שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה ז׳Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 7
א׳שנת תרע"ד שמ"ע
1
ב׳במדרש קשה עלי פרידתכם עכבו עמי עוד יום אחד, ויש להבין מאי עצה היא זו הלוא כל קושי הפרידה הוא משום דביקת האהבה שנצמחת מן קדושת החג, ואם יעכבו עוד יום אחד תגדל האהבה עוד יותר, ויותר תהי' קשה אח"כ הפרידה, ועוד אמאי לא מצינו זה בשאר המועדים שכולם אהובים, וגורמים דביקות של ישראל באביהן שבשמים:
2
ג׳ונראה דהנה כשאדם נותן דבר לחבירו יש בו שני ענינים, גוף הדבר שחבירו השיג, ועוד החיבור שבין הנותן והמקבל, ושני ענינים אלו מצינו בנושאים מתחלפין שמוכר דבר לחבירו והמוכר מקבל מעות והולך לו, זהו רק הענין שהמוכר מקבל גוף המעות, אבל אין כאן חיבור בין המוכר והלוקח, ואפי' זה מסוף העולם וזה מסוף העולם ואין מכירין זה את זה, וקידושי אשה לדעתי אינם מענין זה כלל שהרי איננו קונה מאומה שום קנין אישות רק בנשואין ולא בהקידושין, וענין קידושי אשה הוא שבנתינתו אלי' דבר היא מתחברת בו, והגם שמכירה נמי עכ"פ בשעת הנתינה מתחברין, אבל אח"כ זה פינה לכאן וזה לכאן, אבל קדושי אשה שכל ענין הנתינה הוא החיבור, נשאר חיבור זה לעולם ואפי' נתאכלו המעות:
3
ד׳ובדוגמא זו יש לומר ענין השפע הניתן מהשמים, יש שניתן רק להחיות את המקבל ומקבל השפע והולך לו, ויש שכוונת נתינת השפע שהמקבל יהי' לו חיבור בלמעלה, ושני מיני נתינת השפע מחולקין זה מזה, זה לישראל, וזה לאומה"ע, לישראל הכוונה שיהי' להם חיבר בעליונים כדמיון נתינת הקידושין להאשה, כי זהו רצון ישראל, כמ"ש אחות לנו קטנה שפירש"י שהיא מתאחה בעליונים, אבל לאומה"ע שאין כוונתם רק לקבלת גוף השפע ולא להחיבור שבו ניתן להם נמי השפע בענין זה, כמאן דשדא בתר כתפוי בלי חיבור, כי אינם ראוים להחיבור:
4
ה׳והנה בסוכות שניתן שפע לכל כלל העולם, אי אפשר שתהי' הנתינה למען חיבור כדמיון קידושי אשה, שהרי בכלל העולם אומה"ע שאינם ראוין להחיבור, ואף שבהכרח בשעת קבלת השפע יש כאן חיבור בצד מה, אבל מ"מ אח"כ איננו נשאר מחיבור הזה מאומה, וכמשל מוכר ולוקח שזה הולך לו עם המעות וזה עם החפץ, וזה שאמר קשה עלי פרידתכם שהרי אח"כ יהיו פרודים, והעצה עכבו עמי עוד יום אחד שבזה היום מקבלין רק ישראל בלחודייהו, ואז ניתן להם השפע בבחי' קידושי אשה שישאר החיבור ולא יתפרדו:
5
ו׳ומעתה מובן שבשאר מועדים שדבר אין להם עם אומה"ע כל השפע הניתן הוא רק בבחי' קדושי אשה ונשאר החיבור לעולם בלי פירוד:
6
ז׳ענין שמ"ע רגל בפ"ע, דהנה סוכה נקראת בזוה"ק צילא דמהימנותא, וכן מצה נקראת צילא דמהימנותא, והיינו דכשהדעת בשלימות ומאירה אל עבר פניו בלי מסך מבדיל אינו שייך לקראותו אמונה, שהרי בעצמו רואה ואינו צריך להאמין, רק כשעדיין יש פסולת המאפילה על עיני השכל והיא מסך מבדיל, אז שייך לומר שאעפי"כ הוא מאמין, וע"כ במצרים שעדיין לא נטהרו מזוהמתם עד מ"ת, וכן בכל שנה שהספירה מטהרת, שייך לומר בהם אמונה וכמ"ש זכרתי לך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, דכשהשכל מאיר איך שאין עוד מלבדו וכל הטבע איננה רק גזירת עליון, ממילא אין זה רבותא דהאומר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, אך באשר עדיין הי' בהם פסולת המחשיכה עיני השכל, עד שהי' אפשר לדמות