שם משמואל, פורים י״אShem MiShmuel, Purim 11
א׳שנת תרע"ז. אור לארבעה עשר.
1
ב׳הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, ובמדרש פרשת תרומה כיון שבא הרשע עם הממון אמר לו המלך הכסף נתון לך אמר הקב"ה כך אתם מוכרים שלי על שלי וכו' חייך מה שאמרת הכסף נתון לך וגו' כך ביום ההא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן, משמע מדהביא מקרא זה שזה הי' סיבה מהשמים שיחזיר לו הכסף למען יבוא אח"כ לידי אסתר דאם הי' בא לאוצר המלך לא הי' בא ליד אסתר לעולם, ואיתא במדרשים שהפרישו מרדכי ואסתר את רכוש המן לבנין בית שני, והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל שהמן היתה כל כוונתו להפר בנין הבית, וזה עצמו הי' סיבה לבנין הבית, ואתיא כי הא שפירש הרה"ק הר"ב מפרשיסחא זצללה"ה בפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום שהפי' הוא דממחשבות אלו עצמם נסתעף קיום עצת ה', דבלא"ה אין זה רבותא שהשי"ת גובר על מחשבות בני איש:
2
ג׳ובתנחומא פ' תרומא בהא דזהב וכסף ונחושת מקביל לשלש מלכיות הראשונות איתא כסף כנגד מלכות מדי דכתיב ועשרת אלפים ככר כסף, ולפי"ז הנני מבין דהא דאמר אחשורוש הכסף נתון לך, היינו שמסר בידו כח מלכות מדי, ולפי"ז מובן שזה הי' אתחלתא דגאולה, דאח"כ שבית המן ניתן לאסתר גם כח זה הי' בכלל וא"כ שוב לא היתה למלכות מדי שליטה על ישראל אלא ישראל היו תחת מרדכי ואסתר, וגם בלא"ה נמי מאחר שאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך א"כ מסרם ברשות המן והרשות ניתנה אח"כ למרדכי ואסתר, א"כ נעשו כל ישראל תחת רשות מרדכי ואסתר, ובזה יש לפרש הכתוב שאמר אחשורוש לאסתר ולמרדכי תשובה על שאלתם ובקשתם להשיב את הספרים מחשבת המן, הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וגו', ולכאורה בלתי מובן מה שייכות יש להא דבית המן נתתי לאסתר בכאן, והי' לו להשיב בקיצור כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וגו', אך לפי דברינו יובן על נכון, שמאחר שבית המן נתתי לאסתר, א"כ היהודים מעתה הם ברשות שלכם ע"כ כתבו על היהודים כטוב בעיניכם:
3
ד׳בש"ס מגילה ת"ר מ"ח נביאים וכו' ולא פחתו ולא הותירו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה, מאי דריש אמ"ר חייא בר אבין א"ר יב"ק ומה מעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כ"ש, ופירש"י מעבדות לחירות ביצי"מ אמרו שירה על הים, ויש להבין שעל הים הי' ממות לחיים שעברו בתוך הים ולא נטבעו בתיכו, ויש לומר עפ"מ שהגדני במק"א שלהצלת ישראל לא נצרך לירד לים, וכל מה שהתקרבו וחנו בין מגדול ובין הים הי' למשוך את פרעה וחילו לטבעם בים, א"כ הכל נגרר אחר היציאה מעבדות לחירות, אך לולא דברי רש"י ז"ל הייתי מפרש מעבדות לחירות אמרו שירה, עפ"מ שאיתא במדרשים שישראל קראו את ההלל במצרים על הפסח, וזהו שההלל נקרא הלל המצרי, ובמד"ר סוף פרשה י"ז והם עוסקים בהלל ובהלכות הפסח עיי"ש, ובפרשה י"ח והם קוראים את ההלל, וכן משמע בש"ס פסחים (קי"ז.) אפשר ישראל שחטו פסחיהן ונטלו את לולביהם ולא אמרו שירה, ופרשב"ם שחטו את פסחיהם מיציאת מצרים ועד דוד, משמע שגם בפסח ראשון במצרים אמרו הלל, ואולי רש"י רצה לפרש אליבא דכ"ע, אפי' למ"ד דהלל נאמר בדור אחר, ומ"מ משמע מכאן שנס פורים נחשב יותר מנס יצי"מ וקי"ם, שהרי עשו קו"ח משם לכאן, ויש לומר שבאשר הי' הנס נגד עמלק שכחו גדול מאד, ומעין לעתיד שימחה זכר עמלק, וכמו שאז תהיה הגאולה משעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לה, ויש לומר שמטעם זה כל המועדות בטלין לעת"ל חוץ מפורים:
