שם משמואל, ויצא ה׳Shem MiShmuel, Vayetzei 5
א׳שנת תרע"ה.
1
ב׳והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, פירש"י עולים תחילה ואח"כ יורדים מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין חו"ל ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוץ לארץ ללותו, ויש לדקדק מש"ס שבת (כ"ג:) מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד אש משלים לעמוד הענן פירש"י שהי' עמוד האש בא קודם שנשקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי, עכ"ל, וא"כ למה בכאן לא המתינו מלאכי א"י מלעלות עד שירדו תחילה מלאכי חו"ל, ובאמת בחזירתו כתיב ויפגעו בו מלאכי אלקים שפירש"י שבאו לקראתו מלאכי א"י ללותו לארץ, ומלאכי חו"ל עדיין לא נסתלקו כמו שפירש"י ויקרא שם המקום מחנים, שני מחנות של מלאכי חו"ל ושל מלאכי א"י, ובמדרש שנטל מאלו ומאלו ושלח אל עשו הרי שהיו שניהם יחד, ולמה בכאן נסתלקו של א"י מקודם, ונראה דהנה יש להבין למה הוצרך יעקב למלאכים ללותו ולשומרו הלוא הוא ע"ה הי' גדול מהמלאך וכתיב כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, אך בזה יש לומר שמעלתו זה לא השיג עדיין עד שובו מבית לבן, ועדיין נצרך לשמירת ולוית המלאכים, ונראה דהנה ברש"י שהאבנים אשר שם מראשותיו התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דמה שהי' זה בפעם הזאת ולא בכל עת אחרת כששכב, שהוא כעין הדין עצמות ששמשו נותר בשעת שנעשה נותר שיש בהן טומאה כמו נותר עצמו, וכמו נתעברה ולבסוף נטרפה שגם הולד נטרפה, אבל נטרפה ולבסוף נתעברה אין הולד נאסר, ולהבדיל יש לומר כן נמי דבשעת שהשיג יעקב מעלתו כל שהי' אז טפל אליו נתעלה, אבל מה שנעשה טפל אליו אח"כ לא נשתנה מכמו שהי' עכת"ד, ולי יש להוסיף בה דברים, עפ"י מה דאיתא ברח"ו דבעת שנימול האדם זוכה שבאה בו נפש רוח ונשמה כדי להשלימם באותה מצוה אך מסתלקין עד שישבר קליפת יצה"ר בהתחנכו במצות, עכ"ל, ביאור הדברים שכמו שמצינו בגאולת מצרים וכן לדורות שבאותה הלילה זוכין לכל ההארות גדולות אלא שנסתלקין עד שזוכין להם אח"כ אחת לאחת למצוא חשבון בימי הספירה עד שבחג השבועות זוכין לכולם, ונראה שכך היא המדה שלעולם בהתחלה ובראשית דבר וחינוך מצוה זוכין בכל כל מה דאפשר לעשות אח"כ בענין מצוה זו בפרט, כי אחר הראשית נגרר הכל, אלא שנסתלק עד שיזכה אח"כ אחת לאחת, ומ"מ נשאר רשימו שבאמצעות הרשימו נקל אח"כ לזכות בהם, וע"כ רואין בחוש שבהתחלה וחינוך יש לעולם התעוררות ביותר כמו יום שנעשה בר מצוה או יום הנשואין של אדם, והטעם כנ"ל שכל האורות שאפשר לזכות ע"י מצוה זו אף לימים יבואו כולם נקבצו באו לו בעת ההתחלה והחינוך בכלל, אך נסתלקין ממנו עד שיזכה בהם ע"י מעשיו הטובים אחת לאחת בפרט, וכעין זה שמעתי בשם כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפשיסחא לפרש מאמר הכתוב אל תאמר שימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מתכמה שאלת ע"ז, ופירש