שם משמואל, ראש השנה ב׳Shem MiShmuel, Rosh Hashanah 2
א׳יום א'
1
ב׳בפייט קול שופר כפוף כפוף לב אחד כי פשוט לב אחד, הענין כנגד ב' חלקי הנפש שיש לאדם, נפש הטבעית ונפש השכלית, נפש הטבעית היא מסובכה ומעוקמת, וצריכין לפשט הלב מהעקמימיות, ונפש השכלית צריכין לכפפה שלא יהי' האדם הולך אחר שכלו, רק אחר שכל התורה, וכל מה שצוה השי"ת הן בעניני עוה"ז והן בעניני עבדות השי"ת, והלכה היא בכפופין, וזהו העיקר שיכפוף אדם שכלו שלא ילך כלל אחר שכלו רק אחר שכל התורה והבן:
2
ג׳בגמ' כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי ופרש"י ז"ל כמה דכייף אינש בתפלתו כו' הלכך בר"ה דלתפלה כו' בעי' כפופין עכ"ל, הענין מה שהשופר פועל יותר מתפלה, דתפלה היא עם כלי הדיבור שיוצא לחוץ ויוכל להיות איזה אחיזה להחיצונים ח"ו, אך שופר הוא באין אומר ואין דברים רק קול פנימי ולא יוכל להיות להם שום אחיזה ח"ו, כי בה"ס אין מקבל טומאה, וגם דבר"ה צריכין לעורר למעלה במקום גבוה מאד, ותפלה אינה יכולה לפעול כ"כ במקום גבוה, כמו שופר היוצא מפנימיות הלב, שע"י השופר נתעורר שופר עילאה, אכן פנימיות הלב שיפתח אצל האדם זה אינו בידו, דיש זמנים לזה שנפתח פנימיות הלב, כמ"ש ביום החודש וביום השבת יפתח, אכן השי"ת מצוה לאדם לתקוע כדי שיפתח פנימיות הלב, נעשה כך מחמת הציווי מהשי"ת, ושליח של אדם כמותו:
3
ד׳ולפי"ז ניכל ליישב פסק הרמב"ם שבשופר עיקר המצוה היא השמיעה והתקיעה היא רק כמו עשיית הסוכה ולכאורה הא סוכת גנב"ך כשירה ובשופר אם תקע אינו בר חיוב אינו יכול להוציא אחרים, אך להנ"ל ניחא דעיקר פעולת התקיעה היא ע"י הציווי, ואם תקע אינו בר חיוב, אינו יכול לפעול כלום והבן:
4