שם משמואל, שמיני עצרת ושמחת תורה ח׳Shem MiShmuel, Shemini Atzeret and Simchat Torah 8
א׳שנת תרע"ו שמ"ע
1
ב׳ביום השמיני עצרת תהי' לכם ובזוה"ק דבכל ימות החג ניתנות השפעה לכלל העולם כמה דתנינן ובחג נידונין על המים, ובשמ"ע נותנים לישראל בלחודייהו, וזהו עצרת תהי' לכם לכם דייקא ולא לאומה"ע:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה יש להתבונן דכל ימי החג הם משובעים במצות, לולב, וסוכה, וערבה, וניסוך המים, ובשמ"ע אין בו שום מצוה מעשיית, ויש לומר עפ"י מה שכבר דקדקנו במה שהשמחה בשמ"ע לא נכתבה בלשן ציווי בפירוש אלא בלשון בינוני והיית אך שמח, שיש לפרשו שהיא הבטחה, כמ"ש בפ' תבא והיית רק למעלה, והגדנו עפ"י מאמרם ז"ל שמ"ר פ"ב בפסוק אחת היא יונתי תמתי א"ר ינאי מה התאומים הללו אם חשש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש כך אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה, ע"כ:
3
ד׳ויש לומר דכן צריך להיות גם להיפוך, שכל איש ישראלי צריך להרגיש מה שהוא בשמים אם הוא כענין שכתוב ישמח ה' במעשיו, או ח"ו להיפוך כענין שכתוב ויתעצב אל לבו, ורק כעת שטבע החומר והגשם מפסיק עד שאינו מרגיש, אבל לעתיד אחר הזיכוך ירגיש כל איש שהשמחה במעונו כמ"ש ישמח ה' במעשיו, ושמ"ע שהוא רומז לעתיד כדאיתא בספרים הקדושים, ע"כ נאמר והיית בלשון בינוני לרמז שהיא נמי הבטחה:
4
ה׳ויש לומר עוד דלאחר ר"ה ויוה"כ שנטהרו נפשות ישראל, נמי צריכין להרגיש כנ"ל, ואף שטבע הגשמי מפסיק, מ"מ עכ"פ בעת עשיית המצות שהמצות הן רמ"ח אברים דמלכא, ובתנחומא שהמצות הן שליחי הש"י, ושליח של אדם כמותו, הי' בדין שלא יעצרהו הגשם אחר טהרת הנפשות, וע"כ בחג הסוכות שהיא זמן שמחה בשמים, כמו שמשלו משל בספה"ק למלך שבא אליו בנו האהוב לו שהי' עצור בבית השבי', בא הציווי של לולב ומיניו לשמוח בהם לפני ה', כמ"ש ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים, ואמרו ז"ל במה בלולב, והיינו שבאמצעות המצוה מרגישין השמחה שבשמים ומתעוררין גם ישראל למטה בשמחה:
5
ו׳ובזה יש לפרש הא דלולב הוא לסימן דישראל נצחו דינא, וכבר דקדקנו דזה הי' שייך אם הדיין נותן זה לבע"ד הוא סימן, אבל הלולב שישראל ניטלים בעצמם מה ראי' היא זו, ואפי' אם הי' ח"ו להיפוך מי מעכב על ידם מליקח לולב, אך לפי האמור יש לומר דהתעוררות השמחה היא לעד ולסימן שנטהרו הנפשות, ומרגישים מה שהוא בשמים:
6
ז׳והנה מדה זו נוהגת בכל ימי החג, שישראל מרגישים באמצעות המצות השמחה שבשמים, וע"כ הוא זמן שמחתינו, וכמו שישראל קיימו בחדוה ובנהירו דאנפין למטה, כמו כן לעומתם נותנים להם מן השמים כל טובות והשפעות, כבזוה"ק ח"ב (קפ"ד) כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה חדוה דב"נ משיך לגבי' חדוה אחרא עלאה עי"ש, ובאשר המצות שהן האמצעים כנ"ל הם בעשי' וד' מינים אלו הם ילידי הטבע, ע"כ מקבלת גם הטבע השפעה, ואפי' אומה"ע מקבלין השפעה אז מה"ט שגם הם ילידי הטבע, אך שמ"ע נתעלין ישראל עוד יותר, ומרגישין בעצמם את השמחה שבשמים בלי אמצעות המצות שבעשי' וכמו לעתיד, וע"כ אינן צריכין למצוה מיוחדת בעשי', וע"כ אין להאומות שום חלק בהשפעה זו, וזהו עצרת תהי' לכם לכם דייקא:
7
ח׳במדרש פנחס (פ' כ"א) ביום השמיני עצרת תהי' לכם זש"ה יספת לגוי ה', אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולם הוספת שלוה לדור המבול שמא הקריבו פר אחד ואיל אחד לא דייך שלא כבדוך אלא אמרו [לאל סור ממנו וגו' וכן לדור הפלגה לא דייך שלא כבדוך אלא אמרו] הבה נבנה לנו עיר, וכן לסדומים וכן לפרעה וכן לסנחרב וכן לנ"נ וכו' ולמי נאה להוסיף שלוה וכבוד לישראל שנאמר יספת לגוי ה' ואין גוי אלא ישראל שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו' אמרה כנס"י לפני הקב"ה עליך להוסיף לנו מועדות ועלינו להיות מקריבין לפניך ומכבדין אותך יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ, אמר להם הקב"ה חייכם איני מחזיר ימים טובים מכם אלא אני מוסיף לכם מועדות שתשמחו בהם שנאמר ביום השמיני עצרת, ויש להבין מהו ההוספה במועדות שהרי כולם כתובין, ועליהם אין להוסיף, ועוד מהו שאמר הקב"ה איני מחזיר ימים טובים מכם, מה הוה ס"ד שח"ו יחזיר מהם:
8
ט׳ונראה לפרש בהקדם דברי הרה"ק ר"י מווארקא בהא דאמרו ז"ל קילל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו, ודקדק, דא"כ אין זו קללה שאין חסר לו מזונותיו לעולם, ופירש דהקללה היא שלא יבוא ויכנס לבקש מזונות ומעתה הוא נפרד לגמרי, כי כל הנבראים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ועי"ז יש להם חיבור, ונחש הזה נדחה ונפרד לגמרי, ודפח"ח:
9
י׳ויש להוסיף בה דברים עפ"י דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל הנבראים שבעולם התחתון יש להם חיבור להש"י, ע"י אמצעות השפע שהקב"ה זן ומפרנס את העולם, וכחיבור הנותן והמקבל שהמתנה הניתנת מזה לזה מצרפתן, וישראל הקדושים המבקשים השפעה, עיקר הכוונה על החיבור ואינם להוטים כ"כ על גשמית השפעה, עכת"ד:
10
י״אולפי"ז מובן ענין קללת הנחש דהנה כל הצומח יש לו מזל המכה אותו ואומר לו גדל, והוא ענין רוחני שיש בצומח, ע"כ הוא מאכל נפש בע"ח, ומאכל אדם יש בו רוחניות עוד יותר, והוא מוצא פי ה', וכידוע דברי האריז"ל בפסוק כי על מוצא פי ה' יחי' האדם שאותו הדיבור נכנס באותו המזון והוא הזן ומחי' את האדם, ולפי"ז מובן שעפר שאין בו מזל המכה אותו להתגדל, הנה חסר לו כח רוחני זה, והוא נעדר החיבור מכל וכל, והוא מהיפוך להיפוך לגמרי מישראל הקדושים, שאינם להוטים אלא להחיבור שבהשפעה אף שיש בה גם השפעה גשמית, והנחש הוא נעדר החיבור לגמרי:
11
