שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה ג׳Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 3

א׳שנת תרע"ב שמ"ע

ב׳בפייט נסעו מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים, נראה שבכוונה ועצה נסעו מסוכה, והיינו דכל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, ואמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שעולם הטבע נקרא דירת קבע באשר הנהגה זו היא בקביעות, והנהגה שבדרך נסיי היא דירת עראי שהיא רק לפעמים, ולזכר נסי ישראל במדבר יושבין בדירת עראי עכת"ד, והנה כתב המהר"ל שיש סדר לנסים ואינם בדרך מקרה ע"כ, ומ"מ אינם שכיחים ואינם אלא לפעמים, צ"ל הטעם משום שאין עולם הגשמי ראוי לכך, וע"כ אדה"ר קודם החטא שהי' כתנות אור ותפוח עקבו מכהה גלגל חמה, נראה שהיתה הנהגה הקבועה הכל בסדר הנסים, כמו שספרו ז"ל שהיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין, ואף שבודאי כן הי' בפשיטות, מ"מ נראה שרמז יש בו שהכל הי' ע"י מלאכי השרת שהם למעלה מעולם הטבע, ועולם הטבע הוא ע"י חמה ולבנה ומזלות, ומזונות עולם הטבע באים ע"י אמצעות חמה ולבנה, וזה שהי' מזונותיו באמצעות מלאכי השרת, על הכלל כולו יצא שלא היתה ההנהגה בסדר הטבע רק בסדר הנסים, וע"כ עלו למטה שנים וירדו שבעה שזה איננו בדרך הטבע כלל, אך אחר החטא שנתגשם מתנהג העולם בסדר הטבע בקביעות, והנסים אינם באים רק לפעמים בדרך עראי:

ג׳ולפי"ז מובן שלעתיד כשיתתקן חטא אדה"ר תשוב כל ההנהגה לסדר הנסים בקביעות, וע"כ אמרו ז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, ועתידה אשה שתלד בכל יום, וע"כ שמיני עצרת הרומז לעתיד וכינור של ימות המשיח יהי' של שמונה נימין אין ענין לדירת עראי כלל, ואדרבה אז מתבקשת דירת קבע ולא עראי, כי כל הנהגה של כל השנה כולה תהי' הכל בדרך נסיי, ולרמז זה היא העצה שיוצאין מסוכה לשמוח בשמיני:

ד׳והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, הנה לשון הזה סובל פירוש הבטחה שהש"י מבטיח שיהי' אך שמח, והטעם י"ל דמאחר שהוא רמז לעתיד ולעתיד לא תהי' העשי' מצד הבחירה כמ"ש הרמב"ן פ' נצבים שאז יעשה כל אדם מה שראוי לעשות בטבע לא מצד בחירתו וכענין חמה ולבנה שלא ישנו את תפקידם:

ה׳ויש לומר עוד שאז תהי' השמחה בטבע איש הישראלי עפ"י מאמרם ז"ל אחת היא יונתי תמתי, מה תאומים אם חש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש כך כתיב עמו אנכי בצרה, וכ"כ צריך להיות להיפוך שכל איש הישראלי צריך להרגיש מה שהוא בשמים אם ח"ו הוא כעין שנאמר (בראשית ו׳:ו׳) ויתעצב אל לבו או כמו שנאמר ישמח ה' במעשיו, ורק כעת שטבע הגשמית מפסיקה, אך לעתיד שהכל יהי' מזוכך ירגיש כל איש בעצמו מה שהוא בשמים, ואז כתיב ישמח ה' במעשיו, ולזה רומז שמ"ע, וע"כ לשון והיית שהיא לשון הבטחה:

ו׳ועוד יש לומר דהנה שמ"ע לא נזכר בפרשה זו כלל רק חג הסוכות, ומנ"ל לרבות מאך שמח שמ"ע, אך הנה ידוע דכל אינון נהורין דכל שבעת ימי החג באין יחד בשמיני עצרת, והמשל שבזוה"ק ע"ז, והנה שמ"ע נתהוה מכח החג, והנה בש"ס ע"ז (נ"ז:) דרשו מתיבת והיית כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו, וכן יש לומר דוהיית דכתיב גבי סוכות כל שאתה מהוה ממנו דהיינו שמ"ע הרי הוא כמוהו בשמחה, וע"כ שכיר בא בלשון הבטחה שאחר שקיים שמחת החג הוא מובטח בשמחת יום שמ"ע:

ז׳במשנה ריש תענית והלוא אין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר, ולכאורה קשה הלוא ר' אליעזר מניסוך המים יליף או מלולב, שאמרה תורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, וד' מינים באים לרצות על המים, הרי שהתורה לא הקפידה ע"ז:

ח׳ונראה דהנה איתא בלקוטי התורה להאר"י ז"ל בפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, היינו שהחיות שבלחם שזן את האדם היא לפי ערך חלקי מוצא פי ה' הנמצא בו, כי המוצא פי ה' הוא המחי' ולא גשמית הלחם:

ט׳ובזה יובנו דברי המד"ר אם ישראל עושין רצונו של מקום פקודה אחת פוקד את הארץ ומיד הוא עושה פירות, כי באם עושין רצונו של מקום הרי הוא חיבור עליונים לתחתונים, והמים עליונים יש להם חיבור למים התחתונים, ונמצא בהגשמים הרבה חלקי מוצא פי ה' מהמים עליונים, ע"כ מיד הוא עושה פירות, כי מעט גשמים שנמצא בהם חלק גדול ממים עליונים מועיל יותר ממרבית הגשמים בלתי חיבור למים עליונים, וע"כ ניסוך המים שנתקרבו מים התחתונים ע"ג המזבח ונתעלו לשורשן זה גורם התחברות מים התחתונים למים העליונים, וזהו כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, היינו שתהי' בהגשמים האלו ברכה, והיינו שיהיו בהם חלקי מוצא פי הש"י מהמים העליונים הרבה מאד, וכן ד' מינים הגדלין על המים באים לרצות על המים, כי ולקחתם הוא לשון הגבהה כמו שדייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מלשון הש"ס מדאגבה נפיק בי', והיינו שמגביה אותם לשורשן ובאמצעית מינים אלו נתחברו מים עליונים לתחתונים, וזהו הלשון שבאין לרצות על המים היינו שיהי' בהגשמים רצון הש"י מפני ששואב זה ממים העליונים, וא"כ אין מכאן קושיא שהגשמים סימן קללה בחג, שהרי אין זה מביא או מוסיף גשמים רק שבגשמים שיהי' בכל השנה תהי' בהם ברכה כנ"ל, אבל כשמזכירין מוריד הגשם, הרי זה זכרון שיוריד גשמים, ע"ז שפיר מקשה ר' יהושע:

י׳וממוצא הדברים הנ"ל שגם בגשמיות הגשמים אין הריבוי גשמים עיקר רק הרצון שבהם, יובן למשכיל, דורש אלקים בדרכי העבודה, שהעיקר הוא העבודה מלמטה למעלה ג"כ הרצון והדביקות בתורתו ועבודתו ומעט עבודה ברצון ודביקות מועילה יותר מהרבות שלא בכוונה:

י״אבמד"ר עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, להבין מהו הענין סעודה גדולה וקטנה, דהנה גזרו על פתן ויינם ושמנן שלא יבואו להתחבר עמהם, ומובן מזה למעלה למשכיל שהקרבנות מביאים התחברות בין ישראל לאביהן שבשמים, וזהו הסעודה גדולה שבקרבנות מרובים כל ימי החג, אך מאחר שכבר נקשרו ישראל בעבותות האהבה שנתקיים בהם וימינו תחבקני, שוב אין מהצורך עוד לסעודה הגדולה לעורר האהבה ודי בסעודה קטנה, כענין פתיל הנעורת משוח בשמן אפרסמון שיתלהב מהרה בהריחו אש, ככה הן נפשות ישראל רשפי' רשפי אש שלהבתי', ממטה למעלה וכן מושך אהבה וחיבה יתירה ממעלה למטה:

י״בקשה עלי פרידתכם עכבו עמי עוד יום אחד, ויש להבין הלוא עוד יותר תגדל האהבה ותהי' אח"כ הפרידה עוד יותר קשה, ונראה דהנה כל שבעה הוא בטבע, ושבעת ימי בראשית לעד, ושמיני הוא למעלה מהטבע, וכל שהוא בטבע יש בו שכחה כי הטבע משכחת, וזה שאמרו ז"ל אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד, כי עד מאה הוא ההרגל שהיו אז רגילין לשנות מאה פעמים, וכל ההרגל הוא בטבע, ע"כ עדיין יש בו שכחה, אבל השונה מאה ואחד שיוצא מן ההרגל, הוא נוגע למעלה מהטבע מעט ע"כ יש לו קיום יותר:

י״גוע"כ בכל שבעת ימי החג שהם במספר הטבע אין בהם כ"כ קיום שיהי' נשאר על להבא, וזה קשה עלי פרידתכם שיעשו נפרדים, ע"כ עכבו עוד יום אחד שיהי' בו למעלה מן הטבע ויהי' לו קיום, ואף שילכו לביתם לא יהיו נפרדים שהלבבות ישארו עדיין קשורים, וזה מעורר גם למעלה זכרון אהבת ישראל בלי שינוי, והפייטן חורז כל השמינות יחד, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן וגו', ומילה שבשמיני, ושמ"ע, כי כל שלשה אלה נשארו לקיום, כה"ג נשאר לקיום, ומלך שסרח מלקין אותו ומורידין אותו, כה"ג שסרח מלקין אותו ומחזירין אותו כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו כבש"ס הוריות, ומילה בשמיני זו נשארת לקיום כי ע"י המילה אין אדם מישראל נשתקע ח"ו לעולם, ואף הגרוע שבגרוע יהי' לו תיקון, ובעשרה מאמרות שאפי' אותם שנאמר בהם גהינם כלה והם אינם כלין הפירוש כפשוטו שהגהינם יכלה והם ישארו ויהי' להם תיקון, ואברהם אע"ה יושב על פתח גהינם ואינו מניח לישראל הנמול ליכנס לגהינם, והכל הוא מטעם שהם בשמיני, וכל שמיני הוא למעלה מן הטבע וכל שהוא למעלה מן הטבע יש לו קיום, ואף אם האדם איננו מרגיש כ"כ, מ"מ בשורש נשמתו כן הוא, ומחיוב כל איש להאמין שכן הוא:

י״דשמ"ע אחר כל הקפות, זה מרמז ליובל הגדול שכל הנשמות ישובו לשורשם וכולם יהי' להם תיקון כמו שכתבנו בשם העשרה מאמרות, ובכן בשמ"ע יש תיקון אפי' לחטאים היותר גדולים שנאמר בקצת מקומות בזוה"ק שאין מועילה להם תשובה:

ט״ובזוה"ק פ' צו (לב.) ומאן דיתיב עם מלכא ונטיל לי' בלחודי' כל מה דבעי שאיל ויהיב לי', ויש להבין דמאחר דישראל דבקים אז כל כך במלכא קדישא איך עולה אז על הרעיון לשאול השפעות גשמיות, ובזוה"ק נראה דקאי על ברכות גשמים:

ט״זונראה דהנה כבר אמרנו במק"א על קושית הראשונים מדוע לא נזכרו בתורה יעודים הרוחניים רק יעודים הגשמים, ואמרנו על פי הכלל המוזכר בכתבי חכמי האמת שלמעלה אין ההשפעה מתרוקנת מעולם לעולם רק נתרבה, וכמשל המדליק נר מנר שנר הראשון נשאר דולק, וע"כ השפעות ישראל שבאו מהש"י ובאו עד לעולם התחתון ע"כ עוברין בכל העולמות ואינן מתרוקנות רק מתרבין, א"כ כשיש השפעה בזה העולם, הרי היא בהכרח בכל עולם ועולם, ולהיפוך יכול להיות שיהי' רק בעולם העליון ולא בעולם התחתון, אבל לא שיהי' בעולם התחתון ולא העליון, ובכן כשישראל בשמ"ע דבקים בהש"י ומבקשים השפעות היותר גדולות, בודאי מוטב לבקש שיהיו מתפשטין גם למטה מטה אף בזה העולם, למען לא תהי' מניעה מקניית השלימות, ובזה הרי הרוחנית בכלל, אבל כשיבקשו ברוחנית לבד לא יהי' זה העולם בכלל, ועדיין יכול להיות מניעת קניית השלימות ח"ו, וכ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק אמר כשהוא שנה מבורכת היא ברכה גם בכל ענינים ואפי' ביראת ה' ג"כ, והוא כמו שכתבנו:

י״זונראה שלהמשיך שפע אף לעולם הגשמי, והיינו שהרוחנית תתפשט אף למטה שתתגשם לפי צורך זה העולם, צריך האדם להפוך את גשמיות שבו לרוחניות, ואז לעומתו משפיעין לו מן השמים רוחניות בכל ענינים אפי' בדברים הגשמים, ופ"א סיפר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שבני הקדוש ר"פ מקאריץ היו אצל הרבי המגיד הגדול מראוונע, ובהיותו איש עני לא הי' לו לכבדם אלא עם מעט קאווע שחורה, ואמרו שמעולם לא הרגישו טעם יקר כמו בהקאווע ההוא, ובודאי הוא מטעם הנ"ל:

י״חבש"ס ריש תענית למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה, ויש להבין שמים הם חסד ולמה יורדין בגבורה עד שיקראו גבורות הגשמים:

י״טונראה דהנה כבר אמרנו שיש בגשמים כח מים עליונים, וע"כ אם האדם לוקח ההשפעה לטוב ולראוי הרי הוא בחסד, אבל אם ח"ו לוקח לדברים בלתי ראוים אז הגבורות מצמצמים ומסירין את חלק מים עליונים מהשפעה זו, וע"כ מבקשים מים אחר חביטת ערבה ה' גבורות כנודע: