שם משמואל, סוכות ד׳Shem MiShmuel, Sukkot 4
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳כתיב (הושע י"א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, וברש"י שמות (י"ד כ') משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:
2
ג׳ונראה שזה הענין בבעלי תשובה דאמרו ז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים אפי' צדיקים גמורים אינם יכולין לעמוד, וכבר תמהו איך יתכן זה, אך יש לומר דכל בע"ת [זולת תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות] עוד באין עליו לסטים מלפניו וזאבים מלאחריו, דהיינו שכחות החיצונים עוד רודפים אחריו, ואינו יכול לעמוד בעצמו, ע"כ השי"ת ברוב רחמיו מגביהו למעלה, מקום שאין יד כחות החיצונים שולטת, לעומת שצדיקים מוטב לפניהם, שיעמדו בקשרי המלחמה נגד כל המצירים ובזה יתגדל ויתקדש ש"ש ביותר, ולתכלית זו באה הנשמה לזה העולם, אך בע"ת שכבר נכשלו בחטא די שיפקיעו את עצמם ע"י שמגביהין אותם כנ"ל, והנה ידוע שכחות החיצונים וקטרוגם עולים רק עד כנגד זרועות עולם, ומשם למעלה הוא עולם החירות, ע"כ בע"ת משכין להו בחילא יתיר ומגביהין אותם למעלה ראש ברגעא חדא ובשעתא חדא, ועי"ז הם ניצולים, וזהו מקום שבע"ת עומדים, והנה בקהלת יעקב ערך מקום ד' הביא בשם זוה"ק בראשית ממקומו דא שכינתא עלאה ובשם ספר המגיד לב"י דג"ס הראשונות איקרי מקום, וע"כ לפי דרכנו מובן שמקום שבע"ת עומדים הוא למעלה מזרועות עולם כנ"ל:
3
ד׳ויש לומר דזהו ענין סוכה אחר יוה"כ שישראל הם במדריגת בע"ת ומשכין להו בחילא יתיר, וזהו משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו שהיא הסוכה אימא דמסככת על בנין כבזוה"ק:
4
ה׳במדרש פרשת אמור ד"א ולקחתם לכם הה"ד תודיעני אורח חיים שובע שמחות אמר דוד לפני הקב"ה תודיעני באיזה פילון מפולש לחיי העוה"ב ר' יודן אמר אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך כדכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר שובע שמחות שבענו בה' שמחות מקרא משנה וכו' ד"א אלו ז' כתות של צדיקים שעתידין לקבל פני השכינה וכו' ד"א שובע שמחות אל תהי קורא כן אלא שבע שמחות אלו ז' מצות שבחג ואלו הן ד' מינים שבלולב וסוכה חגיגה ושמחה וכו' אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אל הדיין וכו' כך ישראל ואומה"ע באין ומקטרגין וכו' ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא:
5
ו׳ויש לדקדק בהא דקאמר אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך כדכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר, הלוא אין זכר שמה ליסורין, ועוד התינח להדרש דשובע שמחות מיירי בתורה או עוה"ב שהם מהמתנות טובות שלא נתנו אלא ע"י יסורין, אבל להדרש דמסיק דאלו ז' מצות שבחג יסורין מאי עבידתייהו, ועוד מה ענין הא דר' אבין לכאן, וגוף דברי ר' אבין אינו מובן מאי ראי' היא מהא דישראל נוטלין לולביהן שהם נצוחייא שזה יתכן רק כשהדיין מוסר הבאיין לבע"ד ולא כשלקח מעצמו:
6
ז׳ונראה דאין הפירוש יסורין כפשוטו ח"ו, אלא באשר עוה"ב הוא גבוה מאד כמ"ש (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלקים זולתך, אי אפשר לזכות בו אלא ע"י שבורח מן ההיפוך, וכבמדרש ריש חקת בפסוק מי יתן טהור מטמא לא אחד העוה"ב מעוה"ז, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הפי' בשם רבו כ"ק הרי"ם זצללה"ה מגור היינו כל כמה שמתרחק מעוה"ז זוכה לעומתו לעוה"ב, ופרשנו במק"א עפ"י דברי הזוה"ק דמחמת הבריחה מדבר חיצוני בא לעומתו לקדושה, וכענין ויברח משה מפני פרעה זכה להא דוישב על הבאר הידוע, וע"כ הבורח מטנופי דהאי עלמא זוכה לעומתו לעוה"ב, וזהו הפירוש יסורין מלשון יסור מעליו אולתו, היינו להיות מוסר ונפרש מדברים הגשמיים, ובאמת כי כל יסורין בפשיטות נמי התכלית להתיש כח הגשמיות והחומר, וע"כ מי שמעצמו פורש אין לו צורך עוד ביסורין, וכאמרם ז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות, וזהו שהביא להא דיסורין אתה צריך מקרא ודרך חיים תוכחות מוסר שהכוונה אחת:
7
ח׳ולפי האמור יתפרש נמי לפי הדרש דאלו ז' מצות שבחג שהם כולם דביקות ואהבה, דזה יתכן נמי רק אחר המוסר והפרישה מטנופי דהאי עלמא, כי אין שניהם יכולין לדור בלב אחד, ובאמת בעוד העונות מטמטמין לבו של אדם ועבירה גוררת עבירה, כמעט מהנמנע המוסר והפרישה מדברים החומרים, אך אחר יוה"כ שנפשות ישראל נטהרו אז הזמן מסוגל לזה:
8
ט׳ובזה יש לפרש סיום דברי המדרש מאן דנסב באיין בידי' הוא נצח דינא, דבזה שישראל יוצאין ולולביהן ואתרוגיהן בידיהן להודות ולהלל באהבה ודביקות, זהו סימן מובהק דנצחו דינא ונמחלו עונותיהם ונטהרו נפשותיהם [כבמדרש לקמן דניצוח הדין הוא מחילת העונות], דבלא"ה לא היו יכולין כי היו העונות הקודמין מושכין אותן לאחור ח"ו, ודברי המדרש מבוארים:
9
י׳במדרש ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון הה"ד פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהן וכו' וא"ר אבין אין אנו יכולין לעמוד על אפיו של דוד פעמים שקרא עצמו עני פעמים שקורא עצמו מלך הא כיצד בשעה שהי' צופה ומביט שצדיקים עתידין לעמוד ממנו כגון אסא וכו' הי' קורא עצמו מלך וכו' ובשעה שצופה רשעים יוצאים ממנו כגון אחז מנשה אמון הי' קורא עצמו עני שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ר' אלכסנדרי פתר קרי' בפועל הזה מה פועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קמעה וילקישנה בסוף כד"א והיו העטופים ללבן וכו', ויש להבין מאמר ר' אלכסנדרי מה ענינו לתפילה, ולגבי הא שקורא עצמו עני כשצופה שרשעים יוצאין ממנו, והמפרשים נדחקו מאד בפירושו, גם מה ענין זה להא דנצחו ישראל בדין, ולסיום דברי המדרש בפסוק תכתב זאת לדור אחרון עי"ש:
10
י״אונראה לפרש דהנה דוד המע"ה הי' מוצא תמיד חסרונות בנפשו כמשפט השלמים שכל מה שהם צדיקים יותר נדמה בעיניהם שלא עשו כלום, והי' בעיניו חרפת אדם ובזוי עם, מה גם להיות מלך ישראל משיח אלקי יעקב בודאי לא מצא את עצמו ראוי לזה, ע"כ לא הרהיב עוז בנפשו לקרוא א"ע מלך, אך בשעה שהי' צופה ומביט שצדיקים יוצאים ממנו הי' תולה המלוכה בזכות בניו וע"כ אז דווקא קרא א"ע מלך, ולהיפוך נמי כשהי' צופה שרשעים יוצאין ממנו הי' תולה החסרון בעצמו שמחמתו ובשבילו הם רשעים, וע"כ הי' אז קורא א"ע עני שפירושו שפל, שהי' בעיני עצמו שפל שבאנשים:
11
י״בוהנה מדה זו להיות בעיני עצמו שפל שבאנשים האומנם שהיא מדה טובה שאין כמוה, ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה, מ"מ צריכה שמירה גדולה לבל תגרום יאוש הנורא שהוא גרוע מהכל, וע"ז בא ר' אלכסנדרי ופירש סיפא דקרא כי יעטוף שפירושו שמצפה ושומר לסופו של דבר, כמו פועל המצפה ושומר לסוף מלאכתו, וכן דוד המע"ה בכל עת שהביט בשפלותו ושרשעים יוצאין ממנו הביט נמי לסוף כל המעשים ומה תהי' אחרית דבר שעתיד לעמוד ממנו מלך המשיח והוא יתקן את כל העולם, ובימיו יתקיימו כל יעודים הטובים, ומובן שזה הי' לו למשיב נפש להחליף כח וללבוש עוז ותעצומות בעבודתו עבודת הקודש, ובאמת זה לימוד גדול לכל איש ואיש לזכור היטב מה יהי' סוף כל המעשים ומה עתיד להיות ממנו, שאף שכעת איננו ראוי מ"מ סוף כל סוף עתיד להזדכך ע"י סיבות שונות או ע"י גלגולים עד שעתיד לאשתאבא בגופא דמלכא, וזה נותן עוז ותעצומות להחזיק בעבודת ה' ולא ירף:
12
י״גולפי האמור יובן שזה הענין נאות למצות לולב ונצחון ישראל לאומה"ע, שאף שהאדם הוא בעיני עצמו כערער בערבה ובר"ה גנוחי גנח וילולי יליל, וביוה"כ הוידויין עפר אני בחיי ק"ו במיתתי, מ"מ מחמת שיביט אל סופו כנ"ל בזה יוסיף עוז ותעצומות להודות ולהלל ויגביה לבו בדרכי ה' בשמחה, וזהו סיום דברי המדרש תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות הללו שהם נטוים למיתה ועם נברא יהלל י"ק שהקב"ה עתיד לבראות אותם ברי' חדשה, ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה, היינו אף בעודנו בגלות המר ונטויין למיתה ח"ו, מ"מ עלינו לזכור את העתיד שעתידין להבראות ברי' חדשה, וע"כ עלינו מעתה לעשות, ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה:
13
י״דענין ניסוך המים, יש לומר דהנה בזוה"ק ח"ג (רנ"ו.) שסוכה היא דוגמת תיבת נח, ומינה שאינה קולטת אלא הראוי לה כמו תיבת נח, ואף שכולם יושבין בסוכות אבל להיות נקלט בה צריך להיות מעיקרא ושורשא דישראל כמ"ש הזוה"ק, וע"כ היא הגנה בעד כחות הרעים הרודפין אחר האדם לבלבלו ולהכניס בו מחשבות לא טובות, כמו תיבת נח שהיתה הגנה מפני מים הזדונים הם מי המבול:
14
ט״ווהנה במדרש נח (פ' ל"א) קנים תעשה את התיבה א"ר יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך, וכבר אמרנו הענין שהי' צריך לטהרה כי איתא בספרים שהי' קושיא עליו שלא הוכיח את דורו, ואף דבמדרש שהוכיחם והיו מבזים אותו, מ"מ ודאי כדבעי לא עביד, והנה בזוה"ק פ' תזריע דכמו דבשביל לה"ר נגעים באין, כ"כ על העדר הדיבור במקום הראוי כגון תוכחה, העונש נמי הוא נגעים, וע"כ הי' צריך טהרה כטהרת המצורע, והנה במדרש שם פ' ל"א שאמר נח על עצמו ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם, אף שהם השחיתו דרכם והוא הי' צדיק גמור, מ"מ דן א"ע כאלו הי' בידו למחות [ע"י תוספות תוכחה] ולא מיחה, ומ"מ התיבה היתה לכפרה וטהרה, אף שחשב שמגיע לו עונש כדור המבול:
15
ט״זולפי האמור דסוכה היא דוגמת תיבת נח היא נמי טהרה אפי' על חטא כדור המבול ולפי"ז יש לומר דמאחר דסוכה היא טהרה כנ"ל ושם אמרו ז"ל מפני שחטאו בגלגל עין שדומה למים לפיכך נמחו במים, והיינו שהם במעשיהם הרעים המשיכו התפשטות כח מים הזדונים המסתיר את אור אלקי מהאיר אל העולם וזהו הענין שלא שמשו המזלות כל י"ב חודש שכל ענין האור הוא מנובלות אור של מעלה, והמים הזדונים הסתירו זה, ומאחר דענין סוכה הוא טהרה על כל אלה זוכין להיפוך להתגלת אור עליון בתחתונים, וזהו ענין סוכה גמטריא צ"א והבן וכבר דברנו מזה, וע"כ נמי לעומת שאז היתה התפשטות כח מים הזדונים זוכין בסוכה להיפוך והוא ניסוך המים, שמצד התפשטות כח הקדושה הרחוקין נעשו קרובים, ומים התחתונים נתקרבו, ולעומת כשהם חטאו בגלגל העין שדומה למים משכו עליהם את מים הזדונים, כן נמי בסוכות כשישראל נתכפרו ונטהרו בגלגל העין הדומה למים זוכין לניסוך המים:
16
י״זובמ"ש יש לפרש מה ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם רבו אדומ"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שסוכות הוא עין טובה עכ"ד, כי מחמת טהרת גלגל העין נמשכה נמי עין טובה ודו"ק, ואולי זה גורם נמי למצות לולב יעשו כולם אגודה אחת ויבואו אלו ויכפרו על אלו שזה פרי טובת העין:
17
י״חבש"ס ע"ז (ג'.) שיאמרו האומות תנה לנו מראש ונעשנה, ולשון מראש צריך פירוש, כי הו"ל למימר תנה לנו מעתה ומה לשון מראש, ונראה דהנה אמרו ז"ל שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ולא נתן להם אלא ע"י יסורין, תורה, וא"י, ועוה"ב, והפירוש פשוט דהחומר צריך מירוק, וע"ז איתא בספרים טעם על גלות מצרים שנצרפו כצרוף את הכסף ויצאו שלימים, ובשביל ד' דברים יצאו ממצרים, והנסיון והצירוף הי' לזכך החומר עד שהיו מוכנים לתורה, וכן א"י למעלתה, ומכ"ש עוה"ב שצריך נסיון וצירוף לזכך עד שיהיו מוכנים לקבל, ולפי"ז יש לשאול איך לעתיד ירצו האומות שיתן להם אז התורה הלוא יאמר להם אי' הצירוף והנסיון שמקודם, רדו מקודם למצרים ויתר נסיונות וצירופין, ועוד כי בראשונה שלא רצו לקבלה, ואדום שאל מה כתיב בה ונאמר לו אל תרצח ולא רצה לקבל וכו' ופירש מהר"ל משום שהם בעצם אינם מוכנים לתורה, ואיך יאמרו תנה לנו הלוא אינם מוכנים לתורה:
18
י״טונראה עפי"מ שהגדנו בפסוק מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי כי גאלתיך, היינו שבאמת בעוד העונות כמשא כבד יכבדו ומטמטמים את הלב וכופפין את הקומה, כמעט שבלתי אפשר לשוב, אך כאשר רוצים לשוב ואינם יכולים מקדים הש"י ומוחה העונות מקודם למען יהי' ביכולתם לשוב, וזה שאמר שובה אלי כי גאלתיך, שגאלתיך מיד כחות הרעים שהיו תוקפין אותך בכח ולא נתנוך לשוב, ומעתה שובה אלי, וזה שלא לפי הסדר כי הסדר שבראשונה ישובו ואח"כ יגאל אותם וכמ"ש שובה אלי ואשובה אליכם, אבל הש"י ברוב רחמיו גאלם בראשונה:
19
כ׳ובזה יש לפרש טענת האומות תנה לנו מראש, היינו שבראשונה יתן להם אף בעודם בלתי מזוככים, ושע"י המצות יבואו לכלל זיכוך, וזה שהשיבם הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, היינו דהנה בכל החג אנו אומרים הושענא, ובודאי באם היו ישראל עושין תשובה מאהבה ביוה"כ היו נושעים לגמרי ולא הי' עוד שייך שום קטרוג, כי תשובה קדמה לעולם וכמה אומות שהרתיק עליהם הקב"ה לעשות תשובה וכמו נינוה, וכן כתיב פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ ואמרו ז"ל כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא כל אפסי ארץ, ועיקר הקטרוג הי' מחמת שהתשובה לא היתה עדיין כפי הנדרש, אבל הש"י ברוב רחמיו הכניס את ישראל לסוכה תחת צל כנפיו, וזה יעורר בישראל תשובה מאהבה, והוא יו"ט של אהרן שכך היתה מדתו של אהרן שהי' מתקרב להחוטאים, והיו אח"כ אומרים לעצמם אלו הי' אהרן יודע מחטאותי לא הי' מדבר עמי והי' עושה תשובה, ובסגנון וה הוא חג הסוכות והוא כעין טענת האומות תנה לנו מראש כנ"ל ע"כ ניתנה להם מצות סוכה:
20
כ״אאך באמת מדה זו נוהגת רק בישראל שכאשר מקרבין אותם נתעוררת נקודה הפנימית שבהם שאינה מתקלקלת לעולם ומתבייש במעשיו ועושה תשובה, אבל אומה"ע כאשר מקרבים אותם מתגאים עוד יותר, וכל זה איננו שוה להם כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה, וע"כ כאשר הם מצטערים בסוכתם בועטין ויוצאין, כי לפי השערתם הי' צריך הקב"ה למענם לאמור לחרס לא יזרח ולא תקדיר עליהם השמש ולא תלהט אותם, ע"כ נתמלאו עוד חימה, אבל ישראל הם ממעטין עצמם ומשערים שבשביל שאינם ראוים לישב בפלטין של מלך ומתביישים ונעשין נכנעים עוד יותר, א"כ מצות סוכה היא תשובה שלימה על טענתם תנה לנו מראש, שבהם אין שייך זה אלא אם הם מתחילים ועושים תשובה ומעצמם נעשים נכנעים מתקבלים ובאם לאו אי אפשר:
21