שם משמואל, ויצא ד׳Shem MiShmuel, Vayetzei 4
א׳שנת תרע"ד.
1
ב׳בענין יעקב אבינו ע"ה שהי' צריך מירוק בעשו ובלבן כבר אמרנו מפני שיעקב כלול היה ממדת אברהם ויצחק ע"כ מצד מדת אברהם שבו מדת החסד נצרף בבית לבן, ומצד מדת יצחק שבו נצרף ע"י עשו, ויש עוד לומר דהנה כתיב ויעקב איש תם, ולכאורה הלא מצינו לשון תם במי שאינו נשלם בשכלו, ושאלת התם בהאגדה מה זאת, אך הפירוש דהכא כתיב איש תם היינו שהי' מושל על מדת התם שבו, שוב מצאתי בהשמטה לזוה"ק סי' נ"א עיי"ש, ולפי דרכנו היינו שהשכיל להיות בטל לגמרי להשי"ת ולבטל את דעתו ורצונו אליו ית"ש, וכענין שאמרו בהמה אדעתא דמרה קאזלא, וזה כמו שאמרו ז"ל אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה, אף שטבעו הי' לעשות כל עניניו בהשכל ודעת שלימה, ביטל את דעתו לדעתו ית"ש, ולזה הי' הצירוף והמירוק בבית לבן הארמי שהוא היפוך מדת התם כמו שפירש"י כל שאינו חריף לרמות קרוי תם, והי' צריך ללכת תמיד עם לבן ברמאות כאמרם ז"ל שאמר לרחל אחיו אני ברמאות, וכבמדרש וישלח מה לבן דאיהו רבון דרמאי יהבתי' בחיפתי, וזה הי' לא ליום אחד אלא עשרים שנה, והרמב"ם כתב באגרותיו שהכתוב עם עקש תתפל אינו נאמר בדור שכולם עקשים דא"כ הי' צריך ללכת תמיד בעקשות והי' העקשות נעשה קנין בנפש כי ההרגל נעשה טבע שני, עכ"ד, וע"כ יעקב שהוצרך עשרים שנה ללכת עם לבן כל היום ברמאות ובעצות ובתחבולות, ומ"מ נשאר במדתו להיות תם עם הש"י, וזה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, והי' זה נסיון גדול מאד למדתו זה, ונתברר מדתו שהוא איש תם מושל על מדת תם שבו ולבו ברשותו אל כל אשר יחפוץ יטנו, ואז זכה למדת האמת, והוא צירוף אות א' עם אותיות ת"ם והאלף מורה על הממשלה שהוא ראשית האותיות היינו שהוא מושל על מדת התם, ובזה הכח עשה את כל החיל הזה בבית לבן שידוע שהוציא מלבן את כל חלקי הטוב שהי' בו מלובן העליון, והי' הצאן נקוד וטלוא כל אשר לבן בו וגם בהמקלות מחשוף הלבן אשר על המקלות לפועל דמיוני להוציא ממנו את חלקי לובן עליון והוא פלא עליון אותיות אלף, ועי' בזוה"ק (קס"א.) ובניצוצי אורות שם אות א', ובעבודתו זה בפרטית נפשו להוציא לפועל את הראשית שבו למשול על כל מדותיו ולהיות לבו ברשותו כנ"ל, זכה לכל אלה ודו"ק, ונעשה צירוף מלת אמת וזכה לתורה דכתיב בה אמת כבש"ס ע"ז והוא תכלית מעלת השכלי, והוא ראש ותוך וסוף של כ"ב אותיות, וע"כ לא נמצא כתוב אצלו מלת אמת עד שובו מבית לבן, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, חסדים הוא אע"פ שאינו כדאי, זה המשיך בביטול שלו להש"י אף דבר נגד שכלו ורצונו, ומדת האמת המשיך בעבודתו בבית לבן כנ"ל:
2
ג׳אך אחר שזכה למדת האמת נצרך שנית צירוף ומירוק גם למדה זו, והוא עשו שורש השקר היפוך האמת כבמדרש ויקרא שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, וכמו שכתב הרמב"ן (מ"ח ט"ו) שלא נתיחד לו מדה זו עד שובו לארץ אבותיו מפני שהי' צריך להתנהג בדרך פתלתול ואיננו דרך האמת, ולדרכנו הוא מחמת שהי' נצרך עדיין מירוק עשו:
3
ד׳ולפי האמור יש לפרש שני השמות יעקב וישראל, שם יעקב הוא מצד בחי' הביטול מלשון עקב אלא היוד בראש השם להורות כענין איש תם שהוא מושל על בחי' העקב שהוא ביטול והכנעה, ושם ישראל מורה אל תכלית מעלת השכלי והוא צירוף לי ראש והוא מדת האמת ראש ותוך וסופן של כ"ב אותיות התורה:
