שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה ו׳Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 6
א׳שמח"ת
1
ב׳עניין יו"ט שני של גליות, דהנה ידוע דלכל שני דברים הרחוקים זה מזה צריכין לממוצע, והנה יו"ט הוא גבוה מאד וכבר כתבנו בשם אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שמאיר בו מאור שנברא ביום הראשון ע"כ נקראים ימים טובים עכת"ד, והנה האור ההוא גנוז, ומובן שאין לו שום שייכות לימי החול, וצריך לממוצע, והנה בכניסת יו"ט, ההכנה ליו"ט הן במעשה והן בהכנת הלב וטרוד טרדה דמצוה, זהו האמצעי בין החול ליו"ט, אך ביציאתו של היו"ט נמי צריך לאמצעי בין יו"ט לימי החול, והנה טרם דאתפשטא מסאבותא כ"כ בעלמא, וכל ישראל בהתלהבות יתירה התחילו בעבודה שלימה מחדש, וכאלו לא טעמו טעם עבודה מעולם והיתה העבודה חביבה עליהם כל שעה כשעה ראשונה כאלו היום נתנה, כמ"ש אשר אנכי מצוך היום כאלו היום נתנה ואין חוזק כחסידות מתחילתו, וזה אסרו חג מלשון קישור שהיתה ההתחלה בקשר אמוץ מאד, הי' זה הזמן די להיות ממוצע בין היו"ט לאח"כ, אבל בעוה"ר בגליות שהחושך יכסה ארץ והלבבות אטומים והטרדה עצומה בעניני חול, אין זמן הזה כ"כ מוגבה שיהי' מספיק להיות אמצעי, ע"כ צריכין ליו"ט שני:
2
ג׳בפייט מערבית רנת בית השואבה ביום השמיני, ואינו מובן דשמיני לא הי' ניסוך המים, ואפי' לר' יהודה דבלוג הי' מנסך כל שמונה מ"מ שמחת בית השואבה לא היתה בשמיני שהוא יו"ט ואפי' בראשון לא היתה דוחה:
3
ד׳ונראה שכל האורות מן העבודה של יו"ט כולו נקבצו באו בשמיני, ובו האור של סוכה, לולב, ערבה וניסוך המים שבמעשה הי' בסוכות, ובשמ"ע האור מופשט בלי שום כלי עשיי':
4
ה׳ענין הקפות שמיני עצרת עם הס"ת, הנה כל ימי הסוכות והו"ר היו ההקפות בלולב כענין הקפות להפיל חומת יריחו כמ"ש בסה"ק, אך בשמ"ע ההקפות אור מקיף חומה קדושה, ויובן עפ"י מה דנהירנא כד הוינא טליא שאלתי את כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, מהו ענין מחיצות של שבת אם הכוונה שהרה"י לא תתפשט לרה"ר, או שהרה"ר לא תתפשט לרה"י, או הכוונה בשניהם, ובדיק לן בתשובתו בקצרה דכתיב ומלכותו בכל משלה, והדברים מבוארים שרה"י היא בקדושה רחבה ד' וגובהה עשרה הוא שם הוי' במלואו שיש בו ד' תיבות ועשר אותיות כבזוה"ק, ורה"ר היא בחיצוניות, ובאשר כתיב מלכותו בכל משלה אין שייך לומר שחוצץ בפני רה"י, אלא ע"כ הוא חוצץ בפני רה"ר שלא יתפשט לרה"י:
5
ו׳וכן הוא הענין דהקפות עם הס"ת, דהנה הביט בתורה וברא את העולם, וא"כ כל חיות העולמות היא בתורה, וכענין ומלכותו בכל משלה, אך תורה דנקראת אש היא חוצצת בפני החיצונים, וכעין שכתוב ואני אהי' לה חומת אש סביב, וכל כחות החיצונים בורחים שלא יכוו באש התורה, והוא כענין שכתב הרמב"ם גדולה מזו אמרו יפנה לבו לתורה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן התורה, ושמחת התורה מפקיעה שמחה חיצונית והבן:
6
ז׳בזוה"ק פ' אמור דבשמ"ע יעקב רישא לחדוותא, נראה לפרש דהנה שם יעקב על שם עקב שהוא הי' תמיד בעיני עצמו בבחי' עקב, ויעקב בנה הקטן שהי' מקטין את עצמו, ויוד שבראשו ע"ש המחשבה על העתיד כמ"ש רש"י ביו"ד של ישיר בפ' בשלח, והיינו שכל כמה שהוסיף מעלה ושלימות הי' עוד מקטין עצמו ביותר, וכאלו עדיין לא התחיל מאומה, היפוך מעשו שהי' איש שלם בעיני עצמו כאלו הוא עשוי בכל מיני תיקון ושלימות, וע"כ מצינו אחר שקיבל את הברכות והי' בן ס"ג שנים והיתה מעלתו אז גדולה מאוד כמובן, לא הסתפק עצמו בזה ולסמוך על כחו ללכת לבית לבן, אלא הלך ונטמן בבית עבר, וישב ללמוד מחדש להתקשר עצמו בתורה להחליף כח:
7
ח׳ומעין זה היו"ט של שמ"ע שאחר כל מעלות טובות וברכות מאליפות שישראל משיגים ע"י הימים שעברו ר"ה יוה"כ סוכות, ומצות הרבות שבהם, אינם מספיקים עצמם בזה, אלא מקבלין ע"ע מחדש לקבוע עתים לתורה תמידין כסדרן. ומקבלים ע"ע עול תורה ועול מצות על להבא, כאלו הם ערומים ח"ו מכל מצוה, ובכח הקבלה על להבא מחליפין כח ללכת לימי חול שלא יטבעו ח"ו בים הגשמיות, וכענין יעקב בבית עבר קודם שהלך לבית לבן, וע"כ עושין אז שמחת תורה ואתיא כהא שאמר כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק ששמח"ת היא על מה שנלמד להבא, כי על לשעבר מי הוא אשר יערב לבו לומר שלמד, וע"כ יעקב הוא רישא דחדוותא שזו היא מדתו:
8
ט׳בפייט ויהי בישורון מלך ומיד מחה כעב אשמות כנאה למלך ביום רוממות, היינו כי האשמות הן המונעין מלקבל עליהם עול מלכות שמים שלימה, ומטמטמין את הלב, אך כאשר ישראל מתמצעים ומתכנסים לתחת צלו של הקב"ה כמ"ש והם תכו לרגליך וכפירש"י שם, וע"ז נאמר ויהי בישורן מלך, ממילא האשמות נדחין שלא יהי' דבר החוצץ למלכות:
9
י׳אדומו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר אמר שלכן אין מברכין ברכת כהנים בשמח"ת כי הי' גנאי לברכות משרע"ה שנצטרך עמם עוד לברכות, ויש להבין א"כ לעולם נמי, שהרי ברכות משרע"ה לעולם קיימים:
10
י״אונראה שבעת שקורין את הברכות הוא כאלו משרע"ה עומד עדיין ומברך את הברכות, ואם היינו כלים לקבל כמו אז היו הברכות פועלים תיכף, כי הברכה לא חלה אלא לפי ערך הכנת המקבל, וכמו שדייקו מדברי רש"י סמוך למותו שאם לא עכשיו אימתי, ומשמע שאלו הי' יכול הי' ממתין עוד, והטעם יש לומר כי זקני ת"ח דעתן מתישבת עליהם ובודאי ישראל אז הוסיפו שלימות בכל יום ויום, שהי' דור באי הארץ שנאמר עליהם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, ע"כ אלו הי' יכול הי' ממתין עוד שיוסיפו שלימות, והיו מקבלין הברכות ביתר שאת:
11