שם משמואל, ראש השנה א׳Shem MiShmuel, Rosh Hashanah 1
א׳שנת תרע"א ליל א'
1
ב׳בזוה"ק אמור (ק':) ת"ח לקבל דא תלתא ספרין פתיחין כו' כך הוא לתתא כגוונא דלעילא דינין קשיין אתכפיין ואתעברו מעלמא ומאן אינין אלין אינון רשעים גמורים דאינון דינין קשיין דאיתכפיין ואתעברו מעלמא ועל דא נכתבים כ', כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד, כי הבחי' הזאת, כמו שהיא בכלל, כן היא אצל כל אדם בפרט, שנפרדו ממנו חלקי הרע הרשע הגמור שבו עכת"ד, והיינו משום כי בר"ה באה השפעה מעולם החירות בגוף ונפש כמ"ש הזוה"ק פ' תצוה, וצריך האדם להיות כלי מוכן לקבל ההשפעה היינו שיתפרדו ממנו חלקי הרע למען לא תחול ההשפעה גם על חלק הרע שבו, וע"כ מברכין שהחיינו, דלכאורה הלא ר"ה הוא דין וכתיב לא תבוא במשפט עמנו, ומה זה ששמחין עם היו"ט, אכן העיקר שביום הזה מחמת הדין נתפרדו חלקי הרע שבאדם, ועי"ז הם נעשים כלים מוכנים לקבל ההשפעה, וזהו השמחה:
2
ג׳וזהו פי' הכתוב תקעו בחודש שופר וגו', דלכאורה הלא אינו מפורש הזמן שהוא בחודש תשרי, אך הפי' הוא תקעו בחודש היינו בעת ההתחדשות שבאה השפעה חדשה מעולם החירות כנ"ל, אז הוא זמן תקיעת שופר והבן:
3
ד׳במ"ר אמור (פרשה כ"ט) ר' נחמן פתח ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, ארשב"נ אלו שרי או"ה דארשב"נ מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה, ולא יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה א"ל הקב"ה ואתה אל תירא כו' אפי' הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו הה"ד אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, אמר ר"ב ור' חלבו ורשב"י בשם ר"מ מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יע"א ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן, א"ל הקב"ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, לא האמין ולא עלה וכו' א"ל הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהיו משתעבדין בד' מלכיות בעוה"ז במסים כו' באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה רבש"ע יכול לעולם, א"ל ואל תחת ישראל כו' ושב יעקב מבבל כו' כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה או"ה שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה ואותך לא אעשה כלה אבל ישראל שאין מכלים שדותיהן כמד"א לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעוונותיך לעת"ל אימתי בחודש השביעי ע"כ:
4
ה׳ולהבין מה הי' ירא יעקב אבינו, ומה הרויח יותר כשלא עלה משאם עלה, גם וכי ח"ו לא האמין יעקב אבינו ע"ה מה שאמר לו הקב"ה:
5
ו׳אך הענין דהנה הירידה לאו"ה באה ע"י עלייתם, שמתגאים בעלייתם ואינם מכירין מאין באה להם העלי' ונעשים יש בפ"ע, וזהו ע"ז, ונעשים עוד יותר נפרדים ועי"ז באה להם ירידה, וזהו פי' הפסוק אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך "משם" דייקא היינו מהעלי' עצמה באה להם הירידה, אכן בנ"י אם מקבלין טובה ועולין לגדולה, הם מכירין מאין באה להם העלי' וממעטים ומבטלים עצמם ונעשים יותר דבוקים בהשי"ת, כי מחמת שישראל יש בהם חלק אלקי ממעל, ע"כ באמצעות ההשפעה הבאה להם מהשי"ת נתעורר בקרבם החלק אלקי ממעל להדבק בהשי"ת, וההשפעה היא כמו שלשלת המחברת את החלק להכל והבן, אך יעאע"ה לא האמין ולא עלה, אין הפי' שלא האמין בהשי"ת ח"ו, רק שלא האמין בעצמו ובזרעו אחריו שלא יתגאו כנ"ל, ויגרום ירידה עוד יותר, אך במדריגת יע"א איש תם, גם זה נחשב לחטא, היינו מחמת שא"ל השי"ת שיעלה, לא הי' לו להתחכם על מאמר השי"ת, והי' צריך לקבל מאמר השי"ת בתמימות, ולהאמין שמסתמא יהי' טוב, ועי' בדברי הרמב"ן ז"ל על פסוק, והאמין בד' ויחשבה לו צדקה, וכאשר כן הוא באמת, שבנ"י אינם מעותדים להתקלקל בהשפעה, אדרבה יותר מה שמשפיעים להם נעשים יותר דבקים בהקב"ה, ובאם האמין יעקב ועלה היתה מדת התמימות דבוקה בו כ"כ בעצם עד שהי' מוריש לבניו מדה זו, ואז לא היתה ירידה לישראל עולמית, וזה שא"ל הקב"ה, אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת, והוא מעין חטא אאע"ה, שאמר במה אדע, וכמ' ששם נצמח מזה גלות מצרים לתקן הפגם, שהי' מעט חסרון התחזקות באמונה. וע"י גלות מצרים והגאולה ממנו קנו בנ"י האמונה, כמו שהאריך בזה המהר"ל בס' גבורות פ"ט, עי"ש, כמו כן אמר הקב"ה ליעקב, עכשיו שלא האמנת ולא עלית, עתידין בניך שיהיו משתעבדין בד' מלכיות ונשארין תמימים עם ה' ותורתו, ואינם מתחכמים להתנהג עפ"י שכלם, רק עפ"י שכל התורה, להרחיק מה שהתורה מרחקת ולקרב מה שהתורה מקרבת, אף שאותותינו לא ראינו עוד ואין אתנו יודע עד מה, מ"מ הם נמשכין אחר השי"ת ותורתו בתמימות, בזה הם מתקנין מה שחסר יעאע"ה אז, וזהו שמסיים המדרש, ישראל שאין מכלין שדותיהן ומניחין פאה, לא אעשה אותם כלה כו', כי כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה אמר החילוק בין צדקה ובין מתנות עניים, כי צדקה היא שברחמנותו על העני מעורר למעשה את מדת הרחמים, ומתנות עניים היא שמדבק עצמו להעני, שהוא מדוכא ועי"ז נתדבק בהקב"ה, כי אני את דכא כתיב, וכמו כן מתנות כהונה שמדבק עצמו להכהן, שהוא איש החסד, שע"י יורדת ההשפעה, וזהו הפי' שמניחין פאה, לא אעשה אותם כלה, היינו אף שיש להם כל טוב, מחמת שנותנים פאה לעניים ומתדבקים לנדכאים, עי"ז נעשים יותר דבקים בהשי"ת כנ"ל, ונמשכין אחר השי"ת בתמימות כטבע המדוכא, ע"כ הם מתנקים מעוונותיהם ונשארים עומדים על גרם המעלות, אכי"ר ב"ב:
6