4
ה׳ועם זה יובן מה שאמרו ז"ל לא שעקר שם יעקב ממקומו אלא שישראל עיקר ויעקב טפל לה שבלי אותיות תם אין כאן מלת אמת ראש ותוך וסוף כנ"ל, והיינו שמחמת ההכנעה והביטול זוכה למעלת השכלי, כי כל מה שהוסיף מעלת השכלי והי' יותר ערום בדעת הוסיף עוד בהכנעה וביטול ולהשים עצמו כבהמה, ואין זה בלי זה, כי אלו יצוייר סילוק מדת התם אי אפשר שיהי' לו שלימות שם ישראל לי ראש, כמה שאי אפשר להראש לבד לחיות בלי גוף:
5
ו׳ובדוגמת זה יש לומר בשבת מדת זכור ושמור, כידוע ששמור הוא מדת לילה וזכור מדת יום, והיינו כי בהכנסת שבת שאדם משליך ממנו כל טרדת מלאכה בהריחו ריח קדושת שבת, ומשליך ממנו הכל למעלה משום חשבון ודעת כאלו כל מלאכתו עשוי' ונמשך אחר השבת כענין הנ"ל בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה והוא מדת התמימות, וזה שאנו אומרים בזמירות הלילה ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ובשביל זה זוכין עוד יותר למדת זכור שהוא שבת דיממא שהוא תכלית שלימות השכלי, אך אין זה בלי זה, כדמיון שם יעקב וישראל, וזהו זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ודו"ק:
6
ז׳ויצא יעקב מבאר שבע, יש להבין שדי הי' באמרו וילך חרנה, ולמה בגלות אברהם למצרים ויצחק לפלשתים לא כתיב מקום יציאתם משם, ונראה דהנה הוא הוצרך להבחן במדתו מדת האמת, וידוע דאמת הוא בלתי שינוי, וכמו שדייק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור מנהר הפוסק אחת לשבעים שנה נקרא מים מכזבין, והנה ידוע כי שינוי פתאומית קשה יותר לסבול משינוי בהדרגה, וע"כ גלות בבל הי' כ"כ קשה, וזוה"ק ריש פ' שמות האריך בזה והרבה פסוקי איכה נאמרו בזה האמונים עלי תולע חבקו אשפתות השליך משמים ארץ ועוד למכביר, והנה גלות יעקב הי' מעין גלות בבל כבש"ס פסחים היכן משגרן לבית אמם, ובמדרש ר' לוי פתח קרא בגלות והוא גלות בבל, והנה סלם זה צלמו של נבוכדנצר, וע"כ גלות יעקב הי' ג"כ בסיגנון זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ובכל אלה נשאר על עמדו ולא נשתנה ממצבו וצדקתו, וזה תכלית המירוק, והבחי' למדת האמת, ע"כ מזכיר היציאה מבאר שבע הוא איגרא רמה שמיטה או יובל כבזוה"ק וילך חרנה הוא בירא עמיקתא:
7
ח׳והנה יש לפרש מה שיעק"א תיקן תפלת ערבית היינו שאפי' יהי' אדם בתכלית השפלות והחשכות בבירא עמיקתא אחרי היותו ברום המעלות אל יתיאש ויחגור שארית כחו ויתאמץ בתפלה, כמו יעק"א שהי' אז בתכלית השפלות בעצמו והי' העולם חשך בעדו שהי' מתיירא שלא יפול ח"ו לג' עבירות חמורות כבמדרש לקמן בפסוק וישמרני בדרך הזה, ומ"מ לא נתבהל והי' דעתו מיושבת עליו לתפלה:
8
ט׳במדרש י"ב אבנים נטל אמר היו צריכין להעמיד י"ב שבטים אברהם לא העמידם יצחק לא העמידם אני אם מתאחות ידע שהוא עתיד להעמיד י"ב שבטים, וכבר אמרנו לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל היכי שצריך להתאחד אם מתאחד עמם זר שאינו מתאחד ביניהם מקלקל ההתאחדות אפי' מהראוים ודייק לה מהא דש"ס סנהדרין דאי לולב צריך אגד אם מוסיף מין זר גרוע ועומד הוא, דשוב אינו אגד כלל, והנה י"ב שבטים הם מתאחדים כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו' והם יחד כאיש אחד כעולם אחד וכמו י"ב מזלות