שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה ד׳Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 4
א׳שמח"ת
1
ב׳הענין שמחת תורה אמר כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק שהוא על מה שנלמוד להבא, כי על לשעבר מי הוא זה שיכול לומר שכבר למד עכת"ד, ואף שמצינו שעושין סעודה לגמרה של תורה, זה נלמד משלהמע"ה, שראה שהחלום נתקיים צפור מצייץ ויודע מה אמר, אבל לא כן אנחנו השפלים, ואולי גם שם הפי' על קבלתו על להבא, ומ"מ יש להבין מה שייך לשמוח על להבא ואל יתהלל החוגר כמפתח:
2
ג׳ונראה עפ"י דברי ב"ר (פ' ע') רב הונא בשם ר' אידי אמר כתיב וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה, ולפי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלו בידן לפיכך שמחו עכ"ל, ועפ"י הדברים האלה יש לומר כי מאחר שעברו כ"כ ימים קדושים ונוראים מר"ה עד כאן, שהימים מתעלים והולכים וישראל נטהרו מעונותיהם ונעשו כלי טהור לשרת לפני ה', א"כ העיקר הוא הקבלה על להבא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, כי מבלעדי הקבלה על להבא מה יתרון לאדם שיש לו כלים טהורים ואינו עושה בהם נחת רוח ליוצרו, ע"כ עיקר התכלית הקבלה על להבא, וכעין שאמרו ז"ל בד' כוסות של פסח בין שלישי לרביעי לא יפסיק, ופי' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכוס שלישי ורביעי נגד לשונות של גאולה וגאלתי ולקחתי, שולקחתי נאמר על מתן תורה, וע"כ לא יפסיק להורות שישראל אינם לוקחים הגאולה לצורך עצמם רק לצורך גבוה שהיא קבלת התורה, כן היא הקבלה אחר עבור הימים הקדושים האלה ונדבת הלב להשליך מעליו כל תשוקות החיצוניות רק בלתי לה' לבדו, וזה הוא נדבה היותר גדולה, ואמרו ז"ל סוכה (מ"ט:) בת נדיב בת אברהם אבינו שהי' תחילה לגרים, וא"כ הרי ישראל עסוקים במצות נדבה וכשעלה בידם לקבל על עצמם מעומק הלב ולא משפה ולחוץ, לפיכך היא שמחה גדולה בישראל ק"ו מנדבת ממון כדברי הב"ר הנ"ל, ובזה יבחין כל איש את מעמקי לבבו אם איננו מתעורר בשמחה הרי זה לאות שהקבלה לא היתה מעומק הלב, ובאמת אם הקבלה היא בלב שלם שוב הרי הוא כענין שנאמר בדניאל (יוד י"ב) מיום שנתת את לבך וגו' נשמעו דבריך, והרי הוא כאלו כבר עשה, וגם זה נחשב כגמרו של תורה:
3
ד׳והנה עצרת היא מלשון קליטה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, וכמו שקליטה בגשמיות היא שתהי' התאחדות בעומק ובפנימית, כן היא קליטה הרוחנית שהקבלה ונדבת הלב יהיו בעומק הלב, אך עדיין אין זה התכלית רק הגידול והצימוח של אח"כ, היינו שהקבלה באה אח"כ לכלל מעשה, וכמו ביאת הנשמה לזה העולם שהעיקר שיבואו כחותי' לפועל ואם נשאר בכח אין זה כלום, כן היא הקבלה שהיא הקליטה אם לא יבוא אח"כ לכלל מעשה א"כ הרי הוא נשאר בכח לבד:
4
ה׳שבע הקפות דהו"ר הן להסיר חומת ברזל המפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים, והם נחשים ועקרבים המקיפים את הלב ואינם מניחין לכנוס בו דברי קדושה ומבלבלין את המחשבות, ובהקפות דהו"ר מסירין את חומות האלו כעין הקפות דחומות יריחו שנפלה החומה תחתי', אך בהקפות דעצרת עם ספרי התורה בשמחה רבה מזה נעשה חומה קדושה שלא להניח לכנוס דבר רע להלב, כדאיתא בזוה"ק סוף פ' פינחס לבתר דתברו כל הני קליפין ותברו כמה גזיזין וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבים דהוו לון באינון טורי דחשוכא עד דאשכחו אתר דישובא וקרתא קדישא מקפא שורין סחור סחור עכ"ל:
5
