שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה י״בShem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 12
א׳ליל שמח"ת
1
ב׳והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, אף דליל יו"ט הראשון אינו מחויב בשמחה, והענין יש לומר דהנה שמחה היא התגלות הנעלם שבלב, וכאשר מתגברת השמחה מתפשטת אפי' לאיברים החיצונים עד שמביאה לידי ריקוד לפעמים, והנה בלילה הוא זמן התעלמות וכל הנבראים הם בבחי' שינה שהחיות מתקבצת לפנימית הלב עד שלא נשאר בחיצונית אלא קוסטא דחיותא, והוא היפוך בחי' השמחה, ע"כ הלילה מצד עצמו אין בו מצות שמחה, אך שאר לילות החג הם טפלים ליומם כי בקדשים הלילה הולך אחר היום, ועיקר השמחה היא בבשר שלמים כידוע, ובאשר היום מחויב בשמחה כל המחובר לו הרי הוא כמוהו, אך בליל הראשון דאין שמחה לפניו אין בו חיוב שמחה, ובמוצאי יו"ט אף דעדיין הוא זמן אכילת קדשים, מ"מ הלוא נסתלק היו"ט ולא שייך חיוב שמחה מחמת יום שלפניו, ובכן לולא שנתרבו לילי יו"ט האחרון הי' בדין דאין בו מצות שמחה, דהחיוב מצד טפל ליום שלפניו ליכא, שהרי חג הסוכות כבר נסתלק ולגבי חג הסוכות הוא דומה כמו מוצאי יו"ט דעלמא, ושיתחיל חיוב שמחה מחדש מצד שמ"ע נמי לא שהרי לילה הוא זמן התעלמות היפך השמחה כנ"ל, אך נתרבה מקרא, מהא דוהיית אך שמח, והיינו דשמ"ע רומז לעתיד דכתיב בי' לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך כי אם ה' יהי' לך לאור עולם, ואז לא יהי' הלילה בבחי' שינה והתעלמות, שזה בא מצד השינוי ממהלך המאורות, אבל לעתיד ה' יהי' לאור עולם בלי שינוי, לא תהי' בחי' השינה והתעלמות, ע"כ שמ"ע שרמז אליו מחויב לילו בשמחה:
2
