שם משמואל, פורים י״זShem MiShmuel, Purim 17
א׳שנת תר"פ.
1
ב׳ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל ותקרא אסתר להתך וגו' ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה וגו' ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף וגו' ולצוות עלי' לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה וגו', ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וגו', ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, הדקדוקים בפרשה זו רבו, וגם יש להתבונן בעיקר משא ומתן שבין מרדכי לאסתר, וכבר דברנו בזה, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:
2
ג׳והנה כתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק "מתחת השמים" תמחה את זכר עמלק "מתחת השמים" ודקדק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכל כחו ושליטתו של עמלק הוא רק תחת השמים, ומשם צריכין למחותו, וע"כ כשרפו ידיהם מן התורה שהיא למעלה מהשמים והי' מציאתם למטה מן השמים, ע"כ אז נתגרה בהם עמלק עכ"ד, והנה ידוע הפירוש תחת השמים הוא בסדר הטבע, ולמעלה מהשמים הוא למעלה מהטבע, וידוע דסדר הטבע הוא לבוש לדברים נעלמים וכחות שלמעלה מהטבע המתלבשים בה, וכחות החיצונים ואפי' שרי האומות אינם יודעים אלא מה שהוא נגלה ולא במה דתחות כנפי דלבושא, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דמהאי טעמא אין בית הסתרים מקבל טומאה, והברכה אינה מצוי' אלא בדבר בדבר הסמוי מן העין, עכ"ד, וממוצא הדברים ששליטתו של עמלק שהוא רק תחת השמים והוא למטה והשר שלו למעלה אינם יודעים בהנעלם כלום, אלא רק בכנפי דלבושא, ולא במה דתחות כנפי דלבושא:
3
ד׳והנה בזוה"ק ח"ב (י"ט.) אמר ר' יהודה בא וראה שכך הוא שכל זמן שהשר שלהם ניתנה לו שררה על ישראל לא נשמע צעקתם של ישראל כיון שנפל השר שלהם כתיב וימת מלך מצרים ומיד ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים, ובודאי הפירוש שהוא סותם וחוצץ בפני התפלה, שהרי היא נשמעת בגלוי, וזהו ענין תפלה בלחש, זולת בציבור שהוא בקול מטעמא דבעינן למימר קמן, ובכל דבר הגלוי יש לו שליטה כשניתנה לו שררה על ישראל, ובזה הבנתי מה שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שהי' קובל על רב גדול אחד בדורו, שהי' מרעיש העולמות בגלוי על מלך הצר ואויב שהי' בימיו, ואמר בזה"ל היתכן שלעומת מלך גדול כזה יעמוד כ"כ בגלוי, ואם רוצים לעשות מה צריכין להשמר שאפי' מלאך לא ידע מזה עכ"ד, ובודאי כוונתו על שר הארץ שצריכין להשמר ממנו שהרי יודע ומרגיש מה שבגלוי, וע"כ אפי' תפלה הנדברת בפה ולשון הוא מרגיש, ונגדו אין עצה אלא עבודת המחשבה שאין שום ברי' יודע מחשבות אלא השי"ת לבדו:
4
