שם משמואל, ויצא ו׳Shem MiShmuel, Vayetzei 6
א׳שנת תרע"ו.
1
ב׳במדרש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו עולים שנים ויורדים שנים אלו שרי ארבע מלכיות וכו' והנה ה' נצב עליו כתיב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלד' שמיא מלכו די לעלמין וגו', בפשיטות יש לומר שהראהו את ארבע מלכיות בכאן כמ"ש הרמב"ן בברית בין הבתרים שהראהו הקב"ה לא"א רמז שעבוד ארבע מלכיות כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחוזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו שארבע מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם וזה ע"מ אם יחטא לפניו עכ"ל, וכן יש לומר בכאן שאחר שהובטח הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה לזרעך, הודיעו ששייר במתנתו שעבוד ארבע מלכיות, אבל עדיין יש להבין הרי כבר נודע לו זה מאברהם, ולמה לו לחזור ולהודיעו, ויש לדחוק שלא יהא סבר שימחול הקב"ה אותו השיור, ומ"מ זה דוחק גדול, שאדרבה לטובה הוא להצולם מגוהנם ואברהם בירר לו המלכיות כבמדרש שם:
2
ג׳אך נראה עפי"מ שהגדנו בשבת העבר שכוונת יצחק הי' לברך את עשו וליתן לו את כל האומות לעבדים שהם הארבע מלכיות והמסתעפים מהם אף שהי' יודע שאיננו צדיק וראוי לזה בצדקתו אלא שע"י השפעת קדושה בקרבו באמצעות הברכות יתעורר בקרבו הנשמות הטמונים בו ויביאהו לתשובה וכאשר יתעלה בתשובתו יעלה עמו כל העולם שהם עבדים לו וכמו ולד טריפה כשנתעברה ולבסוף נטרפה שהטריפות פועל בולד שהי' במעי אמו בעת שנעשה טריפה, כן להיפוך העלי' שיתעלה עשו [ לפי דעתו של יצחק] מטומאה לטהרה יפעל גם בכל הניתן לו לעבדים והם עבדים תחתיו בעת עליותו, אך רבקה הרגישה רשעת עשו וזדון לבו אשר השפעת קדושה לא יחזירהו למוטב והיהפוך כושי עורו, וע"כ סיבבה שיעקב יקבל את הברכות וזרע יעקב יגביהו את הארבע מלכיות ואת כל העולם כולו לשמים, וכמו שכך יהי' באמת לקץ הימין, שחלקי הטוב שנמצא בהם יתברר ויתוסף על גבול הקדושה וחלקי הרע בעשן יכלו והיו כלא הי':
3
ד׳אך כמו למשל בירור התבואה תחילה דשין אותה להפריד הפסולת מהאוכל שלא יהי' הפסולת דבק בו או מקיפו ועדיין הוא מעורב ואח"כ ע"י מלאכת זורה בורר ומרקד מנקין אותה ומפרישין אותה לעצמה, דוגמא זו יש בבירור טוב ורע, שתחילה צריך לסלק הדביקות שיש ביניהם ואח"כ מגביהין את הטוב ודוחין את הרע, אבל כל עוד שדבקים זה בזה אין שייך ברירה, וע"כ אף שעיקר הבירור יהי' לקץ הימין מ"מ צריכין מקודם להפריד ולסלק הדביקות שביניהם, וזהו עבודתנו מאז ועד קץ הימין, ע"י שמהות הארבע מלכיות מושכין לע"ז ג"ע ושפ"ד ולה"ר אבות הטומאה של כל העבירות, וישראל מתאמצים בכל עוז שלא להמשך אחריהם ונתרחקים מהם, ולעומת הפירוד והריחוק ישראל מהם כן נעשה פירוד וסילוק הדביקות שבין חלקי הטוב וחלקי הרע שביניהם ומה שראוי להמשך אחר ישראל תיכף נמשך תיכף ונתוסף על גבול