שם משמואל, פסח ח׳Shem MiShmuel, Passover 8
א׳אחרון ש"פ
1
ב׳כ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל התעורר למה ביצ"מ הוצרך מצות מעשיות, פסח ומילה, ובקריעת י"ס לא הוצרך מאומה, ואמר הטעם משום שבאו אז לבחי' גבוה כמו לעתיד ומצות בטילות לעתיד לבוא עכ"ד, ועדיין אינו מובן שעכ"פ היו צריכין למצות מעשיות בכדי שיזכו לבוא לבחי' זו, ונראה לפרש דהנה אמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, והטעם יש לומר דהנה ידוע דמחשבה היא יותר במעלה ממעשה שזה בחוש הנכבד שבאדם שהוא המחשבה, אבל המעשה הוא באברים גשמיים, ומ"מ אם אדם יחשוב בתפילין ויכוין כל הסודות ולא יניח תפילין במעשה כל מחשבתו אינה כלום, ויעבור על מצ"ע, והטעם דהנשמה לא חסר לה כלום אף טרם שירדה לעולם וכל ירידתה לעולם הוא לתקן את הגוף או בחי' התחתונה שבנפש, וע"כ בלי מעשה בפועל אינו כלום, ורק המעשה בפועל הוא מזכך את הגוף, ולעומת הזדככות הגוף כן תהי' מעלתו בנבואה, כי הנשמה כמו שהיא יכולה להשיג גבוה מעל גבוה, אלמלא הגוף שהוא מכסה על הנשמה, וע"כ לפי שיעור זיכוך הגוף תשיג הנשמה, וע"כ משרע"ה שהוא הי' מזוכך בתכלית וגופו הי' מקודש יותר ממלאכי השרת, ע"כ לא חצץ הגוף בפני הנשמה, ולכן לא קם נביא עוד כמשה, ושאר הנביאים אינם יכולין להשיג יותר מכפי שיעור הזיכוך, וע"כ על הים שהי' מסירת הנפש עצום והשליכו את נפשם מנגד שוב לא הי' הגוף שלהם מפסיק, והיתה הנשמה יכולה לבוא להשגות היותר גדולות מה שלא ראו הנביאים כנ"ל, ולפי"ז יובן נמי מה שלא היו צריכין למצות מעשיות לבוא לבחי' גבוה כמו לעתיד מה"ט גופי':
2
ג׳וכשאני לעצמי נראה לי עוד טעם שלא היו צריכין למצות מעשיות, דהנה ביצ"מ שהיו צריכין פסח ומילה כבר אמרנו שהי' לתקן חטא אדה"ר, באכילת עץ הדטו"ר, וגם אמרו ז"ל אדה"ר משוך בערלתו הי', ועיין בלקוטי תורה מהאריז"ל ריש יחזקאל, וכבר אמרנו דבאכילת עץ הדטו"ר כתיב ג' ענינים ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל, ושלושה דברים אלו הם נגד גוף ונפש ושכל, וזה מתוקן באכילת פסח מצה ומרור, שהם נגד ג' אלה כמ"ש באריכות ומילה הוא תיקון אהא דמשוך בערלתו הי', והנה בקריעת י"ס והנסיון שלו היו צריכין לתקן חטא נח שלא התפלל על דורו, ובזוה"ק פ' תזריע דחטא מניעת הדיבור במקום הראוי, חשוב פגם הדיבור ונגעים באין עליו כמו על לה"ר, וידוע שברית המעור וברית הלשון מכוונים, ע"כ לאיש צדיק כמו נח נחשב מניעת הדיבור במקום שראוי לדיבור כמו פגם ברית, עוד איתא בזוה"ק שחטא נח הי' שלא הקריב קרבן על דורו, ובקרבן שהקריב לבתר הי' לו להקריב מקודם כדי לשכך כעס וחימה, וע"כ נחשב כאלו הוא הביא את המבול ונקרא מי נח, והנה ישראל תקנו שני חטאים אלה, כי בתפלתם על הים שהי' לרצון שעלי' נאמר הראוני את מראיך השמיעוני את קולך כי קולך ערב וגו' תקנו חטא מניעת התפלה של נח, ובמה שמסרו נפשם ונכנסו במים עד חוטמם שנחשב כאלו הקריבו עצמם לקרבן לה' תקנו חטא מניעת הקרבן של נח, וע"כ כמו שלרגלי נח נהפך היבשה לים, נהפך לרגליהם ים ליבשה, ומעתה מובן שלא הוצרכו עוד למצות מעשיות כי התפלה ומסירת הנפש השלימו התיקון:
3
ד׳ויבקעו המים, כל מימות שבעולם, ובמכילתא דאפי' מים העליונים נבקעו, ויש להבין למה נצרך לזה, ונראה דהנה פרעה חשב שבעל צפון סגר עליהם המדבר, וכנראה דבעל צפון הוא משער החמשים דקליפה, והוא נעלם ע"כ נקרא צפון, והוא דבר שאין בו שינוי, ובמכילתא שבעל צפון הי' שני אבנים מבראשית הבריאה, והוא משום דזה ענין שאין בו שינוי, וחשב פרעה להתגבר עליהם בכח זה להכניסם בשער הנ' דטומאה, והנה מים העליונים הם משער הנ', והוא הא הראשונה, ומים התחתונים הא אחרונה כבתקה"ז, וע"כ בבקיעת מים העליונים בא הנם משער הנ' עד י"ס סופה דכל דרגין, וזה לעומת פרעה שבא עליהם מכח שער הנ' דטומאה, לעומתו האיר עליהם משער הנ' דקדושה ונתבטלה כל הטומאה כהמס דונג לפני האש, ומאחר שנתבקעו מים העליונים שהוא שורש כל המים ע"כ בהכרח שנתבקעו כל מימות שבעולם:
4
ה׳סוס ורוכבו רמה בים, שהי' שניהם קשורים, נראה דהנה בזוה"ק שרוכבו הוא השר שלהם, וידוע דכל מכה שבא על מצרים, כנגדה באה ישועה לישראל, והיינו דישראל נקשרו בהקב"ה שנקרא רוכב שמים:
5