ה׳ולפי זה י"ל דזה הי' טעמה של אסתר וכוונתה ששלחה בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו, שהיא הבינה שזה שמרדכי עושה בודאי מחמת שיש צרה גדולה ואיומה על ישראל ח"ו, וזעקתו היא בתפלה שתעלה השמימה, וחשבה שבזה אין תועלת שבאשר הזעקה תהי' נודעת לשר הארץ בודאי יהי' סותם וחוצץ בפני התפלה, וזהו שרצתה שיסיר שקו מעליו, שכבר דקדקנו שלכאורה הי' די בבגדים ממעלה ומה איכפת אם ילבש שקו מתחת למדיו, וכמו שמצינו במלך ישראל מלכים ב' ו' למד ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו מבית, אך לפי דרכינו גם זה לא יתכן שהרי זה נחשב גלוי אצל שר הארץ, וכמו שגלוי הוא לענין קבלת טומאה, אבל מרדכי לא קיבל את עצתה ולא ביאר למה, ע"כ שלחה לו לדעת מה זה ועל מה, ובגמ' שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב מזה ומזה הם כתובים, ויש לפרש שהתורה היא כולה נעלמת כמ"ש ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ובמדרש נצבים מעיני כל חי אלו החיות, ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים, וע"כ מה שיכולין ישראל לעורר למעלה ושיהי' נעלם משר הארץ הוא רק בכח התורה ובאמצעותה שהיא נעלמה אף מהמלאכים, ואם ח"ו עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, היינו על כל התורה כולה בלי שום שיור, א"כ שוב אין מקום לעורר באופן שיהי' בהעלם משר הארץ:
5
ו׳אבל ח"ו לא כך הי', וזה ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו, ובמדרש אמר להתך לך אמור לה בן בנו של קרהו בא עליכם הה"ד אשר קרך בדרך, והיינו עמלק ששליטתו תחת כל השמים שהוא עולם הטבע, ועולם הטבע היא צמצום החיות והעדר התלהבות, היפוך עולם העליון והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול וכו', וע"כ הי' בכחו של עמלק לקרר את ישראל בעבודתם כמו שבמפרשים בלשון אשר קרך וכבר דברנו בזה, וכן הי' ענין המן שלא בחנם אמר ישנו מן המצוות, היינו שעושין המצוות בבחי' שינה העדר החיות והתלהבות, שהמן בעצמו הי' הגורם לזה כמו עמלק לשעבר, וע"כ קודם לעשות התעוררות למעלה בבחי' שיהי' נעלם משר הארץ נחוץ שישראל יתעוררו למטה בתשובה ע"י זעקתו ברחוב העיר קרוע בגדים בלבוש שק היפוך ענין עמלק, ואז ממילא יתחלש כח עמלק מעצמו ואז תבוא אל המלך להתחנן לו, ובודאי נכלל בלשון זה מלך העליון כבמדרש שכל מקום שכתיב מלך סתם יש שבמלך מלכי המלכים הקב"ה הכתוב מדבר, אבל איננו כמו שחשבה אסתר שמעשה מרדכי הוא ענין תפלה שתעלה השמימה, אלא שכל אלה הוא לעורר את ישראל, ומ"מ היא עדיין לא נתרצתה, שהרי אחת דתו להמית, ובאשר עדיין כח עמלק שולט אין לסמוך על הנסים במקום דשכיח הזיקא:
6
