שם משמואל, יום כיפורים י׳Shem MiShmuel, Yom Kippur 10
א׳שנת תרע"ו ערב יו"כ
1
ב׳במדרש בראשית (פי"א, ד') מעשה דחייט שקנה דג בעיוה"כ ביוקר, ומכאן המנהג לאכול בסעודת עיוה"כ דגים, יש לומר בטעמו של דבר דהנה בש"ס יומא (ע"ה.) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, רב ושמואל חד אמר דגים, וחד אמר עריות, ופרש"י דנאסרו להם במדבר ודגה לשון תשמיש כמו וידגו לרוב, עכ"ל ובודאי אלו ואלו דא"ח כי הא והא הי':
2
ג׳ונראה לפרש עפ"י מ"ש הרח"ו בשער הקדושה דמים הם שורש כל התענוגים, היינו דשורש התענוגים באין מיסוד המים, וע"כ מכנין עריות יסוד התענוגים בלשון אכילת דגים שהם ברואי המים, וכן נמי כל אכילת תענוג יש לכנות באכילת דגים, והנה איתא בספה"ק דבעיוה"כ מתקנין אכילות של כל השנה שלא היו בכוונה:
3
ד׳ונראה עוד לומר שבאשר היום יום תשיעי של ימי תשובה, מדת יסוד, מתקנין בו נמי פגם ברית מדת יסוד, והא והא איתא, וכמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי', כי זה כמו זה שורשו מיסוד המים [ועיין בקהלת יעקב ערך דג שאות ד' הוא יסוד דנוקבא ואות ג' יסוד דדכורא], ע"כ אוכלין דגים בסעודה זו בכוונת אכילת מצוה לתקן את שורשו:
4
ה׳ענין כפרות שהמנהג לעשותם בעיוה"כ, וכבר דקדקנו למה אין אנו עושין אותם קודם ר"ה, טרם התחלת הדין, ומשל לזה מה שאמרו ז"ל שאני מיגנא ממיקם, וכבר אמרנו טעם בזה:
5
ו׳ונראה עוד לומר דהנה איתא בכתבי האריז"ל שכפרות הן דוגמת שעיר המשתלח, ואינו מובן הדמיון שביניהם, ונראה דהנה בזוה"ק ח"א (קע"ד:) פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וכו' אבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאנון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטל רשו, וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט ההוא יצה"ר איהו עבד לו כמה דאתמר דכתיב טוב נקלה ועבד לו, כדין איהו סליק ואתעביד סניגורא ואמר קמי קב"ה זכו עלי' דב"נ, כדין קב"ה אמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, ועם כל דא לא אהדר ברקניא בגין דאתיהב לי' אחרא לשלטאה עלוי וליטול נשמתי' מני' וכו' כגוונא דא ישראל ביומא דכפורי דיהבי לי' שעיר וכו' עכ"ל, ויש לדקדק דפתח ואמר אי ב"נ אזיל באורח קשוט ומסיים דקב"ה אמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, אם אזיל באורח קשוט למה נצרך לפדיון וכופר כלל, ולא עוד אלא דלא אהדר ברקניא בגין דאתיהיב לי' אחרא אתמהה:
6
ז׳ונראה דקאי על בעל תשובה שעזב דרכו וניחם ומכאן ולהבא אזיל באורח קשוט, והיינו דהנה אמרו ז"ל בתשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות, אך יש ב' מיני אהבות, יש אהבה בהתגלות רשפי' רשפי אש שלהבתי', כי מפני גודל האהבה הלב צר מהכיל עד שנתפשטה האהבה אפי' באברים החיצונים, וכענין שנאמר (משלי ה׳:י״ט) באהבתה תשגה תמיד שפירשו ז"ל מלשון שוגג היינו שמעשיו נראין כיוצא מן הסדר, ויש אהבה מוסתרת ונעלמת בתוך הלב, שהיא רק אהבה פנימית בלתי נראית כלל לזולתו, והנה תשובה מאהבה הנגלית, היא המגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל כבש"ס שלהי יומא, ובתשובה מאהבה כזו איננו נצרך לפדיון ולא לכופר ולא לסניגור, ואדרבה אם הקטיגור מוסיף עוד להביא חבילות חבילות של עבירות, הנה גם מהם נעשו מצות, והם מוסיפים לעמוד לימינו, אך בתשובה מאהבה המוסתרת הנה גם מהם נעשו מעונות זכיות, מ"מ הם רק בפנימית זכיות, כמו שהאהבה היא רק בפנימית, כן לעומתה העונות בפנימית הן זכיות, אבל הלבוש שלהם דהיינו בחיצוניות איננו נהפך, ולזה עדיין נצרך לפדיון וכופר, וכופר הוא מלשון קינוח, שקינוח שייך בדבר שמלוכלך מבחוץ ולא בפנימיותו, וע"כ היצה"ר נמי הוא דו פרצופין, מצד אחד נמתק ונעשה סניגור ועבד לו, ומצד אחד עדיין לכל תכלית הוא חוקר, ולא אהדר ברקניא בגין דאתיהיב לי' אחרא לשלטאה עלוי וליטול נשמתי' מני', כי מצד הפנימית שנהפך לזכות אתהפך איהו נמי לסניגור, אך מצד החיצוניות דורש לקינוח וכופר:
7
ח׳ולפי האמור יובן נמי ענין שעיר המשתלח, וכבזוה"ק הנ"ל דכגוונא דא ביומא דכפורי דיהבו לי' שעיר, דהנה עשי"ת הם ימי רצון למעלה, וכמים הפנים אל פנים, מתעוררת גם בישראל אהבה לאביהן שבשמים, ואלו היתה התשובה מאהבה מכל ישראל בהתגלות, היו נעשין מכל העונות זכיות ולא היו צריכין לכלום, אך באשר עדיין לא זכינו לזה, ואף שכל ישראל עושין תשובה בעתים הללו וקול דודי דופק על מיתרי לבם, מ"מ הוא רק באהבה מוסתרת, ורק פנימית הזדונות נהפכה לזכיות אבל לא החיצוניות, ולעומת זה היצה"ר הוא השטן, יש לו דו פרצופים כנ"ל ונהפך לסניגור, ועם זה לכל תכלית הוא חוקר ולא אהדר ברקניא, וישראל נטלו עיטא דא בהאי שעיר המשתלח לעזאזל, לשלטאה עלוי וליטול נשמתי' מני', וזהו כי ביום הזה יכפר עליכם דהוא לשון קינוח, דמאחר שבפנימית נעשו זכיות, שוב שייך בהחיצוניות קינוח והעברה, וכבמדרש תולדות משל לקוץ וקרח עיי"ש:
8
ט׳ויש לומר דבדוגמא זו הוא ענין הכפרות, שאחר שעברו ח' ימי תשובה, וגם הגיע אור חוזר מיום הכפורים, והאהבה דופקת על לבב כל איש ישראל, וכל ישראל עשו תשובה הן רב או מעט, מאהבה מוסתרת עכ"פ, ומזמנין הכפרות לשחיטה מעין שעיר המשתלח, ובאשר אי אפשר לעשות זה ביוה"כ עצמו עושין זה ביום הקדום, שיש בו אור החוזר מיוה"כ:
9
י׳ולפי"ז מובן אשר קודם ר"ה בעוד לא התעוררו ישראל בתשובה מאהבה אין ענין לכפרות:
10
