שם משמואל, וישלח י״גShem MiShmuel, Vayishlach 13
א׳שנת תרפ"ג.
1
ב׳במדרש ויחן את פני העיר נכנס בע"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעו"י הדא אמרת ששמר יעקב את השבח קודם שניתן, ויש להבין למה לא נזכר שמירת שבת מל"ט מלאכות ולא נזכר רק תחומין שאינו אלא בלאו, ועוד למה לא נזכר בו שמירת שבת עד הנה, ונראה דהנה במדרש ויבוא יעקב שלם ר"ח ב"א פתח אם זך וישר אתה וגו' ישלם נות צדקיך אם זך וישר אתה היית אין כתיב כאן אלא אתה הא לשעבר לא הי' צדיק כי אתה יעיר עליך עתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית, ולפי שכתוב יעקב איש תם יושב אוהלים, לפיכך ויבוא יעקב שלם, ויש להבין דמאחר שדורש המקרא על יעקב יקשה איך יתכן לומר דלשעבר לא הי' צדיק, ועוד הרי מסיים ולפי שכתוב ויעקב איש תם יושב אוהלים וזה הי' לשעבר, ובסמוך עוד במדרש ר"ב פתח ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור על שני דרכיך נגה אור, לפי שכתוב אם יהי' אלקים עמדי וגו' והנה אנכי עמך ושמרתיך ושבתי בשלום אל בית אבי וכתיב ויבוא יעקב שלם, ויש לפרש דשני דרכיך היינו זה שכתוב ושמרני וה' השיבו ושמרתיך, וידוע דשמירה הוא הלב כברש"י בעלמא משום דכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך, והיינו כעין שמירת המקדש, שלא יכנוס בו ערל וטמא, כן הלב צריך שמירה מהרהורים רעים, וח"ו אם מהרהר הרי כמכניס טומאה במקדש, ויעקב נתיירא מזה ואמר ושמרני כאמרם ז"ל אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו והובטח בשמירה, והנה הוא שלם בבחי' הלב, הרי זה דרך אחד המוביל אל הצלחה העליונה, ועוד זאת אמר ושבתי בשלום אל בית אבי וזה בבחי' השכל, שהחכמה נקרא אב ועל זה הובטח והשיבותיך אל האדמה הזאת, ויש לפרש שלשון אדמה מקביל ללשון אדמה לעליון, ומזה נגזר שם אדם, ובזה הובטח בבחי' השכל, וזה הוא דרך השני המוביל אל הצלחה העליונה, וזהו שבמדרש על שני דרכיך נגה אור, וזהו שדורש ויבוא יעקב שלם שלימות מכל צד הן בבחי' הלב והן בבחי' השכל, ויש לפרש על דרך זה גם דברי ר"ח בר"א אם זך וישר אתה, זך הוא בחי' השכל כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דזך כתית למאור וכבר הזכרנו זה, וישר הוא בבחי' הלב כמ"ש אודך ביושר לבב, וי"ל אף דזה הי' לו מאז כמ"ש ויעקב איש תם יושב אוהלים, דבזוה"ק דהוא עלמא עלאה ועלמא תתאה דדוגמתו באדם המוח והלב, וכאשר היו לאחדים בידו לשם ה', כמ"ש בזוה"ק יעקב כולא לשמא דקב"ה, בזה עצמו הי' מייחד עלמא עלאה ועלמא תתאה, מכל מקום הי' נצרך לזה צירוף ומירוק בכפלים לבן ועשו, לעומת שני אוהלים, וע"כ כשיצא לשלום מבין שני אריות אלו אז נקרא צדיק שלם מכל צד, ולעומת ערך שלימתו עתה הי' נקרא שמעיקרא לא הי' צדיק, וכבזוה"ק שצדיק נקרא כשבא עובדא לידו, וזה שבמדרש הא לשעבר לא הי' צדיק, היינו כשנערוך מה שהי' מאז איש תם יושב אוהלים, לעומת שכתוב ויבוא יעקב שלם, לא קרב זה אל זה, ומעתה אתי דברי המדרש כפשטו שעתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם כל הצדקות שעשית, וזה נערך כלפי מה שכתוב בו ויעקב איש תם יושב אוהלים, יתראה היתרון שבין שני העתים וזהו הא לשעבר לא:
2
ג׳ולפי האמור יתפרש דברי המדרש שבריש דברינו, דהנה שמירת שבת שהוא בשני ענינים שמירה ממלאכה ותחומין, יש לומר היות שמירה ממלאכה הוא לכל ישראל בשוה זה כמו זה, אבל תחומין כל אחד ואחד יש לו בפני עצמו, ולזה הוא בתוך התחום ולזה חוץ לתחום, ונראה שהם לעומת הלב והמוח, שבבחי' הלב כל ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, ולעומת זה מקביל השמירה ממלאכות שיד כולן שוה בו, ובחי' השכל יש לכל אחד בפני עצמו שאין דעתן של בני אדם שוות, ובזוה"ק נודע בשערים בעלה כל חד לפי מה דמשער בליבי', ולעומת זה מקביל מצות החחומין, דומה למה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בפירוש הגמרא דאיפלגי בשבת דמרה מר סבר אתחומין איפקד ומ"ס אתחומין לא איפקוד, כי זה מעלה יתירה שלא זכו לה ישראל עד מתן תורה, וי"ל שזה בכלל זכור ושמור דבזוה"ק זכור במוחא ושמור בליבא, וע"כ י"ל נמי דיעק"א ע"ה אף ששמר את השבת מעולם, מ"מ באשר שזכה לשלימותו אחר צירוף עשו ולבן, עד אז לא הי' לו תכלית השלימות כנ"ל, וע"כ לא מצינו בו מאז שמירת שבת להדיא, ומכ"ש שיש לומר שעדיין לא זכה למצוות תחומין, אך אחר שבא שלם מכל צד הן בבחי' הלב והן בבחי' השכל זכה לעומתו לשלימת מצוות השבת, וע"כ נכתב בו מצות חחומין, וממילא מכ"ש ששמר ממלאכה שהרי מצות תחומין הוא בבחי' השכל שהוא ממדריגה יתירה כנ"ל:
3
ד׳יאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם וגו' וברש"י לפי שאיחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך, ובמדרש תפסו עלוו ואמרו בשביל שאיחר נדרו נתבקרה פנקסו, ואמרו עוד ואם אין אתה עושה כן הרי אתה כעשו שנודר ואינו מקיים, ויש להבין יעקב שהי' כולא לשמא דקב"ה למה לא התעורר מעצמו לשלם את נדרו ועבר על בל תאחר:
4
ה׳ונראה דנדרו של יעקב הי' והי' ה' לי לאלקים כמ"ש הרמב"ן, ונראה שזה מעין לעתיד כמו שבאו בזה פסוקים רבים בדברי הנביאים, ובפשיטות נמי י"ל בלתי אמצעות המלאכים כמו לעתיד שיהי' מחיצת ישראל לפנים ממלה"ש, והנה יעוד זה לעתיד יתקיים אחר גמר התיקון וסילוק הארבע מלכיות, וכמו שבתפילת ר"ה ועולתה תקפץ פי' והרשעה כולה בעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, ואח"כ ותמלוך אתה הוא ה' אלקים לבדך וגו' ויעק"א ע"ה עשה פועל דמיוני לכל אלה, וע"כ הי' ענינו מעין שיעבוד ארבע מלכיות כמ"ש לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז לא שלותי מלבן וכו' ואותו פסוק עצמו דורש המדרש על הארבע מלכיות שלהי פ' בשלח, וכבר הגדנו במק"א איך אלו היו מקבילים