שם משמואל, ראה י׳Shem MiShmuel, Re'eh 10
א׳שנת תר"פ
1
ב׳במדרש זש"ה שמעו והאזינו ואל תגבהו וכו' ד"א שמעו לדברי תורה והאזינו לד"ת מהו ואל תגבהו אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם, כי ה' דיבר והיכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו:
2
ג׳נראה לפרש ששמעו היא שמיעה שטחית כפי שהדיבור מפורש, והאזינו הוא להיות רודף אחר כוונת התורה וכברש"י בשלח והאזנת למצותיו תטה אזנים לדקדק בהם, והיינו שלא תספיק עצמך בהמפורש אלא תדקדק להבין תכלית הכוונה וכמ"ש הרמב"ן ריש קדושים עיי"ש, והנה ידוע שהטובה שבאה לעולם הוא כמסת מעש"ט שלמטה, וברמב"ן שמות בשם מדרש אגדה ומהו אקי"ק אשר אקי"ק כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך וכו' וע"כ אם ישראל שומעים ומאזינים, היינו שעם השמיעה רודפים אחר כוונה הפנימית של התורה, נותנים להם ממעלה טובה כפולה בהתגלות ובפנימית שיש בטובה ההיא פנימית קדושה וכמ"ש האריז"ל בפסוק כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, היינו מוצא פי ה' שבהמאכל, וכדמיון אדם הוא גוף חיצוני ונשמה פנימית, לעומתי הטובה היא כפולה, אך כשעושין רק כפי שטחיות הדיבור בלי האזנה לכוונה הפנימית, לעומתו הטובה נמי היא רק בחיצונית בלי פנימית כמו גוף בלי נשמה, והנה ידוע טעם הזוה"ק בטומאת מת שהסט"א מתאוה לדבוק בכלי ריקן מהקדושה, והנה לא לבד במקום שהי' בו ונתרוקן, שהרי אפי' נפל מבטן מטמא, אלא הפירוש במקום שהי' ראוי להיות בו קדושה, וכטעם הכוזרי בטומאת קרי, וע"כ נמי הטובה שהיא רק בחיצונית בלתי פנימית שהיתה ראוי' שתהי' פנימית ואין, נמי דכוותה ומתדבקים כחות חיצונים ומתגשם ביותר ונהפכת הטובה למרורות פתנים, וכענין שאה"כ (קהלת ה' י"ב) עושר שמור לבעליו לרעתו, ע"כ טוב העדרה מהיותה, וזהו ואל תגבהו את הטובה מלבוא לעולם, וזה שמסיים בפסוק אם תאבו ושמעתם וגו' חרב תאכלו, היינו אף שלשון קללה הוא רק חיסור מ"מ באופן זה גורם נמי שחרב תאכלו ח"ו:
3