שם משמואל, יום כיפורים י״גShem MiShmuel, Yom Kippur 13
א׳מוצאי יוכ"פ
1
ב׳דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש, בת"כ אחיך בבל יבוא, ואין משה בבל יבוא, נראה לפרש דהנה יש לדקדק בכתוב שהתחיל בתנאי הכניסה לקדשי קדשים, את סדר הקרבנות, ולבסוף והיתה לכם לחקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש, ולמה לא פתח הקרא בזאת יבוא אהרן אל הקדש בחודש השביעי בעשור לחודש, כמו בכל דוכתא שמקדים הזמן להמעשה, וכנראה שמכאן מדייק המדרש דבכל שעה שרוצה ליכנס יכנס רק שיכנס כסדר הזה, וא"כ בכל ימות השנה רשות וביום הכפורים חובה, אך לפי שיטת הגמרא ות"כ אינו כן, ולא הותר לכנוס אלא בשני תנאים היינו ביוה"כ, ובסדר הזה:
2
ג׳וטעם הקדמת תנאי הסדר לתנאי הזמן, יש לומר, דהנה אנו אומרים הפותח שער לדופקי בתשובה, ויש לפרש היות ידוע שיש בשמים היכל ק"ק, והוא נקרא היכל התשובה, ודופקי בתשובה הם הדופקים על פתח היכל זה, והיינו דלעשות תשובה גמורה בעוד העונות סותמין את הלב ומחשיכין את העינים הוא קשה מאוד, ועכ"פ ישראל מתאמצים ורוצים בכל יכולתם לעשות תשובה אלא שאינם יכולים, זהו כמשל העומד מחוץ לפתח ורוצה לכנוס והפתח סגור, הוא דופק על הפתח, וכענין דאיתא בתיקוני הזוהר תיקון י"ח אילין נפקין ואילין דפקין לפתחא עיי"ש, והשי"ת ברוב רחמיו פותח שער לדופקין אלין בהיכל התשובה, וכשזוכין שהיכל זה נפתח, לעומתו נפתחה סתימת הלב שבאדם, ואז ביכולת האדם לעשות תשובה שלימה, והנה כתיב דרשו את ה' בהמצאו ואמרו ז"ל בעשי"ת, והיינו דבתשובה שישראל עושין בעשרת ימים האלו יום אחר יום, אף שאיננה כ"כ בשלימות כי אינן יכולין כנ"ל, ביוה"כ נפתח שער היכל התשובה למעלה וגורם להתפתחות הלב למטה, ועי"ז באין לתשובה שלימה, ואז הוא זמן שכ"ג נכנס לבית ק"ק דוגמת היכל ק"ק דלעילא, אבל טרם פתיחת היכל התשובה למעלה שגורמת כן למטה, אין כ"ג שהוא שליח ישראל שושבינא דמטרנותא רשאי לכנוס לבית ק"ק, כענין כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, אלא ע"י פתיחת ההיכל שגורמת לתשובה שלימה והכפרה שע"י הקרבנות הבאין חובה ליום, [היינו אף שעדיין לא קרבו כולם, ולא נעשו אלא הווידוין שעל הפר לבד, מ"מ הואיל שעומדין הכן ליקרב וכבר אמרנו בדיבור הקדום שלגודל מדריגת היום שהוא למעלה מסדר הזמן, חשוב כאלו כבר קרבו ונטהרו נפשות ישראל] אז נתכשר שלוחם לכנוס לבית ק"ק שלמטה, אחרי שנפתח היכל ק"ק דלעילא כנ"ל:
3
ד׳ולפי האמור עיקר הגורם היא התשובה וכפרת הקרבנות, אך א"א לבוא לתשובה שלימה, אלא ביוה"כ, שהוא יום העשירי שהגיעה התשובה לעומק הלב, ואז נפתח ההכל כנ"ל, וע"כ הקדים הכתוב תנאי הכניסה של הקרבנות הבאין לכפרה, שזה עיקר התנאי, אלא שא"א לבוא לזה, אלא בתנאי השני שהוא יוה"כ:
4
