שם משמואל, פורים ג׳Shem MiShmuel, Purim 3
א׳שנת תרע"ב.
1
ב׳ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קיבל, ויש להבין מה חשבה אסתר במה ששלחה לו בגדים האם חשבה שמחמת חוסר בגדים לבש שק ואפר, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה פי' שרמזה שצריכין לעשות הכל בהסתר כשמה ומדתה, עכתדה"ק, אבל עדיין צריכין למודעי למה שלחה להסיר שקו מעליו הלוא הי' די הבגדים מלמעלה והשק על בשרו מבית כמ"ש ביהורם בן אחאב מלך ישראל (מלכים ב' ואו למד) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו מבית:
2
ג׳ונראה דהנה בש"ק אמרנו בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם בגדי כהונה שהכהנים באשר הם פנימים ועבודתם בחשאי צריכין לבגדים כי כל דבר פנימי צריך לכיסוי, אבל הלוים באשר הם לארמא קלא אינם צריכין בגדים לעבודתם, עכת"ד, והנה אמרו ז"ל אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', ויש להבין מדוע נקראה ע"ש הגלות, הלוא באשר היא גואלת הי' לקראותה בשם הגאולה ולא בשם הגלות, ובזוה"ק פ' תצוה בישעי' וירמי' דשמא גרים ע"כ זה נתנבא חרבן וזה נתנבא ישועות ונחמות, אך הפירוש הוא שכוחה הי' גדול להמשיך מעולם הנסתר אפי' בעודם בגלות בשעת הסתרת פנים, ע"כ שלחה למרדכי בגדים לרמז דעתה שנצרך להמשיך ממעלה מעלה מעולם הנסתר, ולזה שייך בגדים כי לכל דבר פנימי צריך בגדים כנ"ל בבגדי כהונה:
3
ד׳ולפי"ז יש לפרש מה ששלחה לו להסיר שקו מעליו, דהנה איתא בספה"ק דשק מספר ד' מאות והוא לעומת כח ד' מאות איש שבאו עם עשו נגד יעקב, והפירוש אצלי שהוא תשובה רבה מעומקא דליבא כעין תשובת ישראל אחר חטא העגל שהי' חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות, והם קבלו על עצמם מרצונם להיות דייש למלאך המות ולמלכיות, והכל הי' ניחא להם למען יתפרד מאתם החטא והפסולת, הא למה זה דומה לאדם שעומד לו עלוקה למצוץ את דמו הרע ואינו משגיח אם יש לו צער מזה כלל, כן הוא הענין שק שהוא מקבל נזיפה בעצמו וברצונו שכחות הרעות של ד' מאות איש הנ"ל ישלטו בו למען ימציצו ממנו את חלקי הרע והפסולת שבו, וע"כ אינו נוהג אלא בבני אדם גדולים, שלאו כל אדם בכחו לעשות כן, ואם איננו אדם גדול ובטהרת הכוונה לגמרי יכולים ח"ו להתדבק בו כחות הרעות שלא יתפרדו ממנו, והנה כמו בהעמדת עלוקה שהמשלנו אי אפשר שהעלוקה לא תמצוץ עם דם הרע גם צחצוחי דם הטוב, כן הוא בענין שליטת כחות החיצונים על האדם ר"ל, הגם שמוצצין את הפסולת בלתו אפשר שלא ימצצו גם צחצוחי חלקי טוב, אבל מאן דאיהו בעקא לא אשגח מידי, וכמו למשל שחותכין אבר שעלה בה נימא אף שע"י זה מאבד אותו האבר לגמרי, מ"מ כדי להציל את האדם בכללו אינם משגיחים על אבר אחד, כן הוא הענין זה ממש, שאיש הנלבב השם דברים האלה אל לבו הוא מרוצה על הכל, ומ"מ מובן שכל מה שנוכל למעט שלא ימציצו כחות הרעות מחלקי הטוב, חובה לעשות כן:
4
ה׳ולפי"ז תובן כוונת אסתר שמאחר שרצונה להמשיך חיות וישועה ממקום גבוה ועולם ההסתר, ע"כ יותר טוב שיסיר שקו מעליו שבל ימציצו גם מחיות זה, ויתחזקו כחות של המן עוד יותר, אבל מרדכי לא קיבל היינו שלא הסכים למשוך חיות וישועה מעולם הנעלם, ובאשר לא ביאר טעמו חזרה ושלחה ביד התך לדעת מה זה ועל מה זה, ואמרו ז"ל שמא עברו ישראל על עשרת הדברות דכתיב בהו מזה ומזה, והנה לפי הכרעת נגינת הטעמים הפי' הוא בפשיטות מה הוא צער הגדול הזה, ועל מה לא הטיב בעיניו עצתה, ולזה דרשו ז"ל שמא עברו ישראל על עשרת הדברות, שכתוב לחות אבן כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, היינו שהדיבור נחקק על האבן ומפולש מעבר לעבר ורומז לאדם שהדברות נחקקו על לוח לבם בעומק הפנימיות, ואם ח"ו עברו על עשרת הדברות נתקלקלה ח"ו אצלם הפנימיות, וחשבה שעל כן מיאן מרדכי להסכים לעצתה:
5
ו׳אבל ח"ו לא הי' כן אלא ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו, ובמדרש אמר להתך לך אמור לה בן בנו של קרהו בא עליכם הה"ד אשר קרך בדרך, היינו שהתגבר כחו של עמלק, ועמלק הוא כח פנימי רע כמו שדברנו מזה בש"ק בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, ע"כ בעוד שלא הושפל כחו של עמלק אין להמשיך פנימית מעולם הנעלם כנ"ל, באשר הוא ג"כ פנימי רע לא יוסר כחו ממנו עי"ז, וע"כ היא הולך וזועק צעקה גדולה ומרה כדי לעורר את ישראל לתשובה, וכעת אין עצה רק שתבוא אל המלך להתחנן לו, וע"ז השיבה לך כנוס את כל הוהודים וצומו עלי וכו', כי בלתי תשובת ישראל אין לקוות מאומה, והסכים מרדכי לדברי', וע"כ אחר כך כשעשו תשובה שוב חזרה לעצתה והמשיכה מעולם הנעלם וזהו ותלבש אסתר מלכות שהוצרכה לבגדים כנ"ל עצתה הראשון ששלחה בגדים למרדכי:
6
ז׳לאסור של זה בזה, יש לפרש עפ"י מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעיקר נס של פורים הי' באשר אז לא הי' להם מלך, ואעפ"כ התגברו על העמלקים והרגו בהם, שסדר המצוה למנות להם מלך תחילה ואח"כ למחות זרעו של עמלק, עכת"ד, אך צריך להבין מאחר שהמצוה לא סייעה אותם בזה באיזה כח התגברו, ונראה כי טעם הסדר למנות להם מלך תחילה הוא למען יהי' להם כח המאחדם, כי עמלק נקרא קוצץ וכל כחו הוא מצד הפירוד, וכמו שאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ע"כ להתגבר כנגדו צריכין כח המאחד, וכבמדרש וישב כינוסו וכנוס בניו הצילו מיד עשו, וזהו מלך שהוא המאחד את העם, והנה ישראל אז אחר הגזירה להשמיד להרוג ולאבד היו בעיני עצמם כחרסים הנשברים ונתיאשו בחיים, וכבמדרש דפתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך, והיו בעיני עצמם בתכלית הביטול, ובתשובתם הגדולה שב הביטול להש"י, היינו שהביטול לא יהי' עוד בתמהון לבב וטמטום הלב כאבן בלי חיות, אלא מסרו עצמם להש"י וכרצונו יעשה בהם והם בטלים אליו יתברך בכל חושיהם, ובכן שבו כל ישראל להיות כאיש אחד, כי כח ה' הוא המאחדם, והיו באחדות גמור יותר מע"י המלך, ובכח זה נצחו את עמלק, ובזה נתקיים אשר שלט האדם באדם לרע לו, היינו של השולט, כי לולא שגזר עליהם גזירה כזו לא היו מתאחדים ולא הי' בכחם לעמוד נגד עמלק, והוא כעין מאמר הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא בפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' הוא תקום, שמה שעצת ה' מתקיימת נגד מחשבות האדם אין זה רבותא, אלא מה שממחשבות האדם מזה עצמו נצמח קיום עצת ה', ומחשבות האדם הם סיבה שתתקיים עצת ה', כי איתא בכתבי האר"י ז"ל שהמן וסייעתו הרשעים הרגישו שבנין בית שני ממשמש ובא, לכן חשבו מחשבות להפר זה, אך הנה ידוע שקודם בנין בית ה' בכל פעם צריך להיות מחיית עמלק מקודם, וכבר דברנו מזה, אבל בעוד ישראל בגלות בלי מלך המאחד בלתי אפשר להתגבר על עמלק, וא"כ הי' דבר החוצץ לבנין בית שני, אך ע"י מתשבות המן להפר הבנין והתחכם לגזור גזירה כזו, זה עצמו היתה סיבה שיתאחדו ויתגברו על עמלק ויבנה הבית, וכנראה זהו יהי' גם לעתיד ב"ב אם ח"ו לא יגיע זכותם כ"כ אמרו ז"ל שהקב"ה יעמיד עליהם מלך כהמן, עד שישראל ישובו בכל לבם, ועי"ז יתאחדו ויתגברו על עמלק ויבנה בית השלישי, ומה שהי' הוא שיהי':