שזה נאמר על המתאוננים שאין מאיר להם הארה והתעוררות כמו שהי' להם בראשונה, ואומרים שהימים הראשונים הי' אצלם רק בשאלה מהש"י ולא הי' מהם, וידוע דשאלה חוזרת לבעלי', ודפח"ח, והמשל כמו שמלוין לאדם מעות שיהי' לו במה לעשות מסחר וקנין להרויח, ואם לא יזדרז להרויח מה, אח"כ מאומה לא ישאר בידו, והשוטה מסתפק עצמו בהתעוררות זאת, ואח"כ כשנסתלק ממנו הניתן לו מהשמים מתאונן שהימים הראשונים הי' טובים מאלה, ולפי דרכנו כך הוא המדה לעולם שבעת החינוך והתחלה זוכין לכל האורות בכלל והם הם המעוררים את האדם ברשפי אש, ויש לומר שכן הוא המדה בכל בוקר חדשים לבקרים רבה אמונתך, אלא שאור התפילה נסתלק ונשאר הרשימו כנ"ל:
2
ג׳ולפי האמור יתפרש מה שעיקר קידוש הוא בליל שבת אף דנלמד מקרא דזכור וידוע דשמור הוא מדת לילה וזכור מדת יום, ולמה זה שמקדשין בכניסת שבת ואין ממתינין על יום, ולהנ"ל יש לומר דבכניסת שבת נקבצו באו כל האורות של כל חלקי השבת בכלל וע"כ אז בחי' זכור ושמור דהוא שבת דיממא נמצא באדם, והיינו שרואין בחוש שבעת התחלת וכניסת שבת יש לכל אדם התעוררות ביותר, וע"כ אז זמן הקידוש, ואח"כ נסתלקין וזוכין להם אח"כ אחת לאחת בעתו ובזמנו לפי מדת שהאדם מתעצם בקדושת ועונג שבת:
3
ד׳מעתה יש לומר דהיינו הך שכתב הרח"ו שבעת שנימול האדם זוכה לנפש רוח ונשמה אלא שאח"כ מסתלקין ונשאר הרשימו מהם לבד ובאמצעות הרשימו זוכין אח"כ אחת לאחת וכמ"ש בזוה"ק זכה יתיר יהבין לי' נפשא וכו':
4
ה׳ולפי האמור יש לומר דכן הי' ביעק"א ע"ה באותה הלילה שזכה לנבואה הנכבדת, ושכל מה שזכה אח"כ כל ימי חייו חדשים עם ישנים כולם נקבצו באו לו באותה הלילה, וע"כ מובן אשר כל ימיו אח"כ עד רגע אחרונה שלו לא היו שווים במעלה כמעלתו באותה הלילה, שהי' כל האורות יחדיו, וע"כ זהו שמריבות האבנים זו עם זו שכל אחת אומר עלי יניח צדיק את ראשו, אז דווקא ומובן שמכאן אין קושיא וזה שלא הי' אח"כ כן:
5
ו׳והנה במדרש פ' ע"ז סי' א' מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ה' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו ופירש בעל נזה"ק שלעתיד יתפשט מלכותו וממשלתו ית"ש בעולם לבדו בלי אמצעות המלאכים אף יעקב כתיב בי' ויותר יעקב לבדו ומפרש בזוהר שאז נבדלו ממנו כל מחנות המלאכים שהיו מלוים אותו תמיד והוא לבדו בכחו נתגבר נגד שרו של עשו בלא אמצעות המלאכים עכ"ל, ומעתה מיושב הא דמלאכי א"י עלו טרם שירדו מלאכי חו"ל שהרי באותה הלילה שהי' ההתחלה והחינוך לכל אלה ונקבצו באו בו כל המדריגות וגם זאת שנאמר בי אח"כ ויותר יעקב לבדו ע"כ לא הוצרך לשמירת ולוית המלאכים אלא כשסתלק ממנו המעלה הגדולה שוב נצרך להמלאכים ואז ירדו מלאכי חו"ל ללותו:
6
