שם משמואל, שלח י״אShem MiShmuel, Sh'lach 11
א׳שנת תר"פ
1
ב׳שלח לך אנשים, ובמדרש אבל שליחים ששלח משה רשעים היו מנין ממה שקרינו בענין שלח לך אנשים, ויש להבין מה ראי' היא זו שהיו רשעים, ועוד שם במדרש לכך נאמר אשתוללו אבירי לב כ"כ למה על שהיו שליחין טפשין וכו' שולח דברים ביד כסיל, ועוד במדרש וכי כסילים היו המרגלים והלוא כבר נאמר שלח לך אנשים ובכ"מ שנאמר אנשים בנ"א צדיקים הם שנאמר בחר לנו אנשים וכו' ואלמלי אתה קורא כסילים, אלו לא נקראו כסילים אלא על שהוציאו דבה על הארץ שנאמר ומוציא דבה הוא כסיל אעפי"כ בנ"א גדולים הי' ועשו עצמן כסילים עליהם אמר משה כי דור תהפוכות המה וכו' שנתבררו צדיקים ונתהפכו עכ"ל, הרי משום שמעיקרא צדיקים היו יוצדק בהם הלשון אנשים, וא"כ איך דייק מלשון שלח לך אנשים עוד להיפוך לומר שרשעים היו, ועוד יש להתבונן בענין שינוי השמות רשעים טפשים כסילים:
2
ג׳ונראה דהנה דקדקו המפרשים בלשון שלח לך שתיבת לך מיותר, ובש"ס יומא (ג':) דקדקו קח לך משלך ועשה לך משלך, ומר סבר שמשל ציבור אלא כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם, והכא לא שייך הכי, גם בעיקר הדברים יש להבין מאין נצמח שבנ"א צדיקים ראשי בנ"י ודור המדבר דור דעה יהי' להם טעות לומר ארץ אוכלת יושבי' בשביל שבכל מקום שהיו עוברים הי' גדוליהן נגפין כדי שלא יתנו לב לאלו והיתכן שאנשי דעה אלו לא הרגישו אמיתת הענין, וגדולה מזה שנפל פחד הכנענים עליהם, הלוא ידעו שביד ה' להמיתם כרגע כמו בכורי מצרים ובעצמם ראו נסים גדולים מאלה שיצאו מהיקש הטבע לגמרי, ואאע"ה שלא נגלה אליו אלא בשם אל ש' ולא בשם הוי' ב"ה נמי נצח את ארבעת המלכים הוא ואליעזר עבדו או אפי' עם שי"ח אנשים:
3
ד׳ונראה דהנה במדרש שכבר אמר להם הקב"ה שבחה של א"י כי ה"א מביאך אל ארץ וגו' וכה"א כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ועד שהם במצרים אמר וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההוא אל ארץ וגו' והכתוב אומר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד הענן ומהו שלח לך אנשים וכו' א"ל הקב"ה ראה נתן ה"א לפניך את הארץ עלה ריש באותה שעה נתקרבו ישראל אל משה וכו' אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ שלא האמינו עכ"ל, וע"כ י"ל מחמת שהפליגו על דבריו של משה מפי הקב"ה שהוא ושמו אמת נסתלקה מהם נקודת האמת והרגשה האמיתית ונשתאב בהם דבר שהוא להיפוך כטעם זוה"ק שהנגף בא ע"י מנין שמחמת המנין נסתלקה הברכה נשתאב לעומתה נגף היפוך הברכה, כן י"ל בכאן שמחמת סילוק נקודת האמת נשתאב בהם נקודת השקר, וע"כ אל תתמה שלא הרגישו באמיתת ענין הנגף שנשתלח בגדולי הכנענים, ונתגבר בהם חשבון השקר לפחוד מגבורת הכנענים, ולא נלמדו ממלחמת אאע"ה ומכל הנסים שראו בעיניהם, כי בחשבון השקר יש תירוץ על הכל, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה במלחמת עמלק שהי' נצרך קודם מ"ת שבעוד עמלק הי' בתוקפו הי' מצא תירוץ גם על הפלאות של מ"ת עכ"ד, והטעם מפני שעמלק שורש השקר וכענין שבזוה"ק שיש עננין חשוכין המחשיכים כל אור דוגמת שבע פרות הרעות שבחלום פרעה שלא נודע כי באו אל קרבנה:
4
ה׳ולפי האמור יתפרש מה שנאמר למשה שלח לך אנשים שמשה יהי' המשלח, היינו ששלוחו של אדם כמותו, ומשה הוא בחי' האמת כבמדרש אמת זה משה כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא, א"כ מדת האמת של משה תאיר בהם לדחות מדת השקר שנשתאבה בהם מחמת חטא ישראל כנ"ל, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא כענין ש"צ שטעה סימן רע לשולחיו, ולפי דרכינו הוא מדת השקר שנשתאבה בכל הנקרבין שאמרו נשלחה ויתוקן עם זה שיעשו שלוחי משה ושלוחו של אדם כמותו, אך ענין שליח של אדם כמותו הוא רק כשעושה מחמת רצון המשלח ובטל אליו כמו שפירש"י קידושין בהא דאין שליח לדבר עבירה דהוה כעושה מאליו, הרי דכשעושה מחמת רצון עצמו אף שכך הוא רצון המשלח אינו נחשב שליח כמותו, והנה בפרשת מטות כתיב על חטא זה כי לא מלאו אחרי, והלשון משמע שלא הי' אחרי ה' בתכלית השלימות, ולכאורה זה לישנא קלילא נגד חטא זה שנגזר בשבילו בכי' לדורות, וי"ל דזה על המרגלים עצמו קאי שתחילת החטא הי' מה שלא מלאו להיות שלוחי משה מפי ה' אלא רצו לתור את הארץ מעצמן, שהיו מסופקים הטובה היא, ובזה יוצדק הלשון "אחרי" שהמבטל עצמו לרצון אחר ולא כעושה מאליו נקרא הולך אחריו ולא הולך עמו, ומאחר שלא היו נחשבים שלוחי משה שוב התגבר בהם כח השקר כנ"ל:
5
ו׳ומעתה יתפרש שמזה שנאמר שלח לך אנשים שיהיו שלוחיו דווקא ואז יהיו אנשים צדיקים, מוכח שבלא"ה הי' גובר בהם כח השקר ורשעים היו, ומעתה יש לפרש הלשון שנאמר בהם טפשים כסילים, דהנה הא שאין הקטן נעשה שליח אף דקטן יש לו מעשה ואפי' מדאורייתא ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו כבש"ס חולין (י"ג.) ומ"מ אינו נעשה שליח, י"ל הטעם דכל ענין שליחות דמהני הוא משום שנעשה כמו המשלח, וכ"ז הוא מחמת שמבטל א"ע להמשלח וכל עשייתו איננו מחמת שהוא עצמו רוצה בכך אלא מחמת רצון המשלח ולא כעושה מאליו, ולזה צריכין דעת שיפשיט א"ע מדעתו ורצונו ולהעמיד את עצמו במקום המשלח, וזה אין לו להקטן שנחסר לו דעת, וכן נמי הנאמר במרגלים לשון טפשים וכסילים, היינו שלא השכילו לבטל את דעתם ורצונם לרצון משלחם מרע"ה כנ"ל בלשון שלא מלאו אחרי, ע"כ נהי' מה שנהי' ונשתאב בהם נקודת השקר וטח מראות עיניהם עד שנחשבו רשעים:
6
ז׳ויקרא משה להושע בן נון יהושע ברש"י התפלל עליו יו"ד ה"א יושיעך מעצת מרגלים, ויש להבין שייכות שם הקדוש זה לתפילה זו, ונראה דהנה אמרו ז"ל עוה"ב נברא ביו"ד עוה"ז נברא בה"א והנה אמרו ז"ל ישראל שמודים בשני עולמות, והגיד כ"ק אדומו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר שאף שהגוים מזכירין בפיהם עוה"ב, היינו שאצלם נחשבים נפרדים זה מזה ואין זה נקנה מכח זה, אבל ישראל מודים ששניהם אחד כפרוזדור וטרקלין התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין עכ"ד, וי"ל דהיינו טעמא דנבנה משני אותיות אלו שם קדוש אחד להורות ששני העולמות אחד, וי"ל עוד דמה"ט שני אותיות אלו הם באיש ואשה יו"ד באיש וה"א באשה, ואם זכו שכינה ביניהם, שאיש ואשה הם חומר וצורה, ושם זה שביניהם מורה על אחדותם בטהרה, אבל אם לא זכו אלא לתאוה יבקש נפרד נסתלק שם זה המאחד:
7
ח׳והנה בחובת הלבבות דבשביל מעשה המצוות שהם בפועל ובנגלה זוכין לעוה"ז שהוא בנגלה, ובשביל הכוונה שבהם שהיא במצפון הלב זוכין לעולם המצפון שהוא עוה"ב, והנה איתא בספה"ק שדור זה מפני שהיו דור דיעה היו להוטין ביותר אחר הכוונה ומצפון המצוות, ע"כ לא היו להוטין כ"כ אחר א"י ששמה עיקר מעשה המצוות בפועל כמ"ש הרמב"ן שהמצוות נקראים משפט אלקי הארץ, וע"כ בחרו ביותר לשבת במדבר בצל ענני כבוד על אכילת המן ושתיית מי באר המפקח את השכל עכ"ד, והנה י"ל באשר לא החשיבו כ"כ את עשיית המצוות בפועל אלא את הכוונה ואת המצפון עשו פירוד בין שני העולמות עוה"ז ועוה"ב שדוגמתם הוא שם המחובר משני אותיות אלה יו"ד וה"א, ע"כ למען ישמר יהושע מעצת מרגלים התפלל מרע"ה עליו בשם הקדוש זה:
8