שם משמואל, פורים י׳Shem MiShmuel, Purim 10
א׳שנת תרע"ו.
1
ב׳בפסיקתא ואהרן וחור תמכו בידיו אהרן בזכות הכהונה וחור בזכות המלכות, נראה לפרש דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד בטעם דמלאכה לא קבילו עלייהו משום דבעמלק כתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים משמע דכחו של עמלק הוא רק למטה מן השמים, וע"כ כשישראל רפו ידיהם מהתורה שהיא למעלה מן השמים ונפלו ממדריגתם למטה מן השמים בא עליהם עמלק, ומחיית עמלק הוא ממטה דשמים ששם כחו שולט, וע"כ מלאכה לא קבילו עלייהו דיום שנאסר במלאכה הוא להיות האדם פונה למעלה, וכענין שבת יעשה כולה תורה שהיא למעלה מהשמים, ע"כ מלאכה לא קבילו עלייהו בכדי שיהי' מצבם למטה מהשמים ומשם ימחו את זכרו, עכת"ד:
2
ג׳ויש לבאר את דבריו הקדושים, דלכאורה אינו מובן איך אפשר לומר דכחו של עמלק הוא רק למטה מהשמים, הלוא כתיב כי יד על כסי' ואמרו ז"ל שאין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ובפסיקתא כל זמן שזרעו של עמלק קיים כביכול כאילו הפנים מכוסה נעקר זרעו מן העולם נתגלה הפנים שהיו כאלו מכוסות ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, הרי שכחו של עמלק למעלה, אך יש לפרש עפי"מ שהגיד כ"ק אאמו"ר זצללה"ה דעמלק הוא היפוך יעק"א ע"ה שנקרא ישראל וישרון מלשון ישר ועמלק הוא לשון עיקול ועקלקלות, ויעקב אמיתי ועמלק שורש השקר, וע"כ אם שקרת במדות ומשקולות הוי דואג מגירוי אויב, עכ"ד, ולפי"ז יש לומר דכמו יעקב שהוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה היינו קצה השמים דלעילא עם קצה השמים דלתתא, וכדאיתא בזוה"ק בענין מה שנשא את לאה ורחל, ובדוגמא זו באדם דלתתא הוא השכל ומדות, כן לעומתו עמלק שהוא היפוך מיעק"א ע"ה, הוא קוצץ ומפריד בין קצה השמים דלעילא לבין קצה השמים דלתתא, וזהו מה שאמרו ז"ל שאין השם שלם היינו שמפריד בין יוד הא הראשונה שהיא קצה השמים דלעילא כידוע, לבין אותיות ואו הא שנקרא קצה השמים דלתתא כידוע למבינים, ולפי"ז מובן שעמלק כחו הוא למטה מן קצה השמים דלעילא, וע"כ כשרפו ידיהם מן התורה שהיא למעלה מקצה השמים דלעילא דאורייתא מחכמה עלאה נפקת בא עמלק שהוא למטה מקצה השמים דלעילא:
3
ד׳והנה מצינו דהתגברות עמלק בכל פעם הי' בשביל חטא ופגם בשלשה דברים נטריקון שבת, דהיינו שבת ברית תורה, דבש"ם שבת דאלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בה אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וסמיך לי' ויבוא עמלק, הרי שהי' שם פגם שבת, ופגם ברית הגם שלא מצינו להדיא מ"מ מאחר דמצינו שהי' לעמלק שליטה לחתוך האי אתא דרשימא קדישא ונטלו להו וארמו לון לעילא ואמרי טול לך מה דאתרעית, בודאי הי' שם פגם ברית, דאל"ה לא הי' באפשר שיהי' לו שליטה בזה, ומצאתי רמז לזה שכתוב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, הנחשלים הם אותיות נחש מילה, פירוש שמחמת פגם ברית השליטו את נחש הקדמוני שהוא ערלה במקום מילה, והוא ענין המשכת ערלה רח"ל, ואולי ראיתי זאת באיזה ספר, ומצאתי בזו"ח פ' בשלח שבא על חטא מכירת יוסף, אלא שכ"ז ששמרו שבת הי' השבת מגין, ומ"מ מפורש שפגם ברית הי' שם, ואולי חטא מכירת יוסף שפגמו בצדיק זה עצמו גרר לפגם ברית והמשכת ערלה ממש, ופגם תורה הוא מה שאמרו ז"ל שרפו ידיהם מן התורה, הרי שהי' שם פגם ברית, שכל שלשה אלה הם בשכל, אורייתא מחכמה עלאה נפקת, ושבת היא מעין עוה"ב ונקרא שבת הגדול, ואורייתא ושבת הם תרין רעין דלא מתפרשין, ע"כ שבת יעשה כולו תורה, וברית ידוע שהוא במוח והוא למעלה מהשמים וכמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי', וע"כ כאשר פגמו בשלשה אלה נפלו ממדריגת השכל עד למטה מהשמים ושם פגע עמלק שהוא למטה מהשמים:
4
ה׳וכן בימי המן מצינו נמי שהי' שם פגם שלשה אלה שבת ברית תורה, שבת דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו', ובמדרש אסתר בפסוק בימים ההם שאמר הקב"ה תנו ימים כנגד ימים עי"ש הרי שהי' שם פגם וחילול שבת, פגם ברית כבמדרש פרשה ד' שם אמר המן לאחשורוש אלקיהם של אלו שונא זימה העמיד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם וכו' כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא וכו' ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו וכו', הרי שהי' שם פגם ברית והמשכת הערלה, ופגם התורה נמי מצינו שם כבש"ס מגילה ר' אלעזר פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהי' להם שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך וכו', ונראה דזה נמשך מפגם ברית שכופף את הקומה ומטיל עצלות על האדם שלא לעסוק בתורה, ואולי הכל נמשך מפגם נשים נכריות בבבל, וכבר דברנו בזה:
5
ו׳מבואר דכמו בימי משרע"ה כן בימי מרדכי ואסתר נתגבר כחו של עמלק בשביל פגם שלשה אלה נטריקון שבת, דהיינו שבת ברית ותורה, ששלשה אלה הם בשכל קצה השמים לעילא, ומחמת שפגמו בזה נפלו ממדריגתם לתחת השמים ושם התגבר עליהם עמלק שהוא למטה מהשמים:
6
ז׳ונראה שלניצוח את עמלק היו צריכין לשלשה זכותים אלו, וע"כ מובן מה שנתבקש שיהי' יהושע אוסר המלחמה שהי' נתבקש זכותו של יוסף שומר הברית צדיק יסוד עולם, ובפסיקתא מונה והולך כמה טעמים שנצרך זכותו של יוסף ויהושע שהוא מבני בניו, ועוד שם זה פירש מערוה דזה נדבק בערוה בזה כתיב את אלקים אני ירא ובזה כתיב ולא ירא אלקים, ושניהם הם דבר אחד, ובזוה"ק ח"ב (כ"ו.) דאי בהאי לא ישדו דחילו על רישי' דבר נש לא דחיל לי' לקב"ה לעלמים בשאר פקודוי עכ"ל, וע"כ כתיב ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, האי חרב נוקמת נקם ברית כבזוה"ק שם ובדף (ס"ו.) ומשרע"ה הי' זכות תורה ושבת כידוע שגם שבת הוא זכותו של משה, כמו שאנו אומרים בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו, וזה הי' הענין שהי' מרים שתי ידיו למעלה, יד ימין לשורשה זה תורה דכתיב מימינו אש דת למו דאורייתא מחכמה עלאה נפקת קו ימין כידוע, ויד שמאל לשורשה שבת מעין עוה"ב שהיא בקו השמאל, וכן הלב מבין הוא בשמאלו של אדם כידוע, אך באשר שנתייקרו ידיו והוצרך לסמיכה מחמת הטעמים שבמדרש ובפסיקתא, היו אהרן וחור התומכים בידיו, אהרן ביד ימין שכן מדת אהרן איש החסד וכן כתיב באברהם אתה כהן לעולם, וכ"ג שורשו גבוה עוד יותר כידוע וע"כ כתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו דאורייתא מחכמה עלאה נפקת, ע"כ לתמוך יד ימין לעורר זכות התורה הי' אהרן, וזהו שבפסיקתא שאהרן בזכות הכהונה, וחור תמך את יד שמאל בזכות המלכות כידוע שעיקר בנין המלכות מקו השמאל דינא דמלכותא, וע"כ שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ע"כ תמך את יד שמאל עד מלך עלאה קצה השמים דלעילא, ובזה יובן דברי הזוה"ק ח"ב (ס"ו.) אהרן וחור דא מסטרא דילי' ודא מסטרא דילי' וכו' אהרן בגין דיתער סערא דילי' וחור בגין דיתער סטרא דילי' והוו אחידן בידוי מכאן ומכאן לאשתכחא סיועא דלעילא:
7
ח׳ובדוגמא מלחמה ראשונה שבא עמלק ע"י פגם שבת ברית תורה והי' נוצחין את עמלק ע"י זכות ג' אלה ע"י משה ויהושע, כן הי' בימי מרדכי ואסתר שהתגברות המן הי' ע"י פגם שלשה אלה, הי' הניצוח של ישראל ע"י זכות ג' אלה, מרדכי הי' ראש סנהדרין, ובמדרש מה משה לימד תורה לישראל אף מרדכי כן, הרי זכות תורה, וגם בא מבנימין צדיק דלתתא, הרי זכות שמירת הברית, ונראה מרומז בשמו מרדכי מר דכי מר הוא ראש לכל הבשמים והוא תורה שבכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים, וגם אברהם נקרא מור כבמדרש ובמהר"ל ששמירת התורה מפורש מצינו רק באברהם וישמור משמרתי מצותי וחוקותי ע"כ מתיחסת התורה לאברהם תורת חסד על לשונה, ודכי הוא תרגום של טהרה, וידוע שזה שמירת הברית ובזוה"ק לית טהור אלא מגו טמא, וכן בש"ס וטהרה מכלל שהיא טמאה עד עכשיו, ומובן שכן הוא שמירת הברית והדברים עתיקים, ואולי יש לומר שמטעם שיש בו זכות תורה וזכות שמירת הברית נקרא איש יהודי ואיש ימיני כבש"ס מגילה מרדכי מוכתר בנימוסין הי' פירש"י בשמות נאים, יהודי ע"ש התורה, וע"כ אמרו ז"ל אמו מיהודה ע"ש אל תטוש תורת אמך ואביו מבנימין כי נקרא בנימין הצדיק ע"ש שמירת הברית שזהו מדריגת צדיק, ובש"ס והי' בנימין הצדיק מצטער עלי' לבולעה, והוא לשון תשוקה כמ"ש עודה בכפה יבלענה, וכבר אמרנו במק"א שבשביל שמירת הברית שהיא הבריחה מעיקר התשוקה דהאי עלמא זכה לעומתו שהי' בו כל השתוקקת להקדושה, ואסתר כנגד שבת מעין עוה"ב עולם המצפון, וע"כ נקראת אסתר מלשון הסתר והעלם, וסימנך שבע נערותי' שהיתה מורה בהן ימי שבת, והיא היתה בת זיווגו של מרדכי תורה ושבת שהם תרין רעין דלא מתפרשין כנ"ל, ומה"ט היתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי ולא נתפרשה ממרדכי דומיא דתרין רעין דלא מפרשין כידוע למבינים:
8
ט׳ישנו עם אחד, יש לדקדק דהו"ל לומר יש עם אחד, כי אחר שלא פירש מקודם מי העם הזה לא יתכן לומר עליו ישנו, ובא"ע כתוב שהוא נוסף, ויש לפרש דהנה יש לדקדק מדוע לא פירש שם העם שמדבר ממנו שלא יתכן לדבר לפני המלך לישנא קטיעא, ונראה שאמר שעה שהוא מפוזר ומפורד בין העמים מ"מ עדיין איננו מבטל עצמו ליתר העמים ועם אחד לבדו הוא באשר הוא קשה עורף, וכך שיעור הכתוב ישנו עם אחד כלומר עדיין הוא עם אחד זה שהוא מפוזר וכו' ועם שהוא מפוזר ומפורד ידוע שהוא עם ישראל, שאין בכל אומות הגולים שיהיו כ"כ מפוזר ומפורד כמו ישראל כמ"ש בפרשת התוכחה ואתכם אזרה בגוים שפירש"י כאדם הזורה שעורין בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחברתה, וכמ"ש בעמוס ט' והניעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר יניע בכברה וגו', וע"כ לא הוצרך להזכיר שם העם שהוא מבקש שהזכירו בכינוי, וטעם הזכירו בכינוי ולא בשמו הוא דרך בזיון וכעס שבל נשא שמותם על שפתיו וכפירש"י תהלים ד' ג' עד מה כבודי לכלימה עיי"ש, ועם זה יובן מה שתיבת והעם הוא בזקף גדול אחר שאמר והעם בהא הידיעה דמשמע שהוא מבקש ולמה הוסיף לטעמהו בזקף גדול, אלא משמע ידיעה אחר ידיעה:
9