ז׳אך טענת מרדכי אדרבה באשר קליפת עמלק שולטת בכל מה שתחת השמים, ע"כ אין עצה כי אם לאחוז למעלה מעולם הטבע, והיינו מסירת הנפש שזה דבר למעלה מן הטבע, שמה"ט אין ב"נ מצווה על קידוש השם, וכמו שכבר דברנו מזה במק"א, והיא השיבה לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי, והיינו שמסירת נפשה לבד עדיין אינו מספיק, וכמו תפלת יחיד שאיננה בקול ומטעם הנ"ל, אלא כנוס את כל היהודים וצומו עלי ושיהי' כחה כח הציבור, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי כח הציבור היא למעלה מהכלי ולשון ציבור היא מלשון צבורין ועומדים למעלה מן כלי המגביל, עכ"ד, וע"כ תפלת ציבור היא בקול כי מאחר שאינה נגבלת בכלי ע"כ לעולם היא למעלה מהטבע שהיא תחת השמים ותפלת ציבור היא למעלה מהשמים, וזהו שאמרו ז"ל שאין הקב"ה מואס בתפלתן של ציבור, באשר שכחם מגיע למעלה מהגבלת הטבע ומשליטת החיצונים שהם למטה מהשמים, וכאשר תהי' נסתייע מכח הציבור אז חפץ ה' בידה יצליח, והסכים עמה מרדכי:
7
ח׳ובזה יש לפרש מה שאמרו שהעביר יום ראשון של פסח בתענית ואף שבודאי התיקונים הגדולים שנעשה ע"י עבודת ישראל בליל הפסח ואכילת מצה ומרור וארבע כוסות והסיפור של יצי"מ גדול יותר מתיקון התענית, וכמו שאיתא בתנחומא שעונג שבת מועיל יותר מאלף תעניות, ומזה תקיש לתיקון עבודת ישראל בליל פסח, מ"מ באשר כל תיקונים אלו נעשו בגלוי בעובדא ובמלולא שזה נרגש לשר הארץ, ע"כ בחר מרדכי יותר בתעניות שהם בלתי שום עשי' אלא שלילת אכילה, זה יתכן שיהי' נעלם משר הארץ:
8
ט׳ואפשר לומר דאידך מ"ד שאמר שעבר ערקומא דמיא רמז יש בו, היות ידוע שכמה כחות חיצונים אין להם כח ושליטה אלא מעבר אחד של נהר ואין בכחם לעבור לצד השני, כי מים הם מקום טהרה, וענין זה נרמז בש"ס סנהדרין שכישוף אינו שולט במים, וזהו שאמר שעבר ערקומא דמיא, רמז למקום עליון נעלם שאין לשר הארץ שליטה שם, היינו למעלה מהשמים, שאין כח בשר הארץ לעבור שם:
9
י׳בש"ס גיטין מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, בודאי אין הפירוש שהיו בני בניו ממש, שהרי נשבע הקב"ה בכסאו שלא יקבל גרים מעמלק, אלא ודאי הפי' שהי' בהמן רב ניצוצי קדושה אלא שהפכם לרע, וכמו שהגדנו כבר ממהות עמלק שהפך נהורא לחשוכא ומתקא למרירו, דאל"כ לא הי' להמן כח כ"כ, ומ"מ חלקי הטוב אינם נאבדים ואחר רב מירוק וזיכוך ע"י גיהנם וגלגולים מגלגולים שונים הם חוזרים אל המקום אשר הי' שם אהלו בתחילה ושבו עוד לזה העולם להשתלם בתורה ובמצוות, ואלו הם נקראים בני בניו של המן וכענין שפרשו המקובלים בפסוק פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, שהם אותם החוטאים עצמם שבאו בגלגול, כן י"ל נמי להיפוך שחלקי הטוב שבהמן נתגלגלו ובאו לזה העולם, והם הם שלמדו תורה בבני ברק, ואולי טיבותא אתעביד בהו שלא נצטרכו לכ"כ גלגולים, אלא בני בנים ממש היינו שני גלגולים גלגול אחד להעביר הזוהמא וגלגול השני לבוא בקהל ה', וזכו ללמוד תורה בבני ברק:
10
י״אונראה שזכה לזה משום דבמדרש שבשעה שהעביר את מרדכי רכוב על סוס המלך ברחוב העיר אותו רשע מה הי' אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל, הנה בא והודה שהכל הוא מהשי"ת, ובזה נתעוררו בו חלקי הטוב שהיו טמונים בקרבו, ונתפרד מעצמותיו הרע, ומאחר שלא נשארו כ"כ דבוקים בו, ע"כ הי' די להם גלגול אחד להעביר הזוהמא, וברוך ה' היודע:
11
י״בומזה לימוד לכל אדם אף כשהוא במצב רע נורא מאד ר"ל אל יקטן בעיניו שום הגה ודיבור ואפי' מחשבה טובה, אף שאין בכחו להשאר על דרך טוב, מ"מ עוד היום, ויהי' לו לתועלת עצומה מאד, שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב עד כמה מגיעים הדברים:
12
י״גבש"ס מגילה א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו ארי' שנאמר הושיעני מפי ארי', ויש להבין מדקאמר לבית הצלמים ולא לבית אחשורוש סתם משמע דצלמים הם דגרמי [וכיוצא בו מצינו במצרים שלא הי' הדיבור נגלה למשה בתוך הכרך לפי שהיא מליאה גלולים] א"כ למה לא הרגישה אסתר שהצלמים הם דגרמו ויצאת לידון בדבר חדש שמא אתה דן וכו' או בשביל שקראתו כלב, ולא עוד אלא דמשמע דכשחזרה וקראתו ארי' חזרה עלי' שכינה, ולמה הרי עדיין הצלמים לא נסתלקו, וכבר דברנו בו ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:
13
י״דונראה דהנה בזוה"ק פנחס דיש עננין חשוכין דכל אור שבא בהן נטבע ונאבד והם כדמיון שבע פרות הרעות שבחלום פרעה דכתיב ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה, ונראה שזהו קליפת עמלק שהי' השקר שלו כפול ומכופל עד שהי' מחשיך כל אור, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דמלחמת עמלק היתה צריכה להיות קודם מ"ת, דאל"כ לא הי' אפשר ליתן את התורה כי שקרו של עמלק הי' מוצא תירוץ להכחיש את הכל, ולא היו מועילים נגדו כל הדברים הנפלאים ואורות הגדולים עכ"ד, א"כ עמלק הוא העננין חשוכין המבליע כל אור ולא נודע שבאו בקרבו, והנה אחשורוש שגידל את המן וינשאהו, ובמדרש שעשה לו בימה למעלה מבימתו, א"כ הרי אחשורוש נעשה מחובר וטפל להמן והרי הוא כמוהו, עד ששב גם אחשורוש להיות כעננין חשוכין הנ"ל:
14
ט״וובזה יש לפרש הא דאמרו שהגיעה לבית הצלמים, כי לשון צלם הוא דמות ודמיון של דבר אחר, וע"כ הע"ז נקראת צלם, שבאמת אין בה ענין אלקי כלל אלא היא מתחפשת בדמות ודמיון, וזהו ענין שקר שהוא מטעה לומר על דמות ודמיון שהוא יש בו כח אלקי וע"ז כוונו ז"ל לכנות את בית מלכותו של אחשורוש לבית הצלמים אחרי שנטפל להמן שורש השקר:
15
ט״זולפי האמור יש ליתן טעם למה נסתלקה הימנה שכינה בהגיעה לבית הצלמים, כי כבר הגדנו שמהותו של עמלק וכחו הגדול הי' מחמת שהי' בו ניצוצי קדושה נסתעף מיצחק אבינו ע"ה, אלא שהרשע זה הפכם לרע והפך מתקא למרירו ונהורא לחשוכא, ע"כ בשביל ניצוצי קדושה שהיו נבלעים בו הי' בו כח יותר, ויש לומר שזה עצמו הוא באשר הי' כדמיון עננין חשוכין שאין שום אור יכול להאיר אותם ונבלע האור בתוך העננין חשוכין עד שלא נודע כי באו אל קרבו, ע"כ הי' יכול להעשות להיפוך שהחושך יתגבר עד שיהפך נהורא לחשוכא, וע"כ להתגבר על כחות עמלק אין עצה ע"י ריבוי האור שידחה את החושך, כי אדרבה שיש חשש שעוד האור יתהפך לחושך ועי"ז יתחזק החושך