שם משמואל, שבת תשובה ו׳Shem MiShmuel, Shabbat Shuva 6
א׳שנת תר"פ
1
ב׳כתיב ה' אורי וישעי, ובמדרש אורי בר"ה וישעי ביוהכ"פ, נראה לפרש דהנה בתקה"ז דעבירות הן כמו סירכות הריאה, וידוע מחלוקת רש"י ותוס' בענין טעמא דטריפות הסירכות, דעת רש"י כי אין סירכא בלא נקב וא"כ הריאה היא כבר נקובה, ודעת התוס' משום דסופה להתפרק ולעשות נקב, ובודאי או"א דא"ח, וסירכא לא תמלט מאחת משתי אלה או שכבר יש שם נקב או שעתיד לעשות נקב, ואולי יש להעמיס זה בכוונת רש"י שאין סירכא בלי נקב שנכלל בו גם העתיד לנקוב:
2
ג׳והנה יש לפרש כן בעבירות שבאדם, יש שבאין מכח שכבר כלה ממנו חיות הקדושה ע"י עבירות ונדבק לס"א, וזהו הסירכא שע"י נקב, ויש שנשתקע בטנופא דהאי עלמא היפוך ממצות קדושים תהיו, ונאבדה ממנו החיות לאט לאט עד שיבוא לידי עבירות חמורות בשאט נפש [וכפי שהסברתי לי דברי הא"ע בפרשת בן סורר ומורה שהוא זולל בשר וסובא יין, שכתב והנה זה כמו אפיקורוס כי לא יבקש חיי עוה"ז כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה עכ"ל, ולכאורה בלתי מובן למה יכנה את זה הזולל וסובא בשם אפיקורוס, שבכל מקום שם זה הוא כינוי למי שמופקר בכל עניני הדת והאמונה, אך פרשתי עפ"י מאמרם ז"ל שנהרג על שם סופו, כן נמי נקרא בשם זה על שם סופו, והיינו שיכלה ממנו לאט לאט כל חיות הקדושה עד שממילא יבוא לידי עבירות החמורות] וזהו סירכא שסופה לנקוב:
3
ד׳והנה בר"ה הוא מעין חידוש בריאה, זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שענין השופר הוא הפחת רוח חיים חדשים בלב ישראל, כמו שהי' בתחילת הבריאה שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, וזהו שבספרי שהקב"ה הוא התוקע, היינו שחיות חדשה מפי הקב"ה מתלבשת בהתקיעה, וע"כ הוא מועיל אפי' למי שכבר כלה ונאבדה חיותו ממנו לגמרי, אם עכ"פ הוא יודע ומבין על מצבו כי ברע הוא ומתאמץ להשיג חיים חדשים, זוכה לחיים חדשים, וכקטן שנולד דמי, וזהו אורי בר"ה כעין בבריאת העולם שהי' חושך לגמרי נעדר מכל אור, ונתהוה חדשות שאמר אלקים יהי אור ויהי אור, ובזה יש לפרש דברי תקה"ז ויהי אור דא ר"ה:
4
ה׳אך זה שהוא כסירכא שסופה לנקוב חמור מן הראשון שעכ"פ יודע ומבין כנ"ל, אבל זה שנאבדה ממנו החיות לאט לאט, הוא כענין שאה"כ (הושע ז' ט') אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע, והוא כבשר המת שאינו מרגיש באיזמל, זה נצרך לישועה גדולה מאד, וכבר הגדנו בהפרש שבין עזרה לישועה, שעזרה היא כשהנעזר עושה גם בעצמו, אלא שאין בו כח לגמור וצריך סיוע מזולתו, וישועה היא אף כשהנושע אינו עושה מעצמו מאומה, והוא כבשר המת וכל הישועה באה מכח זולתו, כמ"ש על הים ויושע ה' ביום ההוא, שישראל לא היו ביכולתם לעשות מאומה בענין קריעת הים, אדרבה נאמר להם ואתם תחרישון, ובזוה"ק לא תתערון מלה, זהו ענין יוהכ"פ שישראל נושעים, וע"כ לרבי אף בלי תשובה כלל, ולרבנן אף שצריכין לתשובה, מ"מ אינו נחשב אלא שנעשים עכ"פ כלים לקבל הישועה, וזהו שבמדרש וישעי ביוהכ"פ:
5
ו׳והנה שבת תשובה שבין ר"ה ליוהכ"פ, י"ל שהיא ממוצעת ביניהם, וידוע מענין ממוצע שיש בו מעט מענין זה ומעט מענין זה, ונכלל בו מבחי' אור ומבחי' ישועה, וע"כ במדרש בראשית ברכו במאור פנים, זהו הארה מבחי' אור, וכן כתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדשכם, והיינו שמבין את מצבו ואיננו עוד כבשר המת שאינו מרגיש באיזמל, וכמ"ש וינפש ואמרו ז"ל וי אבדה נפש שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הפירוש שרואה את נפשו כאילו היא נאבדה, באשר יתרון האור מן החושך, כ"כ להיפוך מרגיש ע"י מתיקת השבת את עובי החושך, וזהו שמביא בחי' ישועה וע"כ שבת שבין ר"ה ליוהכ"פ באשר יש בה גם מעצמה מעט משתי בחי' האלו, לו נאה ולו יאה להיות ממוצע ביניהם, ומשיב את הנדחים באיזה אופן שיהי', ע"כ נאות לקרותה שבת תשובה:
6
ז׳בש"ס יומא (פ"ו:) אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנא' שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקא קרי לי' מכשול, איני והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות וכו' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה, ויש להבין ממנ"פ אם מיראה נמי נחשבת תשובה תכפר עכ"פ לגמרי, ואף שאינו דומה למאהבה שנעשות כזכיות, אבל עכ"פ יכפר לגמרי, ואם אינה נחשבת תשובה כלל למה תועיל שיחשבו כשגגות, שלכאורה זה שנחשבות לשגגות הוא כמין פשרה, ואיך יתכן לעשות פשרה בענינים אלו:
7
ח׳ונראה דהנה בש"ס קידושין (נ"ט.) דמעשה מוציא מיד מעשה אבל לא אתי דיבור ומבטל מעשה, ויש להבין איך מועילה תשובה דהיא חרטה בלב ודיבור פה לבד ומוציא מיד מעשה עבירה בפועל, בשלמא מאהבה דנעשה כזכיות אינה נחשבת שתבטל מעשה עבירה אלא מתקנתו ומכשירתו, אבל מיראה שתצטרך לומר שמבטלת מעשה העבירה להיות כלא הי' הלוא לא אתי דיבור ומבטל מעשה:
8
ט׳וי"ל עפ"י דברי האריז"ל דבשעת מעשה העבירה הנשמה איננה עם האדם, כי הנשמה כבר מסולקת תיכף משעת ההרהור עכ"ד, וא"כ מה שמענישין על העבירה אף שמחמת הסתלקות הנשמה ממנו הוא נתון תחת יד היצה"ר, ותוקף עליו בכח ואין לו סיוע מצד הנשמה, הרי הוא נחשב כעין אונס, ע"כ צ"ל שאין נחשב כאונס מפני שהוא עצמו הביא א"ע להאונס, וכדברי ריב"ש הידועין במי שנשבע שלא לשחק בקוביא שאסור לו לילך אל המקום שיהי' מוכרח לעבור שבועתו, שהמביא א"ע לידי אונס איננו נחשב כאונס, וא"כ אם עתה יכול לסלק את חטא ההרהור, שמסלק את הנשמה, שזהו המביא אותו לידי אונס, שוב על מעשה העבירה לבדה אין לדונו כמזיד, שהרי מעשה העבירה בלתי מחשבה הקודמת נדונית כאונס, וא"כ שוב דיבור ודיבור הוא שהמחשבה והחרטה ווידוי פה, מוציאים מידי מחשבה או אפי' דיבור העבירה, ושוב על מעשה העבירה אינו נידון אלא כאונס:
9
י׳ולפי האמור מובן הטעם דתשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות, שזה איננו כעין פשרה אלא שמוציאה מיד מחשבת העבירה, ונשארה כמעשה בלי מחשבה כאונס, א"כ אין כאן אלא שגגה, אבל שיתכפר לגמרי אי אפשר, דלא אתי דיבור התשובה ומבטל מעשה העבירה:
10
י״אולפי האמור יש לפרש ענין שבת תשובה, דהנה שבת עצמה אמרו דורשי רשימות שהיא נוטריקון שבת בו תשוב, ומ"מ כבר אמרנו שמשונה תשובת שבת מתשובת חול, שתשובת חול היא ע"י התמרמרות הנפש וקורע את סגור לבו, ומצטער על העבר, אבל של שבת אינה כן, שהרי לעונג ניתנה ולא להצטער בו, וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור, דהא דצריך שיהא כאלו כל מלאכתך עשוי', היינו אף בדברי שמים עכ"ד, ותשובת שבת היא רק להיות מוגבה בדרכי ה', עד שלא יזכור כלל ממצבו, ושוב ע"ז נאמר שבת יכולה שתרחם, וקו"ח הדברים אם יכולה שתרחם על חולי הגוף כשמכבדין אותה מלהצטער בה כפירש"י, קו"ח שיכולה שתרחם על הנפש:
11
י״בוהנה ידועין דברי התוס' ב"ק (ל"ב.) דלענין חטאת ומלקות חייבת דרחמנא אחשבי' להנאה מעשה, והיינו שכתוב ונכרתו הנפשות העושות, וא"כ י"ל דה"ה תשובת שבת דהיינו העונג כנ"ל שהיא הנאה שאין כמוה כאמרם ז"ל אין למעלה מעונג, שוב אינה נחשבת תשובה במחשבה ודיבור, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אלא תשובה במעשה, וא"כ היא מבטלת גם מעשה העבירה, ומעתה מובן ענין שבת תשובה, שבודאי בעשרת ימי תשובה כל ישראל עושין תשובה מיראה עכ"פ ונקראים ימים הנוראים, אבל אין דיבור התשובה מוציא מידי מעשה העבירה, ע"כ נשארין עכ"פ כשגגות, אבל בשבת שנחשב כמעשה היא מכפר לגמרי:
12
י״גובזה יש לפרש דברי התנחומא שעונג שבת מועיל יותר מאלף תעניות, היינו תשובה מיראה שמאהבה הרי נעשים כזכיות, ומוכרח דמיירי בתעניות שבתשובה מיראה, שאינו עושה אלא כשגגות, ועונג שבת מכפר לגמרי:
13