ו׳ונראה דהיינו טעמא דאנו עושין שמחת תורה בזמן הזה, כי עיקר החומה דקדושה היא השמחה של מצוה דשמחה היא היפוך הסט"א דכל ענינם עצבות ויללה, ולילית כשמה, [וההוללות שלהם אין לה שום ענין והשתוות לשמחה, כידוע להמעמיק ומבין בכחות הנפש,] ובאשר השמחה היא היפוך מהותם לגמרי זהו החומה נגדם כמו חומת אש השורפת באשר היא היפוך מהות הנכנס, כן היא שמחה של מצוה נגד כחות הסט"א, ושמחה זו נותנת כח לכל השנה, אף שאחר היו"ט זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו נתקררה מעט השמחה של מצוה, מ"מ אם אך נשאר רשימה מהשמחה של יו"ט נקל לו אח"כ לחזור ולהתעורר ולקיבעא קמא הדר:
6
ז׳ומצאתי רמז לזה בש"ס פסחים (ק"ב:) חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך וכו' כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחילה אמר ר"י במה דברים אמורים בזמן שהניחו שם מקצת חברים וכו' עיי"ש, וזה רמז גם לאיש פרטי אם נשאר בו עוד רשימה מיו"ט ומקצת התלהבות היא היא המקצת חברים ולקיבעא קמא הדר:
7
ח׳אברהם שמח בשמחת תורה וכו', יש להבין מהו הרבותא כי מי ישמח בשמחת תורה חוץ מהם, כי מה שאדם משיג ומרגיש יותר מתיקות התורה הוא שמח יותר, אך נראה דהנה המלאכים שרצו שתנתן להם התורה, בודאי לא חפצו בלבוש הזה שהתורה היא עתה, כי זה אין שייך בהם כי אין בהם ענינים אלו, ובודאי שחפצו רק בפנימית התורה, ומה שהשיב להם משה כלום יצה"ר יש ביניכם כבר כתבנו במק"א שלגודל מעלות התורה א"א לשום נברא להגיע אלי', רק באמצעות הסור מרע, כי לעומת שאדם בורח מן הרע בא לעומתו בקדושה, כמ"ש הזוה"ק ויברח משה מפני פרעה שהוא הסט"א, בא לעומתו וישב על הבאר שהיא הקדושה באר מים חיים, והמלאכים באשר אין להם יצה"ר ואין להם ממה לברוח, אי אפשר להם להגיע להתורה, והנה האבות הקדושים הם הם שורשי התורה וקיימו התורה עד שלא נתנה ולא היו לכאורה צריכין להתורה בלבושה זה, ואעפ"כ שמחו בשמחת תורה, והטעם כי הם היתה כל עבודתם לצורך גבוה ולא לצורך עצמם כלל, ובאשר שכינה בתחתונים צורך גבוה, היתה כל מגמתם להוריד השכינה לארץ, ולזה צריך דווקא מצות מעשיות כדי לקדש גם חומר הארץ שיהי' ראוי לקבלת שכינה, א"כ אנו שזה חיינו ואורך ימיינו עאכו"כ:
8
ט׳בזוה"ק פ' אמור והאי יומא יעקב הוא רישא לחדוותא, ביאור הדברים דהנה עצרת רומזת לימות המשיח חיבור שמים וארץ על מתכונתם חומר וצורה, אף שהם שני הפכים, וידוע דהתכללות שני הפכים אי אפשר רק ע"י שמחה ששמחה היא כוללת הפכים כמו שנראה בחוש כשהאדם הוא בשמחה הוא סובל אפי' שונאו כמ"ש הרב בהסידור בכוונת המקוה, וע"כ לעתיד כשתהי' השמחה שלימה בעולם עי"ז עצמו תהי' התכללות חומר וצורה, ולרמז זה אנו עושין בעצרת שמחת תורה, וע"כ יעקב הוא רישא לחדוותא כי יעקב הוא כלול בתרין, ועל ידו היא ההתכללות:
9
י׳ענין יו"ט שני של גליות ברמ"ק הטעם שבחו"ל אין יכולין לסבול הקדושה דיום הראשון, ונראה דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר הטעם דאין מרקדין ביו"ט, משום דיו"ט הוא פנימית וע"כ אין שמחה אלא בבשר שלמים שהיא פנימית, ועתה הוא ביין, שיין נמי הוא פנימית ומפקד פקודי ומשנכנס יין יצא סוד, וע"כ אין מרקדין שזה באיברים החיצונים היפוך הפנימיות ודפח"ח, והנה בגלות הכל הוא נגלה, וכתב המהר"ל שזה לשון גלות מלשון נגלה ובמדרש ויגל את מסך יהודה גלה מה דכסי, ובכתבי האר"י שאפי' סודות התורה נמסרו בעוה"ר לחיצונים, וע"כ הוא היפוך לשמחת יו"ט כנ"ל, לזאת תקנו חכז"ל עזר מעט לעשות ספיקא דיומא, וכל דבר ספק איננו בהתגלות, עי"כ נוכל לשמוח בשמחת יו"ט:
10
י״אפסח שבועות סוכות הם נגד ג' אבות, ושמ"ע היא כנגד כנסת ישראל והא כמו בית ראשון ובית שני, והנה בש"ס יומא (נ"ד.) שבבית שני היו ישראל בדין ולא יבואו לראות כבלע את הקודש אף שבמקדש ראשון היו ישראל ככלה בבית חמי', נתגרשה קאמרת נתגרשה חזרו לחיבתה הראשונה, וע"כ שמ"ע הוא אהבה יתירה יותר מכל המועדים, וזהו שמחת תורה:
11