שם משמואל, סוכות ב׳Shem MiShmuel, Sukkot 2

א׳שנת תרע"ג

ב׳ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות, על כן קרא שם המקום סכות, ויש לדקדק למה לא קרא שם המקום בית, על שם הבית שבנה להנפשות שהם העיקר, אלא קרא סוכות על שם הסכות שעשה להמקנה שהוא הטפל:

ג׳ונראה דהנה ברעיא מהימנא ח"ג (ק':) שהוא רמז על ישראל אחר יוה"כ מה כתיב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וגו' על כן קרא שם המקום סכות, כיון דיתבי בסכות הא אשתזיבו מן מקטרגא, עכ"ל, ונראה דהנה מה שצריכין להגנה הוא לבעלי תשובה שהיתה מקודם להסט"א שליטה עלייהו ונצולו מידם, מ"מ כחות החיצונים רודפין אותם להכניס בהם מחשבות והרהורים רעים ולקטרגא עלייהו, וזה מבואר בלשון הרעיא מהימנא, עיי"ש, אבל מי שלא הי' מעולם תחת שליטת הסט"א אינו נצרך להגנה:

ד׳ובדוגמא זו הי' מקנה של יעקב אבינו ע"ה, שהוציא מלבן את כל חלקי קדושה שהיו תחת רשות ושליטת לבן, והכניסם להקדושה, והנה סוכה היא לשון הגנה כדכתיב תהלים (ק"מ ח') סכותה לראשי ביום נשק, והמקנה הי' נצרך להגנה, אבל הנפשות לא היו מעולם תחת רשות ושליטת לבן, ע"כ לא היו צריכין להגנה ולא הי' בזה נס ושבח כלל, אלא להמקנה, ע"כ לזכרון הנס קרא סוכות, והוא ממש כעין חג הסוכות הגנה לבעלי תשובה, שנקרא החג על שם הסוכה, שכחות החיצונים רודפין אחריהם כנ"ל, והם נצולים במה שהש"י מכניסם תחת כנפיו כענין דכתיב הביאני המלך חדריו, והוא כעין שאמר בלעם על יתרו איתן מושבך ובמדרש שם משל לצייד שהי' צד צפרים ברח הצפור לתוך אקונין של מלך אמר למקום יפה ברחת ונמלטת עי"ש:

ה׳ראשון לחשבון עונות, והקשה השל"ה א"כ ח"ו באלו ד' ימים הותרה הרצועה, ונראה דהנה יש להבין הלוא כל שכר ועונש הוא רק מפאת הבחירה שהיא חפשית ושאין לאדם שום מכריח לשום צד כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן, וא"כ התינח בהעבירה ראשונה, אבל משני' ואילך הלוא עבירה גוררת עבירה וכמעט שהוא כאנוס או כשוגג, ועכ"פ הבחירה איננה כ"כ חפשית, ולמה מענישין על כל עבירה ועבירה בפני עצמה:

ו׳אך יובן עפ"י דברי הריב"ש בתשו' סי' קע"ב בנשבע שלא לשחק בקוביא אסור לילך למקום שיהי' מוכרח לעבור על שבועתו, ואסור להביא עצמו לידי אונס, וא"כ בנ"ד נמי מאחר שהוא עצמו הביא את עצמו להאונס אינו נחשב כאונס, והנה ביוה"כ שנמחלו כל העונות נמחל גם חטא זה שהביא את עצמו להאונס, ומ"מ הרי עדיין רודפין אחר האדם לגררו לעבירה, וע"ז צריכין להגנה בסוכה כמ"ש בספרים הק', א"כ באותן הימים מיוה"כ עד סוכות שוב אין עליו עונש לא על החטא שהביא את עצמו להאונס שהרי כבר נמחל, ובעבירה שעושה מפאת שעונות הקודמים גוררין אותו הרי הוא כאנוס, א"כ אי אפשר להתחיל חשבון עונות, אלא מיום הראשון שישראל יושבין בסוכה, שהסוכה מגינה כנ"ל ושוב הבחירה חפשית לגמרי:

ז׳והנה מובן שהדברים אלו שייכים רק בעונות שעושה מחמת גרירת עונות הקודמין, אבל בעונות שיעשה בבחירתו לבד, לא מחמת הגרירה אין שייך לפוטרו, אך שוב באשר ישראל טרודין במצות סוכה ולולב אי אפשר שימצאו אז בישראל עונות שיעשו בבחירתו לבד בלתי ע"י הגרירה, כי מצוה בעידנא שעסוק בה מגינה ומצלי, ואם המצא תמצא אחד מהעונות הוא רק מחמת הגרירה כנ"ל, וזה איננו נחשב כלל:

ח׳יש להתבונן בענין ההגנה של חג הסוכות מהו' ונראה דהנה ביוה"כ ישראל נושעים מכל המקטרגים נגדם, כבמדרש ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ, הקב"ה כותב וחותם ליתן לישראל כל משאלות לבם לטובה, והכל נכלל בכלל חיים טובים כידוע, אך ישראל אינם פונים אל הגשמיות שבהשפעה אלא רוצים האלקות כמ"ש קוה קויתי ה', וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה כשאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך אמר אם אני שואל כסף וזהב הוא נותן לי וכו' אלא אני שואל את החכמה והכל בכלל משל כמו שאמר אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, וזהו מצות לולב שרומזת להקב"ה כבמדרש, וזהו הבאיין שביד ישראל והכל יודעין מאן נצח דינא כבמדרש כי הכל בכלל זה:

ט׳אך עדיין כח האומות רודף, ורוצים להכניס במחשבות ישראל שתהי' הכוונה גם לגשמיות ההשפעה להתענג בתענוגי עוה"ז, ולזה צריכין ישועה והגנה, שלא יהי' ביכולת האומות להכניס זה במחשבתם, אלא שהכוונה תשאר בעצם טהרתה רק לאלקית, וכל השפעה הגשמית תהי' רק לצורך האלקית וכמ"ש הרמב"ם בכל יעודי התורה הגשמים, וכמו שהי' הענין בשלמה המע"ה שאף שאמר אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, מ"מ לא היתה תכלית הכוונה אלא על החכמה לבדה ולא בצירוף ההכל שהיא בכלל, כמ"ש להדיא יען אשר שאלת וגו' ולא שאלת עושר ונכסים ונפש אויביך, הרי שלא שאל אותם כלל, והכוונה שהכל בכלל הוא רק לצורך החכמה, כ"כ ישראל הרוצים בהשפעת הגשמית הוא רק לצורך האלקית, ולזה צריכין ישועה מן השמים שלא תתערב הכוונה, וזה שאנו אומרים בסוכות הושענות שלכאורה אינו מובן הלוא כבר נצחו דינא:

י׳וע"ז נתן לנו הש"י מצות סוכה שמגינה בפני כח האומות ומרומזת להגן מפני החמה שהוא כח האומות שהם תחת השמש, ושאין כל כוונתם אלא במה שתחת השמש, אבל ישראל ששורשם למעלה מהשמש תשוקתם נמי במה שלמעלה מהשמש, וע"כ נקרא חג הסוכות, ולא חג הלולב שלכאורה הי' צריך לקראו חג הלולב שבו ד' מצות כבמדרש שחושב מצות לולב לד' מצות, אך זה הטעם שבלולב לבדו עדיין אינו מספיק שיכול להיות עירוב הכוונה, ושוב איננו כענינו שמורה על הרצון שהוא האלקית לבד, אלא העיקר בזה היא הסוכה שמגינה כנ"ל ע"כ נקרא חג הסוכות, וע"כ שמיני עצרת שישראל בלחודייהו ואין כח האומות מושל אז שוב אין צריכין לסוכה, וזה עצמו שם היו"ט עצרת שעוצר הכוונה והתשוקה שלא תתפשט:

י״אבמדרש שד' מינים שבלולב רומזים לד' כתות שבישראל, יש בו ריח וטעם, טעם ולא ריח, ריח ולא טעם, לא טעם ולא ריח, ויעשו כולם אגודה אחת, ובפייט וכמו הם אגודים אלה באלה, כן תלוים אלה באלה, למשוך אלה על אלה, ולכפר אלה על אלה:

י״בנראה היות סוכות הוא יו"ט של אהרן, ובמהר"ל שאותיות אהרן הם אמצעים ה"א ביחידיות רי"ש במאות נו"ן בעשיריות וא' הוא כח פנימי המאחדם, והנה בעשרת ימי תשובה נפתחו עשרה עמקים שבלב, ולעומת זה נפתח למעלה שורש ישראל, כאמרם ז"ל ישראל עלו במחשבה, ובפנימית כל ישראל הם רצויים, כי הפנימית שבישראל אינה מתקלקלת לעולם, ואעפ"י שחטא ישראל הוא, וע"כ אחר עשי"ת בא יו"ט של אהרן, והוא פתיחת הפנימית לקרב אפי' הרחוקים מטעם הנ"ל, וע"כ הוא הגנה בעד כחות חיצונים, שבפנימית אין להם שום אחיזה, ומשם נעשו כולם אגודה אחת, ומשם באה הכפרה אלה על אלה, כי שם כולם כאיש אחד ממש:

י״גכתיב בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, הנה כבר אמרנו במק"א שמרע"ה הוא המוח של ישראל ואהרן הוא הלב של ישראל, ואמרו ז"ל נדרים (ל"ח.) שניתן הפלפול למשה ומשה נהג בו טובת עין ונתנו לישראל, והיינו שמשה המשיך לישראל מוחין חכמה בינה ודעת וממנו הפלפול של אמת בישראל, ואהרן המשיך לישראל תשוקה לאביהן שבשמים ברשפי אש שלהבתי', והתשוקה היא תולדות הלב שהוא חם, וכבר דברנו מזה, אך זה בלא זה אי אפשר כי אין נותנין מן השמים חכמה בינה ודעת לאיש שתשוקתו מונחת בהבלי עולם, אלא בה במדה שאדם משתוקק לאביו שבשמים, משפיעין לו חכמה בינה ודעת, ובמדרש יהיב חכמה לחכימין ולא לטיפשין, כי היו מלכלכין החכמה באשפה, ומקרא מלא הוא למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, וע"כ אהרן נקרא דרועא ימינא דמשה שמשה השפיע בישראל רק ע"י השפעת אהרן, והנה סוכות הוא שבאין להסתופף תחת צלא דמהימנותא, אך זה הוא לעומת התשוקה שאדם יש לו להש"י, בה במדה נתקיים הביאני המלך חדריו, והסוכה קולטתו:

י״דוזה שאיתא בזוהר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צילא דמהימנותא ומאן דליתא משרשא וגזעא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפיק גרמי' מתחות צלא דמהימנותא, כי במדרש ארבע תשוקות הן, ואחת מהן תשוקה של ישראל לאביהן שבשמים, וע"כ מי שלבו משתוקק לאביו שבשמים הנה הוא משרשא וגזעא קדישא דישראל, ובאמת כל ישראל בני אברהם יצחק ויעקב יש להם תשוקה לאביהן שבשמים, אלא העונות מטמטמים לבו של אדם ונשארה האהבה מוסתרת בעומק הלב לבד, אך אחר ר"ה ויוה"כ שנטהרו לבם של ישראל בהכרח, אלא שלזה הרבה ולזה מעט, ובכל איש ישראל נתעוררה התשוקה, ע"כ אז הזמן לסוכות, וזהו בצלו חמדתי וישבתי:

ט״ווהנה נראה כמו שסוכה דוגמת ענני כבוד בזכותו של אהרן, כן לולב שהוא המשכת הדעת, וכמו שאנו אומרים תשפיע שפע ברכות מדעת עליון כנודע הוא בזכותו של משה, שמשה הוא המוח והשכל של ישראל כנ"ל:

ט״זועוד יש לומר והוא העיקר אצלי, שראש השנה באשר נקרא ראש משכן המוח והשכל בו נשפע לישראל מוחין חדשים, וזה בזכותו של משה, ויוה"כ הוא המשכת לבם של ישראל אחר אביהם שבשמים, ע"כ יוה"כ הוא בזכותו של אהרן, והוא זמן שכ"ג נכנס לפני ולפנים, וכל עבודות יוה"כ אינם כשרים אלא בו, ומשניהם יחד נעשה יו"ט של סוכות, סוכה בזכות אהרן, לולב בזכות משה, וזה שהקדים הכתוב לולב לסוכה, אף דמצות סוכה חיילא מאורתא, ולולב אינו אלא ביום, משום דמשה קדים, וזה בתורה שבכתב, אבל בתורה שבע"פ סוכה קודמת דמלמטה למעלה אהרן קדים, ומ"מ שניהם מתאחדים כאחד ביו"ט זה, וע"כ כתיב נמי בסוכה למען ידעו לשון דעת, ובלולב ושמחתם ושמחה היא מפעולות הלב, ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה, וע"כ מצות לולב בסוכה ביותר כמ"ש האריז"ל, וזהו אחר שכתיב בצלו חמדתי וישבתי שהוא מצות סוכה כתיב ופריו מתוק לחכי והוא לולב כדכתיב ומתוק האור:

י״זויש לומר שלעומת מצות סוכה ולולב בזכות אהרן ומשה, הם השני ניסוכין ניסוך היין וניסוך המים, כי מצות סוכה שהיא אהבה גורמת לניסוך היין שיבוא, כי התשוקה והאהבה הם בלב רשפי' רשפי אש, ויין טבעו לחמם, אבל המוח הוא קר, ולזה רומז ניסוך המים, ותורה נמשלה למים, והיא קירוב רחוקים כבמדרש שהיו מים התחתונים בוכין אנן בעינן להוי קדם מלכא והובטחו בניסוך המים ע"ג המזבח, והוא בזכותו של משה, כבמדרש ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך בביאתו לעולם קירב רחוקים זה בתי' בת פרעה, וביציאתו מן העולם קירב רחוקים זה ראובן שאמר יחי ראובן ואל ימות, והנה בכל ימות השנה לא הי' ניסוך המים כלל, אלא ניסוך היין לבד שהוא בזכותו של אהרן וכתיב תוכו רצוף אהבה וגו', ובסוכות בשביל מצות לולב שהיא בזכותו של משה כנ"ל, זוכין גם לניסוך המים [וידוע פי' הרמב"ם עירה של מים לתוך של יין יצא היינו שערבן אף שמזוג פסול לגבי מזבח, ולדברינו הוא כמו מצות נטילת לולב בסוכה והבן]:

י״חהענין מה שמיעטה תורה להדיא גזל בסוכה ולולב יותר מבכל המצות, דהנה סוכה היא אהבה כדכתיב וימינו תחבקני, וכתיב בצלו חמדתי וישבתי, וכן לולב שד' מינים רומזים להש"י כבמדרש שישראל נוטלין את מינים אלו ושמחין לפני הש"י, והנה כבר אמרנו שכאשר יש השפעת אהבה ותשוקה בעולם, ואדם משתמש בהאהבה במקום שאינו ראוי באהבת חיצונית זה נקרא גזל שגוזל את האהבה ממקום הראוי, כי באם האהבה היא בחיצונית שוב לא תוכל להיות כראוי במקום הראוי, כי אין שתי האהבות יכולין לדור בלב אחד, וקיסרי וירושלים אם יאמר לך אדם ישבו שתיהן אל תאמין אלא אם מלאה זו חרבה זו, א"כ זה שהכניס האהבה לחיצוניות הרי בהכרח גזל אותה ממקום הראוי:

י״טובזה יש לומר טעם פסול גזל במצות אלו, כי ע"י שמקיימם ע"י גזל, ועבירת הגזל משכתו לגזול את האהבה והתשוקה ממקומה בסוד עבירה גוררת עבירה א"כ לא די שלא קיים המצוה אלא שעוד מגרע גרע, וזהו שאיתא במדרש אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו, שלא לבד שהעדר ממנו הסניגור אלא שנעשה ממנו קטיגור, והכל מטעם הנ"ל:

כ׳ובזה מיושב קושית התוס' סוכה (ט'.) ל"ל לכם תיפוק לי' מטעם מצוה הבאה בעבירה, ולהנ"ל מיושב דענין מצוה הבאה בעבירה מפורש בירושלמי שאין עבירה מצוה, וא"כ הוא רק העדר המצוה, אבל הכתוב דלכם מורה שעוד מגרע גרע כנ"ל:

כ״אבפייט ואנכי היודע ועד כי עמי קימו מצותי' [על מצות סוכה], ויש להבין הלוא מצות סוכה היא בגלוי ובפרהסיא והכל רואין והכל יודעין ואין מי שיכול להכחיש, ואפי' אומה"ע יודעין מזה ומפורסם ביניהם ולמה צריכין שהקב"ה יעיד בזה, ונראה שאף שבפועל כולם מקיימים מצות סוכה בשוה, אבל אין הסוכה קולטת את כולם בשוה, והוא כדמיון תיבת נח שכל הראוי לכנוס לתיבה התיבה קולטתו, וכל שאינו ראוי אין התיבה קולטתו, והוא כמו ארץ ישראל שנאמר בה כאשר קאה את הגוי אשר מלפניכם, שא"י אינה מקיימת עוברי עבירה, אלא ששם הוא בפועל וכאן הוא בפנימית, וע"כ באה מצות סוכה אחר יוהכ"פ, שנטהרו נפשות ישראל בהכרח ברב או במעט, ואז אפשר להסוכה לקלוט אותם, והסימן לזה שהסוכה קולטת הוא מוצא קורת רוח מאד מאד בהסוכה, ולהיפוך ח"ו מי שאין הסוכה קולטתו אינו מוצא בה קורת רוח, וזה לאו לכל אדם בשוה, אלא מי שמוצא בה קורת רוח ביותר, הוא לעד שקולטתו ביותר, ובאשר זה תלוי במחשבת הלב אינו גלוי וידוע אלא להיודע תעלומות, והוא היודע ועד בזה:

כ״בובזה יש לפרש דברי הש"ס ע"ז (ג'), שלעתיד יאמרו אוה"ע תנה לנו מראש ונעשנה יאמר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה והם מבעטין בסוכתן ויוצאין, כי זה עצמו הוא נסיון טוב, די באם היתה קולטתן היו מוצאין בה קורת רוח, והיו צריכין להצטער על שנעדר הקורת רוח, כאדם שנאבד ממנו כל הונו ורכושו, והביעוט מורה היפוך זה, והוא לעד שאין הסוכה קולטתן, מחמת שאינם ראויין לה, והם רחוקים מהש"י ותורתו:

כ״גבמדרש אמור (פ"ל ט"ז) בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון זה עשו שנאמר ויצא הראשון אדמוני וגו' ובונה לכם ראשון זה בהמ"ק דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם וגו', ביאור הדברים דהנה מצות לולב מורה על קישור ראשי האברים להש"י כבמדרש אתרוג דומה ללב, לולב לשדרה, הדס לעין, ערבה לשפתים:

כ״דונראה לומר שיש בו תיקון על פגם ברית רח"ל שהוא קישור כל האברים, ואמרו ז"ל כל ש"ז שאין כל רמ"ח אבריו מרגישין וכו', וע"כ מציל נמי מארבע מלכיות כבמדרש הובא בכד הקמח, והיינו מפני שכל כחם הוא הפיזור והפירוד, וע"כ הם במספר ארבע כנגד ארבע רוחות, היפוך ישראל שהם עם אחד בארץ, ובכתבי האריז"ל שכל הגליות באין מחמת פגם ברית, כדכתיב כי גר יהי' זרעך בשביל פגם זרעך, והטעם י"ל שהרי הפגם הוא בהתאחדות קישור כל הרמ"ח איברים, ע"כ שולט כח חיצוני שהוא להיפוך מהאחדות והוא כח האומות, וידוע שכחה של מלכות רביעית שקול או יתיר משלשתן, והוא כחו של עשו הנקרא קוצץ, שכל ענינו הוא קיצוץ ופירוד ופיזור, כבמדרש ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער מפוזר ומפורד כאדרת, ועליו נאמר בזר עמים קרבות יחפצו, ובמדרש שאין עשו נופל אלא ביד משיח בן יוסף שזה פירש מן הערוה וזה נדבק בערוה, והכל עולה בקנה אחד:

כ״הוהנה אמרו ז"ל שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך, ולמחות זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, וכבר אמרנו ששלשה דברים המאחדים את כלל ישראל, הראשון הוא ארץ ישראל שהרי לא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן, והשני הוא מלך ישראל, ע"כ נקראה המלוכה בלשון עצר, יורש עצר, זה יעצור בעמי, כי עצרת תרגומו כנישין, והשלישי הוא בהמ"ק שכל ישראל מתקבצין בבית אחד, ובו נעשים כל ישראל חברים ברגל, ואמרנו ששלשה אלה הם לעומת גוף ונפש ושכל, היינו א"י היא המאחדת את ישראל בגופן כמובן, מלך הוא המאחד בנפש שהוא היודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד והרוח משכנו בלב, והוא המאחד את הרצונות שדרך כל איש ישר בעיניו, ונפש היא הרצון כמ"ש אם יש את נפשכם שפירושו רצונכם, בהמ"ק הוא המאחד את כל השכליות של ישראל, וע"כ נאמר כי יפלא ממך דבר וגו' וקמת ועלית וגו' והוא מקום השראת השכינה שהוא כדמיון השכל ששורה במוח, וע"כ בכניסתן לארץ ישראל נצטוו למנות להם מלך שיתאחדו גם בנפשות, ולהכרית זרעו של עמלק שהוא המפריד בין הדבקים, והוא הי' כל מגמתו שלא יכנסו לארץ כמ"ש הצרור המור ריש פ' תבוא שלכן נסמך פ' כי תבוא אחר פ' זכור להורות שבאנו לארץ על כרחו של עמלק, וטרם התאחדו ישראל גם בנפשותם ע"י המלך לא באה המצוה להכרית זרעו של עמלק, כי הי' כחו גדול עד שהתאחדו גם בנפשות אז יש להם הכח להכרית זרעו, ואחר הכרתת זרעו של עמלק יכולין לבוא להתאחדות גם בשכל והוא בנין בהמ"ק:

כ״וולפי הדברים האלה יובנו דברי המדרש הנצבים פתח דברנו, שבזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, היינו שמבואר במדרש שד' מינים מרמזים להקב"ה, ולאבות, ולסנהדרין, ולאברי האדם, ויש לומר שג' אבות וסנהדרין ואברי האדם הם נמי בגוף ונפש ושכל, אברי האדם הם בגוף, ואבות הם בנפש כי המדות טובות שבישראל הם ירושה מאבות, והמדות הם כחות הנפש, ולשון אבות היא מלשון אבה שפירושו רצון כמ"ש ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם, וסנהדרין הם תופשי התורה שהיא בשכל, והנה מפני שהלולב הוא קישור בגוף ונפש ושכל, ע"כ זוכין בשבילו לג' דברים הללו, להכרית זרעו של עשו שהוא עמלק המתנגד לביאת ישראל לארץ שהיא התאחדות הגופים, והוא מפאת קישור אברי הגוף להש"י המרומז בלולב, ובמדרש ריש וישב בזעקך יצילוך קבוציך תניא כנוסו וכנוס ובניו הצילו מיד עשו, ובונה לכם ראשון זה בהמ"ק, הוא מפאת קישור כחות השכל שבלולב המרומז בסנהדרין כנ"ל, ומביא לכם את מלך המשיח שנקרא ראשון, הוא מפאת קישור כחות הנפש שמרומז בלולב שהוא האבות כנ"ל:

כ״זבפייט וחן בשלום סוכו בצנועי צדק בפאר פרוכת בעבודת ערך, יש לפרש עבודת ערך עפ"י מאמר כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק בפסוק כי מי בשחק יערוך לה', כי בשמים איננו ענין הערכה אלא בתחתונים שביכולתם להכין ולערוך את לבבם, אבל המלאכים אינם יכולין להכין ולערוך את עצמן כלל, אלא הם עומדים תמיד בבחי' אחת כמו שנבראו, ע"כ חן בשלום סוכו בעבודת ערך, מה שלא נמצא במלאכים:

כ״חהנה אנו אומרים בברכת ק"ש ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה להודות לך וליחדך באהבה, יש לפרש שכאן מזכירין כל היו"ט שבחודש תשרי מר"ה עד שמ"ע, ובנו בחרת הוא ר"ה שנתחדשה הבחירה של ישראל ואמרו לפני מלכות שתמליכוני עליכם, ופירשו בסה"ק שיהי' הרצון להמליכה ובמה שאמרו שתמליכוני עליכם עליכם דייקא, א"כ הרי זה חידוש הבחירה בישראל מכל עם ולשון, וקרבתנו מלכנו הוא יוהכ"פ שנפשות ישראל נתקרבין ומתדבקין בהש"י, וזהו לפני ה' תטהרו, היינו שהטהרה היא מחמת הדביקות בהש"י, וכמו שאמרו ז"ל מים שנטמאו משיקן והן טהורין וכבר דברנו בזה, לשמך הגדול הוא סוכה עפ"י מה שאיתא בכתבי האריז"ל שלשמך הגדול הוא זכירת מחיית עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ואיתא שסוכה היא מחיית עמלק, ויש לפרש הטעם כי סוכה היא גימ' שני השמות הוי' אד', א"כ היא חיבור שמים וארץ, היפוך עמלק קוצץ בן קוצץ נרגן מפריד אלוף, להודות לך הוא לולב שהוא להודות ולהלל, וליחדך זה שמ"ע שזה התכלית כנודע:

כ״טברש"י ובפייט צ"ח כבשים שבמוספי סוכות הם לבטל הצ"ח קללות שבמשנה תורה, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי בהקללות נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, וסוכות הוא זמן שמחתנו שהעבודה היא בתכלית השמחה מתקנין זה ודפח"ח:

ל׳ולי יש להוסיף בה דברים שלכן מספר הצ"ח הוא בכבשים ולא בפרים ואילים, כי פרים הם בזכות אברהם, אילים בזכות יצחק, והנה העדר השמחה הוא מפאת הפסולת שבאדם כי אדם שאין בו פסולת הוא לעולם מלא שמחה, כי עוז וחדוה במקומו, אלא שהפסולת שבאדם מטמטמת את לבו ומטילה עליו עצבות, וכמו שפירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הפסוק תגלנה עצמות דכית, היינו שטהרת וטהור מתרגם דכי, והנה אברהם יצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטרה, יצחק יצא ממנו פסולת עשו ואלופיו, ע"כ באו רמזי השמחה לבטל הצ"ח קללות בהכבשים שהם נגד יעקב שלא היתה בו פסולת:

ל״אהנה סוכות הוא חג של אהרן, הענין דמדתו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, אף שהי' אדם גדול מאוד איש מרכבה ורעיוניו משוטטים תמיד באלקית ובעולמות העליונים, מ"מ השפיל עצמו לעשות שלום בין איש לאשתו ואיש לרעהו ולקרב אנשים נמוכים להחזירם בתשובה, ובזכות זה הוא סוכות קירוב רחוקים, כדכתיב הביאני המלך חדריו, ואז נמי מטעם זה ענין ניסוך המים שהוא ג"כ קירוב רחוקים מים התחתונים שהובטחו ליקרב ע"ג המזבח:

ל״בולפי האמור דענין מצות סוכה הוא כעין מדתו של אהרן, יש להבין דברי הזוה"ק פרשת אמור כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא ומאן דליתי' מגזעא ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפוק גרמי' מתחות צלא דמהימנותא, דהנה איתא במדרש שאם אהרן ראה שאדם עבר עבירה הי' מקרב אליו והי' אותו האיש אומר אוי לי אילו הי' אהרן יודע מה שעשיתי לא הי' מדבר עמי ועשה תשובה, וכ"כ הי' בוש לעבור עוד עבירה:

ל״גוכענין הזה הוא ענין סוכה שהקב"ה מכניס את ישראל לביתו היא הסוכה שחל שם שמים עלי', וסוכה גימ' שני השמות הוי' אד', ובשביל זה עצמו האדם משים אל לבו ומעריך את עצמו אם הוא ראוי לכך לדרוך על שמות הקדושים, ומתבייש בעצמו ומקבל עליו עול תורה ומצות על להבא ושלא ישוב עוד לכסלה, אך זה הוא בישראל דווקא כי אתם המעט מכל העמים בשביל שהם ממעטין עצמם ומבינים בעצמם מהותם שאינם ראים וכנ"ל, אבל אומה"ע הם בהיפוך כשמקרבין אותם נדמה להם שהם ראויים ולמי יחפוץ מלך מלכי המלכים לעשות יקר וגדולה יותר ממני, ומשיגים עוד גיאות מזה ומרשיעים עוד וכמו שאמר נבוכדנצר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, וע"כ ענין סוכה הוא רק לישראל שהם ממעטין עצמם, ובאין ע"ז לתשובה וקבלת עול מלכות שמים שלימה, אבל לאומה"ע היא סם המות שמשיגים עוד גיאות ומרשיעים ביותר, והנה מדת ישראל למעט עצמם היא ירושת אבות, אברהם אמר אנכי עפר ואפר, וכל זרעו אחריו הם מעיקרא גזעא ושרשא דישראל, ולהם נאה ולהם יאה לשב בצלא דמהימנותא, אבל מאן דלאו הוא עיקר גזעא ושרשא דישראל היא סם המות אצלו כנ"ל ע"כ יפוק גרמי' מצלא דמהימנותא, שמלבד שאינו מקבל תועלת מהסוכה, עוד מגרע גרע כנ"ל. ובזה יש לפרש מה שאמר ר"ג לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה לפיכך ישן לו תחת המטה, ועיין בר"ן שהקשה למאי דס"ד דמפני צד איסור ישב לו תחת המטה מה איסור יש בזה, ולהנ"ל ניחא דס"ד דמגרע גרע כנ"ל, אבל שם בירושלמי מסיק טעם אחר כדי שלא לדחוק את החכמים שמאחר שהי' ת"ח אין בו חשש זה:

ל״דובמה שאמרנו יש לפרש דברי הש"ס יומא (מז.) אמרו עליו על ר' ישמעאל בן קמחית פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו וכו', ומשמע שם שהי' ביוהכ"פ, ועוד מעשה כזו, ותימא איך ביוהכ"פ אחר ז' ימי הפרישה יצא מבהמ"ק לדבר עם גוי, ותמיד הייתי מסביר לעצמי שהי' בעת ששלטו האומות על ישראל, וגם זה דוחק גדול, ולהנ"ל יש לפרש בפשיטות דידוע דיתרון האור מהחושך דכשרואין שיש במציאות חושך ניכרת מעלת האור, והנה הכ"ג הי' צריך אז להראות מעלת ישראל ולאהבם לפני אבינו שבשמים, ע"כ עשה מעשה זה לצאת ולדבר עם הגוי ובודאי השיג גיאות מאוד מזה שכ"ג ביום הזה ידבר עמו, בזה הראה לפני המקום מעלת ישראל שאם אהרן הכהן הי' מדבר עם אחד הי' עוד ממעט עצמו כנ"ל ונשבר לבו בקרבו, וא"כ ראוים ישראל לברכה ולחיים טובים ולכל השפעות טובות:

ל״הובזה יש לפרש עוד מאמר הש"ס ע"ז מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, הוציא חמה מנרתיקה מיד בועטין בסוכתן, נמי מהאי טעמא הוא שניתנה להם מצוה שבה תובחן מעלת ישראל שישראל כהאי גוונא נעשו נכנעים ע"י מצוה זו אבל האומות השיגו מזה גיאות וחושבין שמגיע להם זה בדין וע"כ הם כועסין כשמקדיר עליהם החמה ובועטין כי זה תורת הגס רוח, אבל ישראל יוצאין בבושת פנים ונכנעין, ובזה ניכרת מהות הגוי ומהות הישראל: