שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה י״טShem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 19
א׳שנת תר"פ שמ"ע
1
ב׳אך לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, ודעת רש"י סוכה (מ"ח) ותוס' פסחים (ע"א.) שקו"ח יום השמיני שהוא עיקר שחייב בשמחה, ונראה שמ"מ באשר קרא אתי ללילה, ונלמד היום מהלילה, הלילה נחשבת יותר כבש"ס זבחים (פ"ט.) שיסוד אין כתיב באשם להדיא אלא שנלמוד ממקום אחר נחשב חטאת דכתיב בי' יסוד להדיא, מעלה על האשם, כן נמי בשמחה של יום דלא כתיב בהדיא נחשבת שמחת הלילה מעלה נגד שמחת היום, ובטעמו של דבר י"ל, היות ידוע דשמ"ע רומז לכנס"י דיתבא עם מלכא בלחודוי, וישראל זכו לכך מחמת חיבוב מצות ירחא שביעאה, והנה כתיב אשת חיל עטרת בעלה, ובמדרש שזהו שנאמר באברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, והנה ידוע מדת הלילה ומדת היום, שמדת הלילה היא כנס"י, ולעומתה ישראל מבטלין את דעתם לדעת התורה, וביטול הדעת הוא בחי' לילה, היינו שלא להשגיח על שכלו והבנתו אלא להיות נכנע לדעת התורה, ובשביל זה זוכין שאפי' בזמן שאין השכל מאיר, להיות נמשך מעצמו אחר השי"ת, וכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותי', וע"כ בשמ"ע שישראל זוכין לכל אלה, הלילה שהוא מדת כנס"י משובח וכתיב בו שמחה להדיא:
2
ג׳בפייט מערבית ותר לסוכה עוצרים, לישב בבתים ובחצרים, ועוד שם, מחיל אל חיל הולכים, נסעו מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים, משמע שיש ענין בישיבת הבתים ועצה טובה, ולכאורה אינו מובן:
3
ד׳ונראה דהנה בזוה"ק הקשה מאחר שיש מעלה באכילת מצה למה בשבועות שהוא יום נכבד ביותר למה לא נצטוינו לאכול מצה, ותירץ כמשל חולה שעמד מחליו תחילה נזקק למאכלים דקים לרגלי חלישותו וכאשר ישוב לאיתנו יכול לאכול כל מה דבעי, כן פסח שהוא זמן יצי"מ עדיין חלושים ונזקקים למצה, משא"כ בשבועות עכ"ד, ועדיין יש לדקדק התינח שאינם נזקקים למצה, אבל מ"מ למה היו שתי לחם דווקא חמץ:
4
ה׳ונראה דהנה מצה נקראת מיכלא דמהימנותא, והיינו שמחזקת האמונה בלב ישראל, אך אמונה שייכת רק בדבר שאינו רואה בעיניו ואינו יודע בעצמו והוא מאמין למה שנאמר לו, אבל אחר שבעיניו רואה שוב לא שייך לקרותו אמונה, וכמו שדקדק במדרש שמות פרשה כ"ג במ"ש בקי"ס שבשכר האמונה זכו למה שזכו הלוא היו רואין כל אותן הנסים ולא הי' להם להאמין, ותירץ שהכוונה על אמונת האבות, ומ"מ יוצא לנו מדברי המדרש שאחר ראית הנסים שוב אין לקרותו בשם אמונה, וע"כ כשיצאו ישראל ממצרים שעוד לא פסקה זוהמתן, ועוד היו כחות הרעים של מצרים רודפין אחריהם עד קריעת י"ס, עדיין לא הי' נחשב שמאיר הכל לנגד עיניהם, וכתיב ואת עירום וערי', ושייך לקרותו בשם אמונה, וכמ"ש וזכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, שאז הי' נחשב זה לרבותא, אבל בעת מ"ת דכתיב וכל העם רואים, אין ענין כזה נחשב לרבותא כלל, ונקל הי' להם לעשות כהנה וכהנה, וע"כ מצה שהיא מיכלא דמהימנותא אין לה ענין אלא בפסח זמן יצי"מ, אבל שבועות אין לו ענין למצה, אדרבה, זה הי' לגרעון, שהי' מראה שעדיין צריכין לחיזוק אמונה, וע"כ לכוונה זו נצטוינו להקריב שתי לחם חמץ להורות שזכו למעלה נכבדת שאין שייך עוד לקרותה אמונה:
5
ו׳והנה סוכה נמי נקראת צלא דמהימנותא, והענין שאחר שיצאו ישראל מיוהכ"פ ונתכפרו להם העוונות כדמיון יצי"מ, ועדייין כחות החיצונים רודפין אחריהם, ועוד יש מסך המבדיל, וישראל עודם מתפללין הושענא, ע"כ עדיין נצרכין לחיזוק אמונה, ע"כ נזקקין לצלא דמהימנותא, ובשמ"ע דאז ישראל יתבין עם מלכא בלחודוי, ונסתלק מסך המבדיל, וישראל זוכין לראות ולהרגיש הקדושה בלי מסך מבדיל, שוב אין שייך לקרותו אמונה, וע"כ אין נזקקין לסוכה, וכמו דבשבועות ששתי הלחם הם דווקא חמץ להורות ענין נכבד זה, כן הוא בשמ"ע בענין הסוכה:
6
ז׳ולפי האמור י"ל דהיינו טעמא דלדידן מיתב יתבינן, כי בגלות שנחשכה כל עין מראות ואתפשטא מסאבותא בעלמא, שוב תכון הסוכה צלא דמהימנותא גם בשמ"ע, כי כל היכי שיש מקום לומר שעושין מפני ספק שביעי, שוב אינו נחשב גרעון ופגם בכבוד שמ"ע:
7
ח׳ובדברים אלו הבנתי מאמר כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שאמר בקיצור הלשון, מה יפים הם דברי חז"ל שצרפו סוכה לשמ"ע עכ"ד, ולפי דברינו הדברים מבוארים:
8
ט׳יש להתבונן בענין תפלת גשם בשמ"ע, וטל בפסח, אף כי הוא לפי צורך הזמן, מ"מ אי אפשר שלא יהי' בזה ענין פנימי, דמש"ה נסדרו הזמנים באופן זה ולא להיפוך, ונראה דהנה בש"ס תענית (ד'.) א"ר ברכי' אף כנס"י שאלו שלא כהוגן והקב"ה השיבה כהוגן שנא' ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו א"ל הקב"ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהי' לך כדבר המתבקש לעולם שנא' אהי' כטל לישראל, וברש"י פעמים שאינו מתבקש, שהוא סימן קללה בקיץ, דבר המתבקש לעולם, טל אפי' בימות החמה, ע"כ:
9
י׳ונראה דמהות החילוק בין גשם לטל שזה מתבקש לעולם, וזה לפעמים אינו מתבקש, כי טל באשר בא בלי הרגש ובלי ראות הוא כענין דבר סתר, ואין כח בהמקטריגים לעמוד בפניו, כענין בית הסתרים אינו מקבל טומאה, וע"כ טל לא מיעצר לעולם, כי כל הצמצום בא מכח המונע, וכל ענין מניעה הוא מצד הקטרוג, וטל שהוא כענין בה"ס שאין בו קטרוג, ע"כ אינה שולטת בו מדת הצמצום ולא מיעצר לעולם, אך גשם שהוא דבר הנרגש ונראה, בא בצמצום ומורידן במדה, כבמדרש שנאמר כי יגרע נטפי מים, וידוע שזהו מדת הצמצום, וזה שבש"ס שנקרא גבורות הגשמים מפני שיורדין בגבורה, וע"כ מה"ט גופי' משונה מהות זה מזה, שזה מחמת שאין בו מדת הצמצום מתבקש לעולם, וזה מחמת שיש בו מדת הצמצום ע"כ פעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, וזהו שכנס"י שאלו שלא כהוגן, שגשם שבא במדת הצמצום אם ח"ו אינם ראויין בהכרח שיורדין באופן שלא יהי' בהם תועלת, וכבש"ס ר"ה (י"ז:) עתים לטובה עתים לרעה, ושוב שורה בהן דבר שהוא להיפוך ח"ו, כטעם הזוה"ק בפסוק ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם, מחמת שע"י מנין מסתלקת הברכה ושורה במקומה נגף ח"ו, וע"כ בקיץ הוא סימן קללה ח"ו, אבל טל שאין בו מדת הצמצום ולא מיעצר לעולם, ע"כ לעולם הוא מתבקש:
10
י״אויש לומר שזה עצמו הוא ענין שינוי הזמנים, שבפסח עדיין ישראל צריכין לימי ספירה כדי שתופסק זוהמתן, ע"כ אין אז זמן גשמים שיורדין בגבורה, אלא זמן טל שאין בו מדת הצמצום אלא חסד בזמן החסד, אך בשמ"ע אחר עבור עבודת ירחא שביעאה, וישראל יתבין עם מלכא בלחודוי, ושוב אין חשש מקטריגים, ע"כ הוא זמן תפלת הגשם:
11
י״בביום השמיני עצרת תהי' לכם, ובזוה"ק לכם דייקא, נראה דהנה במדרש אחת היא יונתי תמתי תאומתי מה תאומים אם חש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש כך כתיב עמו אנכי בצרה, ובודאי ה"ה להיפוך כשיש שמחה בשמים בדין הוא שישראל יהיו מרגישין, אבל כתיב כי הנה החושך יכסה ארץ, ויש מסך מבדיל המונע את ההרגש, אך המצוה שבכל רגל כגון פסח מצה וכו' היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ובאמצעות המצוה נפשות ישראל דבוקין בשמים, וזהו שבזוה"ק ח"ג (רפ"ג.) מצה בה מזמנין לשבעה יומין דפסח מזמנין לז' יומין דסוכות בשבעה מיני דאינון לולב כו', וע"כ שוב מרגישין ישראל את השמחה שבשמים, וזהו ענין מצות שמחת יו"ט, ומ"מ באשר שההרגש בא באמצעות מצות מעשיות שהם בעוה"ז, שוב יש קצת תועלת גם לכל עולם המעשה, ואפי' כללות מין אנושי שכולם טבועים בחותמו של אדה"ר, וממוצא הדברים ששבועות ושמ"ע שאין בהם מצוה פרטית בעשי', אלא במקדש לבד הקרבת הקרבנות אני לדודי ודודי לי, שוב אין לאוה"ע שום ניד אחיזה ותועלת, וזהו שבזוה"ק דיתיב עם מלכא בלחודוי, וע"כ עצרת תהי' לכם דייקא:
12
י״גונראה דבאמצעות שמ"ע שהוא לשון קליטה נקלטין כל עבודות ר"ה יוהכ"פ וסוכות, לאוצר, מקום שאין שיך שם מגע נכרי, וזה מרומז שבפ' אמור אין בין סוכות לשמ"ע הפסק פרשה, וזה ענין הקפות של שמ"ע בס"ת מעין מאמר הכתוב זכרי' (ב' ט') ואני אהי' לה חומת אש סביב, כי אורייתא וקב"ה כולא חד:
13
י״דונראה עוד לומר כי בסוכות שכל העולם נידון על המים, מ"מ היות כל ההשפעות יורדין דו פרצופין רוחניות וגשמיות, ואף שבגשמיות נוטלין גם אוה"ע, וזהו שבעים פרים שמקריבין על שבעים אומות, מ"מ ברוחניות הולכת לישראל לבדם, וזהו הפירוש נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, והכוונה לכם היינו רוחניות ההשפעה, דבגשמיות מתברכין גם כל האומות ולא לכם דייקא, אבל בשמ"ע אף גשמיות ההשפעה לכם דייקא ולא לאוה"ע, וע"כ שמחת שמ"ע איננה נכתבת בתורה שבכתב, שיש גם לאומה"ע אחיזה בה, שהרי נכתבה על האבנים בהר גריזים, ונכתב כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד, אלא בתורה שבע"פ נדרשת מוהיית אך שמח שבסוכות, ובה אין לאומה"ע שום אחיזה, כמ"ש בעל קרבן העדה שלכך נקראת מסכת מלשון מסך המבדיל בפני אומה"ע, וע"כ היא לכם דייקא בלחודייכו:
14