ז׳ולפי האמור יש ליתן טעם על מה שאנו אומרים קודם קידוש צאתכם לשלום, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר שבואכם לשלום אומרים למלאכי שבת שהם דוגמת מלאכי א"י וכמו א"י שאינו נמסר לשר ושליח ובהכרח שמלאכי א"י בטלים לגמרי להש"י עד שאין להם מציאות בפ"ע, כן הוא מלאכי שבת ששבת הוא שכל הבריאה שבה אל הש"י והמלאכים הם בתכלית הביטול, ובצאתכם לשלום אומרים למלאכי חול שהם בדוגמת מלאכי חו"ל, ודפח"ח, ולפי דרכינו יש עוד לומר עפ"י מה שאמרנו לעיל שבעת הקידוש נקבצו באו להאדם כל המדריגות שבכחו להשיגם בכל יום השבת וידוע ששבת הוא נחלת יעקב ע"כ כמו שיעקב בעת מראה הנכבדת לא הוצרך למלאכים, כן הוא בצד מה בכל איש ישראל בעת הקידוש, ובואכם לשלום וברכוני לשלום היינו לסייעהו ולהובילהו עד מעלה ההיא, וכמו המלאכים שלוו את יעקב עד המראה, והיינו מה שאנו אומרים, אחר שלום עליכם מקרא כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, היינו הדרך המוביל אל המטרה, ומקרא ה' ישמור צאתך ובואך וגו' כי אחר שמגיעין אל תכלית הנרצה לא צריכין עוד אל המלאכים, אלא הש"י בעצמו ישמור צאתך ובואך וגו':
7
ח׳דעת רש"י שמראות הסולם הי' שרגליו בבאר שבע ואמצע שפועו נגד בהמ"ק וסוף שפועו נגד בית אל ונעקר הר המורי' ובא עד בית אל, ובהר המורי' הי' מקום השכיבה, והרמב"ן פירש שדיעות חלוקים במדרש, אם רגליו עמדו בבאר שבע וסוף שפועו נגד בהמ"ק, או רגליו בבהמ"ק וסוף שפועו נגד בית אל ומקום השכיבה במקום רגליו של הסולם למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', ויש להבין לדעת הרמב"ן הלא מפורש שהמצבה שנעשית מהאבן ששכב עלי' היתה בבית אל, ובהכרח לומר שמקום השכיבה הי' בבית אל או בהר המורי' שקראו בית אל, ומ"מ אי אפשר שהי' במקום רגלו של הסולם, שהרי מרחק רב ביניהם, ואיך נשא משא כבד כזה מרחק רב כזה, ולא נמצא מזה בדברי רבותנו ז"ל ולא דברו בו:
8
ט׳ונראה דהנה במדרש שקפל הקב"ה כל ארץ ישראל כפנקס ואמר מה דתחות רישך דידך, ויש לפרש דבזוה"ק דיעקב כלול הוה, וכבר אמרנו לפרש שמדריגתו היתה גבוה למעלה מכל התחלקות ע"כ הי' כלול מכל המדות, וע"כ יש לומר דכמו שהגיע למדריגה כוללת זכה נמי לשורש של ארץ ישראל שכולל את כל חלקי הארץ, ונחשב שכל א"י הי' תחת מראשותיו, וכמו למעלה כן למטה, וע"כ גם בגשמית הארץ לא הי' גבולות הארץ תופסין מקום נגדו, ואין תימא שהאבן ששם מראשותיו שנעשה בו נס שנעשה מהרבה אבנים אבן אחת, שהי' במקום רגליו של הסולם, ולרגע אחת תפס מקומו במקום שפועו, אחרי שהי' צריך לו שמה, ולא יעצרהו הגשם, לא גשם הארץ ולא גשנם האבן:
9
י׳במד"ר והנה ה' נצב עליו ר"י בר זמרא פתח כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים ר' אליעזר בשם ר"י בר זמרא צמאה לך נפשי כמה לך, אמר ר' אייבו ככמהות הללו שהן מצפין למים, רבנן אמרי כשם שנפשי צמאה לך כך רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך היכן בארץ צי' ועיף בלי מים ע"כ בקודש חזיתיך ע"כ בקדושה חזיתיך לראות עזך זו פמליא שלך וכבודך והנה ה' נצב עליו:
10
