שם משמואל, שמות י׳Shem MiShmuel, Shemot 10
א׳שנת תרע"ט.
1
ב׳במדרש וירא ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ר' יוחנן אמר זה מיכאל ור' חנינא אמר זה גבריאל, נראה פלוגתתם דהנה ידוע דישראל לא הי' ראויים להגאל, והי' במ"ט שערי טומאה. אלא בחסד ה' יצאו וכמו תחילת בריאת העולם עולם חסד יבנה, וע"כ אמר ר' יוחנן דמלאך זה שהוא התחלת הגאולה זה מיכאל שהוא חסד, ור"ח לא פליג ע"ז שלא הי' ראויין להגאל, והוסיף לאמר עוד שגם לעשות עמהם חסד לא הי' ראויין לפי מעשיהם וגם לא בזכות אבות כאמרם ז"ל הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם וכו' וישראל לא היו נחשבים אז עושם כמעשיהם ובוחרים בדרכיהם כי היו במ"ט שערי טומאה, אלא מאחר שכל זה הי' מחמת תוקף הגלות שתקפם בכח עד שנסתם עיניהם ולבם של ישראל, ע"כ הי' עצת ה' לבוא במדת הדין על מצרים שהזידו עליהם מחמת רוע נפשם נפש רשע אותה רע ומצד מדת הדין נשפל גאון מצרים, ושוב לא הי' להם יכולת לתוקפם כ"כ, ושוב נשתנה גם מצב ישראל לטוב, עד שעכ"פ הי' נעשים ראויים לחסד ורחמים ובזכות אבות, וכפי שכבר אמרנו שאחר פסוק וארד להצילו מיד מצרים כתיב ועתה צעקת בנ"י באה אלי, שתחילה כתיב ויזעקו לבד ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, היינו מכובד עבודה, אבל אחר שכתיב וארד להצילו נשתנה מצב ישראל והי' צעקתם על אשר התרחקו מבית חייהם זה השי"ת, ואפשר לומר כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שתחילה הי' גבריאל כדי להשפיל גאון מצרים, ולאחר ירידת גבריאל נשתנה תיכף מצב ישראל ושוב נראו לעשות עמם חסד עכ"פ וירד מיכאל מלאך החסד. וכך הי' הכוונה מתחילה. וכענין שהי' בבריאת העולם שעלה במחשבה לבראותו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד, ואין הפירוש וראה שאין העולם מתקיים שאח"כ ראה אלא שגם מתחילה ראה כך, אלא שלא הי' אפשר להקדים מדת החסד טרם שעלה עכ"פ במחשבה לבראותו במדה"ד כי הי' מתבטל במציאות כדאיתא בספרי המקובלים. אלא שע"י שעלה במחשבה לבראותו במדה"ד. וכבר הגדנו דבמחשבתו ית"ש נבראו פנימית העולם כמו שבדיבורו ית"ש שמים נעשו בפועל ובהתגלות. אחר שכבר הי' במצ אות פנימית העולמות ע"י צמצום מדה"ד שוב הי' יכול להבראות חיצונית העולמות ע"י מדת הרחמים. באותו סגנון הי' סדר יצי"מ ולא מטעמי'. היינו ביטול המציאות, אלא שכך הי' הכוונה מתחילה שיהי' הגאולה במדת החסד והרחמים בזכות האבות, אבל בעודם הי' שקועים במ"ט שערי טומאה לא הי' ראויים לקבל מדת החסד. וזכות אבות לא הי' אפשר להתקיים עליהם וכנ"ל, ע"כ הקדים מדת הדין על מצרים ונתתם דינם לסלק את ידם מעל ישראל ולהורידם עד שאול תחתית, ומחמת דין זה הרימו ישראל ראשם ונפקחו עיניהם ונפתח סגור לבם לזעוק אל ה' בתפלה. ושוב נעשים ראויים לקבל מדת החסד וזכות אבות להתקיים עליהם. ע"כ התחלת הגאולה הי' ע"י מלאך גבריאל:
2
ג׳ונראה שזה מדה נוהגת לדורות. וכך יהי' ענין גאולה העתידה שאם ישראל יהיו זכאים וראויים לקבל החסדים. לא יהי' נזקקים לחבלי משיח, אך אם ח"ו ירד מצב ישראל פלאים ולא יהי' ראויים לקבל החסד, מה גם שאז הוא קטרוג האומות, שלחסד כל אפין שוין, אלא שלזה נמי יש דין מי ראוי לקבל חסד, וכאשר ח"ו לא יהיו ראויים גם לזה אז יתהוה חבלי משיח והאומות יתנהגו עמהם באכזריות חימה, כמו שאנו רואים בימינו אצה בעוה"ר, ובשביל זה יתעורר מדה"ד על אומות העולם האכזרים והרואים ושותקים או אינם מרעישים עליהם כדבעי, ועי"ז יושפל כח האומות, ואז ממילא יפקח עיני ישראל להיטיב דרכם עד שאפי' הנחשלים שבהם יהי' ראויים לקבל החסד כי כל הקלקול שבישראל מינייהו הוא שמחשיכין את העינים וסותמין את הלבבות וכאשר יסתלקו המסכים אז הכל יתעוררו לתשובה וכמו שהי' במצרים ואז בחסד ה' יהי' גאולה שלימה אכי"ר ב"ב:
3