4
ה׳והנה אמרו ז"ל קרייתא זו הילולא, ויש להבין איך קורין המגילה בלילה והרי אין אומרים הלל בלילה, ויש לומר דהנה מה שאין אומרים הלל בלילה לבד מליל פסח, יש לומר הטעם כי הלל הוא התגלות שמחת ורגש הנפש, וכמ"ש הרמב"ן שהוא מכלל שמחת יו"ט שהוא התגלות הנעלם כמו שהגדנו בזה במק"א, ובלילה שהוא זמן השבת כל דבר לשורשו, וזהו ענין בחי' השינה שבגשמיות שהדם מתקבץ ללב, וכן הוא ברוחניות בחי' התעלמות, ע"כ אין זמן קריאת הלל בלילה, אך ליל פסח שאז הי' היפוך בחי' התעלמות כאמרם ז"ל עד שנגלה עליהם מלך מה"מ וגאלם, וע"כ הי' אז הלילה כיום יאיר, וכן נשאר רשומא לדורות, ע"כ אומרים הלל בליל פסח, וע"כ לעת"ל נמי כתיב השיר יהי' לכם כליל התקדש חג, משמע שאז יהי' השיר נמי בלילה, וע"כ ליל פורים שקו"ח מיציאת מצרים ממיתה לחיים לא כ"ש, והוא מעין לעתיד כנ"ל ע"כ שייך קרייתא גם בלילה:
5
ו׳ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, אמר רבא בתחלה במרדכי לבדו ולבסוף בעם מרדכי ומנו רבנן, ולבסוף בכל היהודים, ויש להבין למה לא חשב תיכף לשלוח יד בכל היהודים, ונראה דהא לחשוב להשמיד את כל היהודים ולבטל את כל זכות ישראל מהאבות ואילך עד אז לא הספיקה לזה רשעת המן התמידית, ורשע הי' אבל לא שוטה גמור, אלא יובן עפ"מ שכתב הרמב"ן שכל חי' רעה שטרפה את האדם נעשית רעה עוד יותר, וכמ"ש וילמד לטרף טרף אדם אכל עכ"ד, ובודאי הטעם מפני שנשתאבו בה כחות רעות מה שלא הי' בה מקודם לכן, ואולי מטעם זה הוא מן הנסקלין כי אין בה בחי' חכמה ודעת שתענש או שתקבל שכר, גם לא להעניש את בעליו שאפי' שור המדבר שהוא הפקר נמי נסקל, וכמ"ש הרמב"ן בפ' נח אלא שכתב שם שגזירת מלך הוא, ולפי דרכינו מצינו בו טעם, והנה בודאי אם ביתר בע"ח כן באדם ההורג לא כ"ש שהוא מעותד ביותר להשתאב בו כחות חיצונים ע"י החטא, שכחות חיצונים מהדרים ביותר אחר האדם להשתאב בו כידוע, ובזוה"ק (קס"ג:) חייבא לא אתתקף עד דקטיל בר נש כדין אתתקיף ואתגבר בחילי', ובודאי הוא מטעמא דאמרן, והנה ידוע דבגוי מחשבה כמעשה וע"כ כשעלה על דעת המן לשלוח יד במרדכי לבדו נחשב לו כאילו עשה, ונשתאבו בו כחות רעות עוד יותר, והם הסיתוהו עוד לשלוח יד בעם מרדכי ומנו רבנן, ושוב נחשב כאילו עשה ונשתאבו בו כחות רעות עוד יותר ויותר עד שחשכו עיניו ונתטפש מאד ונדמה לו שיהי' לאל ידו ח"ו להשמיד את כל היהודים:
6
ז׳ומכאן לימוד לכל איש הבא לטהר שבל יפלא בעיניו שאף שהוסיף להרשיע והוא עומד על פי פחת, אל יתיאש לומר איך אפשר שאגיע למעלות רמות שקו"ח למדה טובה מרובה שחישב לעשות מצוה שנחשב לו כאילו כבר עשה, ואמרו ז"ל ברות כיון שנתנה דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי, וע"כ כשגמר בלבו להיטב מעשיו תיכף נשתאבו בו כחות קדושות המסייעים אותו לרצון עוד יותר, ונשתאבה בו קדושה עוד יותר, אך כ"ז כשבאמת גמור חושב להיטב מעשיו כי לא לפניו חנף יבוא, ומ"מ כשמגיע לכלל מעשה שהתחיל להטיב מעשיו אף שעדיין הגמר שבלבו איננו עד דכדוכה של נפש, מ"מ איננה מוציא מיד מעשה, ונשתאבו בו כחות קדושות וכו' כנ"ל, מה גם בפורים שהוא זמן קבלה מחדש כאמרם ז"ל הדר קבלוהו בימי אחשורוש, ונראה מהא דימי הפורים לא יבטלו לעתיד, שענין פורים איננו זכר על העבר לבד אלא שבכל פורים הוא כאילו היום נעשה הנס, וכן הקבלה הוא ממש מחדש, ישמע חכם ויוסיף לקח:
7
ח׳ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, א"ר יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור, שמחה זו יו"ט וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון זה מילה, וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך, ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש, וברש"י שעל כל אלה גזר המן, ויש להבין מ"ש אלו ארבעה דווקא, ונראה לפרש דהנה המן אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, וכבר פרשנו דמפוזר הוא בין אדם לחבירו שמפוזרין לכל רוח הן בגוף והן בנפש, מפורד הוא הלב מהמוח והיינו שאין הלב נשמע להשכל ואין השכל משכיל את הלב, ודוגמתו הפירוד בין העליונים לתחתונים, אך באמת זה עצמו הוא מדת עשו, ובמדרש ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער מפוזר ומפורד כאדרת, וכל הפוסל במומו פוסל, ואם נמצא כזה בישראל לאו מנייהו הוא אלא כחו של עשו אשם בכל זה, ועמלק הוא תמצית הרע של עשו והוא קוצץ בן קוצץ, ולעומת שתי אלה אמרו ז"ל שאין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, אין השם שלם לעומת מפורד, ואין הכסא שלם לעומת מפוזר והבן:
8
ט׳והנה תורה שהיא מעולם העליון וניתנה לישראל לעולם התחתון והיא חיבור בין עליונים לתחתונים ממעלה למטה, שמחת יו"ט היא חיבור הנפש למעלה ברגש השמחה של יו"ט והלל, והיא ממטה למעלה, ושני אלה בישראל הם היפוך מפורד משני צדדים, ממעלה למטה, וממטה למעלה:
9
י׳ששון זה מילה, בפשיטות היא חותם ברית קודש המאחד את כל ישראל תחת חותם אחד, אך עוד לאלוק מילין עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דאם יש דבר זר בתוך האגוד מקלקל את כל האגוד וכבר הזכרתיו באריכות כמה פעמים ואין מהצורך עוד לכופלו, והנה ידוע שהערלה היא חלק זוהמת הנחש בגוף האדם, והוא פסולת הגוף, וטומאת הערלה הגדולה מכל הטומאות היא היא המושכת את לב האדם להפרד איש מעל אחיו, כי היא כמו דבר זר בתוך האגוד המקלקל את כל האגוד, ובהסרת הערלה הוא סילוק המונע והמקלקל אגודת ישראל:
10
י״אוכן יש לומר נמי בהא דאמרו ז"ל ויקר אלו תפילין וכה"א וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש, והדברים צריכין פירוש, כי בפשיטות אינו מובן מה ראי' היא זו שיקר אלו תפילין, כי ויקר פירושו כבוד ולא מורא, אך יש לומר דידוע שכחות חיצונים רודפים להשתאב בגוף האדם, ותפילין שבראש מטילין אימה ופחד על כחות החיצונים ומתרחקים, וזהו פירושו של וראי כל עמי הארץ וגו', דהיינו כחות החיצונים, ובאמת שכמו שהם ברוחניות כן שונאי ישראל בגשמיות, שבזוה"ק שדוגמת מלאכי חבלה לעילא כן הגוים שונאי ישראל לתתא, וכשנחלשו אלו נחלשו אלו, כמאמר הכתוב יפקוד ה' על צבא מרום במרום [ואח"כ] על מלכי האדמה באדמה, והנה מובן שפחד התפילין על כחות החיצונים אינו יראת העונש אלא יראת הכבוד, ע"כ שפיר הביא מקרא זה לראי' שיקר שהוא לשון פאר וכבוד הוא התפילין שבראש:
11
