שם משמואל, נח ח׳Shem MiShmuel, Noach 8
א׳נח ור"ח מרחשון.
1
ב׳במדרש פרשה כ"ט סי' ג' א"ר סימון שלש מציאות מצא הקב"ה אברהם דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך, דוד דכתיב מצאתי דוד עבדי, ישראל דכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל, ויש להבין כי מציאה הוא דבר שלא ידעו האדם טרם בא לידו, ואיך שייך לומר לשון זה בקב"ה שהכל גלוי וידוע לפניו מאז צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ונראה כי היות כל קנינו של אדם ראוי ושייך אליו כי בשביל מעשיו שטרח ועמל בו בא אליו, אבל מציאה שלא טרח ולא עמל בה ובאה אליו בהיסח הדעת, ולא הי' לה שום שייכות אל האדם עד שזכה בה, ובדוגמא זו יש לומר נמי דדבר דכמו שהוא עדיין אינו ראוי לו החיבור והדביקות בהש"י אלא מחמת שהש"י צופה מה שעתיד להיות ובשביל העתיד מקדים הש"י ומקבלהו אליו, זה נקרא מציאה אצל הש"י, כי מצד סדר מציאותו עדיין הוא מרוחק, וע"כ אברהם שלפי סדר הבריאה שהי' צריך להיות שני אלפים תוהו שנגמר הזמן בשנת נ"ב לחיי אברהם, ואברהם בעודו בן ג' שנים הכיר את בוראו או בן מ"ח, וכן זמן שניצל מכבשן האש הי' עוד קודם שהי' גמר השני אלפים תוהו, ובמדרש שניצל מכבשן האש בשביל שצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו, ומה שניצל בשביל העתיד נקרא מציאה אצלו ית"ש, וכן ישראל במצרים שלא הי' נגמר הזמן ד' מאות שנה, ובאמת היו בלתי ראוים ובמ"ט שערי הטומאה, אלא שהש"י צפה מראשית אחרית שכאשר יוציאם יעבדו את אלקים על ההר הזה ויפסוק זוהמתם, זה נקרא מציאה, וכן דוד המלך ע"ה עפ"י אשר הגדנו במק"א בענין שנחשב לחטא מה שישראל שאלו משמואל הנביא שימלוך עליהם מלך, והדבר בלתי מובן מה חטא הוא זה הלוא כך הוא המצוה ושלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך וכל המפרשים ראשונים ואחרונים דברו בזה, ובעניותן אמרנו דהנה ההפרש בין שופט למלך לכאורה איננו מבואר, אבל נראה שתעודת השופט בכל מקום להציל עשוק מיד עשקו, וע"כ בכלל ישראל נמי להצילם מיד הקמים עליהם, וכן להציל את הארץ מיד הכנענים שארץ ישראל לחלקו של שם נפלה והכנעני הי' כובשה מיד בני שם, והקב"ה הבטיח לאברהם להחזירה אליו וכך הי' שא"י מוחזקת הי' להם מאבותיהם, א"כ כיבוש א"י הוא נמי להציל העשוק מיד עשקו ע"כ שייך זה להשופט, אך תעודת המלך הוא ללחם מלחמת הרשות להרחיב גבול הקדושה, וע"כ כך הי' הסדר תחילה להתנהג ע"י שופטים עד שיהי' כל א"י מכובשת ויכנעו אויביהם מסביב וכל אלה הוא מלחמת מצוה, ואח"כ יהי' הזמן להרחיב גבול הקדושה וללחום מלחמת הרשות אז המצוה להעמיד עליהם מלך כי להרחיב גבול הקדושה שייך למלך, וע"כ כתיב כי תבוא אל הארץ וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך והכוונה שתהי' כל א"י מכובשת ומיושבת מישראל אז המצוה למנות עליהם מלך, ועד"ה השופט הוא מרכבה למדת המשפט ומלך למדת מלכות, וישראל הקדימו לשאול להם מלך בעוד עדיין נשאר הרבה מא"י לכביש, ואפי' בימי דוד אמרו ז"ל סמוך לפלטין שלך לא כבשת וגם הי' אז הפחד מנחש מלך בני עמון כמ"ש שם ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו, וזה הי' שייך לשופט ולא למלך כנ"ל, ומ"מ הש"י מילא שאלתם ומנה להם את שאול ובאשר נדחה ממלכותו המליך את דוד וכ"ז הי' מוקדם לזמן הנרצה כנ"ל ודוד מילא את תעודת השיפט וגם את תעודת המלך וכבש את סוריא, וכל ארצות הסביבות כדי להרחיב גבול הקדושה, ולפי האמור יובן אשר גם דוד נקרא מציאה כי הי' עוד קודם זמן הנרצה, אלא שצפה הקב"ה והביט אשר באמצעות מלוכת דוד יבוא לתכלית הנרצה, ובלעדיו אי אפשר להגיע אל הכוונה, הקדימהו הש"י, וכמו יציאת מצרים קודם הזמן על סמך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ולפנינו יתבאר עוד טעם הקדמת מלכות ב"ד לפני זמן הראוי:
2
ג׳והנה עניין זה שהקב"ה צופה ומביט על העתיד ועושה חסד בשביל העתיד מצינו ג"כ הלשון ריח כמאן דארח מרחוק, ובמדרש וירח ה' את ריח הניחוח, הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, ריח של חנני' מישאל ועזרי' עולה מכבשן האש וכו' ריח דורו של שמד וכו' היינו שבכל אלה צפה והביט ה' מראשית אחרית בימי נח ובעבורם כרת ה' עמו ברית לבל ישוב למבול עוד, ויש לומר דהא דהלבנה נקראת ירח הוא אותיות ריח, והיינו ע"ש העתיד שתתמלא פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום מיעוט, והוא דוגמא לכנסת ישראל שהם עתידים להתחדש כמותה ואף שכעת הם ח"ו במצב לא טוב מ"מ מעלין ריח העתיד שהקב"ה צופה ומביט סוף כל סוף וע"כ מהשתא מעלין ריח ונעשים נרצים להש"י, ובש"ס עירובין (כא.) דריש מרי בר מר מאי דכתיב והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ד' הדוד האחד תאנים טובות מאד כתאני הבכורות והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים רעות אלו רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח, ויש לפרש נמי כנ"ל שסיף כל סוף אחרית הכל שישתנה מצב כולם לטוב ויתנו ריח וקרינן בהו וירח ה' את ריח הניחוח הוא ריח העתיד וע"כ נקראת הלבנה דוגמא דידהו ירח אותיות ריח כנ"ל:
3
ד׳ולפי האמור דמלכות ב"ד היתה מוקדמת ובכח העתיד וע"כ נקרא מציאה יובן ג"כ מה שמלכות ב"ד נמשל לירח כבש"ס ר"ה ושלח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים דפירש"י דמלכות ב"ד נמשל כירח כמ"ש כירח יכון לעולם והוא ע"ש הריח כנ"ל, ויש לומר נמי דמלכי ב"ד אף שהי' בהם שלא היו נרצים מ"מ ריח העתיד של מלך המשיח הי' נודף מהם, וע"כ נמשל לירח, ויש לומר שהם דוגמא לכלל ישראל שיהי' ריח העתיד נודף מהם, ובזה יש ליתן טעם למה שנתיסד מלכות ב"ד קודם הזמן כנ"ל ובשביל העתיד כנ"ל שבודאי לא במקרה הי' כמ"ש מהר"ל דדברים הגדולים א"א שיהיו במקרה, אלא הטעם הוא כדי שיהי' דוגמא לכלל ישראל שיהי' ריח העתיד נודף מהם ובשביל העתיד יהי' נרצים בכל מצב שיהי':