י״בונראה שהאמצעי שבין ישראל הקדושים להנחש הם אומה"ע, שהם נזונים נמי ממאכל שיש בו רוחניות כישראל, אבל מ"מ הם להיפוך מישראל, שישראל אינם להוטים על גשמית ההשפעה אלא על הרוחנית שבו, והם להוטים רק על הגשמית שבו ולא על הרוחנית ולא שמים אליו לב, ובזה הם דומים במקצת לנחש, אלא שהנחש נעדר לגמרי מהחיבור שאין במזונותיו חיבור כלל, והם יש במזונותם חיבור, אבל בלא דעת נפש לא טוב, וע"כ ההשפעה מוסיפה להם גשמית, כי אין ההשפעה מעוררת ומוסיפה באדם אלא מה שמתכוין אליו, והם שמתכוונים להגשמיות מוסיפה להם הגשמה, ולהיפוך בישראל שלהוטים על החיבור מוסיפה להם ההשפעה חיבור, וזהו שבמדרש יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ, שבאותה מעשה שאתה מוסיף השפעה לישראל נכבדת באשר נתוסף להם חיבור ומקריבין לפניך קרבנות להתקרב עוד יותר, ע"כ בכל חגים ומועדים ור"ח ושבתות שבהם נתוספה ברכה לישראל מוסיפין נמי קרבנות ומוסיפין להתקרב, באותה מעשה מרחיק כל קצוי ארץ שכשאתה מוסיף להם השפעה וברכה הם מתגשמים ביותר, ולא די שלא הקריבו לפניך ולא כבדוך אלא להיפוך שהכעיסוך וכו':
12
י״גוזה שבמדרש שאמרו עליך ליתן לנו את המועדות, היינו שתהי' בהם ברכה והשפעה, ולא יהי' ח"ו כענין וישמן ישורון ויבעט, שזה שייך רק באומה"ע ובהעושים כמעשיהם הלהוטים אחר גשמיות השפעה שבהשפעת חול, אבל השפעת וברכת המועדים שהם קודש, אינם מוסיפין ח"ו גשמיות בישראל, אלא מוסיפין חיבור ומוסיפין קרבנות, ואמר להם הקב"ה חייכם איני מחסר ימים טובים מכם שבהשפעת ברכת המועדים אין חשש, אלא מוסיף אני לכם מועדות שתשמחו בו שנאמר ביום השמיני עצרת, שבשמיני עצרת השפעה כולה רמה ונשאה ביותר ומוספת דביקות בה' ובתורתו, וזה שאנו עושים שמחת תורה ביום שמיני עצרת:
13
י״דעוד שם במדרש זש"ה תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה, אתה מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך שבעים פרים על שבעים אומות וכו' והיו צריכין לאהוב אותנו שנאמר והם תחת אהבתי ישטנוני לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמיכם ביום השמיני והקרבתם וכו', ויש לדקדק מהו הלשון לפיכך דמשמע שבשביל שהם שונאין אותנו צריכין להקריב, ואי לא לא, אתמהה:
14
ט״וונראה לפרש דבאם היו אוהבים את ישראל ממילא היו טפלים אליהם והיו מתברכין מברכת ישראל, דוגמת עבד כהן שאוכל בתרומה אף שאסורה לזר ישראל, שאיננו אוכל מצד עצמו אלא מחמת שהוא טפל אל הכהן, כן הי' באומה"ע, אם היו אוהבים את ישראל ואז היו רואים את מעלתם, והיו מעצמם בטלים במציאותם נגד ישראל, ונעשים טפלים אליהם כעבדא לגבי מארי', ואז היו יכולים לקבל שפע קדושה עליונה מברכת ישראל, וע"כ אז היתה השפעה כללית לישראל ולאומה"ע ממקור אחד, ולא הי' נצרך לזמנים מתחלפין, אך באשר הם שונאים אותנו, וידוע שהשונא איננו רואה מעלת השנוא וכל המעלות דומין לי לחסרונות, ע"כ אינם בטלים ושוב צריכין לקבל השפעה בפ"ע, לפיכך צריכין ישראל לזמן בפ"ע, וכל ימות החג מושכין השפעה לאומה"ע, ובעצרת לישראל בלחודייהו, ונראה שלעתיד זה יהי' תיקון אומה"ע שיכירו מעלת ישראל כמ"ש ישעי' (ס"א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, ואז יתברכו מברכת ישראל:
15
ט״זבמשנה ר' יהודה אומר בלוג הי' מנסך כל שמונה פירש"י בתרתי פליגי אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר ת"ק ואתא ר"י למימר אף בשמיני מנסכים עכ"ל, ויש לדקדק דלכאורה מאחר דבתרתי פליגי הוה לי' למימר וכל שמונה:
16
י״זונראה דענין ניסוך היין דהוא שלשה לוגין יש לומר, דהנה כבר אמרנו במק"א כי יין יש בו חמימות ומעורר את חום הלב, שממנו תוצאות רשפי אש אהבה ותשוקה וכל המדות, והוא מנסך אותם לה' רומז שהאדם מוסר את תשוקת לבו ורשפי אש האהבה ומדותיו הנטועים בלבו להש"י, והנה שלש מדות טובות יש בישראל, ביישנים רחמנים גומלי חסדים, וכבר אמרנו ששלש מדות טובות אלה הם בישראל ירושה מאבות, ביישנים מיצחק, רחמנים מיעקב, גומלי חסדים מאברהם, ואין מהצורך לכפול הדברים איך הם מקבילים אלה מול אלה, והם שורש כל המדות כידוע, וע"כ ניסוך היין הוא שלשה לוגין רמז שמוסרין כל בחי' מדותיהם להש"י, ות"ק סבר דניסוך המים נמי שלשה לוגין, כי מים רומז לחסד, ומספר שלשה ע"ש חסד שבחסד חסד שבגבורה חסד שבתפארת, כי כל מה שיש בישראל הכל הוא מכח שלשת האבות וע"כ ניסוך המים נמי ג' לוגין, ור' יהודה פליג ואמר כי ניסוך המים שאני, ואין מנסכין אלא לוג אחד, וטעמו יש לומר, דהנה מדת הלוג מצינו לוג שמן למצורע ולוג שמן למנחה כבש"ס מנחות ויותר מזה לא הי' במקדש שתהא מדתו לוג, ויש לומר דמצורע אבד כל חיותו כמ"ש אל נא תהי כמת, וטהרת המצורע שממשיכין לו חיות ממקור החיות, כמ"ש והחכמה תחי' את בעלי', והוא נקרא אחת כידוע בכוונות בפי' וכך הי' מונה אחת אחת ואחת עיי"ש, וידוע ששמן הוא בחכמה, ולוג יחידי בא לרמז זה, וכן כל המנחות שבאין מצמחים שהם נמוכים מבע"ח שזה מצומח וזה מחי, כי להעלותם להיות הקומץ קרב על המזבח, נצרך נמי לוג שמן [חוץ מנחת חוטא וקנאות מפני שבאין על חטא] לרמז זה, וידוע כלשון חכמי האמת אבא יסד ברתא, והנה ר' יהודה ס"ל שניסוך המים הוא המשכה ממקום גבוה מאד ורומז למעלה למעלה מבחי' האבות אלא בשורש ישראל בסוד ישראל עלו במחשבה, וע"כ אמר שאין בו אלא לוג אחד:
17
י״חוהנה יש לומר שבאותה פלוגתא עצמה תלוי אם יש לניסוך המים מקום גם בשמיני עצרת, דידוע דשמיני עצרת רומז למעלה משבעת ימי בראשית וכנגד אומה יחידה, והוא שורש ישראל, ע"כ לת"ק דהניסוך הוא שלשה לוגין נגד ג' אבות אין מנסכין בשמ"ע, דהוא זמן שמאיר בו שורש היחוד ושורש כל ג' אבות, אבל לר' יהודה דס"ל דהניסוך הוא רק לוג אחד רומז להשורש כנ"ל, ע"כ מנסכין גם בשמ"ע, ובאשר הפלוגתא היא חדא דאית בה תרתי, ע"כ אמר בלשון פלוגתא אחת והבן:
18
