שם משמואל, פקודי ו׳Shem MiShmuel, Pekudei 6
א׳ר"ח אדר שני
1
ב׳בש"ס מגילה הפיל פור הוא הגורל לפני המן תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא הי' יודע שבז' באדר מת משה ובשבעה באדר נולד, ביאור הדברים דהנה בש"ס שם שאמר המן ישנו מן המצוות היינו שכל עשייתם הוא בלי חיות אלא כמתוך שינה שלא נשאר באדם אלא קיסטא דחיותא, ובודאי דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אנשי, ולא הרהיב עוז בנפשו לשקר לפני המלך, ובודאי לא שיקר בזה, ואך יש לומר שלא מהם הי' זה אלא כמ"ש ויתערבו בגוים וגו', והיינו דהנה במדרש זהב הוא בבל כסף הוא מדי, והנה ידוע כי התהות הזהב הוא מפאת נצוצי השמש ומחמימותא דילי', וכסף מנצוצי הלבנה ומקרירותא דילה, וכן הוא בזוה"ק ח"ב (כ"ד.) דמסטרא דתוקפא דאשא אתעביד דהבא וכו' וקרירותא בלחותא עביד כסף וכו' עיי"ש, וידוע דהחום מהחמה והקרירות מהלבנה, וע"כ כל ענין מלכות בבל הוא פחד וכעס ואימה שורשו מיסוד האש ובמדרש פ' לך אימה זו בבל שנאמר באדין נ"נ התמלו חמה, אך מלכות מדי ענינה בפתוי והסתה בקרירות, כמו ענין המשתה שעשה אחשורוש, שהכוונה היתה להמשיך את לבם של ישראל לעבירות כבמדרשות, ושחוק וקלות ראש מרגילין לערוה ושורשו מיסוד המים וכן כתב הרח"ו בשער הקדושה ששורש התענוגים מיסוד המים, ובאמת שקליפה זו היא קשה מהראשונה, ויש בזה רמז, טוב כעס משחוק, וע"כ בבל מכונה בשם זהב ומדי בשם כסף, ומצד ממשלת קליפה זו נתקררו ישראל מן המצות וכל מה שעשו הי' בבחי' שינה, ובחטא זה נתגבר עליהם עמלק שבו נאמר אשר קרך בדרך שפירשו בספרים שעשה אותם קר בעבודה, וברש"י צננך והפשירך מרתיחתך, שכל האומות היו יראים וכו' והקרה אותם בפני אחרים, ושני הפירושים בקנה אחד עולים שבעוד ישראל עבדו בהתלהבות ורשפי' אש הי' פחדם מוטל על זולתם, וכאשר נתקררו בעבודה לעומתה הוקרו בפני אחרים, וזה משל אחשורוש והמן בבעל התל ובעל החריץ ששניהם בסגנון ומצא מין את מינו וניער, והנה אדר היא מזל דגים שאין בדגים שום חמימות, וע"כ עלה להמן הגורל באדר שהוא מתאים לענינם וכחם, שבזה הם מתגברים, והנה אמרו ז"ל פני משה כפני חמה וחשב הרשע הזה שכחו של מרע"ה הי' כח פרטי מהמזלות וחשב שמזלו הי' חמה, ונסתייע לסברתו במה שמת באדר ואז זמן מזל הקרירות, לזה שמת שמחה גדולה שחשב שכל כח ישראל הי' מן משה רבינו ע"ה וממזל החמה שהוא יסוד אש, ובמדרש שאמרו אומה"ע על דור המדבר אלקית הם אלו שאין תשמישם אלא באש, והיינו כנ"ל, וכאשר מזל הקרירות עמד כנגדו וגבר עליו עד שמת כן ח"ו וגבר הוא בכחו זה ובזמן הזה על ישראל, אבל טעה טעות גדולה ולא הי' יודע מעלת משה שהי' נעלה מכל עניני המזל וכל הפכים, ופני משה כפנו חמה היא חמה העליונה, כעין שכתוב כי שמש ומגן ה' ומשם הי' קורין עוד פניו, והראי' ע"ז שבאדר נולד משה, הרי שמזל הקר לא הי' יכול לעמוד כנגדו שלא יצא לאויר עולם כ"ש שלא הי' יכול להמיתו, ושאני מיגנא ממיקם, אלא ודאי שאין המזל פועל בו כלל שהוא נעלה מהמזל, וכ"כ ישראל אינם תחת המזל ובכחם לעשות היפוך מהוראת המזל, וכמו שהי' אז שהתעוררו כח גדול ועצום בתשובה מעומרקא דליבא היפוך הקדירות, ונהפוך הוא ששלטו באותו זמן היהודים בעמלקים שהי' נסתייע ממזל הקר, ולעומת רוח עצב הנמשך מקרירות נעשה פורים שמחה וששון ליהודים:
2
ג׳בש"ס חולין הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח, דהנה יש להתבונן בקרבנות המוספיך שהם מארבעה מיני בהמות פרים ואילים וכבשים כולם עולות ושעיר חטאת, וברש"י במדבר ז' פרים כנגד אברהם שנא' ואל הבקר רץ אברהם, אילים כנגד יצחק שנאמר ויקח את האיל, כבשים כנגד יעקב שנא' והכשבים הפריד יעקב, שעיר עזים לכפר על מכירת יוסף שנא' וישחטו' שעיר עזים, ויש להבין דשחיטת שעיר עזים לכאורה איננו נקשר עם המכירה, כי בעת שחיטת שעיר עזים כבר הי' המכירה והשחיטה היתה להציל מקפידת יעקב, ואז' כבר התחרטו על המכירה כבמדרש ויעברו אנשים מדינים עברו אותן הדיינים ופירש"י וכל המפרשים שמיד חזרו לאהבתם