברים רעים ושפלים מאד והבן:
8