שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה ה׳Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 5
א׳שנת תרע"ג שמ"ע
1
ב׳יש ליתן טעם למה אין בשמיני עצרת ולא בחג השבועות, שום מצוה מעשיית, אלא שביתה ממלאכה לבד, ונראה דהנה כתב הרמב"ן בפסוק אם תעירו אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאם באה לאדם אהבה אלקית צריך להניחה בחפץ של מצוה עכת"ד, ונראה דהוא כמו כלל העולם שהאור אלקי מוטמן בכלים הם שמים וארץ, ובמדרש בראשית ויכלו השמים והארץ שנעשו כלים, והיינו שהם כלים לאור אלקי השופע בבריאה: והנה יו"ט הוא אהבה, מקור מוצאו מאור שנברא ביום הראשון, כמ"ש אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שלכן נקראו ימים טובים ע"ש וירא האלקים את האור כי טוב עכת"ד, וע"כ נצרך לכלים היינו המצות מעשיות, פסח מצה, וסוכות לולב וסוכה, ר"ה שופר, כמו כלל הבריאה כנ"ל, והנה חג שבועות הוא אחר מ"ט ימי הספירה, שבעה שבועות רומזים לז' ימי הבנין, וחג השבועות למעלה מהם, וכן שמיני עצרת איתא בזוה"ק סוף תצא אז תקרא וה' יענה, ז' ימי סוכה וא' רכיב עלייהו, א"כ הוא נמי למעלה משבעת ימי הבנין, שהם שמים וארץ, ע"כ אינם צריכין לכלים, והבן:
2
ג׳בפייט מערבית נסעו מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים, נראה שזו עצה עמוקה הנסיעה מסוכה לבית, ולא שזו שלילה לבד שאחר שכלה זמן סוכה חוזרין לבית, אלא שבכוונה מיוחדת עושין כן, ויש להבין מהו:
3
ד׳ונראה לפרש עפי"ד הזוה"ק ח"ב (קפ"ג:) אלא קב"ה דבר לון לישראל במדברא מדברא תקיפא וכו' מאי טעמא בגין דההוא שעתא דנפקו ישראל ממצרים ואשתלימו לשיתין רבבן אתתקף מלכותא קדישא ואסתליק על כלא וסיהרא אתנהירת וכדין אתכפיא מלכו חייבא סטרא אחרא ואפיק לון קב"ה למיהך במדברא תקיפא, דאיהו אתר ושלטנו דסמאל חייבא דאיהו דילי' ממש בגין לתברא תוקפי' וחילי' ולכתתא רישי' ולאכפיא לי' דלא ישלוט עכ"ל:
4
ה׳ובסיגנון זה יש לומר אחר דאתתקפא מלכותא קדישא בעבודת ישראל בר"ה יוה"כ סוכות בירח האתנים דתקיף במצות ואתכפיא מלכו חייבא כלשון הזוה"ק סוף פ' פנחס (רנ"ט:) תברו קליפין ותברו גזיזין וכמה נחשים קטלו וכמה עקרבים דהוו לון באינן טורי דחשוכא עכ"ל, מטא זימנא למיהך באתרא דשלטנו דנחש מלכו חייבא לתברא תוקפי' וחילי' ולאכפיא רישי', והיינו שידוע שכל אויר העולם העשיי' הוא מלא כחות חיצונים, אלא שבסוכה שחל שם שמים עלי', בהכרח נטהר האויר מהם ומהמונם כי לא יגורך רע, וזאת היתה הגנה לישראל מכחות חיצונים שהם רודפין אחרי ישראל אחר יוה"כ, והוא כדמיון פרעה שרדף אחרי ישראל בצאתם ממצרים, אך אחר דאתתקפו ישראל בסוכה בשובע שמחות, כבמדרש שהוא שבע מצות הנהוגות בחג הזה, באותו כח חוזרין לאויר העולם העשיי' המלא כחות חיצונים לשמוח בשמחה של מצוה היא שמחת הרגל, בזה מכתתין רישי' וחילי' ותוקפי' דההוא סטרא, כי הסט"א היא מלא עצבון ויללה ולילית היא יללה כשמה, והשמחה של מצוה כמ"ש ישמח ישראל בעושיו היא גירא בעיני' דשטנא, וכמו שכל הגליות באו תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב, שנעשה מזה שליטת החיצונים, מובן אשר שמחה של מצוה מה גם שמחת תורה מעבירה שליטת הסט"א, וזו עצה עמוקה לעשות בעוד ישראל הם ברשפי אש אהבה מאהבת החג טרם יתקרר מעט, ושמחה זו מועילה לכל השנה ולכל העבודה שתהי' נקי' משליטת הסט"א, ובה במדה שזוכין לשמחה נקי' מתערובת פסולת מנקין כל העבודות של כל השנה מתערובת פסולת, א"כ היא עצה עמוקה שנוסעין מסוכה לשמוח בשמחת החג בבית:
5
ו׳בפייט מוסף זכור טען מקלו ועבר ירדן מים, יחד לב וגל אבן מפי באר מים, הנה במד"ר ויצא פרשה ע' והאבן גדולה על פי הבאר זה יצה"ר, והנה אמרו ז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר, וזה הוא יחד לב שמשני לבבות נעשה לב אחד כבפייט מוסף ר"ה שני לבבות לך כאחד לאחד, ובזה שיחד לב בזה עצמו גלל את האבן זה יצה"ר מפי באר מים להשקות את הכלל כולו:
6
ז׳וזהו ענין שמ"ע שאחר ר"ה יוהכ"פ סוכות צריך כל איש להגיע להתאחדות הלב, ולכל הפחות שיהיו מעשיו מיוחדין להש"י, כמ"ש בחובת הלבבות שער יחוד המעשה, ובזה גורם היחוד למעלה תכלית כל הימים הנוראים כמבואר בחכמי האמת, וזהו שאיתא בזוה"ק פ' אמור שבשמ"ע יעקב רישא לחדוותא:
7
ח׳כתיב אחות לנו קטנה וגו' ופירש"י אחות בתחתונים שהיא מתאחה ומתחברת ומתאוה להיות עמנו והיא קטנה ומקטנת את עצמה מכל האומות כענין שנאמר לא מרובכם וגו' שהם מקטינים עצמם עכ"ל:
8
ט׳ויש לומר שזהו ענין שמ"ע אחר החג שישראל מתאחים ומתחברים להש"י ע"י סוכה ולולב, ומתאוים להיות תמיד דבוקים בהש"י כמ"ש בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, ובכל אלה מקטינים את עצמם כי כל מה שישראל משיגים יותר מעלות טובות מקטינים עצמם ביותר, ולהיות מקושרים תמיד במדה זו, לזה העצה עשו לי סעודה קטנה, כי כבר אמרנו שענין סעודה הוא שיהי' להדבר קיום, ובקרבנות פר אחד ואיל אחד מתקרבים ישראל במדה זו שיהי' להם קיום, ובשביל זה זוכין לתורה כי תורה נמשלה למים מה מים מניחין מקום גבוה ויורדין למקום נמוך כך דברי תורה, וע"כ אנו עושין אז שמחת תורה:
9
י׳בפלוגתת רש"י ותוס' אם ביום שמ"ע מחייב בשמחה, שדעת רש"י פסחים (ע"א.) ותוס' סוכה (מ"ב.) שפטור, ותוס' פסחים שם ורש"י סוכה (מ"ח.) שמחויב, יש לפרש שיהיו כל דברי חכמים קיימין, דהנה בזוה"ק ח"א (ס"ד:) דבשמ"ע יתיב עם מלכא בלחודוי, ומובן דבשעה שעומד לפני המלך צריך לעמוד באימה ופחד ולא שייכת אז שמחה, וכמ"ש ובאו בנקרת הצורים ובמחילות העפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וכמ"ש הרה"ק ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא עצרת תהי' לכם היינו ששמ"ע רומז לעתיד וצריך שיהי' עצור אפי' לפתוח את פיו מפני פחד ה' ומהדר גאונו, אך השמחה שייכת עוד קודם עמידתו לפני המלך, כשיצייר במחשבתו שלמחר יזכה ליתיב עם מלכא בלחודוי, כמ"ש תובלנה בשמחות וגיל תבואנה בהיכל מלך שהשמחה שייכת בהבלה טרם עמדו לפני המלך וזהו בליל שמ"ע, אבל ביום בעת עמדו לפני המלך אין שייכת שמחה:
10
י״אאך זה לאיש העומד בעצמו לפני המלך אבל בני ביתו ואוהביו השמחים בשמחתו בהם תתכן השמחה אף בשעה שהוא עומד לפני המלך, והנה הא דבשמ"ע צריך להיות כל איש מעין לעתיד כנ"ל, בודאי לאו כל מוחא סביל דא ולאו כל אפין שוין, ומובן שזה א"א בכל הכלל כולו, ומ"מ באשר כל ישראל נתאחדו בסוכות מה שזוכה היחיד מגדולי ישראל נוגעת השמחה לכל הכלל, וכולם הם כמו בני ביתו וקרוביו, ולהם שייכת שמחה גם ביום כנ"ל, וע"כ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דבאמת לגדולי ישראל לא תצדק שמחה ביום שמ"ע, אבל לכל העם כולו שהם רק כדמיון בני בית של גדולי ישראל הם מחוייבים בשמחה גם ביום:
11