שברקיע, וי"ב ר"ח אם יצייר פירוד בקישור המזלות יחרב העולם כן י"ב שבטי' ישורון, אך אי אפשר להתאחד רק כשכולם בטלים אל הש"י, אבל אם הם בריות נפרדים א"א שיהי' כולם אגודה אחת, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בפי' מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף דגם ביאתן למדבר סיני אינו מפורש שהי' בתשובה, אך זה הפי' מדכתיב ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד וזה בלתי אפשר אלא כשהם בתשובה, ומעתה יובן מדוע אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן שבאשר יצא מהם פסולת הי' הפסולת מקלקל את האחדות, וע"כ לא הולידו אברהם ויצחק אלא אחד אחד צדיק, כי אי אפשר שיהי' יותר מאחד שהרי הי' בלתי מתאחדין, וממילא לא הי' עליהם השראת השכינה כנ"ל ויהי בישרון מלך, ולפי"ז יובן שעשה יעק"א לסימן אם מתאחדות זו לזו אני יודע שאני מעמידן שהרי ההתאחדות מורה על הביטול לזה שנגלה עליהם כבמדרש בסמוך, ובפי' מת"כ שם, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש שמה שלא נתאחדו האבנים שהי' שם אלא מה שהיו תחת מראשותיו, היינו כענין שאמרו עצמות ששמשו נותר, וכן אבנים אלו ששמשו את יעקב השיגו בקצת מעלת יעקב ע"כ הרגישו ונתפעלו, עכת"ד, ולי יש להוסיף בה מעט דברים שכל שם יעקב הוא ע"ש עקב שמירה על ביטול ליוד שבראש שמו, וע"כ האבנים שנתאחדו הוא מחמת ענין הביטול שבו, ואם אבנים שתחתיו כן בניו עאכו"כ, ומוכרח שלא יהי' בהן פסולת כנ"ל, וע"כ יעמיד הי"ב שבטים מה שאברהם ויצחק לא העמידן:
9
י׳ובזה יש לפרש דברי המדרש את הוא תרעיא דימא שנאמר עלה הפורץ לפניהם, דהנה קריעת ים סוף הי' מחמת התגלות אלקית כמ"ש הים ראה וינוס וכו' מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוקי יעקב, והיינו שהי' נתבטל מציאות הים כהמס דונג מפני האש אם לא הי' בורח, אך יש בכאן שאלה מאין נמצא שיהי' נקרע במקום ובפסיעה שעמדו שם ישראל ופסיעה אחת הלאה שעמדו שם המצרים לא נקרע כבמדרש, ובודאי שהתגלות הי' מתפשט על כל השטח, אך יש לומר שההתגלות אלקות הי' על כל אחד ואחד מישראל בפרטות וע"כ ראתה שפחה על הים וכו' והים הרגיש האלקות באמצעות ישראל שכל מקום שהי' ישראל עומד שם הי' השכינה נראית וכענין שאמרו ז"ל במדרש כל מקום שמיכאל נראה שם השכינה נראית:
10
י״אונראה שישראל זכו להיות בבחי' זו על הים להיות בעצמם מעון לשכינה מיעק"א שהי' בטל להש"י כנ"ל, והנה ה' נצב עליו על יעקב כבמדרש עד שהאבנים נתאחדו כנ"ל, ומה שהזכיר הכתוב מלפני אלקי יעקב, ע"כ את תרעיא דימא:
11
י״בולפי האמור יש ליתן מעט טעם לשבח על י"ב חלות בשבת, כי שבת הוא נחלת יעקב ואז יכולין להיות בבחי' בטול כנ"ל וזה שבת ששב למקורו ע"כ הא רזא דאחד ע"כ הי"ב חלות הם דוגמא לי"ב אבנים שהי' מתאחות תחת יעק"א, ועם זה מובן שאין זה אלא להשרידים אשר ה' קורא שמתבטלים להש"י כנ"ל:
12
י״גבמדרש א"ר ברכי' מלמד שהראהו הקב"ה ליעק"א שרה של בבל עולה ויורד וכו', אמר הקב"ה למה אין אתה עולה באותה שעה נתירא יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה א"ל הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה ולא האמין ולא עלה כו' א"ל הקב"ה אלו עלית והאמנת לא הי' לך ירידה לעולם אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין וכו', וכבר פרשנו שלא האמין בעצמו שלא יבוא הוא או אחד מזרעו לידי חטא, ויהי' גדול צער הירידה יותר מאלו לא עלה כלל כענין כי אתה נשאתני ותשליכני, אך עדיין איננו מיושב כל הצורך הלוא בודאי הד' מלכיות שהם מכעיסים ובאים, ואם לפי הזכות והחובה לא הי' צריך להיות להם עלי' אפי' יום אחד, וא"כ ע"כ איננו לפי הזכות והחובה ושוב למה מתיירא:
13
י״דאך יש לומר עפ"י דברי המהר"ל בספר הנצח בהא דר' יוחנן בן זכאי ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורין מתוך גללי בהמתן של ערביים אמר אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אין שום אומה ולשון יכולה לשלוט בכם ובזמן שאי אתם עושים רצונו של מקום הוא מוסר אתכם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה, ודקדק שמאחר שאז לא עשו רצונו של מקום, א"כ אוי להם מבעי לי' ולא אשריכם, ופירש שהשפלות זה עצמו מראה מעלת ישראל שאינם כמו כל העולם שהיא תחת הטבע והמזל, שאלמלא כן, אפי' בשעת ירידה הי' להם לפחות להחשב במציאות כמו גלגל החוזר כשהוא למטה, אבל כשהשפלות הוא כ"כ פלאים עד שנחשב שאינם במציאות כלל, זה מורה שישראל כל ענינם הוא רק מהש"י בעצמו, וע"כ הכל תלוי באם עושים רצונו של מקום, עכדה"ק, ובזה יש לפרש שיעקב חשב שכמו עליות של שרי האומות שהוא בטבע וסדר הבריאה, כ"כ אמר לו לעלות ויהי' לו מציאות גם מצד הטבע, אך הוא בקדושתו מחל על כל חיי הטבע ולא חפץ רק בהשפעת החיים מצד הש"י ואפי' שעי"ז יצמח לו באחד הזמנים שח"ו ישראל לא יעשו רצונו של מקום ירדו פלאים, נמי יותר טוב לו, וכמו שאמר ריב"ז אשריכם ישראל, והיינו מחמת תכלית ביטולו להש"י, ולא הי' חפץ בשום מציאות בלתי מהש"י לבדו בלי התלבשות בטבע, וזהו שלא האמין בעצמו שישארו תמיד עושין רצונו של מקום, ואם ח"ו לא יעשו רצונו של מקום ואעפי"כ יהי' להם מציאות כמו שאר האומות, א"כ לא יהי' מאושרים, ומוטב לו לסבול ח"ו רעות רבות וצרות כאשר לא יהי' עושין רצונו של מקום, ושיהי' כל מציאותיו מהש"י לבדו כנ"ל, וא"כ למה לו לעלות ממ"נ אם יעשו רצונו של מקום יהי' להם כל טוב מהש"י בלי התלבשות הטבע אף מבלעדי העלי' ואם ח"ו להיפוך הוא מרוצה ח"ו שיהי' להיפוך ולא יהי' להם מהטבע כלל, ואתיא הא כבש"ס שבת (פ"ט:) אמר לו בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך, והכל מחמת עצם בטולו להש"י שלא הי' בעצמו שום מציאות מבלעדי שם ה' הקרוא עליו, אך גם זה נחשב ליעקב לחטא, כי אדרבא מחמת גודל הביטול לא הי' להתחכם יותר מדי, ואם רצונו של הקב"ה שיהי' לו מציאות הטבע הי' צריך לקבל באהבה גם את זה, וכמו שאמר דוד המע"ה אם כה יאמר לא חפצתי בך וגו', ובאמת שהי' זה נסיון גדול מאוד ליעקב לפי מדריגתו שיבטל גם את ביטולו להש"י מחמת מאמר הש"י, וא"כ אם עמד בנסיון זה שהי' ביטול שבביטול הי' נעשה דבק עוד יותר עד שבלתי אפשר הי' לו ולזרעו לבוא בשום פעם לבחי' אין עושין רצונו של מקום, וזה שאמר לו אלו האמנת ועלית לא הי' לך עוד ירידה לעולם, ויש לבאר עוד יותר שבזה הי' נתקדש גם עולם הטבע כמו לעתיד ודו"ק, אבל עכשיו שלא עלית והבחירה חפשית לבוא באחד הזמנים בבחי' אין עושין רצונו של מקום הרי בניך ישתעבדו בד' מלכיות וכו' עד הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד אכי"ר ב"ב:
14