שם משמואל, פורים ד׳Shem MiShmuel, Purim 4
א׳שושן פורים
1
ב׳ענין פרזים ומוקפים, הנה כתיב ביעקב אע"ה ויאבק איש עמו, ואמרו ז"ל הוא ס"ם הוא שר של עשו, ובגמרא חד אמר כגוי נדמה לו וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שיש שני מיני יצה"ר, יש שמסיתהו אל האיסור אף שיודע שמוזהר עליו מסיתהו לעבור על מצות ה', וזה כגוי נדמה לו, ויש יצה"ר שמראה לו פנים שזה מותר ואולי עוד שזה מצוה, וזה כתלמיד חכם נדמה לו עכת"ד, ובזה יש לפרש מאמר הש"ס רב אמר יצה"ר דומה לזבוב והוא יושב בין שני מפתחי הלב, ושמואל אמר כמו חטה הי', שרב מיירי מיצה"ר המסית לעבור אף שהוא יודע שהיא עבירה וצריך להיות דבר הזה מאוס בעיניו כזבוב והוא מסיתו שיהי' מוצצו, ושמואל מיירי מיצה"ר המראה לו פנים שזה מותר או מצוה שזה דומה לחטה שאין התינוק יכול לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן, הרי שחטה נותנת דעת באדם, ויצה"ר נותן בו נמי דעת אלא דעת ההפוך, וי"ל עוד שזה שתי קליפות ערלה דמכסה על ב"ק עור החיתוך הוא יצה"ר המסית לאיסור וכדמיון זבוב הנ"ל שהוא מאוס כן מאוסה היא הערלה, ונראה שזה שאמרו מאוסה היא הערלה הוא עור החיתוך שהרי איכא דאמר לא נתנה פריעת מילה לא"א, ובמדרש שאמר לו הקב"ה אין בך פסולת אלא הערלה בלבד העבר אותה ובטל המום, ועור הפריעה הוא היצה"ר המסמא את העין ומראה על טמא טהור ובפריעה מסירין העור המכסה שתשאר העטרה מגולה, והוא רומז שהשכל יהי' מגולה ולא מוטעה:
2
ג׳והנה קליפת עמלק שהוא סם שרו של עשו שני מיני יצה"ר הנ"ל התגברה על ישראל ע"י שני מיני חטאים שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ובשביל מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע, והנה זה שהשתחוו לצלם הוא עבירה שהיו יודעין שהוא עבירה בזה משכו עליהם קליפה ראשונה של עמלק להסיתו אל האיסור שיודע שהוא אסור, ובמה שנהנו מסעודתו של אותו רשע נראה שלא היו מרגישין שיש כאן עבירה, ובמדרש אין אונס ביין נסך, ובפדר"א פרק מ"ט וכל מי שהי' מאכלו בטהרה היו נותנים לו מאכלו בטהרה שנמצא שהי' שם מאכל כשר והי' מקום לטעות שאין כאן עבירה, אבל באמת היתה עבירה, שכל הסעודה היתה להמשיכם לזנות כמ"ש במדרש, ועיקר הסעודה היתה מפני שחשב דתו לא מפרקי, וכאשר היו ישראל על סעודה זו הי' נראה כמסכימים, והי' חילול השם בדבר, ומ"מ היצה"ר סימא את עיניהם משום שלום מלכות וכדומה תרוצים של יצה"ר, ילא הרגישו שיש איסור בדבר, בזה משכו על עצמם קליפה שני' של עמלק שמראה לו פנים על טמא שהוא טהור, וע"כ כשעשו ישראל תשובה מאהבה וזדונות נעשו לו כזכיות נהפוך הדבר שבמה שהשתחוו לצלם התגברו על קליפה ראשונה של עמלק, ובמה שנהנו מסעודתו של אותו רשע התגברו גם על קליפה השני':
3
ד׳והנה כתיב עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו, וא"כ מוקף חומה רומז לאיש אשר יש מעצור לרוחו, זהו נגד קליפה ראשונה, אבל נגד קליפה שני' להראות לו פנים על טמא שהוא טהור אין להחומה מעלה בזה, והנה נהנו מסעודתו של אותו הרשע הי' רק בשושן, וכמאמר הש"ס א"כ בשושן יהרוגו וכל העולם אל יהרוגו, וחטא שהשתחוו לצלם הי' בכל העולם, וע"כ כשנעשה כזכיות, כל העולם שהוא הפרזים שלא הי' מעצור לרוחם, עתה השיגו ע"כ מעצור לרוחם, אבל על טעות השכל כנ"ל שיעמדו נגד יצה"ר לא השיגו מעלה, וע"כ הרגו בעמלקים רק ביום אחד, ובשושן שהי' שני חטאים בידם והתגברו על שתי קליפות עמלק, הרגו בהעמלקים שני ימים, וע"כ יו"ט של המוקפים במעלה יותר שהוא בזמן סיהרא בשלימותא, דפגימת הלבנה מורה שיש עוד צד להסט"א לאחוז בהקדושה, וסיהרא בשלימותא מורה שנדחה הקליפה מכל וכל כמבואר בזוהר, וע"כ בשושן שהתגברו על שני קליפות עמלק ודחו את הסט"א מכל וכל, יש להם היו"ט בסיהרא בשלימותא, ולפי האמור יובן מה שהשוו כל המוקפין לשושן, שהרי המוקפין בלא"ה הרי הם יש להם מעצור לרוחם ואין עליהם שליטת קליפה ראשונה, וכל המעלה שהשיגו בפורים ע"כ הי' התגברות על קליפה שני', והנה הפרזים אף שבעצמם לא התגברו כ"כ רק על קליפה ראשונה מ"מ יש להם כח מצד המוקפים, וזה שאמרו לא נצרכא אלא לאסור של זה בזה, והנ"מ הוא דמוקפים יש להם מעלה זו בעצם והפרזים הוא רק באמצעות המוקפין, ובזה יובנו דברי הרמב"ן שהמוקפין לא היו כ"כ בסכנה והוא רמז לדברנו, ויש לפרש עוד הירושלמי לחלוק כבוד לא"י, דהנה כבר אמרנו לעיל שזה מילה ופריעה, ואפי' למ"ד לא נתנה פריעת מילה לא"א כתיב ושוב מול את בנ"י שנית מכאן לפריעה, והנה במדרש וזה הדבר אשר מל יהושע דבר אמר להן ומלן מה אתם סבורין לירש את הארץ ערלים, ובאשר לא היו ערלים רק מפריעה מוכח דקדושת א"י הוא היפוך ענין פריעה, והוא קליפה שני' כנ"ל, ע"כ א"י צריכה להיות נידונית כמוקפין כנ"ל:
4