הקדושה, והנשאר יתתקן לעת קץ הימין מה שראוי להתתקן, ומה שהוא לגמרי פסולת אז בעשן יכלו כנ"ל, וישראל בגלותם בין האומות הם כדמיון אבן השואבת שמשפילין אותה עד מקום פיזור המחטין שע"פ הארץ והמחטין נדבקין באבן השואבת ומוגבהין עם אבן השואבת, ואפי' אם מונח שם עשת ברזל שאינה נמשכת אחר אבן השואבת מ"מ היא מתנענעת ונסתלק החיבור להארץ, ומובן שכ"ז נעשה רק כשמגביהין את אבן השואבת אבל לא כשמשליכין אותה ומנחת גם היא בארץ, כן ישראל אם אינן נמשכין אחר האומות אז נעשה הבירור באופן זה, אבל כשנמשכין ח"ו אחר האומות הוא דומה לאבן השואבת הנמשך אחר הברזל ושניהם שוכבים לארץ:
4
ה׳והנה מאחר שיעקב קיבל על עצמו ועל זרעו אחריו עבודת הבירורי והתיקון של כל הארבע מלכיות, וכל עבודת הבירור והתיקון תלוי בהתנהגות ישראל בהיותם בגלות בין המלכיות, ע"כ נדרש ליעקב שיכבוש הדרך לפני בניו, וכמו במדרש שאברהם כבש את הדרך לפני בניו במצרים כבמדרש פ' לך, כן נדרש שיעקב יכבוש הדרך לפני בניו בשעבוד ארבע מלכיות:
5
ו׳והנה במדרש ריש פ' וישב לא שלותי מלבן ולא שקטתי מעשו [כן הגירסא בילקוט ועיין במת"כ שם], ולא נחתי מדינה, ויבוא רוגז בא עלי רוגזו של יוסף, ובסוף פרשת בשלח דורש המדרש מקרא זה על ארבע מלכיות לא שלותי מבבל, ולא שקטתי ממדי, ולא נחתי מיון, ויבוא רוגז באדום, הרי שמאורעותיו מקבילים לארבע מלכיות ומקרא אחד לשתיהן, וכאשר נתבונן במאורעותיו נמצא נמי שהם בסגנון אחד עם מאורעות ישראל בארבע מלכיות:
6
ז׳ראשונה בצורותיו ומאורעותיו הוא בית לבן, נראה שהוא בכלל מלכות בבל, וכבר הבאנו דברי הש"ס פסחים להיכן משגרן לבית אמם, והוא כדעת רש"י שארץ מולדתו נחשב אזור כשדים והרמב"ן חולק שרחוק זה מזה אבל דעת חכז"ל שהכל חד וכל ארץ עבר הנהר חדא הוא אף שכולל ארצות רבות ומאורעות יעקב שמא נמי הי' דוגמא דגלות בבל, ובזוה"ק ח"ב (ב'.) אי יחזקאל נביאה מהימנא הוה ועל מה דחמא במהימנותא איהו וברשותא דקב"ה גלי כל מה דגלי וכלא איצטריך אמר ר"ש מאן דרגיל למסבל צערא אע"ג דאתי לפום שעתא צערא סביל מטלנוי ולא חייש אבל מאן דלא רגיל בצערא והוא כל יומוי בתפנוקין ועידונין ואתי לי' צערא דא הוא צערא שלים ועל דא אצטריך למבכי וכו' אבל גלותא דבבל הוה צערא שלים כלהון בכי על גלותא דבבל מ"ט בגין דהוו בתפנוקי מלכין דכתיב בני ציון היקרים והשתא הוו נחתין בגלותא וכו' חשיבו דהא לית לון קיומא לעלמין דהא קב"ה שביק לון ולא ישגח בהון כעלמין וכו' כד נחתו לבבל אתפתחו שמיא ושראת רוח נבואה קדושה על יחזקאל וחמא כל מה דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון הכא וכו', כיון דחמו ישראל כך חדו וכד שמעו מילין מפומי' דיחזקאל לא חיישו על גלותהון כלל דהא ידעו דקב"ה לא שביק לון וכו', ובדוגמא זו הי' יעקב שהי' יושב אוהלים אוהל של תורה מימיו, ופתאום הי' מוכרח ללכת לבית לבן שהי' מפורסם בכשפיו, ובמדרש שלא היי' בטוח