י״בבמדרש בראשית בשביל ד' דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמטה, ואחד מהם הוא משום בעלי זרוע, נראה הפי' דגשם הבא מלמעלה הוא המחבר עליונים ותחתונים, וע"כ ארץ מצרים ערות הארץ הנילוס עולה ומשקה ואינה שותה מלמעלה כדי שלא תהא לה חיבור, ומובן דחיבור עליונים ותחתונים מביא לידי תשוקה לעניני אלקות, וכבר אמרנו דאיש שלוקח התשוקה לדברים חומריים הוא נקרא גזלן, שגוזל התשוקה ממקום שראוי' להיות, וזהו שרמז המדרש משום בעלי זרוע הם גוזלי התשוקה בהיותם נפרדים:
12
י״גבמשנה ריש תענית מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מיו"ט הראשון של חג ר' יהושע אומר מיו"ט האחרון של חג אמר לו ר' יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר אמר לו ר' אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו, ע"כ, ואינו מובן הלוא ניסוך המים כל ימי החג כדי שיתברכו גשמי שנה, וכן הד' מינים במים לרצות על המים אלמא שאין מקפידין על הא דגשמים סימן קללה בחג, וגם דברי ר"א אינו מובן הלוא מצינו בדף (כ"ד.) שם באמוראים, שירדו לפני התיבה ואמרו משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם ונחת מיטרא, אלמא דמשמע נמי השתא ולא בעונתו דוקא:
13
י״דונראה דהנה בשמונה עשרה, י"ח הברכות הם נגד י"ח חוליות שבשדרה שהוא בנין גופו של אדם לבד משלש ראשונות שהם בודאי נגד המוח שבו חכמה בינה ודעת, והנה האדם הוא עולם קטן ובנין גופו הוא כדוגמת בנין העולם, שנברא בשבעת ימי בראשית, וידוע דבריאת העולם היתה בדין וצמצום שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלקים לבד, וראשו של אדם הוא דוגמא לשלש ראשונות ושם הוא רחמים בלי צמצום, אך דינין מינה מתערין:
14
ט״ווהנה כבר אמרנו שיש חילוק בין עוזר למושיע, שעוזר משמע שהנעזר עושה מעצמו אלא שזה עוזרו, וכענין שכתוב עזוב תעזוב עמו ובגמ' ב"מ (ל"ב.) יכול אם ישב לו מן הצד ואמר הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו, אבל מושיע הוא אפי' שהנושע אינו עושה מאומה ואינו מעורר כלל, וכמ"ש ויושע ה' ביום ההוא וגו', וישראל לא עשו מאומה, ובזוה"ק ואתם תחרישון לא תתערון מלה, שענין עזרה שהיא ע"י חלק פעולת הנעזר הוא במדת הדין, וענין מושיע הוא במדת רחמים כמובן, וזה רמזו שם שני התנאים ר' אליעזר ור' יהושע, שר' אליעזר הוא מתלמידי שמאי מדת הדין, ור' יהושע הוא מדת הרחמים:
15
ט״זומעתה נבוא לבאר פלוגתתם, דהנה ידוע דמדת הדין היא צמצום, וע"כ בניסוך המים וד' מינים הבאים לרצות על המים, ולולב הוא נגד ח"י חוליות שבשדרה כ"ע מודים שהם בעונתם, כי הם באין רק לעורר המים שהם בטבע הבריאה, והרי הבריאה היא במדת הצמצום, ובודאי מדת הצמצום נותנת שהיו בעונתן, ולא נחלקו אלא בהזכרה שהיא בשלש ראשונות, ר' אליעזר לפי מדתו שהיא מדת הדין ס"ל דאפי' בשלש ראשונות מאחר דדינין מינה מתערין נמי הוא במדת הצמצום וע"כ נמי הוא בעונתו, ור' יהושע דהוא מדת הרחמים ס"ל דבשלש ראשונות מעוררין בלי שום צמצום כלל, וע"כ מעורר להוריד תיכף הגשם, ומעתה לא קשה מניסוך המים וד' מינים שבלולב דבהו גם ר' יהושע מודה דכדי שיתברכו לכם גשמי שנה והריצוי על המים הוא שירדו בעונתן, וגם תו לא קשה מהאמוראים שירדו לפני התיבה ואמרו מוריד הגשם ונחת מיטרא דהאמוראים לאו מתלמידי שמאי נינהו אלא כהילכתא כב"ה ומדתם רחמים, וע"כ כר' יהושע ס"ל וע"כ נחת תיכף מטרא בלי שום צמצום כלל:
16