שם משמואל, ואתחנן א׳Shem MiShmuel, Vaetchanan 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳במ"ר (פ"ב סי' י"ב) ר' חנינא בר פפא שאל לר' שמואל בר נחמן מהו דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים, אמר לו מנין דכתיב נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך ידו של הקב"ה לעולם פתוחה לקבל שבים ע"כ:
2
ג׳נראה דהנה במ"ר שם עשרה לשונות נקראת תפלה כו', יע"ש ונראה כי הם כנגד עשרה כחות הנפש, היינו שתפלה היא לשון דיבוק וחיבור כמ"ש המפרשים, ולזה צריך שיהיו כל עשרה כחות הנפש בטלין להקב"ה, וזה שמדמה המ"ר תפלה למקוה, דכמו אדם הנכנס למקוה ונשאר אבר אחד מבחוץ לא עלתה לו טבילה, וכמו כן בתפלה אם לא תהי' בכל עשרה כחות הנפש, עדיין עומד מבחוץ, אפילו מחשבה שהם לבושי הנפש מעכבין, ויש בזה רמז חז"ל היא בבגדה כו', אך לאו כל אדם זוכה לכך, כי לזה צריך שיהי' מופשט מכל עניני עוה"ז, וכמ"ש בש"ע או"ח סי' צ"ח סעי' א' וז"ל וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי כו' יע"ש:
3
ד׳והנה זה אין כמעט בכח כל אדם זולת היחידי סגולה השרידים אשר ה' קורא עליהם, אך בשעה שעת רצון למעלה וידוע כי כמים פא"פ, זה גורם להתעוררות הרצון גם באדם למטה, והנה רצון הוא למעלה מכל הבחינות, מכל כחות הנפש, ואז יכול כל איש ואיש לבטל כל כתות הנפש להדבק בתפלה, וז"ש המ"ר שתפלה כמו מקוה, ושערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, שמחמת שצריך שיהי' כולו בתפלה כדמיון המקוה כנ"ל, וע"כ פעמים פתוחים פעמים נעולים, כי בשעה שאין עת רצון מי יוכל להגיע לזה, וז"ש המ"ר אבל שערי תשובה לעולם פתוחים שנמשלה לים כו', כי התשובה כאשר ידע האדם שהוא כמוטל בים ואין לו עוד שום תקוה רק ע"י שאוחז אפי' באבר אחד, בחבל שהושיט לו הקברניט, ומחמת שיודע שאין לו שום חיות זולתו, עי"ז יכול להדבק במקור החיים, וזה ששערי תשובה לעולם פתוחים, ולא בעי עת רצון דווקא, כי הוא בעצמו מחמת שיודע שאין לו שום חיות מצד עצמו, א"כ בהכרח מבטל כל כחות הנפש להכרח הזה לקבל חיות, א"כ ממילא יוכל להגיע להיות דבוק במקור החיים, אפי' שלא בעת רצון, כי א"צ שיגיע אליו מצד עת רצון אך מצדו של האדם מחמת שביטל א"ע מכל וכל בא לו זה:
4
ה׳והנה קרוב לזה הוא הלשון ואתחנן שיודע שאין לו בעצמו אצל הקב"ה כלום רק מבקש מתנת חנם, והוא מכניע כל כחות הנפש כמו עני בפתח שעומד ומתחנן, וע"כ בכל לשונות התפלה לא נתפלל מרע"ה אלא בלשון תחנונים:
5
ו׳ובזה יובנו דברי המ"ר כי תשא (פמ"ה סי' ז') וחנותי את אשר אחון באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא והוא אומר של עושי מצות, והאוצר הזה של מי הוא של מגדלי יתומים, וכל אוצר ואוצר, ואח"כ ראה אוצר גדול, אמר האוצר הזה של מי הוא אמר לו מי שיש לו אני נותן לו משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חנם ונותן לו מזה כו' יע"ש, ולכאורה יפלא למה יוגדל שכר מי שאין לו כלום משלו ממי שיש לו ובא בשכרו, שינתן לו אוצר גדול, ואמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דהפי' מי שאין לו היינו שיודע שאין לו ובא רק בתחנונים עכתדה"ק, ולפי הנ"ל יובנו הדברים דמאחר שיודע שאין לו כלום ומתחנן ומתחבט ע"כ הוא מתדבק יותר כנ"ל, וביותר כח וביותר עומק, וע"כ הוא מקבל שכר יותר:
6
ז׳ומעין ענין זה מצינו ג"כ בשבת, דמחמת קדושת שבת המאירה על האדם, בא לו מזה להיות מכיר את ערכו השפל ולידע שעוד לא עשה כלום, ומחמת זה הוא בא לדביקות, וזה שאומרין בזמירות ימינא ושמאלא ובינייהו כלה בקישוטין אזלין ומאנין ולב שין, קישוטין הם תורה ומצוות, ולבושין הם מחשבות טהורות, ואעפי"כ יחבק לה בעלה (רק) ביסודא דילה, היינו מחמת שיודע כי אין לו רק היסוד שהוא איש יהודי מזרע אברהם יצחק ויעקב, ועדוין לא פעל ועשה כלום רק רוצה להבא, דעביד נייחא לה יהא כתיש כתישין, היינו שאר כחות הנפש שהם בבחינת יש שהם המונעים את החיבוק כנ"ל ודו"ק:
7
ח׳בילקוט ישעי' מ' חטאו בכפלים שנא' חטא חטאה ירושלים לקתה בכפליים שנא' כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתי' והתנחמו בכפלים שנא' נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם ע"כ:
8
ט׳הפי' הנה מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ובכן כל העבירות שעושה שהן נגררין אחר העבירה הראשונה כולן הן בעבירה הראשונה בכח, אך אם אדם עושה תשובה אף שאח"כ חוזר לסורו, מ"מ שוב אין מתייחסת העבירה שלאחרי' להעבירה הקודמת, וידועין דברי התוס' חגיגה (ד'.) ד"ה לא דעד כאן לא חשבי' העומד לשחרור כמאן דשחרר רק אם נשתחרר לבסוף, אבל אם מת ולא נשתחרר לבסוף לא חשבינן לי' בתחילה כמאן דמשוחרר אף שהי' עומד להשתחרר, כמו כן נאמר דעד כאן לא חשבינן לה לעבירה הראשונה כמאן דעשה גם השני', רק באם עשה השני' אח"כ, אבל באם עשה תשובה בינתיים, לא חשבי' לי' בעת העבירה הראשונה שעשה גם השני' שהרי שוב איננו עומד לכך מחמת עבירה גוררת עבירה, כי התשובה שעשה בנתים סילקה את עבירה הראשונה מגרור עוד עבירות, אך מאחר שישראל לא עשו תשובה בינתיים והגיע חטא בחטא ועון בעון, שוב מתייחסות כל העבירות שעשו אח"כ לעבירה הראשונה באשר שאז הי' עומדין לכך:
9
י׳וזה הפי' חטא בכפלים, שמלת חטא הוא מקור, להורות שמחמת מקור המשחת באו אח"כ חטאים אחרים, והכל מתייחס לחטא הראשון, וע"ז בא העונש בכפלים, שמלבד כל הצרות רבות ורעות שבאו עליהם, עוד זאת הגדיל שלרגלי הצרות לא היו יכולין לעסוק בעבודת ד' בתורה ותפלה כדי לזכות על ידם לחיי עוה"ב, ונמצא שאבדו שני העולמות, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' תשובה שזה תכלית הנקמה שנקמו מהרשעים שיכלו ימיהם בבהלה ובפחד ולא יהי' להם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, ובזמן שאדם טרוד בעוה"ז בחולי ובמלחמה וברעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהן זוכין לחיי עוה"ב, וכאשר החטא שאח"כ נכלל בהחטא הקדום והוא אחד שהיא כפליים, כמו כן העונש הוא אחת שהן שתים, כי הכל נכלל בעונש הקדום:
10
י״אוזהו נחמה בכפלים כי לבד מה שאז תרבה הטובה והשלום והשלוה והדעה והחכמה והאמת שנא' כי מלאה הארץ דעה את ה', ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, ונא' והסירותי את לב האבן ויזכו אז בזה ובבא, נוסף לזה יחשוב להם השי"ת כאלו בכל ימי הגלות היו עוסקים בתורה ומצוות, כמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל במאמר חיקור הדין חלק א' פרק א' שזה הפי' שמחנו כימות עינתנו שהתפלל מרע"ה כלומר שתתן לנו שכר גם על הימים שבטלנו בהם המצוות מחמת אונס ותחשוב כאלו שמחנו בשמחה של מצוה גם באותן הימים אשר עברו עלינו הצרות והעינויים שמנעו אותנו מלעסוק במצוות ולשמור התורה כראוי כיון שהביטול הי' מחמת אונס ע"ד שאחז"ל חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עה"כ כאילו עשאה:
11
י״בוהנה כי כן כאשר ראינו שאז כשימלא הארץ דיעה ולא יהיו מניעות אז תהי' עבודת ישראל בתכלית השלימות, מכח זה יצמח גם השכר עבור כל הימים שהיו לנו מניעות מלעסוק בתורה ומצוות כאילו עסקנו בהם, שהרי נראה בחוש שכל מה שלא עסקנו בהם הי' רק מצד המניעות, והראי' מלימות המשיח שלא יהיו בהם מניעות תהי' העבודה מישראל בתכלית השלימות, ושפיר הוי בגלות כענין חישב לעשות מצוה ונאנס כו', וזהו הנחמה בכפליים שמנחמה האחת תצמח חברתה, כעין שהי' בהחטא ובהעונש שהי' בכפליים כנ"ל:
12
י״גהיום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו וגו', והקושיא מבוארת אחר שראו שידבר אלקים את האדם וחי האיך אמרו למה נמות:
13
י״דויובן במאמר הש"ס שבת (פ"ח:) כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני האיך קיבלו, הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחי' אותן, והנה ידוע שכל מה שנותנין מן השמים הוא ע"י התעוררות התחתונים כמו שפרש"י בראשית (ב' ה') ואדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וכו' וא"כ י"ל שישראל במעשיהם ותשוקתם העצומה שהשתוקקו לקראת הדיבור. אף שידעו שבזה תצא נשמתם, הוא הוא שעורר את הטל של תחי', וע"כ שפטו בדעתם שאם ישמיעם את כל התורה כולה בענין הזה, שוב לא תהי' להם כל כך השתוקקות, כי אין חוזק כחסידות בתחילתו, והי' חביב עליהם הדיבור מאד ואח"כ יהי' אצלם כמו הרגל ולא יהי' כל כך בחיות ותשוקה עצומה, ואז לא יהי' להם במה לעורר את הטל של תחי', ושוב יתקיים בהם נפשי יצאה בדברו, ולא יהי' להם טל של תחי' להחיות בהם:
14
ט״ואו יש לומר בפשיטות עפ"י מאמר חכז"ל כל המוסר עצמו על קידוש השם ע"מ לעשות לו נס אין עושין לו נס, והנה במה שנעשה להם נס והוריד להם טל של תחי' הי' מחמת שמסרו נפשם שלא ע"מ לעשות להם נס, אבל עתה שראו כי ידבר אלקים את האדם וחי, שוב יש לחוש שימסרו נפשם ע"מ לעשות להם נס ושוב לא יעשה להם נס:
15
ט״זלא מרבכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט וגו' פרש"י הממעטים עצמכם כאברהם שאמר אנכי עפר ואפר וכו', והנה לפי משקל זה צריך ג"כ לפרש לא מרבכם לא מחמת שאתם מגדילים עצמיכם וזה סתירה מיני' ובי':
16
י״זונראה דהנה מה שצריך האדם להיות שפל בעיני עצמו אין זה בכללות לעולם לכל מקום ובכל זמן והוא כמ"ש בשה"ש רבה פרשה ב' על פסוק יונתי בחגוי הסלע אמר ר' יוחנן אמר הקב"ה קורא אני לישראל יונה דכתיב ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אצלי הם כיונה אבל אצל או"ה כמין חיות וכ"ה לשון המ"ר בשלח פ' כ"א ה', היל"ל יונה בחגוי הסלע וכו' אלא אר"י אמר הקב"ה לישראל אצלי הם כיונה פותה כל מה שאני גוזר עליהם עושים ושומעים לי, אבל אצל או"ה קשים הם כחיות כו' שאו"ה אומרים להם מה אתם מבקשין מן השבת הזו שאתם שומרים, מן המילה הזו שאתם מולים והם מבקשים לבטל להם את המצוות והם נעשים כנגדם קשים כחיות יע"ש, הרי שכאו"א צריך שיהיו לו שתי המדות יחד, להיות שפל נגד השי"ת, וקשה וחזק ולהיות גדול בעיני עצמו נגד האו"ה וכחות חיצונים, וזהו שתי הבחי', סור מרע ועשה טוב, שלענין סור מרע צריך להיות קשה וחזק ולענין עשה טוב צריך להיות נכנע להשי"ת, והנה ידוע שעיקר הכוונה הוא עשה טוב, כמ"ש המהר"ל ז"ל בתפארת, שכל הל"ת הם רק שלא ירד אדם ולא יפול ממעלתו ממה שהוא אדם, ועשה טוב הוא שיקנה האדם תוספת מעלה, וע"כ אין שכר למצוות ל"ת, וזה מאה"כ לא מרבכם וגו' היינו לא ממה שאתם מגדילים עצמיכם נגד האו"ה, שזה רק מתייחס לסור מרע, כי לא בשביל זה לבד חשק ה' בכם, רק מצד כי אתם המעט מכל העמים שזה מתייחס לעשה טוב כנ"ל:
17
י״חוזה ענין שבת שהיא בזכור ושמור דשמור הוא בל"ת וזכור במ"ע, ותכלית הכוונה היא זכור רק א"א לבוא לבחי' זכור כ"א ע"י שמור כמו שאז"ל (ברכות כ':) כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, וע"כ בדברות הראשונות שהיו ישראל ברום המעלות ע"כ נאמר זכור שהוא תכלית המכוון, ובדברות האחרונות שלא היו אז ישראל כ"כ ברום המעלה נאמר שמור למען שע"י שמור יבואו לבחינת זכור, והיתה כל עבודתם אז רק בבחי' שמור:
18
י״טקול קורא במדבר פנו דרך ה', יראה לי הוראת נגינות הטעמים שהפירוש הוא שבמדבר יהי' דרך ה', ועל דרך רמז הוא באדם שלבו כמדבר בלי תורה ובלא מצוות ואז בימות המשיח גם לאנשים האלה תהיינה מסלות בלבבם היינו שבילין דאורייתא כבושין בלבהון כמו שפירש המ"ר ויקרא פי"ז:
19
כ׳במשנה תענית (כ"ו:) לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוהכ"פ, ונראה כי ידוע שאין שום דבר נרגש כל כך רק מפאת היפוכו כיתרון האור מן החושך, והנה כל הימים טובים הם ימי קירוב האדם אל השי"ת, אבל באשר אינם באים בזמן ההיפוך לזה אינם כ"כ נרגשים, כמו ט"ו באב ויוהכ"פ, שהזמן הקודם להם הוא בהתרחקות, דבזמן הקודם לט"ו נאמר כי רחק ה' את האדם שנא' עת לרחק, ובזמן שקודם יוהכ"פ הוא בחי' שמאל דוחה, וע"ז מפטירין בר"ה מרחוק ה' נראה לי, ובכן ההתקרבות והאהבה שבהם היא יותר נעלה משארי י"ט, וידועים דברי הרמב"ן שכל אהבה הבאה לאדם צריכין להניחה בחפץ של מצוה, וע"כ מחמשה עשר באב ואילך מאן דלא מוסיף כו' כבש"ס תענית ל"א כי החפץ הוא התגברות התורה ואחר יוהכ"פ חג הסוכות וע"ז נאמר וימינו תחבקני, וע"כ באין אז מצוות רבות, ובמ"ר ויקרא (פרשה ל' סי' ב') מונה והולך ז' מצוות יע"ש שמספר שבעה הוא כלל, והוא תכלית הריבוי והמצוות הם כלים להכיל בתוכם האהבה רבה והבן:
20