שם משמואל, פורים ט׳Shem MiShmuel, Purim 9
א׳שנת תרע"ה.
1
ב׳בענין סעודת פורים יש להתבונן שלא מצינו מצות סעודה ביום חול אלא בפורים ובערב יוכ"פ, והנה כ"ק אבי אדומו"ר וצללה"ה הגיד בדברי הש"ס [לגבי חוה"מ] כוס בכל יומא מי איכא, והקשה דהרי מחויב בשמחה ובזה"ז אין שמחה אלא ביין, ותירץ דהנה בזוה"ק דיצה"ר מתגדל ע"י היין, וא"כ יש להבין איך שמחת יו"ט הוא ביין, והטעם דבשבת ויו"ט דיש עליית העולמות גם היין יש לו עלי' ואינו מגשם ולא מוסיף יצה"ר, וכ"ז בשבת ויו"ט אבל בחוה"מ דאין בו עליית העולמות שוב אין היין מביא שמחת יו"ט אדרבה וכו', וע"כ אמרו בחוה"מ כוס בכל יומא מי איכא עכת"ד, ודפח"ח, ולפי הדברים האלה יש להבין פורים ועיוה"כ דסעודות חול נינהו איך תקנו בו אכילה ושתי', בעיוה"כ יש לומר דיוה"כ גרם, אבל פורים דמלאכה לא קבילו עלייהו והוא לגמרי יום חול למה תקנו בו אכילה ושתי' יתירא:
2
ג׳ונראה דהנה בכתבי האריז"ל דשני אותיות האחרונות מהמן מם ונון מורים על שני גבורות הראשונים דמנצפך שביסוד אבא שמצד אחוריים ומשם הי' מושך המן כחו כי מהפנים הי' נמשך מן לישראל עכ"ל, ויש לומר דהיינו הך דאתנחי קדמאי סימנא לתליית המן ביום ששה עשר בניסן בפסוק וישבות המן ממחרת הפסח, כי שניהם משורש אחד זה מצד הפנים וזה מצד אחוריים, והנה כשנצחו את המן ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם נהפכו השני אותיות שבהמן שהיו מצד אחוריים לצד הפנים ונעשה מן לישראל, ובמן נאמר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו ואין בו פסולת, וע"כ אין המן מגביר היצה"ר, וכן נמי סעודת פורים יש בו מעין מן ע"כ אינו מגביר כח היצה"ר:
3
ד׳ויש לומר עוד דהנה אכילה ראשונה של ישראל הי' קרבן פסח שהוא קדושה וערל וטמא ובן נכר אסורין בו, ובודאי שכל אכילות ישראל לעולם יש בו ענין קדושה בצד מה שאחר הראשית נגרר הכל, מה גם אכילת ישראל מפירות הארץ, שבפירות הארץ יש בהם מעלה, וכענין שכתב הב"ח בספרו משיב נפש שע"כ בועז שהי' גדול הדור הי' בעצמו זורה את גורן השעורים הלילה, עכ"ד, אך באשר פסח הי' קדשים ואכילת ישראל לעולם הוא אכילת חולין, והם רחוקים זה מזה, וא"א להיות המשכה מזה לזה אלא ע"י ממוצע, ונראה דאכילת המן הי' אמצעי ביניהם, שהוא מאכל גבוה מאד, ומ"מ הוא חולין ונאכל אף לערל וטמא, ובאמצעות המן נמשכה הקדושה לאכילת ישראל מאכילה הראשונה:
4
ה׳ולפי דברינו הנ"ל שסעודת פורים הוא מעין אכילת המן, יש לומר נמי שהוא אמצעי להביא קדושת סעודת שבת ויו"ט לכל סעודות ימי החול של כל השנה, ומסייע לכל אדם להיות מאכלו בקדושה ולא יתגשם כ"כ אף בחו"ל שהשפעת המזונות הולכים ע"י שר ארץ העמים, כי תיקון סעודת פורים הי' בחו"ל:
5
ו׳ולפי האמור יש השתוות בין שני מיני סעודות שבימי חול פורים ועיוה"כ, כי איתא בספה"ק שבאכילת עיוה"כ מתקנין כל האכילות של כל השנה העברה שלא היו בכוונה, וא"כ אכילת סעודת פורים מתקן על להבא, וסעודת עיוה"כ מתקן לשעבר, והנה בכתבי האר"י ז"ל דיום כיפורים הוא כמו פורים, ואות כ' שבתיבת כפורים הוא כ' הדמיון, ולפי דרכנו הסעודות שבשניהם [כי סעודת יוה"כ נאכל עיוה"כ כמ"ש ז"ל] נמי, כי סעודת פורים שהוא מתקן להבא שיהי' ביכולת ישראל לאכול בקדושה ובטהרה, יש בו יותר שבח מהתיקון על לשעבר, וכענין שכבר אמרנו שהנשיאים לא הביאו בתחילה לנדבת המשכן מפני שאמרו יתנדבו הציבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימים, ובשביל שנתעצלו נחסרה אות אחת משמם, ולכאורה מה חטאו בזה שהרי כוונתם היתה טובה, ואמרנו שלא יצאו בזה ידי חובתם אדרבה הם היו צריכין לפתוח פתח לפני ישראל שיהיו יכולין בעצמם לעשות, ובזה יותר שבח מלתקן מה שמחסרין, כי תכלית הכוונה שיהיו ישראל בעצמן יכולין לעשות:
6
ז׳ענין שמחת פורים יראה דהנה בש"ס תענית לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, פירש"י ישרים עדיפי מצדיקים, נראה הפירוש דצדיק נקרא מי שבא מעשה לידו וכפה את יצרו וניצל כענין יוסף הצדיק, אבל ישרים הוא שנתיישר בו כל עקום והפך חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, וע"כ כמו שהצדיק דאה את יצרו ממנו כן נמי זוכה לאורה להאיר את החושך, אבל עדיין החושך במציאות, אבל ישרים זוכין גם לשמחה, היינו כי כתיב עוז וחדוה במקומו והעדר השמחה בא מפאת כחות החיצונים, וכאשר יעביר רוח הטומאה מן הארץ אז יהי' תכלית השמחה בעולם, וכן כביכול למעלה כתיב ישמח ה' במעשיו, ובזוה"ק שמח לא כתיב אלא ישמח דעתיד לשמוח, וע"כ ישרים שהפכו הרע שבהן לטוב זוכין לשמחה אמיתית:
7
ח׳והנה עמלק, הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא היפוך מיעק"א ע"ה שעמלק מלשון מעוקל ועקלקלות ויעק"א נקרא ישראל וישרון מלשון ישר, וע"כ ישראל שנצחו את העמלקים המעוקלים זכו לבחי' ישר, ע"כ זכו גם לשמחה, וזהו ליהודים היתה אורה ושמחה וכו', וזה מתעורר בכל שנה שישראל עכ"פ לשעתם בפרשת זכור ובקריאת המגילה מנצחין את טומאת עמלק וזוכין גם לשמחה:
8
ט׳משתה שמחה ויו"ט, ולכאורה מאחר דכתיב יו"ט הרי שמחה בכלל יו"ט, ולמה פרט בפ"ע, ובפשיטות י"ל דהנה מלאכה לא קבילו עלייהו משום דמעיקרא כתיב ויו"ט ולבסוף לא כתיב ויו"ט, וע"כ אי לאו דפרט קרא להדיא הי' בכלל דלא קבילו עלייהו, אך זה דוחק דמ"מ מעיקרא דלא סלקא אדעתייהו דלא לקבלוהו עלייהו למה כתיב שמחה בהדיא ודי הי' להזכירו בהקבלה:
9
י׳ונראה דשמחת פורים ושמחת יו"ט לאו בני בקתא חדא נינהו, דשמחת יו"ט הוא רגש דביקות כמ"ש הרמב"ן דקריאת הלל הוא בכלל שמחת יו"ט, והוא שמחה פנימית, ובזמן שבהמ"ק קיים אין יוצאין אלא בבשר קדשים שהוא פנימית, שבחיצונות אין הפרש בין בשר קדשים לבשר חולין, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה טעמא דאין מרקדין ביו"ט משום דריקוד הוא בחיצונות האברים ושמחת יו"ט הוא בפנימית עכ"ד, אך שמחת פורים אינו כן, אלא כעין שהיתה הגזירה עליהם להשמיד להרוג ולאבד שהוא בחיצונות האדם ונהפוך הוא, ע"כ השמחה הנצמחת מזה נמי צריכה להיות אף בחיצונות האדם, וע"כ המצוה לבסומי בפוריא כדי שתהא ניכרת השמחה גם בחיצוניות, כאמרם ז"ל משנכנם יין יצא סוד:
10
י״אועוד נראה לומר עפ"י דברי המדרש תצוה, דבהמ"ק הי' משוש כל הארץ משום שלא הי' אחד מישראל מיצר כשהי' בהמ"ק קיים למה שהי' אדם נכנס לשם מלא עונות והי' מקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהי' יוצא צדיק, והנה ישראל היו נמכרים להריגה וכתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב אלא שהשיגו חיים חדשים מעולם הנעלם באמצעות מרדכי ואסתר וכקטן שנולד דמי, וא"כ עונות שהיו בידם מכבר שוב אין נחשבים כלל, ק"ו משינוי השם שכתב הרמב"ם בהל' תשובה שנחשב שאינו אותו האיש שעשה אותך המעשים הקודמים, וא"כ אין לך שמחה גדולה מזו שיצאו צדיקים, ק"ו מהקרבת הקרבן, וזה נשאר לדורות שישראל משיגים חיים חדשים וכל הפושט יד נותנים לו, ובעבור זה נולדת שמחה בלב איש, ואין שמחה גדולה מזו:
11