אותו, וע"ז מסיים המדרש כשרצית נתת בלבם לאהוב וכשרצית נתת בלבם לשנוא, ואח"כ נאמר וישב ראובן אל הבור וגו' וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא, ואח"כ נאמר וישחטו וגו', וא"כ אין לו ענין עם המכירה, ולמה יהי' השעיר לכפר על המכירה, ונראה דהנה יש לפרש ענין השנאה שהי' להם על יוסף כי יוסף הוא' מרכבה למדת צדיק יסוד עולם המשפיע לכנסת ישראל, והם היו מרכבה לכנסת ישראל, א"כ על ידי של יוסף באה ההשפעה ממעלה אליהם, והם לא רצו ביוסף לאמצעי אלא היו רוצים בעצמם לקבל שלא ע"י אמצעי, וכענין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, והנה זה עצמו הוא ענין קטרוג הלבנה שלא רצתה לקבל האור מזבול ע"י אמצעות השמש אלא בעצמה, וזהו שאמרה א"א לשתי מלכים שישתמשו בכתר אחד, וע"כ אחר המכירה התחרטו תיכף שהרגישו חשכות בנפשותם, והיינו כמו שידוע טעם הזוה"ק בענין טומאת מת שבמקום שנתרוקן מקדושה שורה לעומתו כח טומאה, וכן הי' שבמקום השפעת קדושה ע"י יוסף שנסתלק מחמת המכירה שורה עליהם כח חיצוני לעומת הקדושה, וע"כ תיכף נתחרטו, והנה ברמב"ן פ' אחרי שחלקו של ס"ם מן הבהמות שעירים והעזים, ועי' הזוה"ק ח"ב (קפ"ה.), וע"כ כאשר התחרטו בקשו תקנה להעביר את כחו של ס"ם מעליהם לבל יאפיל את נפשותם המאירות שחטו שעיר עזים להכניע את כחו, והוא כעין שכתבו בפ' אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן הצאן אלו ישראל והדברים עתיקים, וזה עצמו הי' הענין שטבלו את הכתונת בדם, זה דאלו כתי של ס"ם עשה מעשה הטרף ביוסף, שבזה ידמה יעקב שטרף טורף יוסף, אבל שחיטת השעיר ענינו מורה עליו שהוא להתיש כחו של ס"ם שבמה שהוציאו את דמו ממנו הוא פועל דמיוני שהוציאו ממנו את תוקף כחו כי הדם הוא כחו של הבעל חי:
3
ד׳והנה כמקרה אשר קרה להשבטים שבמקום השפעה שהי' ראוי להם ע"י יוסף שרה עליהם כח חיצוני להאפיל את נפשותם הטהורות, קרה גם לירח בקטרוגה שמפני הקטרוג שלא רצתה לקבל האור ע"י אמצעות השמש בא בה לעומתה כח חיצוני והוא האפיל כעדה מלקבל אור השמש לפרקים, ובדוגמא זו לעילא אור שלשת האבות המאירים בכנסת ישראל, וכמו שהשבטים הכניעו את כחו בשחיטת שעיר עזים, בדוגמא זה ישראל מקריבין שעיר לחטאת במוספין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, והיינו כי בשלשת מיני בהמות לעולה מעוררין השפעת ג' אבות שהם כנגדם כנ"ל, אך למען לשבות את מחיצת הברזל המפסיק, וזה נמשך מפאת קטרוג הירח ובחטא מכירת יוסף, ומקריבין שעיר לחטאת להעביר את כחו משם, וזהו שכתב בזוה"ק שהוא לאדכאה מקדשיא שזה גורם טומאת מקדש וקדשיו, וזהו הענין שעיר עזים לחטאת לכפר על מכירת יוסף ולכפרה שמיעטתי את הירח כי הכל ענין אחד, ואולי כי זה נמשך מזה:
4
ה׳ומעתה נ"ל ההפרש שבין מוסף ר"ח לשאר מוספי י"ט, כי הנה כחו של ס"ם שניתן לו רשות להאפיל ולהסתיר האור כנ"ל יש בשני אופנים שגורס החשכות, כי בכל דבר משפיע ומקבל יש שני מיני מניעות, מצד המקבל שאין מניחין אותו לקבל ויש מצד הנותן, וכ"כ יובן למעלה למשכיל יש שכחו של ס"ם הוא כאבן גדולה עפ"י הבאר והוא סותם פתח הקיבול, ויש שהוא סותם פתח ההשפעה של הנותן כענין סותם את מקור הנובע מים לבאר, והנה בכל שאר המועדים שהוא מן השפעת שלשת האבות ננ"ל הוא סותם פתח כנסת ישראל המקבל, ושעיר החטאת מעבירו ומסלקו משם, אך בר"ח שהוא ממועדי הכנעה וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בשם הגינז אגוז, ובכל מקום שהכנעה מצוי' אין מקום לסט"א, וכמו שאמרו ז"ל הוי קבל וקיים, ובית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו, ובזוה"ק דבווידוין מסלקין את המקטריגין ממנו, וכן נמי בר"ח שהוא ממועדי הכנעה, וכל ענין ערב ר"ח שהוא יום כיפור קטן אין רשות לס"ם לסתום פתח ישראל המקבל בקטרוגו, ומ"מ עדיין יש לו רשות לסמום פתח הנתינה, וזה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח היינו הנותן, אבל שארי מוספין הסילוק והעברה היא מכנסת ישראל והבן הדברים כי א"א לפרש יותר:
5