ה׳ולפי האמור יש לפרש, הא דאין משה בבל יבוא, דהנה איתא בזוה"ק שמשה הוא שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרנותא, וכבר פרשנו הדברים במק"א, שמשה באשר הוא הי' צדיק השביעי, שהוריד את השכינה לארץ, הי' בכחו להמשיך הארה אלקית בלב ישראל, ואהרן שושבינא דמטרנותא הוא להכניס תשוקה בלב ישראל לאביהן שבשמים, באופן שמשה קירב את השי"ת לישראל ממעלה למטה, ואהרן קירב את לב ישראל להשי"ת ממטה למעלה:
5
ו׳והנה ידוע שבהתגלות אלקית למטה נדחה מפני' כל דבר הסותם וחוצץ למלכות, וכמ"ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים, וכן היתה גאולת מצרים, שע"י התגלות אלקית נתבטלו כל כחות מצרים, וכענין שכתוב הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניי, וכמו שבכלל כן גורס בכל פרט ופרט לפתוח סתימת הלב, וכמו שהלב נפתח, לעומתו נפתח הכל ק"ק למעלה ובית ק"ק למטה, ואין נזקקין לא לקרבנות כפרה ולא ליוה"כ, וכמו שהי' במ"ת שכתיב וירד ה' על הר סיני, פסקה זוהמתן ונעשו בני חורין ממה"מ ומשעבוד מלכות, אך כאשר הכל בא ע"י התעוררות ישראל נצרך לתשובה שהיא דפיקה על היכל ק"ק, ומחמת זה באין לתשובה שלימה ולכפרת הקרבנות, ולפי"ז באהרן שענינו תשוקת ישראל למטה לעורר למעלה צריכין לכל אלה, וזולתם הוא בבל יבוא, אבל משה שענינו ממעלה למטה אינו בבל יבוא:
6
ז׳ויש להוסיף ולומר עוד היות משה שושבינא דמלכא, הוא מרכבה לשם הוי', ואהרן שושבינא דמטרנותא, מרכבה לשם אד', והנה ידוע ששם הוי' אינו נתלה בבריאת העולם, וקדם שנברא העולם הי' הוא ושמו לבד, שפירשו המפרשים שהוא שם הוי', ששם זה איננו מחמת שברא את העולם אלא מצד הויתו ית"ש, אבל שם אד' נתלה בבריאת העולם כי אדון אינו שייך אלא כשיש מי שהוא אדון לו, וע"כ משה מצד שהוא מרכבה לשם הוי' נמי איננו נצרך במדריגתו להמשיך אלקית כנ"ל לשום הכנת המקבלים, אלא שהמשיך התגלות אלקית מפאת הויתו ית"ש, ואחת היא אם יש מקבל מוכן או לא, וע"כ שוב ממילא נעשה המקבל מוכן כנ"ל שמעט האור ידחה רב החושך, אחר שהאור בא על כל פנים, שוב הוא דוחה את החושך, וכמו במצרים כנ"ל שהגאולה היתה בשם הוי', וכמו במ"ת שהי' בשמו הגדול שהוא שם הוי' ב"ה, אך אהרן שהי' מרכבה לשם אד' שהוא נתלה במקבל כנ"ל, ע"כ טרם הכנת ישראל ע"י הדפיקה בשער היכל התשובה והקרבנות, הוא בבל יבוא, ואין משה בבל יבוא:
7
ח׳בפייט א' דסוכות, הן מבעשירי חקקי לחיים, והודיעני אורח חיים, זעם מאז תרשיש ואיים, חרה אפו בם מהיות חיים, ויש להבין היכן מצינו שיוה"כ הוא דין על האומות, ונראה עפ"י מ"ש ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ובמדרש שעיר זה עשו עונותם עונות תם, והיינו דביוה"כ שכל ישראל שבים לשורשם נתבררה מעלת ישראל מי המה ומאין מוצאם, נתברר שמעצמם אינם מעותדין לחטא, אך כל החטא היא מפאת כחן של האומות ועשו בראשם וכמ"ש ויתערבו בגוים, או מחמת קילקול האויר, וע"כ נהפך העונש על הגורמים, וזהו שאמר הפייטן זעם מאז תרשיש ואיים, היינו בשביל חטא שלו, והנה כחו של עשו כשהוא בתוקפו הוא מונע את לבב ישראל מתשובה שלימה, אך מחמת רבוי העונות שהביאו המקטרגים ונהפכו על עשו, נהפך עליו העונש ונשפל כחו מלטמטם הלב עוד, ואז ישראל עושין תשובה שלימה, וזהו פי' שובה אלי כי גאלתיך:
8
ט׳והנה מרבית העונות היו סיבה לתשובה שלימה, כי לולא מרבית העונות לא הי' נשפל כ"כ כחו של עשו, והי' בו כח למנוע התשובה, וע"כ כמו תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות, שפירשו המפרשים, מפני שהזדונות היו סיבה להתשובה, לכן שבו כולם להיות כזכיות, כן נמי מרבית העונות דיוה"כ שהיו סיבה לתשובה שלימה נעשו כזכיות, וע"כ גדולה מעלת התשובה ביוה"כ מבכל הימים, דאפי' תשובה פשוטה שרוב ישראל עושין בכחם להפך הזדונות לעשותם כזכיות, ונתוספה בישראל חיות חדשה מפאת מרבית הזכיות, אחר סילוק כחו של עשו המטמטם את הלב ומסלק את החיות וכמ"ש אשר קרך בדרך, ואז זוכין לסוכות שהוא חיבור שמים וארץ סוכה גמטריא צ"א הוי' אד' היפוך עמלק שאין השם שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק, וזוכין למצות לולב, ובירוש' היבש פסול משום לא המתים יהללו ומכלל שמצות לולב היא בחיות והתלהבות:
9
י׳ברמ"א סי' תרכ"ד והמדקדקים מתחילין מיד במוצאי יוה"כ בעשיית סוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה, נראה לומר שהוא כענין שאמרו ז"ל בד' כוסות של פסח בין שלישי לרביעי לא יפסיק, והטעם הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי ד' כוסות, הם נגד ד' לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ואם היו מפסיקין בין שלישי לרביעי, הי' מורה שהגאולה היא ענין בפני עצמו, והלקיחה שהיא מ"ת הוא ענין בפ"ע, ואין הדבר כן, שהגאולה לא היתה אלא כדי לקבל התורה, וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה עכת"ד:
10
י״אוהוספנו לומר שזה היתה עצת ה' לסתום פי כל מקטרג, והיינו שמשרע"ה אמר מה זכות יש להם כברש"י שם, והיתכן לומר שמשרע"ה הי' ח"ו מקטרג על ישראל, אלא שמשרע"ה ידע שפיר שכל מקטרגי עולם ישננו את פיהם לקטרג על ישראל לומר מה נשתנו אלו מאלו, ות' שנה אמרת להשתעבד ועדיין לא שלמו, ובאשר הקב"ה אוהב משפט לא ידחה אותם בגילא דחיטתא, ע"כ שאל באיזה זכות, כלומר טענה לטעון נגד המקטרג, ואם לא, טוב שלא להתחיל, וע"ז השיבו השי"ת בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים וגו' שכל ההוצאה היא צורך גבוה, ושוב אין מקום לשום קטרוג, כי בשביל שאינם ראוים לא יגרע צורך גבוה, וזה עצמו שמגידין לבן רשע בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ופירשו רש"י והא"ע שההוצאה היתה בשביל שאקיים מצותיו, ולא שמקיימין בשביל ההוצאה, אלא הכל הוא צורך גבוה, וזה חוסם פי כל מקטרג וטוען, וזהו בין שלישי לרביעי לא יפסיק, וישראל השכילו זה, וע"כ תיכף אחר היציאה התחילו חושבנא לדכייתא למ"ת, שביום ט"ו יצאו, ואור לט"ו התחילו לספור למ"ת, שבזה הורו שאין לוקחין הגאולה לצורך עצמם, אלא לצורך גבוה:
11