לד' מלכיות, וע"כ חשב יעקב כמו שיעוד שעת"ל יהי' אחר סילוק ד' מלכיות כן צריך שיעבור עליו מקודם עניני כל אלו המקבילים לד' מלכיות, וכבר עבר עליו צרת לבן וצרת עשו שמקבילים למלכות בבל ומלכות מדי ועוד לו לעבור עליו עוד שנים האחרונים וינצל מכולם כמו שניצל מלבן ומעשו ואז יבוא למדריגה שלעתיד ויקיים את נדרו מעין לעתיד כנ"ל, ע"כ לא מיהר לשלם את נדרו וכמו שנזהרו ישראל שלא לדחוק את הקץ, וכסדר הכתוב סור מרע ואח"כ ועשה טוב, אך לא כן הי' הכוונה, שליעקב בעצמו הי' דרכו דרך הקודש נאות לו, אבל באשר הי' פועל דמיוני לזרעו אחריו לא נאות דרך זה, ואדרבה צריך להקדים עשיית הטוב דאל"כ לא הי' בכחם לסור מרע ולהחזיק מעמד נגד כחות חיצונים אלו, ע"כ תיכף ביציאתם ממצרים ניתן להם התורה, ובכח התורה ומצותי' עמדו ישראל נגד כל הצרות וסבלו תלאות המדבר ארבעום שנה וכן לעולם נגד הארבע מלכיות שמושכין לג' עבירות חמורות ובכח הטוב דוחין את הרע עד לעת"ל שיתקיים כל יעודים הטובים, וע"כ לפי שנתאחר בדרך בא לו זאת מבתו שהוא צרת מלכות יון שגזרו תבעל לטפסר תחילה, להורות לו שהי' חסר לו קיום הנדר, ובכח זה הי' דוחה את כח מלכות יון ולא הי' אירע לו כל אלה, ואולי גם היוונים בשעתם לא הי' להם כ"כ כח בפועל לקיים את גזירתם, וי"ל דהנה במדרש ראוי הי' יעק"א לירד בשלשלאות למצרים אמר הקב"ה בני בכורי וכו', הטעם משום שקיים את נדרו, ואם לאו הי' ראוי לירד בשלשלאות:
5
ו׳ולפי דרכינו זה יתפרש לנו מה שדקדקנו כבר שינוי לשון, שם המזבח תחילה קרא לו אל בית אל, ולבסוף אחר קיום הנדר אלקים בית אל [כי תיבת שם נקוד בתביר להפסיק מתיבת אלקים שנמשך לפניו לתיבת בית אל] דתחילה קודם קיום הנדר לא הגיע למעלה הגדולה מעין לעתיד וקרא לו אל בית אל שהוא שם של רחמים, עד אחר קיום הנדר הגיע למעלתו הגדולה מעין לעתיד ונתקיים והי' ה' לי לאלקים, ע"כ קרא לו אלקים בית אל:
6
ז׳והנה כבר הגדנו שענין זה הי' נמי בהקדמת מנשה לאפרים או אפרים למנשה, שיוסף סבר להקדים סור מרע ואח"כ ועשה טוב, ויעקב סבר להקדים עשה טוב, שמנשה הוא ענין סור מרע וזה כי נשני אלקים את כל עמלי ובית אבי, ואפרים הוא עשה טוב וזה כי הפרני אלקים בארץ עניי, ולפי דרכינו הי' יוסף סבר כמו שסבר יעק"א ע"ה מעיקרא כי ליוסף בעצמו שהי' צדיק מתולדתו הי' דרך זה נאות, אבל יעקב אחר שראה שיש לו לעשות דרך לזרעו ושבאה לו זאת מבתו לפי שאיחר את נדרו, ע"כ כשבא מעשה מנשה ואפרים לידו הקדים את אפרים:
7
ח׳וי"ל דזה הענין אמרם ז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, דשבת יש לו שני ענינים אחר ששת ימי המעשה כברייתו של עולם וקודם ששת ימי המעשה כאדה"ר, אחר ימי המעשה כדסבר יעקב מעיקרא, וקודם ימי המעשה כדסבר אח"כ, וא"כ שבת ראשונה נותן עוז וכח לששת ימי המעשה שיעשה הברורים כדבעי, ולעומתם זוכין לשבת השני' בשלימות מעין לעתיד, וע"כ מיד נגאלין:
8