שם משמואל, ויקהל ז׳Shem MiShmuel, Vayakhel 7
א׳ויק"פ וחודש שנת תרע"ה
1
ב׳החודש הזה לכם ראש חדשים, ויש להבין למה נסמכה מצות קידוש החודש למצות פסח שאין תלוי מצות הפסח במה שישראל מקדשין את ניסן או מתנהג עפ"י חשבון, אלא יום י"ד ניסן הוא זמן הפסח, והוא מצוה אחרת ולמה הקדימוה לפסח:
2
ג׳ונראה דהנה במכילתא הובא ברש"י מפ' מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים וכו' ולא הי' בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנא' ואת ערום וערי' ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותה הלילה וכו', ויש להבין שלכאורה עדיין לא תירץ כלום על השאלה מדוע הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים, ולמה במילה שניתנה נמי שיתעסקו במצוה כדי שיגאלו הי' די במה שמלו באותו הלילה ובפסח לא הי' די אותו היום אלא הקדים ד' ימים, ועוד למה הוצרך לקיחתו ולא הי' די הביקור ד' ימים כמו לדורות, ועוד יש לדקדק בפרשה למה נצרך שידברו תיכף באותו היום כברש"י דברו היום בר"ח שיקחו בעשור, ובשלמא לרשב"ג דאמר שואלין ודורשין קודם לפסח שתי שבתות ומייתי לה שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח ניחא, אבל לרבנן דשואלין ודורשין שלשים יום, וא"כ ליכא כאן זמן השאלה מקודם, וא"כ שוב יש להבין מה אולמא דהיום ממחר:
3
ד׳ונראה דהנה מה שנבחרו שתי מצות אלו דווקא, וכבר אמרנו הרבה טעמים בזה, ומ"מ אין ביהמ"ד בלי חידוש, דהנה עבדים היינו לפרעה במצרים מלך קשה ומדינה קשה כפירש"י פרשת יתרו, וכבר פרשנו בכמה אנפי, ונראה עוד לומר דהנה בזוה"ק ח"ג (ק"ח.) כתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם בלא ברכה דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא ת"ח עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא וע"ד פטורין מן המצוה מאי עול מלכות שמים וכו' הה"ד עבדו את ה' ביראה מאי ביראה כד"א ראשית חכמה יראת ה' ודא מלכות שמים ובג"כ עול מלכות שמים וכו' והאי עול לא שריא במאן דכפית באחרא, עכ"ל הצריך לענינינו, והנה ישראל עבדים למלך היו ולא עבדים לעבדים, א"כ העול שהי' עלינו במצרים מתייחס לפרעה שהניח עלינו עול מלכות הרשעה ויראתו ואימה ופחד, ולעומתו אי אפשר לנו להיות עלינו עול מלכות שמים ויראתו, ובמק"א אמרנו שכחו של פרעה משך את לב ישראל לע"ז, והכל שורש אחד כמובן, זהו מה שפירש"י מלך קשה היינו כח המלוכה שלו הי' קשה וחזק מאד, מדינה קשה הוא מצרים שבשר תמורים בשרם, שעם כל הצרות והשעבוד ואימה ופחד פרעה מלך מצרים שהי' בדין להחליש כח התאוה שאינו מתגבר אלא באיש שדעתו ורצונו חפשי להיות רודף אחר תענוגים וחיי בשרים, וכמו שאמרה רחב כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' ולא קמה עוד רוח באיש וכמו שפרשו ז"ל גבורת אנשים, מ"מ כח מצרים שהוא כח התגברות התאוה הי' חזק מאד והכניס בלב ישראל מחשבות רעות רח"ל יותר מטבע הרגיל לעת הזאת:
4
ה׳והנה ישראל היו אז ערום וערי', ערום מצינו הלשון באדה"ר כשאכל מעץ הדעטו"ר, שכל חטא עץ הדעטו"ר הי' ע"י פריקת עול מלכות שמים, שאלמלי הי' עליו עול מלכות שמים לא הי' מקום לפיתוי והסתה של הנחש שטוב למאכל דמ"מ עול מלכות שמים שעליו לא פחות מעול מלך בו"ד הי' מונעהו, ובאמת שהי' כולו מינות שמן העץ אכל וברא את העולם והייתם כאלקים יוצרי עולמות, הנה הוא יציאה מתחת עול מלכות שמים וזה הי' נמי בישראל שלא הי' עליהם עול מלכות שמים כנ"ל, וערי' יוצדק על לשון ערוה שגזירה אחת ופתרון אחד להם, והיינו מחמת כח מצרים נחגברה עליהם מחשבת ערוה כנ"ל, ושני אלה ערום וערי' נמשכים מכח שתי אלה פרעה ומצרים:
5
ו׳וכאשר רצה השי"ת לגאול אותנו ממצרים בעודנו ערום וערי' נתן לנו שתי מצות אלו פסח ומילה, שהם מקבילים לעומת שני כחות רעות הנ"ל, פסח נקרא עבודה מורה שהוא עבד ה' ויקבל עליו עול מלכות שמים, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שבאכילת הפסח משלחן גבוה מורה שהוא עבד ה' ומזונותיו משל רבו, והוא לעומת שהי' במצרים בלי עול מלכות שמים, מילה היא סילוק הערלה שהיא סילוק תגבורת התאוה כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים:
6
ז׳ולפי האמור יש ליתן טעם מה שמילה מעכב בפסח, כי פסח שמורה עבדות ועול מלכות שמים אם הוא בהכרח מיראת עונש עדיין אין זה משובח, אלא צריך לקבל העול מלכות שמים באהבה, וכדאיתא בתנדב"א לקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה, והנה כל עוד שהערלה בו יש בו נטי' לאהבות חיצוניות וא"א להיות מקבל עליו מלכות שמים באהבה, ע"כ מילה שהיא סילוק אהבות חיצוניות ובאין לעומתה לאהבת השי"ת, מעכבת בפסח:
7
ח׳ויש עוד לומר שבזה שקבלו עליהם עול מלכות שמים שהוא יראת שמים כמ"ש הזוה"ק הנ"ל זכו ליראה עלאה מפאת התגלות כבוד ה' כי יראה אותיות ראי', ומחמת מילה שהיא פרישה מאהבות חיצוניות זכו לעומתם להתקשר באהבת ה', והנה הוא מדת היראה ומדת האהבה שהם תרין גדפין, וזה הוציאם ממצרים, וכמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו', והבן:
8
ט׳אך עדיין צריכין למודעי התינח מילה שהיא דבר שבידם, אבל קבלת עול מלכות שמים שאי אפשר במאן דכפית באחרא, וא"כ בעוד רשות פרעה עליהם איך יכלו לעשות הפסח, יש לומר דהנה כתיב הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, וא"כ במה שמשכו את השה יקשרו אותו בכרעי המטה והי' צועק כדרך השה והי' הדבר נשמע בכל מצרים בזה עצמו הי' פריקת עול מלכות הרשעה מעליהם, ובאמת הי' זה מסירת הנפש ממש, ולעומת שפרקו מעליהם עול מלכות הרשעה זכו לעומתם לקבלת עול מלכות שמים, וא"כ פסח ומילה שהם יראה ואהבה כנ"ל בחד גוונא זכו בהם הכל מצד הבריחה מדבר ההיפוך, לקיחת הפסח שהוא הבריחה מעול מלכות הרשעה ומיראתו, זכו לעומתו לעול מלכות שמים ויראתו, ומילה שהיא סילוק אהבות חיצוניות זכו לעומתה להתקשר באהבה, ולפי"ז מובן שהי' נצרך לקיחה דווקא כדי שיהי' ניכר למצרים שבאים לשוחטו:
9
י׳ולפי האמור יש לפרש מספר הימים שהי' לקיחתו קודם לשחיטתו ולא סגי לי' באותו יום או מאתמול, דהנה כבר אמרנו שבגלות מצרים היו כלולין כל הארבע מלכיות, וזהו שגזר עליהם ד' גזירות, ובמדרש סוף פ' בשלח דורש המקרא לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז על ארבע מלכיות, וגם דורשהו על הארבע גזירות, ומוכח שענינם אחד, וכבר הארכנו בזה איך שהארבע גזירות מקביל ענינם לד' מלכיות, ואין לכפול הדברים, וכן נרמזו כל ד' כחות הטומאה של פרעה שעמדו נגד ישראל בפסוק אחד וימררו את חייהם בעבודה קשה, זה כלל, ואח"כ פרט ארבעה דברים במה היתה העבודה קשה, בחומר, ובלבנים, ובכל עבודה בשדה שפי' הרמב"ן כגון החפירות והוצאות הזבלים] הא שלשה גזירות, ואמר עוד את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, ובמדרש שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים, שהיא גזירה אחרת שהיתה מהלכת בכל שלשה הקודמות, והיא מקבלת לד' מלכיות שרביעית נאמרה בפסוק בפ"ע לומר ששקולה או יתירה משלשתן כבמדרש, הרי כי כחו של פרעה הי' כפול ארבע, וע"כ לסלק כחו זה הי' נדרש שמסירת הנפש שהי' להם בלקיחת השה יהי' נמי ד' ימים יום אחר יום שפרקו מעליהם עול מלכותו ויראתו, עד שהתפרסם הדבר מאד שזהו פריקת עול מלכותו לגמרי ולא במקרה, ובמה שמסרו נפשם בפריקת עול מלכותו זכו לעומתו לקבל עליהם עול מלכות שמים שלימה, ורק אז יכלו לגשת לעשות הפסח, והנה כל זהו הוא במצות הפסח שהוא עול מלכות שמים שהיו צריכין לד' ימים מקודם לפרוק מעליהם עול מלכות הרשעה מכל צד, אבל מילה שהיא הבריחה מאהבות חיצוניות אין ענין לזה ואינן נצרכים להקדמה כלל, ונתישבו בעזה"י כל הדקדוקים שבמכילתא:
10
י״אולפי האמור יש לפרש צורך הדיבור לישראל באותו יום והקדמת מצות קידוש החודש למצות הפסח, דהנה במדרש סוף פרשה ט"ו החודש הזה לכם משל למלך שהי' לו אוצרות מלאים זהב וכסף וכו' והי' לו בן אחד כ"ז שהי' הבן קטן הי' אביו משמר את הכל הגדיל הבן ועמד על פרקו א"ל אביו וכו' עכשיו שעמדת על פרקך הוי הכל מסור לך כך הי' הקב"ה משמר את הכל שנאמר והיו לאותות ולמועדים כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל שנאמר החודש הזה לכם, ולכאורה אינו מובן מה תועלת לישראל במה שהם בעצמם מקדשין, יותר מאם הי' מתנהג ע"י חשבון והי' הקב"ה מקדש החדשים כמו שמעולם עד אז, ונראה דבמה שהחודש נמסר לישראל לחסר או לעבר יש בו בחי' התחדשות, היינו שנתחדש להם הרצון לחסר או לעבר, מה שלא הי' מקודם, אבל באם הי' מתנהג עפ"י חשבון, והדבר ידוע מראש מתי ר"ח אין בזה ענין התחדשות, וע"כ ישראל שהם בדוגמתה כמו שאנו אומרים שהם עתידים להתחדש כמותה, יש בהן נמי ענין התחדשות וחילוף כח מה שלא הי' עד הנה, וע"כ אפי' פחות שבישראל ואפי' בשפל המצב מאד וחיתו לשאול הגיע יש בכחו להתחיל מחדש בחילוף כח מה שלא הי' בו טרם התעורר:
11
י״בוהנה ישראל שהיו אז במצב שפל מאד שהיו במ"ט שע"ט, שיהי' בכחם להראית בפועל מסירת הנפש לפרוק מעל צואריהם עול מלכות הרשעה ויראתו, לא הי' אפשר זולת ע"י חילוף כח והתחדשות עצום מאד, וזה נצמח מפאת מסירת קידוש חדשים לישראל כנ"ל, ע"כ טרם ציווי הפסח ולקיחתו ד' ימים קודם שחיטתו נסמכה ענין לו מצות קידוש החודש, וכן מה שנאמרה הפרשה בר"ח דווקא נמי מהאי טעמא היא, כי כאשר נאמרה להם הפרשה כתיב וילכו ויעשו בני ישראל, ופירש"י בשם המכילתא וכי כבר עשו והלא מר"ח נאמר להם אלא מכיון שקיבלו עליהם מעלה עליהם הכתיב כאלו עשו, וא"כ באותו יום שקבלו עליהם נחשב כאלו עשו המסירת הכפש בפועל, מה שלא הי' בכחם מאז אלא שנסתייעו מחמת שהי' אז ר"ח שהוא ענין התחדשות:
12
י״גונראה עוד לומר שנסתייעו ג"כ בעת הלקיחה בפועל בעשור לחודש משבת שאז איקלע שבת, והוא עפ"י מה דאיתא באור החיים שכל הבריאה מבראשית לא היתה אלא עד יום השבת שהבריאה שבה למקורה וחוזר ונתחדש עוד לשבעה ימים עד שבת הבאה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דייק לה מדברי הש"ס תענית שאנשי משמר לא היו מתענין ביום א' מפני שהוא שלישי ליצירה, הרי כי בכל שבוע הוא יצירה חדשה, ונסתייעו משבת להחליף כח ולהתחדש כנ"ל, וזהו הענין שמקדימין וקורין פרשת החודש בשבת שחל ר"ח בתוכה, כי בקריאת הפרשה היא הקבלה על עצמו בהתחדשות וחיזוק, וצריכין להסתייע מר"ח וגם משבת:
13
י״דולפי האמור י"ל נמי טעמא דהקדים שבת למלאכת המשכן מה שבציווי השי"ת למשה הקדים מלאכת המשכן לשבת ונלמוד מאך שאין מלאכת המשכן דוחה שבת, ולמה לא נכתב כן בציווי משה לישראל, אך יש לומר דהנה עשיית המשכן הוא דוגמת בריאת העולם, כבמדרש תנחומא ריש פקודי ששקול כנגד בריאת עולם ומביא מבריאת כל יום דוגמא דידי' במשכן עיי"ש, וע"כ אחר שנפלו ישראל ממדריגתם מחמת חטא העגל, לא הי' בכחם לעשות המשכן שהוא כעין חידוש בריאת עולם אלא ע"י שנסתייעו משבת שהוא חידוש כנ"ל, אך בציווי השי"ת למשה שהי' קודם חטא העגל כדעת הזוה"ק והרמב"ן לא היו צריכין להסתייע משבת:
14
ט״ועוד נראה לומר בטעם שהי' צריך ללקיחה ד' ימים מקודם שיהי' במסירת הנפש ולא סגי לי' בביקור לבד כדי שיהי' להם מצות במה להתעסק בהם שזהו מצוה לדורות, ולמה הוסיף לדרוש מהם מסה"נ, דהנה במדרש ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור מה ראה להזכיר כאן חור אלא בשעה שבקשו ישראל לעבוד ע"ז נתן נפשו על הקב"ה ולא הניחן עמדו והרגוהו א"ל הקב"ה חייך שאני פורע לך וכו' כל בנים היוצאים ממך אני מגדלם שם טוב בעולם, וכבר אמרנו הטעם שהי' שכרו בענין זה עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם שמאס אברהם לקחת ליצחק אשה מזרע כנען ובחר במשפחתו, אף שהיו כולם עע"ז ומכשפים ושורש הכישוף משם יצאו כמ"ש כי מלאו מקדם וגו' ולבן הארמי ובלעם שלא הי' מכשף דוגמתן בעולם, ואמר הטעם כי בנים נמשכים אחר טבע אבותם מצד הגוף ולא מצד השכל, וע"כ משפחתו שהיו גדורים במדות טוות בחר לישא אשה מהם, והשיבוש שהי' בשכלם אינו מזיק לבנים, ולא כן אנשי כנען שהיו בעלי מדות רעות, וזה נמשך בטבע הבנים, עכת"ד, והנה חור שמסר נפשו וגופו על קדושת השם ע"מ ליהרג זכה שגם גופו נתקדש, וע"כ לבד שכרו להנפש בעולם העליון מגיע לו שכר גם לגופו, והיינו שבניו שמתייחסים לגופו כנ"ל יגדלם בשם טוב בעולם, וזה יש לומר גם במצרים, דהנה אכילת קדשים לא הי' עד הנה, ואיפלגי אי קרבי ב"נ שלמים, ומ"מ פסח שהוא אכילה משלחן גבוה אתכא דרחמנא בודאי לא הי' מעולם אלא ישראל שמסרו נפשם וגופם ע"מ ליהרג, זכו נמי לקדושת הגוף כה"ג לאכול הפסח אתכא דרחמנא, וע"כ מובן צורך הלקיחה ד' ימים מקודם כדי שיהי' מתפרסם מאד ויהי' מסירת הנפש ממש כי לולא זאת לא היו זוכין לפסח:
15
ט״זולפי האמור יש לומר עוד דבציווי משה לישראל הזכיר בשורת הבנים והי' כי יאמרו אליכם בניכם וגו' ויקד העם וישתחוו, פירש"י על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהי' להם, וכבר דקדקנו שבבן רשע הכתוב מדבר דבהגדה ומה זה בשורה, ואמרנו דהבשורה הוא שאפי' בן רשע שלהם מאחר שהתורה דברה ממנו עוד אין לייאשו ועתיד לחזור לטוב ולהתתקן, ואם לא בגילגול זה יהי' בגילגול אחר ועכ"פ לא ידח ממנו נדח, ולפי דרכנו יבוא על נכון שמה שזכו שבנים שלהם לא יאבדו ח"ו נמשך נמי מפאת מצות לקיחת הפסח ומסירת הנפש כענין חור כנ"ל בצד מה והוא מטעם הפרשה, ע"כ סמכו ענין לו:
16
י״זולפי האמור יובן מה שבזוה"ק הפליגו בשבח הבנים שהולידום בשבת, דהנה מצות שבת שהיא משום כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, ע"כ כמו ששביתת השי"ת היתה מגיע להגוף וחומר שמים וארץ שלא נברא עוד בהם דבר, כ"כ קדושת השבת לישראל מגיע נמי אף להגופים שמקבלים קדושה בשבת, ובאבן עזרא ששבת מוסיף כח בתולדות, וע"כ הבנים שמתייחסים להגוף כנ"ל שהוליד בשבת יש להם מקדושת שבת:
17