י״בולפי האמור יש לומר, שזה עצמו הוא הענין להתחיל מיד במוצאי יוה"כ בעשיית הסוכה, כי ביוה"כ יצאו נפשות ישראל לחירות, וישראל נצחו דינא נגד אומה"ע, ויש לומר שבטעם זה עצמו נצחו דינא, שכל ברכות וישועות ישראל הכל הוא צורך גבוה וכבוד שמים, ושוב אין שום קטרוג, וישראל השכילו זאת וע"כ מתחילין תיכף במצות הסוכה להורות על ענין זה:
12
י״גבפייט של יום ב' של סוכות נתן טעם על ריחוק ד' ימים סוכות מיוה"כ, כדי שלא לערב שמחה בשמחה, פירוש שמחה של מחילת העונות בשמחת החג, ומכלל שבדין הי' שתיכף אחר יוה"כ שנתקיים וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה, יתקיים ויעקב נסע סוכותה כבזוה"ק פ' אמור:
13
י״דויש לומר טעם על המתנת ד' ימים אלה, דהנה משמע במדרשים שהעקידה וגם מילת אברהם היו ביום הכפורים, והנה בעקידה כתיב ביום השלישי, פירש"י שלא יאמרו הממו וערבו פתאום, אלא המתין לו שלשה ימים כדי שכל מה שיעשה יהי' בתכלית ישוב הדעת, ולא יאמרו שמחמת שגברה עליו ההתלהבות לא עשה בדעת שלימה, וזה עצמו יש לומר טעם, מה ששאל עצה על המילה, שכל המפרשים דברו בזה, מה ראה לשאול עצה ע"ז, ולפי דרכנו יש לומר, להראות שלא עשה כמטורף בדעתו מחמת התלהבות, אלא בתכלית ישוב הדעת, והנה ידוע למבינים שדעת היא קישור השכל והמדות, ואאע"ה בשביל שעשה בישוב הדעת גמור, וכדי שלא יאמרו, זכה נמי שהענין אלקי יהי' קשור בו ובזרעו בלי שום פירוד וסילוק לעולם:
14
ט״ווהנה כענין זה הם ישראל ביוה"כ שגם הס"ם מעיד עליהם שהם כמלאכים, כבמדרש, והתלהבות ישראל ביוה"כ גדולה מאוד, והי' מקום לומר שכל מה שישראל מתאמצים במצות לולב ומיניו וערבה, סוכה וניסוך המים, הלל ושמחה, שהם מחמת ההתלהבות ובלי ישוב הדעת, ע"כ באה המצוה להמתין ד' ימים עד שיהי' נעשה הכל בישוב הדעת גמור, ובשביל זה זוכין בסוכות לדעת כידוע למבינים, וכן אנו אומרים קודם נטילת לולב ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון וכו':
15
ט״זבהמבדיל שיסד האריז"ל שובו לכם לאהליכם, ובראשכם אלקיכם, יהללו שמו במחול וכו', דהנה במדרש שישראל ביוה"כ הקב"ה מחדש אותם ברי' חדשה, וזה שנאמר ועם נברא יהלל י"ק, והיינו שכל איש צריך שיראה א"ע אחר יוה"כ כקטן שנולד ומתחיל מחדש ומראש להיות לעבד לה', ולעומת זה, זוכין לשפע אלקי בחידוש כל רגע ורגע, וזה שיסד שובו לכם לאהליכם, אבל לא להיות כחוזר אל המקום אשר הי' שם אהלו בתחילה, אלא להתחיל מראש וזהו ובראשיכם אלקיכם, היינו ההתחלה מראש יחול עליכם שם אלקיכם:
16
י״זובזה יש לפרש גם הסיום, יהללו שמו במחול, שמחול הוא מלשון עיגול כלשון מחול הכרם שבמשנה כלאים, וכל דבר עגול יוצדק לומר על כל נקודה ונקודה שמשם מתחיל מחדש לסבב, באשר אין לו סוף וקץ, וזהו ענין שאמרו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעת"ל, כי תענוג תמידי אינו תענוג, אלא שבכל רגע ורגע יתוסף ויחדש אור חדש מה שלא הי' בראשונה וכאלו עתה התחיל מחדש, השי"ת יזכנו לזה:
17
