שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה י״גShem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 13
א׳שמח"ת
1
ב׳אדומו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר הגיד טעם מנהג שאין הכהנים נושאין כפיהם בשמחת תורה משום שעם ברכת משה אין אנו צריכים לברכת כהנים ואם היו נושאין כפיהם הי' ביזוי לברכת משה עכ"ד, ויש להבין דבילקוט פ' נשא איתא אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע לכהנים אתה אמר לברכנו אין אנו צריכין אלא לברכתך השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך, אמר להם הקב"ה אעפ"י שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם אני עומד עמהם ומברך אתכם, א"כ שוב אין זה ביזוי לברכת משה, אלא כענין שכבר אמר להם ויברך אתכם כאשר דיבר לכם, וברש"י זו משלי אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם:
2
ג׳ונראה דהנה במדרש זש"ה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, ומביא המדרש שאדם הראשון נח ושלשה אבות כולם השיבם משה שהוא גדול מהם עיי"ש, לפיכך אמר שלמה רבות בנית עשו חיל ואת עלית על כולנה אמר הקב"ה האיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל וזאת הברכה:
3
ד׳והנה שלש ברכות של ברכת כהנים ידוע שהן בזכות ג' אבות, וכמו שקצת נוהגין לענות אחר הש"ץ שמזכיר ברכת כהנים אחר ברכה ראשונה בזכות אברהם ואחר ברכה שני' בזכות יצחק, ונראה לפרש איך הם מקבילין, דברכה הראשונה יברכך ה' וישמרך מקבילה לאברהם דכתיב בי' והי' ברכה ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ברכה שני' יאר ה' פניו אליך ויחנך, מקבילה ליצחק שהי' תמיד בנהירו דאנפין ולא מצינו שכעס מימיו, וכבר דברנו בזה שבאברהם מצינו רוגז על הארבעה מלכים, וכן ביעקב ויחר ליעקב וירב בלבן, אבל ביצחק לא מצינו, ואפי' בנשי עשו שהיו מקטירות לע"ז וכהו עיניו בעשנן של אלו, לא כעס עליהן ולא כיהה בהן, והטעם אמרנו מפני שהי' מדת הדין ע"כ שמר את עצמו ממדת הרוגז והכעס, ודבר זה ידוע למבינים, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום מקבילה ליעקב, שצורת תם חקוקה בכסא, ובפייט יוצר ליום א' של ר"ה ואם יצאה גזירה דחוקה, לחבל יושבי ארקא וכו' הסתכל בתבנית אשר בכסא חקוקה, וכן במוסף שיסד הקליר שופט אם ירצה שבת באולם הכסא, תבנית תם יפן חקוקה בכסא, וכמדומה לי שכן הוא במדרש כשגברו עונות ומדה"ד רוצה לחבל את העולם הקב"ה מסתכל בצורתו של יעקב החקוקה בכסא ונישא לו פנים:
4
ה׳ולפי האמור יובן ששלש ברכות שבברכת כהנים הן בזכת שלשת האבות, ומעתה יש לומר דהואיל ומשה נתעלה מהם גם ברכותיו נעלין מברכת כהנים שבזכותם, וע"כ אין צריכין לברכת כהנים עם ברכת משה, והי' נראה שלא התעלה מהם:
5
