שם משמואל, פסח ז׳Shem MiShmuel, Passover 7
א׳שביעי של פסח
1
ב׳במד"ר שנו רבותינו הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת י"ס ומכת בכורים באמת ויציב ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירין אותו וכו', ומה בין יציאת מצרים לקריעת י"ס, אלא שיציאת מצרים קשה וכו' ולמה צריך להזכיר קריעת י"ס באמת ויציב לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו שנאמר ויאמינו וכו' עכ"ל, ויש להבין דמאחר דיציאת מצרים קשה מקריעת י"ס, הי' להם לקנות האמונה ביותר ביציאת מצרים מבי"ס, ונראה דתרי גווני אמונה נינהו, אמונה פשוטה שהקב"ה כל יכול ומשגיח ומעניש ומשכיר ומשדד הטבע, זה הי' להם במסורת האבות ובעיניהם ראו זה במצרים, אלא בקריעת י"ס נתחדש להם אמונה שכל עניני האדם הדחקות והמניעות רח"ל אף שהם למירוק, ודיחוי הפסולת מ"מ עוד יש בהם תועלת עצום ותוספות מרובה, כמו שהי' על הים שלכאורה הי' ללוא צורך, שהרי דרכם לסיני לא הי' דרך הים כלל, ומתחלה הי' סוברים שזה למירוק לשבר אח לבביהם שיזדככו עוד יותר, אבל אח"כ כשראו את מעלות טובות שהשיגו על הים, עד שכל שמם עברים, ע"ש עברו ים, וראתה שפחה על הים וכו', מה שאי אפשר הי' להם להשיג אם לא באו להים, בזה קנו אמונה שלימה אשר כל ענינם וכל מאורעות שלהם הן לטוב והן למוטב כולם לתועלת עצום להם, ולא לדיחוי רע בלבד וזה לימוד גדול לכל איש שידע ויאמין אשר אפי' נזדמן לו מעשים אשר לא ראוים ותקרב לשחת נפשו, וצריך מירוק עליהם הכל הוא להעליתו למדריגה גבוה עוד יותר, אם אך יתעודד בעתו וישוב עליהם בתשובה שלימה, ובזכות אמונה זו זכו לומר שירה שהוא דביקות מאחר שהרגישו שלא נשלכו כלל בשביל מעשיהם הרעים, ובשביל מה שהמרו על ים בים סוף ואמרו המבלי אין קברים במצרים וגו', אלא הם דבוקים עדיין בהש"י ועשה להם נסים גבוהים כ"כ ומדריגות נבואה פנים אל פנים כבמדרש כמה גדולים יורדי הים, נתעורר בקרבם אהבה ודביקות עצומה:
2
ג׳עוד שם במדרש וכשם שהם טהרו את לבם ואמרו שירה וכו' כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל, וכן איוב אמר על לא חמס בכפי ותפילתי זכה וכו' ומנין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפילתו זכה שנאמר נקי כפים ובר לבב מה כתיב אחריו ישא ברכה מאת ה' זה דור דורשיו, נראה דגזל אף שהוא כפשוטו גזילת ממון חבירו, מ"מ רמז יש בדבר לתשוקת חיצונית מה גם פגם הברית זה הוא גזל פנימית קדושה ומוסר וכו' רח"ל, וזה שהביא מקרא נקי כפים ובזוה"ק דלא עביד בידוי טיפסא שידוע מה שפירשו בו המפרשים, וע"ז סובב הולך כל דברי המדרש, וכמו שהם טהרו את לבם היינו כאמרם ז"ל ארונו של יוסף ראה רומז למדת שמירת הברית, ע"י יכלו לומר שירה ולהתדבק למעלה, וזה בנין אב לכל הבא להתפלל כי תפילה היא לשון חיבור שצריך מקודם לטהר לבבו מכל אלה ולעשות תשובה ולקבל על להבא, וכנראה שיו"ט זה שש"פ מעותד תיקון לפגם ברית והוא יום הששי לעומר מדת יסוד, והדברים עתיקים:
3