י״בוהנה מניעת התאחדות ישראל בנפש הוא מפאת כחות החיצונים, וכמו שאיתא בספה"ק פי' שנאת חנם שהסט"א נקרא חנם, והיינו שנאה הבאה מכח הסט"א שנדחקין לתוך כלל ישראל ונקראה חנם, וע"כ מחמת תפילין של ראש המרחיקין כחות החיצונים מתוך כלל ישראל מסלק השנאת חנם, ואתיא נמי כהא שאמרנו לעיל בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שדבר זה מקלקל את כל האגוד, וע"כ כשהתפילין מבריחין את כח החיצונים, שוב מתאחדין ומתאגדין כל ישראל כאיש אחד חבירים, וענין אחד הוא עם מילה, אלא שזה בגוף וזה בנפש, ושתי אלה הם היפוך מפוזר שפירושו איש מאחיו הן בגוף והן בנפש כנ"ל:
12
י״גולפי האמור מובן מ"ש דעל ארבעה אלה גזר המן, שארבעה אלה בישראל הם היפוך מפוזר ומפורד שהוא ענינו של המן זרע עמלק קוצץ בן קוצץ כנ"ל, וע"כ עם מפלת המן היתה ליהודים אורה זו תורה ושמחה זו יו"ט היפוך מפורד, וששון זה מילה ויקר אלו תפילין שבראש היפוך מפוזר:
13
י״דויש להוסיף ולומר עוד, דלכאורה למה שנה הסדר, דמאחר שארבעה אלה מקבילים לעומת מפוזר ומפורד, הו"ל להקדים ששון ויקר שהם מקבילים לעומת מפוזר, ואח"כ אורה ושמחה המקבילות לעומת מפורד, אך י"ל דהנה הקלקול מתחיל לעולם במפוזר דמחמת שאין אחדות למטה גורם פירוד בין עולם התחתון לעליון כבמדרש משל הבונה פלטין ע"ג ספינות מקושרות זו לזו כ"ז שהם מקושרות הפלטין שעל גביהן קיים נפתחו הקשרים ונתפרדו הספינות אין הפלטין שע"ג קיים, וזהו שכתב ויהי בישורון מלך "אימתי" בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, שבזמן שאין אחדות ביניהם כביכול אין מלכותו נקראת עליהם, אך בפורים שחזרו ונתקנו ע"י ישועה מעולם העליון שניתנו לישראל חיים חדשים, כי כתב אשר נכתב בשם המלך וגו' אין להשיב, והחיים שהי' להם מכבר אבדו אלא שניתנו להם חיים מחדש וכקטן שנולד דמי, ובמדרש פ' אמור תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י"ק אלו דור של מרדכי ואסתר שהי' נטוין למיתה והקב"ה ברא אותן ברי' חדשה, וע"כ אף מ"ש נקהלו היהודים וגו' לא מהם היתה שהם היו נטוין למיתה ולא הי' בכחם להקהל, וע"כ לא מצינו להם לשון קהילה וכינוס מעצמם מקודם אף כשיצאו אגרות הראשונות, אלא שאסתר שלחה למרדכי לך כנוס את כל היהודים, היינו שכחו של מרדכי יכניס אותם, אבל הם מעצמם לא הי' בכחם, אלא אחר שיצאו אגרות אחרונות שניתן להם חיים חדשים אז התחיל בהם תקופה חדשה והקהלו, א"כ הרי חיבור העליונים ותחתונים ברישא היפוך מפורד, ואת"כ חיבור בין איש לרעהו היפוך מפוזר:
14
ט״וויש לומר עוד דלעומת שתי אלה הם בפורים שתי מצות משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, משלוח מנות איש לרעהו הוא היפוך מפוזר ומתנות לאביונים היפוך מפורד, שידוע מענין מצות צדקה הגורמת השפעה לעומתה מעולם העליון לתחתון, וזה עושה חיבור היפוך מפורד, אך זה הי' ע"י ישראל בעצמם שהם המציאו שתי מצות אלה ואח"כ קיימו עליהם ב"ד של מעלה, ע"כ נכתבו כסדר, בין איש לרעהו שהוא מצות משלוח מנות היפוך מפוזר, וא"כ מתנות לאביונים היפוך מפורד:
15
