שם משמואל, שבת תשובה ה׳Shem MiShmuel, Shabbat Shuva 5
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳ענין שב"ת אחר ר"ה, דהנה אפלגי בר"ה (י"ז.) אי כובש או נושא, והנה בפירוש כובש ונושא יש לפרש כובש כענין יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותם, ונושא היינו להגביה העונות למעלה לשמים לעשות מהם זכיות, כאמרם ז"ל תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, ושניהם קאים על כף העונות, וברש"י לא פירש כן ושבעים פנים לתורה:
2
ג׳ויש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי באמת תשובה מאהבה היא מצד קישור הנשמה בשורשה, ובעוד משא העונות על כתפו אינם מניחין אותו להרים ראש, אך אחר שנסתלקו ממנו העונות ונכבשו ונשלכו במצולות ים שוב יכול לבוא לתשובה מאהבה, ואז מגביהם ממצולות ים ונעשה מהם זכיות, וא"כ שניהם אמת דבתחילה כובש ואח"כ נושא, והנה ר"ה ע"י השופר, ורשעים גמורים נכתבים ונחתמים וכו', וכבר אמרנו שזה הרשע גמור שבכל אדם, ובתקה"ז שעל המקטרגים נאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, וידוע שהעונות עצמם הם המקטרגים כבזוה"ק בפסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות, והוא בבחי' כובש, ואח"כ בשבת מתדבקין הנפשות בשורשם ובאין לתשובה מאהבה, ובאין לבחי' נושא, וזהו הענין שבת תשובה:
3
ד׳ויש לומר בדוגמא זו, דהיינו טעמא דסדר פרשיות האזינו אחר נצבים וילך שבהם התוכחות ואלות הברית ובאיומים נוראים, כמ"ש והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ובזה נסתלקו כחות הרעים מישראל והרשע גמור כנ"ל, שהם אוטמין וסותמין את שערי הלב וכבדה אזנם משמוע, ובהסתלקותם נפתחו שערי הלב ואז נכנסו ללבם דברי השירה, וכמו שהגיד כ"ק אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור בפסוק וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם, היינו עד שעשה אותם תמימים, ובודאי דוגמא שהי' אז מתעורר בכל שנה:
4
ה׳ענין שבת שבין ר"ה ליוה"כ יש לומר עפי"מ שאמרנו בר"ה, דבר"ה נעשה אדם כקטן שנולד וכמו אדה"ר שנולד בר"ה כן נתעורר הענין בכל שנה, והנה במדרש אמור (כ"ז ט') בטעם מילה בשמיני משל וכו' עד שיראו פני המטרונא תחלה וכו' עד שתעבור עליו שבת אחת, והנה ביוה"כ כתיב לפני ה' תטהרו, ע"כ אחר שכשנולד בר"ה דמי, צריך קודם יוה"כ לעבור עליו שבת כדי שיראה פני מטרונה תחילה:
5
ו׳ברש"י סוף נצבים העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אמר להם הקב"ה הסתכלו בשמים וארץ שבראתי לשמש אתכם שמא שנו את מדתם שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם וכו' הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם שמא שנתה מדתה שמא זרעתם אותה ולא צמחה וכו' ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד וכו' לא שנו את מדתם אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פרענות על אחת כמה וכמה:
6
ז׳ויש להבין מאי ק"ו הוא זה שהם אינם בעלי בחירה והאדם הוא בעל בחירה, ונראה דהנה ברמב"ן פ' נצבים דאדה"ר קודם החטא הי' עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ומשמע שלא הי' בעל בחירה וכן יהי' לעתיד אחר תיקון העולם, וע"כ כתיב והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, ואמרו ז"ל אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלוים בחפץ עיי"ש, ומשמע שקודם החטא וכן לימות המשיח לא יהי' האדם בעל בחירה, ויש להבין דא"כ מאין בא אדה"ר לכלל חטא, ועוד כי בספורנו בראשית שפי' כצלמנו בדמותנו היינו שיהי' בעל בחירה, וא"כ הרי אדה"ר קודם החטא הי' נמי בעל בחירה:
7
ח׳ונראה דאף דהאדם הוא בעל בחירה לעשות דבר והיפכו, מ"מ לא יתכן לומר בראשית, ואח"כ יום השבת היא למעלה משבעת ימי בראשית, וע"כ אז האדם איננו כ"כ מוטבע בעולם הטבע, ויכול אז להגיע לתשובה שלימה, ובוודאי התשובה שבכל עשרת הימים מועילה עכ"פ להיות מוגבה בשבת:
8