4
ה׳ויש לומר עוד שזה גורם נמי בלב ישראל שיהי' מביטים עצמם על העתיד לבוא להם ומה יהי' אחריתם, וידע כל ישראל נאמנה אף שנראה בשר ודם ומותר האדם מן הבהמה אין, מ"מ אחרית ישראל שהם גדולים מהמלאכים ועתידין להיות יושבין לפני הש"י ושומעין לקח מפיו ית"ש והם מבפנים ומלאכי השרת מבחוץ ומלה"ש שואלים להם מה פעל אל, והעליות שלהם הוא עד אין שיעור וערך, וכל זה ירגישו בחוש הריח ויתחזקו ויאמצו בכל עוז:
5
ו׳וכעין מה ששמעתי מכ"ק אדומו"ר זצללה"ה הכהן הגדול מאלכסנדר בהא שאנו אומרים בזמירות שבת אזמר בשבחין למיעל גו פתחין, ומדקאמרינן למיעל מכלל דעדיין עומדין מבחוץ ואיך יכולין לשורר אלא שקולטין הריח עכ"ד והיינו ריח העתיד אחר שנזכה לכנום וריח הנודף זה נותן עוז ותעצומות לזמר בשבחין למיעל גו פתחין:
6
ז׳ענין שבת ור"ח הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי שבת הוא יוסף כי מוסף שבת הוא יוסף ור"ח הוא יהודא שורש מלכות ב"ד, והנה התאחדות יוסף ויהודה יהי' לעתיד כמפורש ביחזקאל קח לך עד אחד וגו' והיו לאחדים בידך, וע"כ שבת ור"ח יש בו מעין לעתיד, עכ"ד, ויש לומר עוד היות ידוע שהאדם הוא עולם קטן והמוח הוא דוגמת השמש, והלב הוא דוגמת הלבנה, והנה כבר אמרנו דשבת שהוא שביעי שבימים אין בו עסק ללבנה אלא תלוי רק בסיבוב השמש, ור"ח הוא מפאת חידוש הירח אין בו עסק להשמש שהשמש איננו נתחדש, אך ידוע שבהרכבת שני מינים נולד כח שלישי אשר אין בשניהם וזה שבת ור"ח, וע"כ דוגמא דידהו מוח ולב שמוח הוא התבוננות והלב הוא התשוקה לאביהן שבשמים ובהקבץ שניהם יחדיו נולד נמי כח שלישי מה שאין בשניהם, והוא כעין שיהי' לעתיד לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה ירח לא יאיר לך והי' לך ה' לאור עולם, ודוגמא דידי' באדם הוא כח הרצון שהוא למעלה ממוח ולב ושורשו בגלגולת המקיף על המוח, היינו שיהי' הרצון לאלקות למעלה מכל טעם כי אין טעם לרצון אלא רצון מופשט מכל דבר, וזה יהי' לעתיד שכל הרצונות יהי' מונחים רק באלקות כמפורש בישעי', ובשבת ור"ח יכולין להשיג מה מבחי' זו:
7
ח׳בדורותיו יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי, נראה שהמחלוקת תלוי אם הי' לנח צירוף עם בני דורו, כי היש דורשין לשבח הוא מפני שהי' לו צירוף עמהם וזהו בדורותיו בתוך דורותיו וידוע שהרשעים פוגמים את הצדיקים במחשבתם ואעפ"כ לא נתפגם, וממילא באשר הי' לו צירוף עם אנשי דורו אילו הי' בדורו של משה ושמואל הי' לו צירוף עמהם והי' צדיק יותר, והדורשין לגנאי הוא מפני שסוברין שלא הי' לו צירוף עמהם וכמו שבת שנבדל מששת ימי המעשה ולא הי' רבותא מה שלא נתפגם וממילא אילו הי' בדורו של משה ושמואל נמי לא הי' מקבל תועלת מהם, והפירוש בדורותיו לפי דורותיו:
8