וכחו של עמלק עוד יותר, וע"כ אינו דומה עמלק לשאר האומות, שהם מחמת ריבוי האור יתכן שישתנו לטובה וכמו שיהי' לעתיד שכתוב כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה', אבל עמלק אין לו תקנה אלא מחיית זכרו, כי ריבוי האורות מגרע גרעו שיתחזק ברשעו עוד יותר, וע"כ אסתר שלבשתה מלכות שהיא רוה"ק והבהיק ממנה זיו השכינה, הי' האור רב מאד לדחות את חושך מלכות מדי, אך כיון שהגיעה לבית הצלמים שהוא כחו של עמלק שהשתרר אז שמה, שאינו נדחה מפני שום אור, ויש חשש עוד להיפוך שיתחזק עי"ז עוד יותר ברשעתו נסתלקה הימנה שכינה:
16
י״זוהנה אסתר בחכמתה הרגישה שסילוק השכינה היא מפאת חשש שהאור לא ידחה את החושך, ויתחזקו כחות הרעות עוד יותר, וחשבה שבאשר יש לאחשורוש שליטה עלי' כבעל על אשתו והיא המצאתה אליו, והי' לו נמי שליטה ח"ו על זיו כבוד הוד השכינה שעלי', אמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד וכו', והיינו דהנה שם א' הוא הראשון מהי"ג מדות של רחמים לפי סדר האריז"ל, וידוע שהיא תכלית הנסתר והנעלם, ונאות למדתה כשמה אסתר שמורה על עולם הנסתר כמ"ש מהר"ל, ע"כ אמרה אלי היינו שהיא נאות להקרא בשמו זה לי ועלי, וע"כ מאחר שמהותי היא הסתר והעלם ופנימית, לא יתכן לדון אותי שוגג כמזיד ואונס כרצון שזה היא רק בחיצונית המעשה אבל לא בפנימית רעותא דלבא, וע"כ אי אפשר שיהי' לאחשורוש שליטה על מהות הנעלם, וממילא אין עוד שום חשש שתתחזק רשעתו של אחשורוש מחמת שליטתו עלי שאיננה רק בחיצונית ולא בפנימית, וזיו כבוד הוד השכינה שעלי הוא רק מכח הפנימית וכחי הנעלם שאין לאחשורוש ע"ז שום שליטה כלל, חזרה ואמרה שמא על שקראתיו כלב, והיינו שידוע שעמלק נקרא כלב ואחשורוש בשביל שנטפל להמן והרי הוא כמוהו ע"כ קראתיו כלב, ונגד כח רע זה אין עצה בריבוי האורות ומש"ה נסתלקה השכינה, וזה באמת הי' טעמו של דבר כנ"ל שהגיעה לבית הצלמים שהיא מהותו של עמלק, ע"כ חזרה וקראתו ארי', והיינו שבקריאתה שמו ארי' הוציאה אותו מהיות לו בחי' כלב נטפל להמן, אלא העמידתו בעצם כח המלוכה שלו, וא"כ שוב הרי הוא כיתר העמים שריבוי האורות יכולין להחזירו למוטב:
17
י״חויש לומר עוד דהנה ארי' אף שהיא חי' טמאה מ"מ צורתו נרשמת במרכבת יחזקאל, מורה שורשו בקדושה, וע"כ יכול להתהפך לקדושה היפוך כחו של עמלק שהוא המהפך נהורא לחשוכא, והם כלבים עזי נפש חוצפא מלכותא בלי תגא שאין בו שום שורש קדוש, ואדרבה מעט שורש טוב שיש בו הוא בחי' שמירה לאדוניו הוא מהפך לעזות, היפוך מדת הארי' שיש בו מדת רחמנות אף בשעה שהולך לטרוף טרף כמו שאיתא בספרי הטבעיים, והיינו שנהפך מדת הרע שבו לטובה, ומטעם הנ"ל, וע"כ במה שקראתו כלב שהוא נטפל להמן בזה עצמו התגברה בו מדת עמלק שאינו נדחה מפני האור הגדול ונסתלקה הימנה שכינה, חזרה ותקנה במה שקראתו ארי' שהיא המתהפך לטובה, ע"כ חזרה עלי' שכינה ונעשה נכנע לשעתו עכ"פ לאסתר ולסטרא דקדושה:
18