י״אנראה לפרש דהנה ידוע שכל נביא הי' צריך הכנה לנבואתו חוץ משרע"ה שהי' תמיד מוכן, והנה הכנה יצדק כשהוא בהקיץ אף שבשעת הנבואה מתבטלים החושים ותרדמה נפל עליו מ"מ הכנתו שמקודם הביאהו עד הלום, וא"כ יעק"א ע"ה איך בא אליו הנבואה בעת השינה שלא ידע להכין את עצמו מקודם, וכמו שפי' הספורנו ואנכי לא ידעתי שאלו ידעתי הייתי מכין עצמי לנבואה ולא כן עשיתי, עכ"ד, מה גם כי טירון הי' לנבואה שלא מצינו לו נבואה מקודם וכן מפורש בזוה"ק, וע"כ ר"י בר זמרא פתח פתחא להאי פרשתא מהכא כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים, היינו כי ענין הכנה לנבואה צריכה מפאת גשם הגוף המושך לענינים השייכים לגוף וצריכין הכנה לבל יעצרהו הגשם, וכענין שכתב הר"ן בדרשותיו בענין רבע שקל כסף נשאמר נער שאול ליתן לשמואל, וע"כ יעק"א ע"ה שהי' בבחי' זו כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים, היינו שלא הי' לו תשוקה אחרת אלא אלקית ושם עצמו כמדבר צי' ועיף בלי מים [ומים הוא שורש התענוגים כמ"ש הרח"ו] היינו בלי שום תשוקה לתענוגי עוה"ז, ע"כ לא הוצרך לשום הכנה, וכמו משרע"ה שלא הוצרך לשום הכנה מפני שהי' גם גופו קדוש מושלל מכל חמדת העולם ונזדכך עד שלא הי' חוצץ בפני הנבואה, ובא ר' אלעזר בשם ר"י בר זמרא להביא מרישא דקרא צמאה לך נפשי כמה לך, היינו שלא שלילת תשוקת עוה"ז הביאהו שלא נצרך להכנה לנבואה, אלא הצמאון לאלקית כמו מי שעומד במדבר צי' ועיף בלי מים ודבק לשונו אל חכו בצמא, וצמאון הזה דחה וגבר מכל המונעים מהשיג את החפץ, ובאמת זה לימוד לכל איש ואיש כפי מה שהוא שאין שום דבר עומד בפני הרצון, ובאם הי' הרצון שלו כראוי לא הי' לו שום דבר מניעות, ואפי' חומה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ובא ר' אייבו ופירש יותר היינו דר"י בר"ז אמר דשלילת החפץ לתענוגי עוה"ז גרם, ור"א בשם ר"י בר"ז אמר דצמאון דקדושה גרם ובא ר"א אמר דשניהם גורמים, והיינו ככמהות הללו שמצפים למים כאמרם ז"ל דלא מארעא קרבי אלא דמאוירא קרבי, כן יעק"א לא הי' מקבל שום חיות מענינים ארציים שהם מתחת כמו שכמהות לא ינקי מארעא, אלא כל חיותו מאלקית ממעל דומיא דכמהות דמאוירא קרבי, ובאשר שתי המעלות הי' בו ע"כ לא עמד שום דבר חוצץ לפניו, ורבנן הוסיפו לומר שלא לבד שנפשו הי' צמאה לו אלא אף רמ"ח אברים שיש בו הי' צמאים, היינו אפי' בעת שאין השכל בהיר ורואה את עצמו כארץ צי' ועיף בלי הארת השכל ואף שאין בו שום לחלוחית חיות אלקי ואעפי"כ האברים מעצמם נמשכים אחר האלקית וצמאים אליו כמו הנפש, וזה רבותא יותר מאד ומורה על תכלית הזדככות שהגוף מצד עצנוו מתלהב להש"י, וכמ"ש גם חושך לא יחשיך ממך, וזהו ע"כ בקודש חזיתיך בקדושה חזיתיך וזהו תכלית קדושה כי קדושה הוא נבדל וזה הוא נבדל לגמרי עד שגם בשרו הי' נבדל לאלקית, וזה והקדישו את קדוש יעקב, והכל הוא תירוץ למה באה אליו הנבואה בלי הכנה:
11
