שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה י״אShem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 11
א׳שמ"ע
1
ב׳בש"ס ר"ה (י"ז.) ב"ה אומרים רב חסד מטה כלפי חסד, ר' אליעזר אומר כובשו שנאמר ישוב ירחמינו יכבוש עונותינו, ר' יוסי בר' חנינא אמר נושא שנא' נושא עון ועובר על פשע, פי' הר"ח כובשו כלומר משקעו כדכתיב יכבוש עינותינו ותשליך עכ"ל, ובודאי או"א דא"ח, דודאי בעוד העונות בתוקפם קשה מאוד לעשות תשובה שלימה, כי בתשובה כתיב ולבבו יבין וישב ורפא לו, והרי עבירה מטמטמת לבו של אדם, ומ"מ הקב"ה מקבל את השבים אפי' בתשובה בלתי שלימה, מאחר שא"א לו לעשות יותר, וכסברת הש"ס גיטין, (מ"ג.) אף דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה קדושי' קידושין, מ"ט הא שייר בקנינו והא לא שייר בקנינו, כן נמי איש הזה שעבירה מטמטמת את לבו, והוא בבחי' שינה שלא נשתייר בו אלא קיסטא דחיותא, ועושה תשובה בלתי שלימה, אלא במעט חיות זו שנשתיירה בו, נמי מתקבלת כי אין בו חיות יותר, ומ"מ החטא עודנו במציאות, וצריך הקב"ה לכובשו ולשקעו במצולות ים, אך אח"כ כשנסתלק העון מלטמטם את הלב, אז הזמן לפקוח את עיניו ולהתרגש ולהתפעל לעשות תשובה מאהבה ואז הקב"ה נושא את העון ומגביהו ממצולות ים, ונעשו זדונות כזכיות:
2
ג׳ויש לומר דכן הוא בכל שנה ביוה"כ דכתיב ונשא השעיר את כל עונותם אל ארץ גזירה, הוא בחי' כובש והשלכה במצולות ים, ובאשר החטא עודנו במציאות, צריך הקב"ה לשקעו במצולות ים, וישראל צריכין להגנה בסוכה, ומכלל דעדיין יש כחות חיצונים הרודפין אחר האדם, אלא שהוא מסתתר בהסוכה, אבל באשר טמטום הלב, דהיינו העונות, מסולקים מהאדם, שוב בכח ישראל לעשות תשובה מאהבה, וזה אהבה ודביקות שבאמצעות מצות החג, סוכה ולולב, ערבה וניסוך המים, שרומזים לתשובה, כאמרם ז"ל אין מים אלא תשובה כמ"ש שפכי כמים לבך, ובתשובה מאהבה זוכין לבחי' שנעשו מעונות זכיות, וזה שמיני עצרת, שנעשה בו חדשות, מה שלא הי' בכל החג, וע"כ מברכין שהחיינו, וזה עודף השמחה:
3
ד׳ויש למצוא רמז בכתוב (תהלים (ס"ו) הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים, ותוציאנו לרוי' בר"ה ניתנה רשות להמקטרגים לבוא ולקטרג כבזוה"ק ח"ג (צ"ט:) ברע"מ ביומא דר"ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא לי' תבשילין דכל עלמא כל חד כפום ארחוי וכו' עיי"ש וזהו הרכבת אנוש לראשינו:
4
ה׳והנה בר"ה כל הרקיע מלא אש דדינא, כמ"ש היערות דבש שזהו שיסד הקליר בקדושה דשחרית כל החרוזים מסיימים בתיבת אש, כי הכל מלא אש, ובהתקיעות נמתק האש שהקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים מה באנו באש וזה לטובתנו, כי זה האש מכלה ושורף כל הפסולת, וכענין כלים הנכשרים ע"י ליבון, שהאש שורף את בליעת האיסור, ואז בכח ישראל לעשות תשובה, ובכל כחות הרעים נתקיים הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ומטהרים נפשות ישראל ביוה"כ, ואח"כ בסוכות נתקיים ובמים, ניסוך המים ותשובה מאהבה כנ"ל, ותוציאנו לרוי' הוא בשמיני עצרת, שמן העונות עצמן נעשו זכויות, והן עצמן מרווין את נפש שוקקה, ואז אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, דהיינו בימי התשובה כל ישראל נפשם עליהם תשתוחח ובצרת נפשם מנדרים להיות לעם לה' ולשמור כל מצותיו, אך עדיין לא יצא אל הפועל עד שמ"ע שישראל מקבלים עליהם עול תורה ושמחים עם העול, וזה שמחת תורה:
5
ו׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם, יש לפרש דהנה עצרת היא לשון כנופיא, כפירש"י דברים (ט"ז ח'), וכן משמע מלשון הכתוב מ"ב (יו"ד כ') קדשו עצרה שפירש"י הכריזו אסיפה, ובירמי' (ט' א',) עצרת בוגדים שפירש"י כנסיות בוגדים, והיינו דהנה בשבעת ימי החג שהיו בו מצות לולב, שבו הרמז שיעשו ישראל אגודה אחת, וכן סוכה אמרו ז"ל סוכה (כ"ז:) ראוין כל ישראל לישב בסוכה אחת, ומעשה המצוה מביא שיהיו ישראל כן במעשה ובפועל, כי עוה"ז הוא עולם המעשה, ע"כ עיקר המצות הם במעשה, אך בשמיני עצרת זוכין ישראל מעין לעתיד, שאז יהי' עיקר הכוונה והפנימיות, וע"כ יש סוברים בנדה (ס"א:) שמצות בטילות לעת"ל, הפירוש הוא שיזכו לאור המצוה