7
ח׳והנה אז בימי המן שהתאחדו ישראל כנ"ל זה הי' רק בפנימיותם אבל בחיצוניותם הרי היו מפוזרים בגולה תחת יד אחשורוש, ומ"מ גבר חלק הפנימי על חלק החיצון ונחשב כאלו היו כולם פנימיים לבד, וזהו מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שזה הי' עיקר הנס, וע"כ היו"ט שנתקן הי' ג"כ בדוגמת הנס שבעשי' יהיו מחולקים לפרזים ומוקפים, ויעשו כל אחד יומו להורות על גודל הנם, שאעפ"י שלא היו אחד בחיצוניות כנ"ל, מ"מ גברו על עמלק מפני שבפנימיות הם אחד, וזהו הענין שתמהו הראשונים מה ראו על ככה לחלוק הפורים לפרזים ומוקפים והתורה אמרה משפט אחד יהי' לכם, עיין בר"ן, ולהנ"ל יובן שזה להורות גודל הנס והנה כ"ז הוא בעשיית מצות פורים שהם בחיצוניות האדם, אבל בפנימית הרי הכל אחד, וע"כ לאסור בהספד ותענית אסור של זה בזה, ולפי האמור דכל זה בזה אסור רק בפנימית האדם אבל דבר שהוא בחיצונית האדם נשארו חלוקים, יתישב לנו מה שאיתא בש"ס לפי מה דס"ד דפורים אסור במלאכה ה"מ ביומי' אבל של זה בזה לא, שבפשיטות שרק במצות עשה מחולקים ולא במצות ל"ת למה מלאכה שהיא מצות ל"ת אין אסור של זה בזה, ולהנ"ל דתלוי במה שהוא פנימית האדם, ע"כ מלאכה שהיא בחיצונות לא נאסר של זה בזה:
8
ט׳ולפי דברים האלה יש לפרש דברי הרמב"ם שספק מוקפים מברכין בו"ד שהוא זמן קריאה לרוב העולם, דמאחר שהוא ספק י"ד ואינו נגלה לכל שוב גם הנגלות כנעלמות, כמ"ש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בספר אבני נזר חלק או"ח סי' א' שהרי אם היו קורין ליומא אחרינא לא היו יוצאין, ואם קורא בי"ד ספק ט"ו אינו נגלה אם זהו קריאת המגילה שיוצאין בו ושוב בודאי יוצא בו אף שהוא מוקף, אבל בעיקר הקריאה צריך לקרות גם בט"ו, אף שכבר יצא בודאי בי"ד, מ"מ אם תאמר שלא יקרא כלל בט"ו, יהי' נגלה שזהו פורים שיוצא בו ושוב לא יצא בו, ודו"ק:
9
י׳ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד וגו' ואת עשרת אלפים ככר כסף וגו' ויסר המלך את טבעתו וגו' ויאמר המלך הכסף נתון וגו', יש לדקדק דמקודם הי' לו לאחשורוש להשיבו הכסף נתון לך אם לא הי' רוצה לקבל ממנו, ואח"כ למסור לו הטבעת לקיים מאמר העם לעשות בו כטוב בעיניך, ומכאן נראה שאחשורוש קיבל דמי המכר מדשתק לו ונתן טבעתו על ידו, אלא שאח"כ נתן הכסף מתנה להמן [ויש לומר עוד שחשב כאלו כבר בא הכסף ליד אחשורוש, דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא איתא שהרי כל הקרקעות קנויין למלכי הגוים שכובשין ארצות, וכעין מה שאמרו ז"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא] ונראה שזה הי' מכלל הנס שבזה נעשה אח"כ אתחלתא דגאולה, שהרי הקנין כבר נגמר, אחשורוש קיבל הכסף וישראל הם נחשבים קנינו של המן ואינם עוד תחת רשות אחשורוש, ואח"כ כשנתן את בית המן לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי נחשבו ישראל קנינו של מרדכי ואסתר, ולא של אחשורוש, והנם גאולים, ובזה יש לפרש הכתוב הנה בית המן נתתי לאסתר וגו' ואתם כתבו על היהודים בואו העיטוף כלומר אחר שנתתי בית המן לאסתר א"כ היהודים נעשו שלכם, ע"כ כתבו כטוב בעיניכם:
10
