שם משמואל, ויצא ג׳Shem MiShmuel, Vayetzei 3
א׳שנת תרע"ג.
1
ב׳במדרש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ר' פנחס בשם ר' הונא בר פפא פתח אז תלך לבטח דרכך, אם תשכב לא תפחד, אז תלך לבטח דרכך זה יעקב דכתיב ויצא יעקב, אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן, ושכבת וערבה שנתך וישכב במקום ההוא עכ"ל, ויש להבין מה השמיענו המדרש והכתוב משלי מה שלא ידעינן מהכתוב של תורה, ואם נאמר שבא להשמיענו שהלך בלי פחד ויראה, הלוא במדרש בסמוך שילח עמו אלא שעמד עשו ונטלן ממנו, ובתנחומא מפורש עוד יותר, שהי' מתירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו מכיון שראה אותו הקב"ה בצרה גדולה, נגלה עליו בחלום, וברש"י וישא יעקב רגליו משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת, ומכלל שקודם שהובטח הי' מתירא, כפשטא דפרשה שהוצרך לנדרים ומכאן שנודרין בעת צרה:
2
ג׳ונראה דהנה אמרו ז"ל שנטמן בבית עבר י"ד שנים, גם בלילה לא שכב לבו אלא שהי' עוסק בתורה, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהי' כעין מה שכ' הזוה"ק (פ"א:) באברהם דכתיב כאשר הקריב לבא מצרימה כאשר קרב מבעי לי', מאי כאשר הקריב אלא כדכתיב ופרעה הקריב דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא אוף הכא הקריב דאקריב גרמי לקב"ה כדקא יאות, לבוא מצרימה לאשגרא באינין דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים עכ"ל, כן נמי הי' ענין יעקב כשהלך לבית לבן מקום הכישוף והטומאה, ובזוה"ק (קס"ו:) לבן הארמי קלי אזיל בעלמא דלא הוה בר נש דישתזיב מיני', ע"כ התקשר עצמו ביתר שאת בתורה שהיא תחזיק בידו שלא יתאבד ח"ו בבית לבן, עכת"ד, ולי יש להוסיף בה דברים עפ"י מה שאמרו ז"ל למה נקרא כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, וע"כ הי' מתירא שלא יבוא לידי ג' עבירות חמורות ע"ז ג"ע שפ"ד ולה"ר כבמדרש פרשה ע', ואף שהי' צדיק גמור איש תם יושב אוהלים מנעוריו ולא הי' לו שייכות כלל לענינים אלו כי לא שלט בו יצה"ר, מ"מ הי' מתירא מכוחות הכישוף שלא יכריחהו וימשכהו ברשתו כענין שבמדרש קהלת בעובדא דר' יונתן דערק חד מן תלמידוי לגביהון וכו' פרח ואינון פרחין בתרי' עד דמטא לתרעא וטרד באפיהון אמרון ר' יונתן אזיל גלוג לאמך דלא הפכת ואסתכלת בן דאילו הפכת ואסתכלת בן יותר ממה דהוינין פרחין בתרך הוית פרח בתרן, ונראה עוד לומר עפ"י מה דאיתא במגלה עמוקות דהא דהלך עשו אל ישמעאל כוונתו הפנימית הי' מאחר שראה שיעקב הוא קו האמצעי ואי אפשר לעשו שהוא מצד השמאל ללחום כנגדו ע"כ הלך להשתתף עם ישמעאל שהוא מצד הימין לבוא על יעקב משני הצדדין מצד שור ומצד חמור דסט"א, עכת"ד, כי עשו הוא שור המזיק כידוע שפני שור הוא מהשמאל, וקליפת ישמעאל הוא חמור כדכתיב בי' והוא יהי' פרא אדם, ופרא הוא חמור הבר, ושור וחמור הם תרין גיזרין בישין, ושע"כ נאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו דלא לאתחברא לון כידוע:
3
ד׳ויש לומר עוד כי היינו טעמא דמת ישמעאל באותו הפרק כדי שלא יהי' צירוף לשניהם, ומ"מ נשאר לבן הארמי במקומו של ישמעאל שהוא ג"כ מצד הימין ומראות נגעים [שהוא לבן בטומאה] שבעים ושנים גמטריא חסד דקליפה, ולולא שמת ישמעאל הי' כוחו עוד יותר גדול, אבל גם מחמת לבן הי' די והותר:
4
ה׳ויש לומר עוד דזה עצמו הי' עצת רבקה, ששלחה אותו לפדן ארם מפני חמת עשו אחיו, ולכאורה הי' יותר משומר מעשו בעמדו בבית אביו שהי' עכ"פ מתירא מאביו להרוג את יעקב, ממה שהי' משומר בבית לבן שלא ירדוף אחריו עשו לבית לבן להרגהו שמה, אבל הוא הדבר שהיא אמדה את דעתו של עשו שיחשוב שגם מבלעדו יתאבד בבית לבן והוא מהכא ישלח את חיצי טומאתו מצד השמאל ולבן משם מצד הימין ושניהם יחד ימשכהו ברשתם להחטיאו להממו ולאבדו, ונקי יהי' מדמו בעיני יצחק אביו, ורבקה הצדיקת ביודעה צדקת יעקב בטחה בצדקתו שלא יהי' ביכולתם כלל לפגמהו ושעי"ז בעצמו ישיג שמה תוספות מעלה:
5
ו׳אך יעקב שהי' בעיני עצמו בבחי' עקב לא הרהיב עוז בנפשו ולא האמין בעצמו שיהי' ביכולתו לעמוד נגד כל אלה, ע"כ הי' עצתו אמונה להטמן בבית עבר י"ד שנים מקודם, והיינו משום דמצות התורה המלובשים במעשים גשמים הנברא בשבעת ימי בראשית אף שיש בהם כח לתקן את כל הדיעות וליישר את כל המעשים שהוא נמי נברא בשבעת ימי בראשית, וכן כל התיקונים למעלה הוא נמי בעולמות העליונים שהם נבראים בשבעת ימי בראשית אך לא להגביה את האדם למעלה מהטבע ושבעת ימי בראשית, אבל תורה שהוא עץ חיים עץ הנטוע במקום חיים שהוא למעלה משבעת ימי הבנין וכאמרם ז"ל תחת השמש אין לו יתרון אבל בעמל התורה שהוא למעלה מהשמש יש לו יתרון והתורה נברא אלפים שנה קודם שנברא העולם, בכחה להגביה את האדם למעלה מהטבע והרוחניים הנבראים בשבעת ימי הבנין, מה שאין זה בכח מצות ומעש"ט שהרי הם נבראים בשבעת ימי בראשית כנ"ל איך יהי' בהם כח להגביה את האדם למעלה משבעת ימי הבנין:
6
ז׳והנה כבר אמרנו במק"א שהתהוות הכישוף הוא רק מפאת הצמצומים שהי' מוכרח להיות בבריאת העולם שבלעדי הצמצום לא הי' יכול העולם להבראות שהי' מתבטל במציאות, ומפאת הצמצומים נתהוה ענין שניות וכשוף המכחישים את פמליא של מעלה, ולפי"ז יובן עצת יעקב להטמין עצמו בבית עבר היינו להיות טמון כולו בתורה, לבל יהי' שום מציאותו אלא בתורה כי זה לשון טמון, וכמו הטמנת חמין לשבת שאם למעלה מגולה מעט אינו נקרא הטמנה, ומאחר שכל מציאותו לא יהי' אלא בתורה הרי כל חיותו הוא התורה, וכמו שהתנאים נקראים נוני ימא משום שכל חיותם אינו אלא בתורה כמו דג שכל חיותו אינו אלא במים, וע"כ התורה שהוא למעלה משבעת ימי הבנין מגבהתו ומרוממתו על כל מה שנברא בשבעת ימי בראשית, ומאחר שהוא למעלה מהבריאה והצמצום שוב אינו מתירא מהכישוף שכל התהוותו אינו אלא מכח הצמצום, ואינו מתירא מקליפת שור והחמור שהם תרי גיזרין בישין שהם מקו הימין וקו השמאל עשו ולבן, שהרי הוא נתגלה ומרומם מכל הקוין, והם אין להם שליטה אלא במה שעדיין בטבע וקוין לא במי שהוא למעלה מכל אלה:
7
ח׳ובזה יש לפרש דברי הש"ס ע"ז (ה':) א"ר יוחנן משום ר' בנאה מאי דכתיב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילת חסדים יצרם מסור בידם, פירש"י משלחי רגל משלחין ומשליכין רגלי יצה"ר הבא על האדם מעליהם, והיינו יצה"ר הבא מכח כישוף ותרין גיזרין בישין שהם שור וחמור, כי בגמילות חסדים בזה מיישר את הנבראים שנברא בשבעת ימי הבנין כנ"ל, אך כשנוסף לעסוק בתורה נתרומם עוד למעלה כנ"ל, וע"כ כשעוסקים בתורה נוסף על הגמילות חסדים גם יצרם זה קליפת שור וחמור מסור בידם, וכעין יעקב אחר כל צדקותיו הטמין עצמו בבית עבר כנ"ל:
8
ט׳וזה שפתח לה ר' פנחס בשם ר' הונא בר פפא פתחא להאי פרשתא מהכא אז תלך לבטח דרכך, והיינו דכל הפרשה שם מדבר משבח התורה אשרי אדם מצא חכמה וגו' ומסיים אז תלך לבטח דרכך, וידוע במלת אז שהוא אחד רוכב על שבעה היינו שמגיע למעלה מהטבע ושבעת ימי הבנין, ואמר זה יעקב שהשכיל לקיים בעצמו להטמן בבית עבר וע"י התורה הגיע למעלה משבעת ימי הבנין, וזהו ויצא יעקב מבאר שבע ובזוה"ק וכן הוא בלקוטי תורה להאר"י ז"ל שבאר שבע הוא בינה שהוא למעלה משבעת ימי הבנין, וכל זה הוא בכח התורה כנ"ל וילך חרנה שעי"ז הרהיב עוז בנפשו ללכת לחרן למקום כישוף כזה:
9
י׳ולפי האמור יש לפרש הענין שהתאחדו האבנים אשר שם מראשותיו ונעשו אבן אחת שזה הי' נס גמור בלתי מובן מה צורך הי' בזה ולא עביד רחמנא ניסא למגנא, ולהנ"ל יובן שהי' זה לחזק את לבו שיראה שהטבע וקשיות האבנים נדחים מפניו כדונג מפני האש, וכבמדרש כתיב כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ וגו' מי שנגלה הקב"ה עאכו"כ, וכל זה הי' בשבילו, א"כ שוב אין לו ממה לפחד ולהתירא רק יחליף כח והכל ידחה מפניו וזה שמסיים המדרש אותן האבנים וכו' נעשו תחתיו כמטה וכפרניס מה רטיבה הרטיב קורות בתינו ארזים וגו' צדיקים וצדקות נביאים ונביאות שיצא ממנו, היינו מחמת שאין הטבע עומד כנגדו כלל ע"כ אפי' התולדות שלו שהם בטבע נמי הם למעלה מן הטבע צדיקים וצדקות נביאים ונביאות ואין הטבע חוצץ, וכמו שיהי' לעתיד ונבאו בניכם ובנותיכם:
10
י״אובזה יש ליתן טעם מדוע לא נדר את הנדר עד אחר החלום ולכאורה איפכא מבעי' לי' דבהמראה כבר נתחזק לבו ולא הי' כ"כ בצרה גדולה כמו מקודם המראה, וקודם המראה שהי' בצרה גדולה הי' לו לנדור, והאמנם שאיכא מ"ד במדרש שמסורסת היא הפרשה והנדר הי' קודם לכן, אך לאינך מ"ד דעל הסדר נאמר מאי איכא למימר, אך להנ"ל יובן עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דבאשר הי' יעקב מפחד מעשו ומלבן אחז בלמעלה מהטבע כי נדר הוא לשון נ' דר שער הנ' עכת"ד, והנה יעקב פתח בנדרים שלא מצינו קודם לזה לשון נדר וכבמדרש תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה, והיינו משום דמעולם לא זכה אדם לאחוז בשער הנ' כמו יעקב, וע"כ קודם מראה זו שנתאחו האבנים כנ"ל, היינו שראה בעיניו שבא למעלה משבעת ימי הבנין, לא הרהיב עוז בנפשו לאחוז בנדרים, אלא אחר שראה בעיניו שהגיע זכותו לזה פתח בנדרים, ולשון פתח היינו מלשון פתח שהפתיח פתח לכל, ומ"מ כל הנודרים מגיעים לזה באמצעות יעקב וע"כ תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה:
11
י״בוממוצא הדברים הנ"ל יובן דמענין זה הוא לכל איש ישראל שבששת ימי המעשה הי' השמים והארץ נמתחין והולכין והי' מתעבה ומתגשם מחמת התרחקות מהשורש, ובשבת שב הכל למקורו והוא ביטול הצמצום, וע"כ איש שזוכה לקדש את השבת כראוי לו אינו מתירא ממאורעות הטבע שהתהוותם הוא מפאת הצמצום, וזהו שאמרו ז"ל יכולה היא שתרחם, שפירש"י אם תכבדוה מלהצטער בה, כי באם אינו מצטער מחמת כבוד השבת, השבת מרוממתו על המעשים שבטבע שמהם תוצאות הצער רח"ל, וכמו שאנו אומרים בזמירות צווחין אף עקתין בטלין ושביתין:
12
י״גאעבדך שבע שנים ברחל בתך וגו' יש להתבונן מדוע לא שמע מקודם מלבן כמה שני עבודה יחפוץ כסדר העולם שהמוכר אומר מקודם כמה הוא רוצה, ואפשר לא יעלה על דעתו לבקש כ"כ, ונראה דהנה בליקוטי תורה מהאר"י ז"ל יחזקאל מאמר ב', שמה גילה סוד לידת קין שהי' רצוף למעשה חטא הידוע רח"ל שחטא אדה"ר ע"כ כשיצא טפת קין היתה מעורבת עדיין עם טפה של קרי שקדמה לה עיי"ש, ויש לומר דזהו הטעם שהי' ראש לרוצחים מפני תערובת זו כי הוא חטא שפ"ד וע"כ משך אותו לשפ"ד, והנה ידוע שיעקב תיקן חטא שפ"ד של אדה"ר שהיא חטא הידוע רח"ל שבהיותו בן פ"ד שנים לא ראה טפת קרי מימיו, וסבל יסורי הגלות בבית לבן למירוק חטא זה, והנה פסק דיני' אנפשי' להיות בגלות שבע שנים לסבול יסורי הגלות לכפר חטא של אדה"ר בזה, וטעם מספר שבעה שהוא כל החלקים שבו, שש קצוות ונקודה הפנימית כולם סובלים יסורי הגלות, לעומת שבהחטא הי' כל חלקי האדם מרגישים כאמרם ז"ל בש"ס נדה כל שאין איבריו מרגישין, וע"כ טרם שתיקן כל ענין חטא זה לא רצה להוליד תולדות למען לא יהי' בהתולדות שום סוג ופגם מעין ענין לידת קין כנ"ל ועליו להעמיד תולדות שיהיו נקיים בלי פסולת, ונראה שהי' לו טהרת ז' שנים אלו כעין שבעה שבועות שיטהרו ישראל מזוהמתם, ואח"כ זוכין ליום החמשים, כן זכה ללאה שהוא דוגמא דידי' כבזוה"ק:
13
י״דוהנה זה לימוד לאדם היות עיקר תולדותיהם של צדיקים מצות ומעש"ט, ובאם הוא מלא פסולת מובן שתולדותיו הם המצות ומעש"ט שעושה הם מלוכלכים, ועל זה ידוו כל הדווים שהוא מקלקל ומטנף מצות ה', וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם הקנה שראה באחד מקולקל ומטונף שבא לעשות מצות ללבוש טלית ולהניח תפילין, לא הי' יכול עוד להתאפק וצעק עליו בקול רשע למה אתה מטנף מצות ה', עכת"ד, כי ידוע שהמצות הם רמ"ח אברים דמלכא, והרי הוא כאלו הוא מטנף כביכול פלטין של מלך, וזה שאמר הכתוב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים, אף כי האדם אין רגע שאיננו נצרך לשמירה, מ"מ כאשר תלך אל בית אלקים צריך שמירה ביותר מפחיתות וטינוף הגוף והנפש המכונה בשם רגלים, ויתכן עוד לפרש מדברים שהוא רגיל בהן ויעשה תשובה על העבר ויקבל על עצמו על להבא, ואם ישים האדם הדברים אל לבו להתבונן ולהעמיק בהם נקל יהי' בעיניו עול השמירה כנ"ל, ויש לזה רמז בכתוב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, שכל עניני האבות הי' בדוגמא העליונה כמפורש בזוה"ק, והי' נקל בעיניו את יסורי הגלות שבע שנים והי' נחשבים אצלו כימים אחדים, וכמ"ש הספורנו שחשב שהי' ראוי לתת מוהר יותר מזה, וכל אדם שמבין ביותר נקל בעיניו השמירה ביותר:
14
ט״וויש לומר שזהו ענין זכירה ושמירת שבת כל ששת ימי המעשה כמ"ש ז"ל שהמצוה לזכור תמיד את יום השבת, ובודאי כמו שבא המצוה בזכירה כן היא גם מצות שמירה, היינו שישמור עצמו כל ששת ימי המעשה שיהא ראוי לקבלת שבת, וכעין שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלקים כנ"ל כן כתיב אם תשיב משבת רגליך ולא כתיב בשבת אלא משבת והיינו בשביל שבת, וזה שסמכן הכתוב את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, וכעין יעקב שתיקן חטא אדה"ר בז' שני עבודה וגלות קודם שנשא את לאה ורחל והבן:
15