מופשט מהכלים, ע"כ מצות לולב וסוכה הן רק בשבעת ימי החג, וכל שבעה הוא מספר עוה"ז, עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית, אבל בשמיני זוכין לאור מופשט מהכלי, ומ"מ מקרי בש"ס ריש יומא טפל להחג, והיינו משום דלענין הקרבנות והעשי', הוא טפל להחג, ומשמע דכל מה שזוכין בחג ע"י המעשה, זוכין בשמ"ע בלי מעשה המצות, וע"כ נקרא טפל להחג, באשר הענין אחד, אלא דמחמת זה עצמו שהוא מופשט מהכלי, הוא אור יותר גדול ופנימי ביותר, וע"כ כמו שבחג הוא אגודת ואסיפת ישראל ע"י מעשה, כן נמי בשמ"ע הוא אגודת ישראל והתאחדותם אלא בלי מעשה, אלא עצומו של יום עושה זאת, וזהו מהותו של יום, ע"כ נקרא שמו עצרת, כי שם של דבר הוא מהותו, וזהו עצרת תהי' לכם, אגודת ואסיפת עצמיכם:
6
ז׳ויש עוד לומר דכן לענין מצות השמחה, דכל מה שזוכין בשבעת ימי החג לשמחה בפועל, זוכין בשמ"ע לפנימית השמחה, וע"כ לא נכתבה בו מצות השמחה בפירוש, אלא והיית אך שמח לרבות וכו', והוא לשון בינוני, כעין לשון הבטחה, שאחר שקיימת למצות השמחה בפועל, כשבעת ימי החג, תזכה פנימית השמחה, בשמיני עצרת:
7
ח׳תהלים (ק"ג) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עוניכי, הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטריכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך, תתחדש כנשר נעוריכי, יש למצוא בכאן רמז לכל מועדי חודש תשרי, ועליהם אמר הכתוב ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו שגמל עלינו בחודש הזה, דהנה במדרש כי עמך הסליחה למען תורא, א"ר אבא הסליחה מופקדת אצלך מר"ה וכל כך למה [פי' בזית רענן, למה אינו מכפר בר"ה:] למען תורא, בשביל ליתן אימתך על בריותיך ביוה"כ, א"כ לפי"ז יש לפרש "הסולח לכל עוניכי" בר"ה שמאז הסליחה מופקדת, "הרופא לכל תחלאיכי" הוא בעשי"ת, כמ"ש ולבבו יבין ושב ורפא לו, "הגואל משחת חייכי" הוא ביוה"כ, כי לשון גאולה כתב הרמב"ן שהיא כעין מכירה, שנותן זה תחת זה, וזהו ביוה"כ שהקב"ה נותן להמקטרג תקופין ואוכלסין דשאר עמין תחת ישראל כבזוה"ק (ח"ג ק'.) ברע"מ, וכענין שאמר הכתיב ישעי' מ"ג נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך, וע"כ נקרא יום הכיפורים ולא יום סליחה ומחילה, משום לרמז בו ענין זה מלשון כופר נפש, דבזוה"ק שם דהא קשיא לי' להמקטרג מכלא, "המעטריכי חסד ורחמים" בסוכות, והוא לשון סיבוב והיקף כמ"ש ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, שפירושו מקיפים, והוא ענין חג הסוכות, כידוע למבינים, חסד הוא סוכה, רחמים הוא לולב, "המשביע בטוב עדיך" בשמ"ע ואז הזמן קבלת עול תורה על להבא, ואז היא זמן שמחת תורה, וכמו שהגיד זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק ששמחת תורה איננה על לשעבר, כי מי הוא אשר ערב לבו לומר שלמד, אלא על להבא ושמחים על הקבלה עכ"ד, וע"כ אז ישראל מחליפין כח, וזהו "תתחדש כנשר נעוריכי":
8
ט׳ענין שמברכין גשם, והפייטן מאריך כ"כ בענין המים, ונקרא גבורות הגשם כאמרם ז"ל, מפני שיורדין בגבורה, יש להבין מה רבותא היא זו מכל סדר הטבע, ונראה דהנה מים הם חומריים, כמ"ש מהר"ל בס' הגבורות, כמה פעמים, ומ"מ נתעטף בהם כח שלמעלה מהטבע ממים העליונים, כמו שדברנו בזה הרבה פעמים, דהא דאיפלגי מהיכן הארץ שותה ממים העליונים, או מאוקינוס, שאו"א דא"ח, שחומר המים הם מימי אוקינוס כמו שנראה בחוש, וכח הפנימי שבהם, הוא ממים העליונים, וע"כ הוא רבותא יותר מכל סדר הטבע, שמים שהם חומריים ביותר, יהי' עטוף בהם כח עליון ביותר, עומק רום מלובש בעומק תחת, וזה נקרא גבורות הגשמים, שיורדין בגבורה, שמאמר ה' גובר עליהם ויורדין ע"כ שלא בטובתם, כי מטבע הרוחניות שאינה רוצה לירד ולהשפיל עצמה לגשמיות:
9
י׳והנה ימי החג מרצין על המים יש לומר על כמות וחומר הגשמים, אבל כח פנימי שבהם ממים העליונים מתפללין עליהם בשמ"ע, וע"כ בכל ימי החג שהריצוי הוא על חומר וכמות הגשמים יש לאומה"ע ג"כ חלק, כמו שמקריבין עליהם שבעים פרים, שלא יצדה העולם מהם, אך כח הפנימי שבהם ממים העליונים, הוא רק לישראל בלחודייהו, וכמו בכלל כן הוא בכל פרט, משיגים כח עליון מאד להחליף כח להתחיל בעבודה מחדש:
10
