שם משמואל, יום כיפורים ט׳Shem MiShmuel, Yom Kippur 9
א׳מוצאי יו"כ
1
ב׳ענין שני שעירי יוה"כ, הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, ששעיר לה' הוא לקרב חלק הטוב שבאדם והשעיר לעזאזל הוא לדחות חלק הרע, ונראה לבאר הדברים, דהנה שעיר הפנימי מכפר על טומאת מקדש וקדשיו, והמשתלח על שאר עבירות, ואמרו ז"ל ביומא (מ':) עד מתי יהי' זה זקוק לעמוד חי עד מתן דמו של חבירו, והענין דהנה לב האדם הוא בהמ"ק של אדם הפרטי, והמכניס ללבו הרהורים בלתי טהורים, זה הוא כמכניס טומאה למקדש, אך האדם שעברו עליו מחשבות לא טהרות ומדחה אותם תיכף ממנו, ואינו עומד ומהרהר בהם, הוא כענין נטמא בעזרה ואינו משהה שיעור השתחוי' דפטור, אבל באם ח"ו איננו מדחה אותם תיכף ממנו, אלא עומד ומהרהר בהם, הרי הוא כאלו שהה שיעור השתחוי', וצריך לזה תיקון וכפרה להוציא הטומאה מן המקדש, אך באשר האדם מלא רע אי אפשר להוציא הטומאה מן המקדש אלא ע"י שמכניס ללבבו הרהורי תורה ותשוקה לקדושה, ותשוקה של קדושה והרהורי תורה דוחין מלב תשוקות חיצוניות והרהורים רעים, ולזה בא דם שעיר הפנימי שמכניסין לקה"ק, והוא פועל דמיוני לרתיחת הדם בקדושה, תוכו רצוף אהבה רשפי אש שלהבתי', שהוא מדחה ומטהר את המקדש מכל חטאיהם ומכל עונותם בטומאת מקדש וקדשיו, אך השעיר לעזאזל שמכפר על שאר עבירות היינו עבירות בפועל, ולזה אין עצה להתחיל תחילה בעשיית מצות, ועשיית המצות תדחה את עשיית העבירות, שהרי כל עוד שאיננו פרוש בפועל מעבירה, אין להכנס אל שער המלך בלבוש שק, אדרבה מוסיף ח"ו כח בסט"א, ומקרא מלא הוא (ישעי' א') מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ועכ"פ צריכין להסכמה בלב מקודם שיעזוב רשע דרכו, וזה ענין וידוי שעיר המשתלח, ואך כל עוד שהלב איננו טהור מהרהורי עבירה ותשוקות חיצוניות, אי אפשר שהלב יסכים באמת לעזוב דרכו, ע"כ שעיר הפנימי מקודם שאז כשנטהר הלב תהי' הפרישה מן העבירה באמת, וזה עד מתי יהי' זקוק המשתלח לעמוד חי עד מתן דמו של חבירו:
2
ג׳ובזה יובנו דברי ת"ק דר"ש דסבר לא התודה כשר, ולכאורה יפלא הלוא שאר עבירות הם מרובים ושכיחין, נגד טומאת מקדש וקדשיו, ולמה לא יעכב וידוי שעיר המשתלח שמכפר על שאר עבירות, אך יש לומר כי היינו טעמא דת"ק דר"ש שמאחר שנטהר הלב כנ"ל, ממילא נצמח מזה שיעזוב דרכו במעשה, אך מסתמא הלכתא דהוידוי מעכב שביוה"כ צריך להיות הטהרה בכל ענינים בפועל, ולא סגי לסמוך על מה שאח"כ ממילא יטהר מעבירות שבפועל:
3
ד׳ולפי האמור יובנו דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ששעיר הפנימי הוא לקרב את הקדושה, היינו להכניס בלב תשוקות קדושה כנ"ל, והלעזאזל הוא לדחות את חלק הרע, ולפי האמור ענין כפרת מקדש וקדשיו ביוה"כ יובן מה שיו"ט של סוכות הוא אחר יוה"כ ולא בפסח זמן יציאת מצרים, שכאשר זוכין לטהרת הלב שהוא דוגמת המקדש, זוכין לעומתה לסוכה שהיא דוגמת המקדש:
4
ה׳יש להתבונן, דבישראל כפרת חטא טומאת מקדש וקדשיו קודמת לכפרת חטא שאר עבירות, שזה בדם שעיר הפנימי וזה בוידוי שעיר המשתלח, וכהנים לר"ש דאין להם כפרה בשעיר המשתלח, אלא וידוי הפר הוא להם במקום וידוי המשתלח, נמצא דכפרת שאר עבירות להם מוקדמת, מכפרת חטא מקדש וקדשיו, שהיא רק בדם הפר:
5
ו׳ויש ליתן טעם לזה דהנה ידוע דאהרן בעובדא, וזכה שבמעשה ידיו שהוא עבודת הקרבנות מתקן את כל העולמות, וכמ"ש ופועל ידיו תרצה, והיינו שהחיצוניות שלו נמי במדריגה פנימית, וע"כ פגם שאר עבירות שמתיחס לחיצונית [לעומת טומאת מקדש וקדשיו שמתיחסת לפנימית הלב כנ"ל במאמר הקדום, ושאר עבירות מתיחסות ביותר לעובדא, ע"כ] פוגמים ביותר את קדושת כהונה שהיא בעובדא, אבל ישראל שעיקר קדושתם הוא רק בפנימיות, ע"כ פוגמת מעלתם ביותר טומאת מקדש וקדשיו שהיא הרהור עבירה הקשה מעבירה שמתיחס לפנימית:
6
ז׳נראה שמוציוה"כ הוא ממוצע בין יוה"כ לסוכות, שיוה"כ ענינו הכנעה ווידוי, וסוכות הוא זמן שמחתנו, ובפייט יום ב' של סוכות שיו"ט של סוכות הי' צריך להיות תיכף אחר יוה"כ, אלא שלא לערב שמחה של מחילת עונות בשמחה של יו"ט, וע"כ מוציוה"כ, השמחה של מחילת עונות, היא ממוצע כנ"ל:
7
ח׳וזה שיסד האר"י ז"ל בפייט המבדיל של מוצאי יו"כ חסד ואמת נפגשו, היינו דאמת היא יוה"כ, שמוסף יוה"כ הוא משה כידוע ומדתו אמת כבמדרש ואמיתך זה משה, חסד זה סוכות כמ"ש וימינו תחבקני והוא יו"ט של אהרן, וידוע בכתבי האר"י ז"ל שהוא זמן השפעת החסדים פנימים ומקיפים ובמוציוה"כ פוגשים זה בזה כמשפט כל ממוצע:
8
ט׳נראה שביוה"כ נטהר השורש של נשמת ישראל והוא הראש וצריכין להמשיך זה ללב, וזה סוכות הביאני המלך חדריו, ובלולב שכל הנענועים צריך שתהי' ההבאות להלב, וזה שאנו אומרים להשפיע שפע עליון מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלקינו, והיינו דכמו שאדם מלמטה ממשיך קדושת יוה"כ שהיא בראש להלב, כן נמי מעורר למעלה להשפיע מדעת עליון לנוה אפריון וכו':
9
י׳וזה שיסד האר"י ז"ל בהמבדיל למוציוה"כ שובו לכם לאהליכם ובראשיכם אלקיכם והבן:
10