י׳ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים, ויש לדקדק מדוע הרבה כ"כ בסימנים, כי אין זכר להמן אחר בעולם, ובנתינת הטבעת למרדכי לא הזכיר עליו שום סימן, כי ידוע ממי הכתוב מדבר ממנו באותו ענין הוצרך לסימן, ונראה עפ"י דבריהם ז"ל משל לבעל התל ובעל החריץ פירש"י שגם אחשורוש חשב להשמידם, א"כ יש לפרש שכל עצמו של מסירת הטבעת להמן לא היתה מפני צורתו של המן שהי' חשוב בעיניו, ואולי עוד אדרבה כענין סהדי שקרי אאגרייהו זילי, אלא מפני שהוא בן המדתא צורר היהודים שמצא אותו לצפע שורש נחש:
10
י״אויבוא עד לפני שער המלך, יש להבין אחרי שכל מגמתו בצעקתו לעורר היהודים בתשובה מה לו לשער המלך, וזה יתכן יותר ברחוב היהודים, והיוסף לקח פירש כדי להודיע לאסתר, ואינו מובן שבעצמו לא הי' באפשר להודיעה כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, ואם ע"י שליח אחת הוא אם מרחוב היהודים או מלפני שער המלך, וא"כ הי' לו לחוס על העת שלא יאבד בהתהלכו לפני שער המלך בעוד שעליו מלאכה גדולה ונכבדת לעורר היהודים בתשובה, ויש לומר דהנה כולם ידעו מראש שלהשמיד את היהודים לא דבר נקל כ"כ, וכבר ראו סופם של ראשונים שבקשו להתגרות בישראל, אבל ידוע שכחו של המן הי' גדיל מאד, ולעומת מרדכי ואסתר בקדושה היו המן וזרש בטומאה, דאת זלע"ז עשה האלקים, וכמו שכחו של מרדכי ואסתר הוא בכח נעלם, כמו שהאריך בזה המהר"ל, כן לעומתם המן וזרש בטומאה שכחם הי' נעלם, ע"כ הי' להם כח גדול, ובזה הכח שלא שערום הראשונים [שכולם הי' כחם רק בהתגלות] חשבו להתגבר על ישראל, ולא לקחו מוסר מהראשונים בחשבם שהראשונים באשר לא הי' להם כח נעלם, ע"כ לא הי' ביכולתם להתגבר על ישראל שיש להם כח נעלם, וע"כ היתה עצתם לעשית מה שיעשו בהעלם דבר בכל מה דאפשר, וע"כ גזירת ההריגה היתה רק במגלת סתרים לשרי המלוכה, ופתשגן הכתב גלוי לכל העמים הי' רק להיות עתידים ליום הזה, ובמדרש אומה"ע דבריהם סתומים ואינו מפורש להרוג או ליהרג, הרי מפורש שהיתה גזירת ההריגה במגילת סתרים לבד, וע"כ היתה עצת מרדכי להתוודע להם שאכן נודע הדבר, ובזה ירפה ידיהם ויקחו מוסר מהראשונים:
11
י״ביביאו לבוש אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ונתן הלבוש ואת הסוס וגו' ואלו כתר מלכות לא כתיב, ואמרו ז"ל שהרגיש שעולה אף אחשורוש במה שהזכיר הכתר, יש לפרש דהנה פרט בכאן שלשה דברים כתר ולבוש וסוס, כתר לעומת השכל, לבוש לעומת הנפש, שהם המדות שהשכל מתלבש בהם, וסוס הוא הגוף שנושא את הנפש ואת השכל, והנה בגוף ונפש יש להמולידים חלק באדם, שצורת הגוף והמדות יש צד התדמות ביניהם, אבל בשכל האדם אין להמולידים שום צד התדמות [וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם ששלח אברהם ליקח זיווג ליצחק ממשפחתו אף שהיו עוע"ז, היינו משום שע"ז הוא חטא בשכל ואין זה עושה רושם בהנולדים, וכבר הזכרנו זה] וכתיב ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, ע"כ לא הזכיר בעשי' שהוא ע"י איש משרי המלך הפרתמים אלא הלבוש והסוס:
12
י״גואפי' לפי מחשבת אחשורוש וכן הי' האמת שהמן על עצמו כוונתו, היינו שחושב א"ע לשלם בכל ג' אלה, ואליו יאתה יקר ג' אלה לא חרה אפו על הלבוש והסוס, כי בתרגום שכתב אחשורוש על המן שמזרע המלוכה הוא, וא"כ חשב ששתי שלימיות כנגד גוף ונפש יש לו יותר ממנו, כי אחשורוש לא הי' מזרע המלוכה, אבל שלימת השכל יש בו ביותר, וע"כ זכה למלוך, אבל המן חשב שגם שלימיות השכל יש בו ביותר וא"כ אך לו המלוכה, ע"כ שוב לא הזכיר הכתר כלל, ומ"מ אחשורוש החזיק אותו למורד, וזה הצעד הראשון של המן שצעד בעצמו למלך בלהות:
13