להם שלא יהי' להם מזונות במדבר וימותו ברעב, והם השליכו כל חייתם מנגד והשליכו על ה' יהבם, זהו רבותא וזכות גדולה להם, ובאמת בשביל אמונה זכו אח"כ בשבועות למ"ת פנים בפנים דיבר ה' עמכם, והיו רואים הכל בעיניהם ממש ואז לא הי' שייך לקראותו אמונה, והוא כענין בזכות ויסתר משה פניו זכה לתמונת ה' יביט, ואין צריכין למיכלא מהימנותא [וע"כ נקרא היו"ט של שבועות בדברי חכז"ל עצרת, והוא כענין דכתיב ושם איש אחד מעבדי שאול נעצר לפני ה' שפירושו עומד לפני ה'] כי הוא ענין אחר נעלה לגמרי:
7
ח׳וכעין זה יש לומר בסוכות, שעדיין צריכין ישראל הגנה בסוכה מפני כחות רעים הרודפין אחריהם, וא"כ הרי עדיין מציאות הפסולת בעולם עד אחר הו"ר מסירת הפתקין לשלוחי הדין ואתעבר צילמא דלהון, וכבר אמרנו במק"א שהם הם הרשעים גמורים שנגמר דינם וכו' כי אפי' החוטאים שבישראל כאשר שהחטא הוא אצלם במקרה ולא בעצם ועומדים להתקן, אין לקראותם רשעים גמורים, והפסולת הם הרשעים גמורים, ונגמר דינם לכלא פשע ולהחם חטאת, וכמו שאיתא בתקה"ז שעליהם נאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, אבל קודם שנמסרו הפתקין עדיין מציאות הפסולת בעולם, וזה מסך המבדיל ומאפיל על עיני השכל, וצריך לאמונה וצילא דמהימנותא, אך כשהחיינו וקימנו והגיענו לשמיני עצרת, אז לא שייך לקראותו בשם אמונה, ואין צריכין צילא דמהימנותא כלל, ושמ"ע לעומת סוכות הוא כערך שבועות לעומת פסח, ע"כ איתא במדרש שהיו צריכים להיות חמשים יום אחר סוכות כמו שבועות אחר פסח רק מפני ימי החורף, כי שניהם ענין אחד שבשביל האמונה זכו אח"כ להארה משער הנון, והוא לגמרי ענין אחר נעלה רם ונשא וגבה מאד, וע"כ הוא רגל בפ"ע:
8
ט׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם, יש לפרש דהנה כל ימות החג ישראל מקריבין עבור שבעים אומות, והנה אמרו ז"ל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, ופירשו הראשונים שהמתפלל נעשה צינור להשפע עבר חבירו ובאשר הוא צריך לאותו דבר פועל השפע אצלו תחילה:
9
י׳ויש להוסיף בה דברים עפ"י המבואר במקובלים שכל דבר קדושה היורד מלמעלה, איננו נעתק מלמעלה למטה באופן שלמעלה נשאר ריקם, אבל הוא כמדליק מנר לנר שהאור איננו נעתק מנר לנר אלא מתרבה, וע"כ באשר המתפלל נעשה צינור להשפע, איננו נעתק ממנו לחבירו אלא מתרבה, וע"כ פועל השפע אצלו תחילה שהרי איננו נעתק ממנו כלל, וע"כ מובן אשר ישראל המקריבין עבור שבעים אומות וממשיכין להם שפע, בא השפע בראש וראשון לישראל, ומהם נתרבה השפע ויורד לאומה"ע, ע"ז אמר הכתיב ביום השמיני לא כן יהי' שמתרבה מכם השפע ויורד לאומה"ע אלא עצרת תהי' לכם היינו שתעצרו השפע לכם לעצמיכם:
10
י״אועוד נראה לומר דהנה שפע היורד מן השמים הוא דו פרצופין רוחניות וגשמיות, כי בכל דבר הגשמי נעלם בו כח רוחני, וכענין שאמרו ז"ל כל עשב ועשב מלמטה מלאך ממונה עליו ומכה אותו ואומר לו גדל, אך אומות העולם כוונתם על הגשמיות ואינם מביטים כלל על חלק הרוחני שבו, וע"כ שפע הנתרבה מישראל להאומות אינם נוטלין האומות רק חלק הגשמי שבו, והרוחני נשאר לישראל, וע"כ אמרו נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, ואף שישראל אינם נוטלין שלהם אלא בשמ"ע, מ"מ בסוכות נמי נוטלין חלק הרוחני משל אוה"ע, אך בשמ"ע גם הגשמי נשאר לישראל וממנו שפע ברכה לישראל גם בגשמיות לכל ימות השנה כבש"ס יומא (כ"א:) במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה עי"ש, וזהו עצרת תהי' לכם באופן הנ"ל:
11
י״בענין שמ"ע שהוא רק לישראל בלחודייהו, ובסוכות נוטלין שפע גם אומה"ע, יש להסביר עפ"י מה שפירש הבעש"ט דברי הש"ס לעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה, כי החמה היא מלך על כל מה שתחת השמש, וכשיוציא את החמה מנרתיקה ותשאר בלי לבוש רק עצם השמש כמו שהוא, כ"כ כל מה שתחת השמש ישאר בלי לבוש רק עצם הבריאה כמו שהיא, וע"כ צדיקים שעצם שלהם טוב, ורק לפעמים דרך מקרה אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, והוא רק בבחי' לבוש וכשיפשט את הלבוש זה רפואתו, והרשעים שהטוב הוא דרך מקרה ובחי' לבוש וכשיפשיט את הלבוש ישאר עצם רע לבד, זהו רשעים נדונים בה ודפח"ח:
12
י״גוכ"כ יש לומר דבחג הסוכות הקדושה עדיין באה בלבוש המצות בחג סוכה לולב וערבה, הגם שהרשעים אינם שומרים מצות מ"מ באשר הקדושה היא נעלמת, יכולין גם הם לקבל משפע קדושה זו ע"כ מקריבין עליהם שבעים פרים, אבל שמ"ע שהיא מעין לעתיד ע"כ באה הקדושה בלי לבוש, ע"כ אין לאומות שום חלק בזה אלא ישראל בלחודייהו שהם עצם טוב אף בלי לבוש:
13
י״דבזוה"ק ח"א (ס"ד:) מאן דיתיב עם מלכא ונטיל לי' בלחודי' כל מה דבעי שאיל ויהיב לי', ויש להבין הלשון כל מה דבעי שאיל, הלוא בש"ס תענית (ח':) אין מבקשין רחמים אלא על אחת שנאמר ונצומה ונבקשה על זאת, ולא על זאת ועוד אחרת:
14
ט״וונראה לפרש שהוא כעין דכתיב בשלמה המלך שביקש החכמה והכל בכלל, ובמדרש משלי משל, אני שואל את בתי של מלך והכל בכלל, כן ישראל אינן מבקשין רק עצם אלקית והכל בכלל:
15
ט״זוהיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה, ובשאר ימות החג הלילה נכלל בהיום כמ"ש התוס', ונראה דבשמ"ע שהוא רומז לעתיד וכתיב והיתה אור הלבנה כאור החמה והלילה לא יהי' טפל ע"כ אין ליל שמ"ע טפל ליום:
16
י״זויש לומר שמה"ט קורין בתורה בליל שמח"ת אף שלא מצינו קריאת התורה בלילה כי תורה שבכתב היא מדת יום, אך בלילה זה נתעלה מדת הלילה והבן, וכן עיקר ההקפות עם הס"ת הן בלילה, כמ"ש האר"י ז"ל ויש שעושין גם ביום, והכל מטעם אחד:
17
י״חבזוה"ק ח"א (קמ"ח:) כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו ולוייך ירננו מבעי לי' דהא לואי אינון בדיחי מלכא וכו' אמר לי' דוד מארי כד אנת בהיכלך את עביד רעותך השתא דזמינא לך ברעותי קיימא מלה וכו' אמר דוד בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך סדורא דקא סדרנא לא יתוב לאחורא:
18
י״טונראה לפרש דהנה לוים עבודתם בשיר ממטה למעלה והוא לארמא קלא, אבל כהנים שעבודתם להמשיך מלמעלה למטה עבודתם בחשאי, כי השפעת החסדים צריכה להיות בחשאי מפני המקטריגים והחיצונים, וע"כ לימות המשיח שרוח הטומאה יעביר מן הארץ והכל יהי' מתוקן ואין שטן ואין פגע רע, בקש דיד כהניך ילבשו צדק וחסידך ירננו שתהא השפעת החסדים באתגליא, והקב"ה קבל ממנו, ונראה שמה"ט אומרים הפסוקים האלו בהקפות שכבר אמרנו ששמ"ע רומז לימות המשיח, וע"כ מוציאין הס"ת ועישין עמו הקפות, וכבר אמרנו שהוא תיקון חומת הקדושה אחר שכבר הפילו חומת הסט"א בהו"ר, והוא כענין ואני אהי' לה חומת אש סביב נאום ה' הנאמר לעתיד:
19