י״בותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, יש להבין הלוא האמהות נביאות הי' כמו שפירש"י בקריאת שם לוי ויהודה, ורחל בלידת יוסף, ולמה לא היתה יודעת גם מתחילה בנבואה שעתידה להוליד בנים, ונראה דהנה במדרש טעם שנתעקרו האמהות מפני שנתאוה הקב"ה לתפילתן, וע"כ יש לומר דמהאי טעמא גופא העלים ה' מהם העתיד כדי שיתפללו, אך עוד לאלוק מלין דבעיקר הדברים שנתעקרו מפני שמתאוה הקב"ה לתפילתן יש להבין דסוף סוף למה תהי' כזאת שיצטערו אף בלי שמגיע להם עונש, ונראה דהנה יש לדקדק בכתוב שאמרה ואם אין מתה אנכי שלכאורה יוצדק הלשון ואם לא היינו אם לא יעשה כדברי' ולשון אם אין מורה אם אַיִן כאן דבר זה, שאיננו שייך כאן כ"כ לשון זה, אך הנה בזוה"ק ח"ב (ס"ד:) במה שאמרו ישראל היש ה' בקרבנו אם אין וכי טפשין היו ישראל דלא ידעו עלה דא וכו' אלא הכי קאמר ר"ש בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין ובין זעיר אפין דאקרי הוי', וע"ז לא כתיב היש ה' בקרבנו אם לא, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דשפע הבא מעתיקא בא בחסד ה' אף בלי התעוררות התחתונים, והבא מהוי' צריך להתעוררת מעשה התחתונים ותפלה ובקשה, וזהו שהי' רצונם לידע אם ההנהגה היא מעתיקא איננו נצרך לעבודתם ולמעשה התחתונים, וע"כ לא התפללו להש"י שיתן להם מים, דא"כ לא הי' נתברר להם ספיקם, אלא באו במכוון דרך תלונה, ודפח"ח, ועל דרך זה יש לפרש גם כאן דבודאי אם לא הי' האמהות מתפללות על בנים נמי הי' מולידות שהרי על דבר זה תלוי כל בנין העולם, כי באם ח"ו לא נולד עם ישראל הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו, ובלתי אפשר שהי' תלוי במקרה ואפשר, אך באם לא היו מתפללות היו מולידות בחסד ה' ובעתיקא הי' תליא מילתא, והנה ידוע שדבר הבא בחסד גמור איננו כ"כ דבר המתקיים ומצוי מקטריגים לאמור כל אפיא שוין, וע"כ יותר טוב הבא ע"י התעוררת מעשה התחתונים, וכטעם כלל ביאת נשמה לעוה"ז, ע"כ נתעקרו כדי שיתפללו ויהי' הכל באופן הטוב יותר ויותר, ובאם לא התפללו מחמת שלא היו עקרות בטבע הי' להם בנים בהכרח והי' ביאת עם ישראל לעולם בחסד גמור ובעתיקא תליא מילתא, ולא הי' כ"כ באופן הטוב, ומעתה יובן מאמר רחל הבה לי בנים היינו שבמעשיו יעורר למעלה וכנ"ל ואם אין היינו שאם ממדריגת אין יהי' לה בנים מתה אנכי שאז א"א שיהי' כ"כ באופן הטוב ובהכרח לא יהי' בני' כ"כ במעלה כמו שאר השבטים ומאה מיתות ולא קנאה אחת:
12
י״גומעתה מיושב שאף שהאמהות נביאות היו והיו יודעין שיולידו מ"מ עדיין לא ידעו אם ממדריגת זעיר אפין אם ממדריגת אין:
13
י״דונראה דגם בגאולה העתידה כן כי בכלל הגאולה מוכרחת בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה, אך אם ישראל יעשו תשובה תהי' הגאולה באופן אחר לגמרי רם ונשא וגבה מאד וע"ז נאמר ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה, היינו שבמשפט וצדקה שישראל עושין יעוררו הגאולה, אבל אם ח"ו לא יזכו לא תהי' כ"כ בהתרוממות, ומ"מ למענו למענו יעשה, וכמו שאמרו ז"ל זכו וארו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על החמור, הש"י יזכנו לראות בהתרוממות קרן ישראל במהרה:
14