ו׳במדרש דזאת הברכה אברהם ברך את יצחק מניין שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, עמד יצחק לברך את יעקב אמר ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל, אבא הפסיק בויתן אף אני מתחיל בויתן שנאמר ויתן לך האלקים וגו' ובמה חתם בקריאה שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב עמד יעקב לברך את השבטים אמר איני פותח אלא בקריאה שנאמר ויקרא יעקב אל בניו ובמה חתם בזאת וכו' עמד משה לברך את ישראל אמר איני פותח אלא בזאת מניין ממה שקרינו בענין וזאת הברכה:
6
ז׳נראה לפרש דהנה אברהם מדתו חסד, והנה חסד הוא אעפ"י שאין המקבל כדאי, ועשה חסד אפי' עם אותן שנדמה לו כערביים שמשתחוים לאבק שברגליהם, ובמדתו ברך לזרעו אחריו אעפ"י שלא יהיו כדאים, וזהו שברכתו היתה בלשון ויתן לשון מתנה שאין להמקבל על הנותן כלום אלא בחסדו לבד, ויצחק שמדתו מדת הדין לקח את מדת אברהם להתחלה לבד אבל לא להתכלית, שהתכלית היא שגם מדת הדין תסכים להברכה, ע"כ סיים בלשון קריאה שהיא ענין קירוב שקורא אותו לבוא אליו, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהפרש שבין ויקרא שנאמר גבי משרע"ה שהדיבור קרא אותו הלום שיתעלה ויתקרב אליו, בין בלעם דכתיב בי' ויקר שנשאר במקום עמדו והדיבור בא אליו, וע"כ היתה עצת יצחק שהשי"ת יגביה את זרעו עד שיהיו ראוין לקבל הברכה ולא בחסד אעפ"י שאינן ראוין, וכשיהיו ראוין ע"י ההגבהה אף שגוף ההגבהה היא במדת החסד, מ"מ אחר שהם מוגבהין שוב גם מדת הדין תסכים בברכה וזה שהתחיל בויתן היינו שתחילה מה שהשי"ת יגביה אותה עד שיהיו ראוין יהי' מצד החסד, אבל להברכה עצמה שוב גם מדת הדין תסכים, ויעקב שמדתו הרחמים לקח גם זה להתחלה לבד וסיים בזאת, והיינו דהנה ידועין דברי המגיד הקדוש הרבי ר' בער זצללה"ה מראוונא בפי' מלת זאת שאות ז' מרמזת להנהגת הטבע הנבראה בשבעת ימי בראשית, ואת א' ות' מרמזות להנהגת אותיות התורה שהן מא' עד ת' והיא הנהגה למעלה מהטבע, ובצירוף שני אלה הוא שההנהגה שלמעלה מהטבע תאיר בתוך הנהגה שבטבע עכ"ד, ויש לומר שזה הי' ענין יעקב שסיים ברכותיו בזאת, כי ענין הקריאה היא הגבהה כנ"ל, אבל יעקב ברך אותם שגם בתוך הטבע ואפי' בהיותם בלתי מוגבהים תהי' מעוטפת בו הנהגת התורה שלמעלה מהטבע, וזה כמדתו שיעקב כלול הוה, הי' בכחו לכלל גם הנהגה הטבעית עם למעלה מהטבע לעשותה הכל קדש, וע"כ אפי' כשיהיו ישראל בלתי ראוים ח"ו שיהיו מוגבהים, לא יהיו נדחים ח"ו מאת פני הקודש, אלא יאירו בהם הברכה וענין אלקי, וזה עצמו יעיר לבבם לשוב תחת כנפי חסדו ית"ש, וזה עצמו היתה כוונת משרע"ה שהתחיל בזאת, היות ישראל כל ימי היותם במדבר היתה הנהגה שלהם כולה ניסית, מן, ובאר, וענני כבוד, ועתה כשהגיעה עת ביאת הארץ שיהיו צריכין לחרוש ולזרוע ולעסוק בעבודת הטבע, יש חשש שלא יפלו ממדרגתם שהיו במדבר בהנהגה הניסית, ע"כ ברכם בזאת כנ"ל שתאיר הנהגה הנסיית בתוך הנהגת הטבע:
7
ח׳בזוה"ק בהאי יומא יעקב רישא לחדוותא, יש לפרש דהנה ידוע דשבעת ימי החג הם דוגמת שבעה שבועות של ספירת העומר, ושמיני עצרת הוא דוגמת חג השבועות, ובמדרש שהי' צריך להיות מופלג חמשים יום, כמו שבועות מפסח אלא מפני טורח ימות הגשמים, והכוונה כנ"ל שבעצרת מאיר משער הנ', וידוע דשער הנ' הוא כולל כל המ"ט שערים הקודמים, ע"כ יעקב רישא דחדוותא דיעקב כלול הוה:
8