י״אויאמר המלך הכסף נתון לך והעם וגו', יש להתבונן מה הי' צורך זה להנס ומאי נפקא מינה אם קיבל הכסף מהמן או לא, ונראה לפרש עפ"י מאמרם ז"ל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו למצרים וכשיצאו ממצרים נטלוהו עמהם, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכסף וזהב הוא רומז לאהבות חיצוניות שהיו מפוזרים בכל העולם, והכל נתקבץ למצרים, וישראל לקחו כל אלה לאהבה קדושה עכת"ד, ונראה שבכח האהבה ההיא קרבו למ"ת, וכתיב נפשי יצאה בדברו שהיתה האהבה עד כלות הנפש, וכן המשכן שעשו נאמר בו תוכו רצוף אהבה, והכל הי' מאהבה הנ"ל שהיתה מפוזרת בחיצוניות, בכל העולם, ויש להמתיק הדברים עפ"י הזוה"ק דלית נהורא אלא מגו חשוכא, ואלו לא היו כנענים מושלים מקודם על א"י לא הי' א"י מקודש לחלקו של הקב"ה, ע"כ כל אלו האהבות הקדושות הי' מקודם בחיצוניות, ולולא הי' בחיצוניות מקודם לא הגיעו למה שהגיעו:
11
י״בולפי"ז יש לומר דכן הי' הענין בבית שני, שכבר כתבנו במק"א אף כי בבית שני לא היתה האהבה כ"כ נגלית כמו בבית ראשון כמ"ש רש"י בפסוק הסבי עיניך מנגדי שהם הרהבני, מ"מ בשביל זה עצמו שלא הי' נגלה היתה האהבה עוד יותר, וכמו שרמזו בש"ס יומא נתגרשה קאמרת נתגרשה חזרה לחיבתה הראשון, והיתה האהבה כמו ישראל במדבר, וכן קיימו וקבלו שהדור קבלוהו בימי אחשורוש מאהבת הנס כמו שפירש"י, וע"כ כמו ישראל במדבר שהיתה נצרכת האהבה להיות מקודם בחיצוניות מפוזרת בכל העולם, ועי"ז זכו אח"כ להתעלות כנ"ל, כן הי' בבית שני וקבלת התורה שבימי אחשורוש, וכנראה כן הי' דעתו של דוד המלך ע"ה לעשות בית ראשון שרצה לבנותו, מהכסף שקיבץ במלחמות, אבל שלמה המלך ע"ה לא הסכים לזה כמ"ש רש"י מלכים א' ז' נ"א, וטעמו של דוד הי' כנ"ל, אבל לבסוף לא הי' כן מפני הטעמים שברש"י שם, אבל בבית שני שהיתה האהבה גדולה משל בית ראשון הי' צריך שיהי' הכסף לבנין הבית כנ"ל, והנה בתרגום שעשרו של המן נתנו מרדכי ואסתר לבנין בית שני, ועשרו של המן הי' מקובץ מכל העולם כמו שאמרו ז"ל ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלקים זה מרדכי, והיינו שניתן הכח מן השמים להמן לאסוף האושר ההוא לתת לטוב לפני האלקים, ונהפכו כל האהבות לקדושה, ומזה בא הדור וקבלוהו בימי אחשירוש מאהבת הנס דוגמת קבלת התורה בסיני שנפשו יצאה בדברו, ואח"כ הבית שני דוגמת המשכן:
12
י״גולפי"ז שפיר יובן מה שהכתוב מגיד שלא קיבל אחשורוש את הכסף מהמן, וא"כ נשאר באוצרו של המן ואח"כ נעשה של מרדכי ואסתר, ומזה נעשה בהמ"ק, הכל בהיפוך ממחשבת המן, ומחשבתו עצמה היתה סיבה שתתקיים עצת ה', וזהו ענין כל הנס וכל הסיפור שבמגילה:
13
י״דכ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק אמר שכל המועדים נכללים בפורים, ונראה הפי' עפ"י מה ששמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר שחמשה זמנים שבפורים י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו הם נגד חמשה גאולות באותיות מנצפ"ך כבמדרש קרח ובפדר"א עכת"ד, ויש לומר דמועדי ישראל דבי דינא מקדשין להו הם נמי חמשה פסח שבועות ר"ה יוהכ"פ סוכות ובכל מועד הוא זמן דין בצד מה כאמרם ז"ל בפסח נידון על התבואה וכו', ונראה שהוא מפני שמאיר בהם מאותיות מנצפ"ך שהוא דין כידוע ליודעים, ומועדי ישראל נמי מקבילים לחמש גאולות, ע"כ בפורים שבו כל החמשה זמנים נגד חמשה אותיות הנ"ל, ע"כ הוא כנגד כל המועדים:
14