ט״זותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קיבל, והדברים מתמיהים וכי חשבה אסתר שמחמת חוסר בגדים הולך מרדכי קרוע בגדים ובלבוש שק, ועוד דכתיב ותבאנה נערות אסתר ויגידו לה, ובודאי הגידו לפני' כל הענין שמרדכי הולך וצועק זעקה גדולה ומרה, ובש"ס מה אמר גבר המן מאחשורוש או גבר מלכא עלאה ממלכא תתאה, וא"כ הרי ידעה שעת צרה היא ליעקב, ומה זה ששלחה לו בגדים, ובפשיטות יש מקום לומר שבאשר אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, והיא רצתה להמתיק סוד, ע"כ שלחה לו בגדים בכדי שיהי' ביכולתו לבוא אלי', אך לפי"ז יש להבין למה באמת לא קיבל, ועוד למה מתחילה לא הלך אלי' להמתיק סוד קודם שקרע את בגדיו, וכבר דברנו בזה, ויש לומר עיד עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דבש"ס מגילה מ"ח נביאים עמדו לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מ"ש בתורה חוץ ממקרא מגילה, והגיד הטעם בזה דהנה בתנדב"א שמנין מ"ח נביאים מקבילים למ"ח ערי הלוים, ביאור הדברים כמו רוצח שאבד חיותו משיג חיים באמצעות ערי הלוים, ומ"מ כשיצא משם כרגע אבד חיותו וגואל הדם מותר להורגו, והטעם מפני שאין חיותו מחמת עצמו אלא מפאת זולתו, ע"כ אין לו קיום אלא בשעת מעשה, וכדוגמא זו הנביאים שהתנבאו לישראל אף שבשעת הנבואה התעוררו ישראל מאד לקול הנבואה, מ"מ לא הי' להתעוררות קיום באשר לא הי' מחמת עצמם, ומטעם זה עצמו לא נשאר מהם מצוה קבועה לדורות חוץ ממקרא מגילה שהסרת טבעת החזירתם למוטב יותר מכל הנביאים כבש"ס שם, והיינו שע"י הסרת טבעת התעוררו בכח עצמותם, ע"כ נשאר מזה לקיים מצוה לדורות וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וגו', וזה עצמו הי' נצחון נגד עשו וזרעו שבתנדב"א שכ"ז שיצחק הי' קיים החזיקו במצות מילה כיון שמת הפרו ברית, אבל ישראל החזיקו וכו', כי עשו אפי' מעט טוב שהי' בו לא הי' מחמת עצמו ע"כ לא הי' לו קיום, וישראל הם בעצמותם טוב ע"כ להם קיום, עכת"ד:
16
י״זולפי האמור יש לומר דאסתר בשמעה מזעקת מרדכי הבינה שישראל אבדו חייתם ושצריכין להמשיך להם חיים חדשים ממקום הנעלם והנסתר מקום שאין ידי עשו שולטות, וכמו רוצח שחטא בחיים ואבד חיותו שמשיג חיים חדשים באמצעות ערי לוים, ע"כ שלחה לו בגדים שהוא רמז להסתיר הדברים כדי שיהי' ביכולת להמשיך מעולם הנסתר, אך מרדכי לא קיבל כי זה יהי' מפאת מרדכי ואסתר ולא מפאת ישראל בעצמם, ולעמוד נגד זרע עשו צריכין דווקא שיהי' מחמת ישראל עצמם ושיהי' לו קיום כנ"ל, ע"כ נדרש שיהי' דוקא בהתגלות כנ"ל שהסרת טבעת החזירם למיטב שיתעוררו ישראל בכח עצמותם ע"י סיבובו ברחובות העיר ובזעקותיו ויתגלה עצם ישראל, ואז רק אז יהי' בכחם למשוך חיים חדשים שיהי' להם קיום ולעמוד נגד זרע עשו:
17
י״חובבוקר "אמור" למלך ויתלו את מרדכי עליו, ויש לדקדק שלא כתיב תבקש או תשאל מהמלך אלא "אמור" למלך דהוא לשון ציווי, וכן לקמן והמן בא אל בית המלך החיצונה "לאמור" למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו, ומשמע שהמן הי' אז במעלה גבוה על המלך, וכמו שאמרו ז"ל שעשה לו בימה למעלה מבימתו, וכמו שאמרו ז"ל ויזעק זעקה גדולה ומרה, מה אמר, גבר המן על אחשורוש:
18
י״טומכאן כל איש משכיל ישים אל לבו, היות בית המן ניתן לאסתר ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, ובכל פורים מתעורר רשימו מזה, ואז בכח כל איש ישראל לאמור למלך מה"מ הקב"ה [דרך אמירה וציווי כענין הצדיקים גוזרים על הקב"ה והוא עושה] לתלות את המן ולמחות את שמו מתוך לבו של עצמו עכ"פ, אך האמירה צריכה להיות לא מהשפה ולחוץ אלא בכל אות נפשו, ובאותו חשק ורצון נמרץ שהי' אז להמן לתלות את מרדכי, ואז בודאי אמירתו יעשה פירות, וזהו שאמרו חסידי קדמאי שבפורים יכול כל איש להושע ולהתברר:
19
