שם משמואל, תולדות י״בShem MiShmuel, Toldot 12
א׳שנת תרפ"א.
1
ב׳ויצא הראשון אדמוני ואח"כ יצא אחיו וגו' הרח"ו ז"ל הקשה למה היתה כזאת היד ה' תקצר שיהי' יעקב הבכור, ולא הי' צריך לכל הצער הזה, לא לקניית הבכורה וגם לא לתחבולה בדבר הברכות, שבודאי אם הי' יעקב בכור הי' לכתחילה יצחק מכוין ליתן לו את הברכות וכמ"ש ויקרא את עשו בנו הגדול, ואף שמעצמנו ידענו שהוא הגדול, אלא בא להשמיעם טעמו של דבר, וא"כ אם יעקב הי' הגדול בודאי הי' מקדימו לברכה, ולא הי' נצרך לכל העקיפים, וכל הצרות שעדיין אנו סובלים משתי דמעות שהוריד עשו:
2
ג׳ובעניותינו כבר דברנו בזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש, ונראה דהנה בש"ס ר"ה (י"ז.) ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד רא"א כובשו שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו וריב"ח אמר נושא שנא' נושא עון ועובר על פשע, ופירש הר"ח כובש כלומר משקעו כדכתיב יכבוש עונותינו ותשליך, נושא כלומר נושא העונות ומכריעין הזכיות שנאמר נושא עון עכ"ל, ובשבת תשובה דברנו מזה ופרשנו דהחילוק ביניהם דכובש הכוונה שנדחים העבירות למצולת ים, ונושא הוא שמגביהין את העבירות למעלה לעשותם זכיות ע"י תשובה מאהבה כאמרם ז"ל תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, ואמרנו ששניהם אמת ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגו, שתחילה בעודו משא העונות יכבדו קשה מאד לעשות תשובה מאהבה, ומ"מ ע"י תשובה כל דהו העבירות נדחין ונשלכין במצולות ים, וע"י כן שוב נקל לעשות תשובה מאהבה אחרי שנסתלק האבן מן הלב ונפקחו עינים עורות, וא"ז מגביהין העונות שעשה עליהם תשובה מאהבה, ממצולות ים ונעשה מהם זכיות, וזה הפירוש נושא העונות ונותנן על כף הזכיות וממילא מכריע כל הזכיות, על קצת עבירות שעדיין לא עשה עליהם תשובה מאהבה כראוי, א"כ מר אזיל בתר תחילת הכפרה ומר אזיל בתר סופה:
3
ד׳ויש לומר עוד דנושא לאו דווקא מכח תשובה מאהבה אלא נמי ע"י שמחמת העונות והתגברות היצה"ר לא די שמדחה ומסלקם ממנו אלא עיד בכח זה עושה ועובד את ה' עוד יותר, וזהו הפירוש בכל לבבך בשני יצריך, וכענין שבזוה"ק שיצה"ר נצרך לחדוותא דשמעתתא, וכענין שבמדרש ריש בחקותי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ולכאורה אינו מובן היתכן שדהמע"ה בכל יום הי' מחשב מחשבות כאלו ולא ביראת ה' כל היום, ועוד אחר שראה ביום אחד שרגליו מביאות אותו מעצמן לבתי כנסיות ולבתי מדרשות למה שוב למחר הי' מחשב כאלה, ולא נתן אל לבו לאמור למה זה אני מחשב הלא רגלי מעצמן יביאו אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אך נראה שזה עצמו הי' כוונת דהמע"ה שבכח וחוזק הרצון והחשק למקום פלוני ולבית דירה פלונית, אותו