בעצמו ומתירא שלא יביא לידי ע"ז ג"ע ושפ"ד ולה"ר, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד הא דכתיב וידר יעקב נדר ומכאן שנודרים בעת צרה, כי נדר תלוי בשער החמשים נ' דר כידוע, והיינו כי מצא עצמו אשר בדרך הטבע הוא אבוד ואין לו תקנה, והי' עצתו לאחוז במה שלמעלה מהטבע, כי שבעה הוא בטבע וכן שבעה פעמים שבעה שהוא מספר מ"ט עדיין הוא בטבע וחמשים הוא למעלה מהטבע, עכ"ד, וממוצא הדברים שהי' יעקב כאבוד בעיני עצמו דוגמת שהיו ישראל בבבל דחשיבו דקב"ה שביק לון ולית להו קיומא לעלמין, וכמו ששם הי' להון מראות יחזקאל למשיב נפש כן הי' מראות הסולם ליעקב שהובטח בשמירה ונשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת:
7
ח׳ולפי האמור יש לפרש מה שאמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, ולכאורה אינו מובן מי לא ידע גודל מעלת מקום העקידה, והוא בעצמו אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי ויהיב דעתי' למיהדר כברש"י ובהיפוך קושית הזוה"ק וכי תווהא הוא דלא ידע, אך יש לפרש עפ"י דברי הזוה"ק (קכ"ז:) ת"ח אי עפרון הוה חמי במערתא מה דהוה חמי אברהם בה לא יזבין לה לעלמין אלא ודאי לא חמא בה ולא כלום דהא לית מלה אתגלוי אלא למארי' ובגין כך לאברהם אתגליא ולא לעפרון לאברהם אתגליא דילי' הוה לעפרון לא הות אתגליא דלא הוה לי' חולקא בי' בגין כך לא אתגלי לעפרון כלום ולא הוה חמא אלא חשוכא ועל דא זבין לה, עכ"ל, ובדוגמא זו יש לומר בכל קדושת המקום לא אתגליא אלא למארי', וטיטוס שנכנס להיכל בודאי לא הרגיש שמה שום שינוי מקום זה ממקום אחר, וע"כ יעק"א ע"ה שהי' אז בעיני עצמו בתכלית השפלות לא צייר בנפשו שיפעול קדושת המקום עליו שירגיש בו שום שינוי, וזהו שאמר ואנכי לא ידעתי היינו שלא עלה בלבי שארגיש שיש ה' במקום הזה:
8
ט׳עוד זאת מצינו השתוות גלות יעקב בבית לבן לגלות בבל, בבבל הי' עיקר הנסיון בע"ז, וכן בבית לבן שהי' מלא כשפים שהוא ע"ז, וכן נמי בבבל שם עיקר העירוב טוב ורע כידוע מענין הצלם ומיכלא דהאי רשיעא בשרא בחלבא וכבר דברנו מזה הרבה פעמים, ודוגמא זה הי' בבית לבן שיעקב אע"ה בירר את הטוב מבין הרע לחלקו כבזוה"ק (קס"א: וקס"ב), וכן בגלות בבל הי' להם נביאים לא כמו בגלות המר שאנו בו שאבדה כל חזון וכן מצינו ביעק"א בבית לבן שהי' לו שם נבואה, וכן הגאולה מבבל כתיב בלשון בריחה בישעי' מ"ח כ' צאו מבבל ברחו מכשדים וביעקב כתיב ויברח הוא וכל אשר לו וגו':
9
י׳צרה שני' שעלי' אמר לא שקטתי מעשו, וגם כתיב הצילני נא מיד אחי מיד עשו ואיתא בספה"ק שיותר הי' ירא מהאחוה של עשו שלא יהי' לו חיבור עמו ממה שהי' ירא מהריגתו, וזהו כפול לשון מיד אחי הוא החיבור, מיד עשו הוא רשעתו פן יבוא והכני אם על בנים, וכן הי' בגלות מדי שתחילה הי' סעודת אחשורוש שרצה בחבורתם והזמינם לסעודה כדי למשוך אותם לזנות כבמדרש ואח"כ הי' גזירות המן להשמיד להרוג ולאבד, מקביל לצרת יעקב שבכפלים:
10
י״אצרה שלישית שעלי' אמר לא נחתי מדינה, והוא דוגמת גזירת יון שתבעל לטפסר תחילה:
11
י״בצרה רביעית שעלי' אמר ויבוא רוגז זה רוגזו של יוסף והוא דוגמת חרבן בית שני וגלות אדום, וכמו שצרת יוסף הי' קשה מכל הצרות שעברו עליו, כן מלכות רביעית יתירה משלשתן, ונסתלקה רוה"ק מיעקב, כמו שבגלות אדום אותותינו לא ראינו עוד ואין אתנו נביא וחוזה ואין אתנו יודע עד מה:
12
י״גוהנה יעקאע"ה סלל וכבש את הדרך לבני בניו לעבור בין שני אריות אלו הארבעה מלכיות שיהיו ישראל נכנסים בהם בשלום ויוצאים לשלום, וע"כ הראה לו תיכף תחילת הליכתו ענין כל הארבע מלכיות למען ידע את אשר לפניו לכבוש דרך לפני בניו עד גמר התיקון יהי רצון שנזכה לראותו ב"ב:
13
י״דויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה וגו' תנה את נשי ואת ילדי וגו' וברש"י משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב ומשמע שלא הי' לו סיבה אחרת שימנע את חזירתו לא"י, ויש להבין אחר שבטח בהקב"ה שיצילו מיד עשו למה נתפייס מלבן לישב אתו עוד שש שנים בשביל השכר, ולמה לא בטח בהש"י שיתן לו רכוש מבלעדי לבן כי אין מעצור להש"י להושיע, מה גם במקום ביטול מצות כיבוד אב ואם ומצות ישיבת ארץ ישראל:
14
ט״וונראה דהנה יש להבין למה רצה לשוב הלוא עוד הי' לו לברר חלקי הטוב מלבן כמבואר בזוה"ק דף (קס"א: וקס"ב) ע"ש באריכות, ומדברי רש"י הנ"ל משמע שלא בתחבולה אמר כן ללבן כדי שיתרצה לי דבר השכר אלא שבאמת רצה לשוב, ואי' בירור אחסנתי' ועדבי' לחולקי' וההפרשה בין דרגין עלאין קדישין לדרגין אחרנין דשאר עמים דבזוה"ק שם, ונראה עפי"מ דמבואר במהר"ל בספר הנתיבות נתיב התורה פ"א שענין לוי' הוא חיבור של המלוה אל המתלוה, וע"כ יעקב שאמר ללבן שלחני שפירושו לוי' כבמדרש ריש פ' בשלח ויהי בשלח פרעה את העם שעשה להם לוי' כמד"א ואברהם הולך עמם לשלחם, והיינו שכוונת יעקב הי' שלבן יעשה לו לוי' כדי שיתרצה להתחבר עמו, וכן במה שאמר תנה את נשי וגו' נמי הכוונה שיהי' הוא הנותן ואז יהי' לו חיבור עמו, ובזה עצמו יהי' אחת משתי אלה או שע"י שלבן יהי' מחובר לטהור יהי' כמוהו ויתנוצץ בו רוח טהרה להתהפך לטוב, ואם לא עכ"פ חלקי הטוב שבלבן ימשכו אחר יעקב כדמיון חלקי ברזל הנמשך אחר אבן השואבת כי מצא מין את מינו וניער, ובזה הי' נעשה תיכף כל הבירורים והתיקונים שבכל ששת השנים, אבל באשר מיאן לבן בזה שוב לא הי' רוצה לילך ממני בלי רשותו אף שהי' יכול לברוח כמו אח"כ נקל הי' לו לברוח אז שלא הי' לו רכוש גדול, מהבריחה של אח"כ שהי' צריך להתמהמה בדרך לרגלי המלאכה אשר אתו, והלוא תראה שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד, ואם הי' ברח יעקב אז טרם הי' לו רכוש גדול הי' קל לברוח, ומ"מ אז לא עלה על דעתו לברוח, והטעם משום שעדיין הי' חסר הברורים כנ"ל, והי' מוכרח להשאר עוד בבית לבן לעשות הברורים כנ"ל:
15