ד׳במד"ר הה"ד פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו על הים לא הי' אדם שיאמר שירה להקב"ה אלא ישראל וכו', אברהם מכבשן האש ומן המלכים, יצחק מן המאכלת יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמרו שירה כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה וכו', ויש להבין למה באמת לא אמרו שירה, ונראה עפי"מ שפירש אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור דהא דחזקי' לא אמר שירה על הנס שלו משום שלא נתפעל מן הנס שהוא חוץ לדרך הטבע שידע שגם הטבע הוא בריאה מהש"י כמו חוץ לטבע, וגם הטבע הוא חוץ לדרך הטבע עכ"ד, אבל עדיין צריך להבין א"כ מה חטא הוא זה שעל כן לא נעשה משיח כדאיתא במדרש, ונראה דהנה תכלית האדם בעוה"ז הוא האמונה היינו להיות נמשך אחר הש"י אפי' בלי הארת השכל, ובשביל זה זוכין לעוה"ב תכלית האור כי טוב, והיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וכמ"ש במשיח והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, והיינו אף שהשגות שלו יהי' גדולים מאוד מאוד כדכתיב הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, מ"מ האמונה תגבור בו מאוד כ"כ עד שכל השגות הגדולות עדיין אינם תופסים מקום, ותכלית הידיעה אשר לא נדע, וישוב הכל לאמונה, ובשביל האמונה יבוא להשגות עוד יותר גדולות ויבין וידע יותר שעדיין לא התחיל לידע ויבוא עוד יותר לאמונה וחוזר חלילה עד בלי שיעור ותכלית, אבל סוף כל סוף היא האמונה, ובא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי', כי האמונה היא יסוד הכל ותכלית הכל, והנה מובן דהתפעלות מהנס אף שישראל מאמינים בני מאמינים שהקב"ה כל יכול, מ"מ כשבא בפועל דבר שהי' מקודם בבחי' אמונה מביא התפעלות, ולפי"ז אף בהשגות גדולות כמו במשיח נמי יש מקום להתפעלות מהנס שאף שמקודם בואו הי' רואה זה היטב בעין שכלו ראי' ממש, מ"מ בהנסים עצמם כמו שהם בעוה"ז הטבעי, הם נמי למעלה למשל קריעת י"ס שהי' בפועל בהים אשר לפנינו, ולמעלה הי' סודות נוראות גבוה מעל גבוה, ולאיש אשר משיג עוד יותר יראה בהקריעת י"ס ענינים עוד יותר, וא"כ ענינים שהי' מקודם בבחי' אמונה, ושבו להיות בבחי' ראי' מביא לידי התפעלות, וע"כ מצינו שירה לעתיד אף שיהי' השגות גדולות מצויות מאוד ויהי' הכל מאיר לנגד עיניהם שהכל הוא למעלה מהטבע כמו חזקי' המלך כנ"ל, מ"מ יבואו להתכלית שהוא אמונה ויהי' שייך בהם התפעלות, והמביא לידי אמונה זו הוא מלך המשיח שיסודו ותכליתו אמונה כדכתיב והאמונה אזור חלציו כנ"ל, הוא יכניס זה בלב ישראל, ולפי"ז יובן מדוע לא נעשה חזקי' משיח שהרי לא אמר שירה ולא נתפעל, וע"כ שעדיין לא בא לבחי' האמונה שיהי' למשיח, להכניס אותו בלב ישראל לזכות על ידה לעוה"ב כנ"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם:
4
ה׳והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד אשר יורדי הים באו למדריגה שלעתיד, וע"כ הפייטן במערבית חורז פסח מצרים פסח לעתיד, ויורדי הים אמרו זה אלי ואנוהו, ולעתיד יאמרו הנה אלקינו זה קוינו לו וגו' עכת"ד, ויש לומר עוד דהיינו הך דכתיב ויאמינו בה' וגו' שבאו לבחי' אמונה שלעתיד:
5
ו׳ומעתה יובן הא דפי' פתחה בחכמה, היינו שהם פתחו פתח בחכמה שאפי' יהי' החכמה גדולה מאוד מ"מ ישוב הכל לבחי' אמונה, וע"כ הראשונים לא נתפעלו מהנם כנ"ל, כעין חזקי' מלך יהודה, ולא אמרו שירה, אבל ישראל אמרו שירה מעין לעתיד כנ"ל, ואל תתמה שישראל באו לענינים שלא באו האבות שהרי מפורש שבאמרו זה אלי ואנוהו מעין לעתיד שנאמר על משיח הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד שדרשו על האבות, אלא שיורדי הים הי' להם זה לשעתם לבד, ובזה יש לפרש עוד מאמר המד"ר נכון כסאך מאז עד שלא אמרנו לפניך שירה על הים כביכול עומד, ולא נתישב כסאך אלא כשאמרנו שירה לך באז הה"ד נכון כסאך מאז, והיינו כי עמידה הוא הכנה, וישיבה הוא התכלית, ואז באו להאמונה שהוא התכלית כנ"ל:
6