הכח הי' מביאו לבכ"נ ולבמ"ד, וע"כ הי' עבודתו ביותר תוקף כח ועוז, ואף שלדהמע"ה לא הי' חסר רצון וחשק וצמאון לעבודת ה' עד שהי' צריך להביאו מתוצאות היצה"ר לדברים גשמים, מ"מ יש לומר הטעם כי ידוע שכל המציאות כולם נמצאים מאמיתת המצאו ית"ש ואפי' כל כחות הרעים והסט"א כי אין עוד מלבדו, וכל הנברא לכבודו בראו, ע"כ הגם שבדחיית וסילוק כחות החומר נחשב צדיק מ"מ עוד יש מעלה גבוה מזה להכניס גם יצה"ר בקדושה, אל המקום אשר הי' שם אהלו בתחילה קודם ירידתו ונפילתו לטנופי דהאי עלמא, והוא כמשל המחזיר את האבידה לבעלי' [ויש לומר שזה נמי הפירוש סור מרע ועשה טוב, שבפשיטות אינו מובן מה חידש לנו הכתוב שהרי זה מלא בספר אורייתא דמשה, אלא י"ל דהיינו דאמרן דלאו תרי מילי נינהו אלא שאותו הכח שהי' מושכו לרע יסור מהרע ויעשה בכח זה עצמו טוב]:
4
ה׳ולפי האמור י"ל שהמכניס את היצה"ר לקדושה גורם לעומתו שגם את העוונות שלו שהי' נכבשים ונשלכים במצולות ים חוזרים ונשאים, ואת הכחות שהי' בהם ענינים שהי' ראויים לקדושה, נתברר מהם ועולים למעלה ונתקבלים, וכמו שהוא מכניס את היצה"ר לקדושה כן נעשה מהעונות שהיו נדחים ונשלכים במצולות ים חוזרים ונראים:
5
ו׳ולפי האמור י"ל גם בענין הפרשה דהנה נחש הקדמוני כתיב בי' והנחש הי' ערום והוא ברשעתו השתמש בו להמציא שורש השקר שבעולם שאמר מן העץ אכל וברא את העולם ובחטאו של אדה"ר שהי' נמשך אחר דעתו של נחש נתגבר כח השקר בכל דבר שבעולם לאמר לטוב רע ולרע טוב, ועבודת האדם להדחות, ולסלק את המסכה הנסוכה לפקוח עינים עורות ממנו ומכל העולם אך עדיין אין זה מספיק ואיננו אלא כמו ענין ותשליך במצולות ים כל חטאתם, ומ"מ חטא הראשון של אדה"ר עדיין איננו מתוקן לגמרי שמ"מ מציאות השקר עדיין הוא בנמצא אלא שהוא מסולק מן האדם, ועיקר הנדרש לעשות מן הערמימיות שורש השקר עצמו אמת וצורך ותועלת כי גם הוא נברא מהשי"ת וגם הוא לכבודו בראו ובזה הוא תיקון על עיקר החטא של אדה"ר שמחמתו נתגבר ונתפשט כח השקר, וזה שבתנדב"א לעולם יהא ערום ביראה:
6
ז׳והנה ידוע שהאבות תקנו חטא של אדה"ר, אאע"ה הוא עקר את ע"ז ודחה את השקר מן העולם עד שאיחה את כל באי עולם, ובא יצחק והוסיף וגייר גיורים כבמדרש ריש פ' וישב, אבל עדוין הי' נדרש עיקר התיקון לגמרי להכניס את היצה"ר לקדושה, ע"כ עשה השי"ת שנולדו יעקב ועשו יחדיו, זה אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב וזה שקר כבמדרש ויקרא את שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, והי' השקר מתגבר מאד עד שחשב לבלע ולהשחית את האמת כמו נחש הקדמוני שהי' עשו מרכבה אליו, וכבתרגום נחשירכן ופירשו בו שנולד עם צורת נחש על יריכו, ויעקאע"ה בתחבולות עשה עמו מלחמה ולקח את מדת עשו מדת הערמימיות ומרמה והכניסו לקדושה וכמ"ש בא אחיך במרמה ויקח ברכתך:
7
ח׳ונראה שענין זה להשתמש בהערמימיות כלי מלחמתו של הנחש הקדמוני ולהכניסו להקדושה לא הי' ראוי לזה אלא יעקב איש האמת והי' משומר משום שמץ דבר שקר והי' כולא לשמא דקב"ה בלי שום תערובות צורך ותועלת עצמיי כלל, וכך הי' שתחילה לא רצה לקבל עליו ואמר לאמו הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק, ובמדרש איש שעיר גבר שדין כמד"א ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כמד"א כי חלק ה' עמו, והיינו שעשו הוא גבר שדין שאין להם אלא מה שחוטפים ושודדים כי לא נשלם בריאתם בע"ש בין השמשות וע"כ לא ניתן להם ספוקיהם די קיומם, וכל חיותם מהשדידה, ע"כ שמם שדים מלשון שדידה, ששם של דבר הוא מהותו, ע"כ עשו גבר שדין נמי מהותו גזילות וחמסים ועקיפים, אבל אנכי חלק ה' שכל מה שמגיע לי בא אלי מהשי"ת בלי תחבולות ועקיפים וע"כ שלא בטובתו הסכים לעשות כדברי רבקה והכניס עצמו בסכנה בשביל כיבוד אם, וע"כ בשביל שהי' נקי לגמרי מכמו אלה הי' יכול להכניס עצמו בזה ולא הי' שום חשש ח"ו שיהי' נאחז בו מדת השקר ועשה והצליח, ובזה פתח פתח תיקון הכללי, שישוב הכל להקד שה ובבחי' נושא עון כנ"ל:
8
ט׳ומעתה מובן צורך שהי' עשו בכור וגם שיאהב יצחק את עשו עד שהי' יצחק חשב לברך אותו והי' השקר מתגבר עד מרום קצו [ואח"כ ותכהין עיניו מראות ובמדרש מראות ברעתו של רשען, ויעקאע"ה בתחבולותיו נשא אותו הכח של הערמימיות והכניסו לקדושה, ואל"ה אלא יעקב הי' בכור ולא הי' נצרך לכל התחבולות והעקיפין לא הי' מגיעים לתיקון הכללי לעולם:
9
י׳ונראה שכח זה ירש יעקאע"ה לבניו שיהי' בכחם ליטול את יצה"ר לעבודת אלקיים בכל לבבך בשני יצריך, ומדה זו נוהגת בישראל עד שהפך הכל לקדושה ויהי' תיקון הכללי וכמ"ש ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אכי"ר ב"ב:
10
י״אועשה לי מטעמים וגו' נראה דהנה יצחק לא אמר אלא מטעמים ורבקה הוסיפה לחם כמ"ש ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה ויעקב הוסיף יין כמ"ש ויבא לו יין וישת, ואח"כ כתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ונראה דהנה במדרש ועשה לי מטעמים ר"א בשם ר' יוסי בר זמרא אמר שלשה דברים נאמרו בו [בעץ הדטו"ר] טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל מכאן שהוא טוב למאכל וכי תאוה הוא לעינים מכאן שהוא יפה לעינים, להשכיל מכאן שהוא מוסיף חכמה המד"א משכיל לאיתן האזרחי וכן יצחק אמר ועשה לי מטעמים וכו' ויש להבין וכי צריכין לראי' מעהדטו"ר שנהנין מן הטעם והרי כל עצמו של שם מטעמים הוא ע"ש הטעם, ונראה דהמדרש בא לרמז שכל עצמו של המטעמים שדרש יצחק הי' לתקן חטא של אכילת עהדטו"ר, והנה שלשה דברים שנאמרו בעהדטו"ר נראה שמקבילים לגוף ונפש ושכל, טוב למאכל הוא בגוף שנהנה מטעם, יפה לעינים הוא בנפש שמתפעלת ממראה נאה, ומוסיף חכמה הוא בשכל, והנה יצחק לא עלה על דעתו לתקן אלא קלקול בחי' הגוף שבחטא אכילת העץ הדטו"ר שהוא דבר הראשון מן השלשה דברים, והטעם י"ל שעדיין הי' בחי' הרע שבעולם בתוקפו כי עדיין החשיך עיניו מראות בסיבת עשו שהי' מתגאה ומתנשא לדכא תחת רגליו את יעקב כבמדרש ועשו אחיו בא מצידו מזויין לצייד נפשו כמד"א ואשר לא צדה, ואף שעדיין לא ידע שלקח את הברכות מ"מ הי' השנאה בעצם שהרע שונא להטוב, אבל יצחק לא הרגיש שעשו הוא הסיבה לזה, ומ"מ באשר הרגיש כי כחות הרעים מתפשטים ומתגברים בעולם, לא הרהיב עוז בנפשו אלא לתקן את דבר הראשון לבד שהוא בחינת הגוף, אך רבקה שידעה בנבואה שיעקב יטול את הברכות ועשו ירד פלאים חכמת נשים בנתה ביתה והוסיפה את הלחם והוא תיקון בחי' השכל כאמרם ז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן, ויעקב כשראה מעשיו מצליחים בפועל שאכל מה שהביא לו והרגיש תיקון מהלחם ומהמטעמים הוסיף להביא גם יין לתקן גם בחינת העינים שיין מתייחס לעומתם כמ"ש חכלילי עינים מיין והוא מעורר נמי הטבת כחות הנפש כמ"ש ויין למרי נפש, ע"כ בסעודה זו תיקון לכל השלשה דברים שנאמרו בעץ הדטו"ר:
11
י״בובזה יש להבין נמי הענין דוירח את ריח בגדיו ויברכהו כי לעולם התיקון צריך להתחיל מדבר שלא נפגם עוד, והנה בס' בני יששכר שכל ארבעת החושים נפגמו באכילת עהדטו"ר חוץ מחוש הריח שלא נזכר שם וע"כ חוש הריח לא נפגם והוא דבר שהנשמה נהנה ממנו, ע"כ יצחק שהרגיש שיעלה בידו התיקון הקדים להתחיל מבחי' הריח שלא נפגם:
12
י״גומכאן לימוד לאדם הבא לתקן א"ע העצה להתחיל בבחינה שלא נפגם והוא תורה היינו להטמין עצמו ואת כל רעיונותיו בתורה עפ"מ שהגיד כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא שהכל נפגם בחורבן הבית חוץ תורה וזהו תורת ה' תמימה שהיא לעולם תמימה בלי פגם, ובעניותן אמרנו שגם שבת שא"צ קידוש ב"ד ואין בו תפיסת יד אדם אלא מאליו הוא קדוש נמי לא נפגם, וזה משחרב בהמ"ק מוצ"ש הי', ורמזו בזה ששבת לא נפגם בחורבן בהמ"ק, ובזה יש לפרש מושבות דכתב רחמנא בשבת שבת הוא לה' בכל מושבותיכם, היינו בכל מושבות ישראל, יהי' איך שיהי' אפי' בגלות שבת הוא לה' בכל מקום:
13
י״דוהנה יעקאע"ה אחר שנטל על שכמו לילך לבית לבן לתקן שם מה שנצרך לתקן, והי' מתיירא שלא יכשל שם בע"ז וג"ע ושפ"ד ח"ו כבמדרש ויצא, הי' עצתו להטמין את עצמו בבית עבר י"ד שנים, גם בלילה לא שכב לבו אלא שהי' עוסק בתורה, כי אז שבת לא ניתנה עדיין, ואף שהאבות שמרו שבת מעצמן מ"מ שוב הי' בו תפיסת יד אדם והי' יכול לשלוט בו נמי פגם ח"ו, ע"כ הי' עצתו רק להטמין א"ע בתורה והוא שעמדה לו, וזה נשאר גם לדורות, ומה גם בשבת, ושבת יעשה כולו תורה:
14