שם משמואל, יום כיפורים י״דShem MiShmuel, Yom Kippur 14
א׳שנת תרע"ח עיו"כ
1
ב׳כל האוכל בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי, ובהאריז"ל שיאכל שיעור אכילת שני ימים, נראה לפרש עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכמו ערך השבת לעומת שבעת ימי בראשית, כן יוהכ"פ לעומת עשי"ת עכתדה"ק:
2
ג׳ויש לבאר הדברים עפ"י מה שהגיד כ"ק זצללה"ה בשני מיני קרבנות של עצרת, מוספין הבאים בגלל יו"ט, וחובת היום הבאים בגלל הלחם, דמוספין הבאים בשביל יו"ט הם התקרבות ישראל לאביהן שבשמים, שיו"ט הוא זמן עליות הנשמות וקישור בשורשם, וזהו ממטה למעלה, והבאים בגלל הלחם, דבזוה"ק דשתי הלחם הם בדוגמת שני הלוחות, וכמו דנתינת התורה היתה ע"י התקרבות השי"ת לישראל, כמ"ש וירד ה' על הר סיני, כן הוא ענין קרבנות חובת היום הבאין בגלל הלחם, קירוב השי"ת לישראל, עכת"ד הצריכין לענינינו:
3
ד׳ויש לומר דהיינו נמי שני מיני קרבנות הבאים ביוהכ"פ, מוספים הם כמו כל יו"ט, שהוא זמן התקרבות ישראל ממטה למעלה, עליות הנשמות וקישור בשורשם, אך חובת היום באין בגלל התקרבות השי"ת לישראל, שהוא זמן נתינת הלוחות, וריצוי השי"ת בעמו ישראל, וכדבעינא למימר קמן [ובמק"א הגדנו באופן אחר, ושבעים פנים לתורה]:
4
ה׳והנה בימי יצירת בראשית אנו אומרים בכל מקום שבעת ימי בראשית, אף דביום השביעי לא נברא מאומה, כבר הגדנו עפ"י דברי רש"י שהמלאכה שהיתה ראוי' ליעשות בשבת כפל ועשאה בששי, וא"כ בששי נגמרה כל יצירת שבעת ימי בראשית, ושבת היתה יום נוסף על יצירת שבעת ימי בראשית, והיינו שכל שעת היצירה היו שמים וארץ נמתחין והולכין, שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שהיו מתגשמים ומתרחקים מהשורש ממעלה למטה, וכשבאה שבת שבה כל הבריאה ונתעלתה לשורשה, ובדוגמא זו הם עשי"ת, אלא להיפוך שיצירת בראשית היתה הרחקה מהשורש וממעלה למטה, ובעשי"ת היא התקרבות להשורש ממטה למעלה, וביוהכ"פ הוא זמן נתינת הלוחות לישראל ונתרצה להם המקום, וזהו התקרבות השי"ת לישראל ממעלה למטה, ושע"ז באין הקרבנות חובת היום כנ"ל, לעומת שכל עשי"ת הם התקרבות ישראל להשי"ת:
5
ו׳וזהו שיום הכפורים הוקבע למחילה ולסליחה ולכפרה, מאחר שהשי"ת מתקרב לישראל, ממילא כל העוונות והמשחיתים שנבראו מהם נעשו אפס ואין, כי לא יגורך רע, ובמקום שהשכינה שם אין מקום לאלו, וכענין שכתוב (תהילים ס״ח:ב׳-ג׳) יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקים, וישראל נכתבו ונחתמו לחיים, כענין שכתוב באור פני מלך חיים:
6
ז׳ובדוגמת עשי"ת ויוהכ"פ, שעשי"ת הם התקרבות ממטה למעלה, וביוהכ"פ הוא קירוב השי"ת לישראל ממעלה למטה, היו נמי שבעת ימי המלואים ויום השמיני, שכל ז' ימי המלואים היו מטרת הפרישה והקרבנות לקירוב ממטה למעלה, וכמו שבפועל נתקרבו אהרן ובניו לישב פתח אוהל מועד, אך ביום השמיני כתיב כי היום ה' נראה אליכם, והשרה ה' כבודו בהמשכן, וזהו הקירוב ממעלה למטה, שהשי"ת קירב א"ע לישראל, וע"כ הפרישה של כה"ג לפני יוהכ"פ נלמדת מז' ימי המלואים, ששניהם ענין אחד, התקרבות ממטה למעלה, וביום השמיני קרבנות הבאין חובה ליום הם דוגמת חובת היום של יוהכ"פ, כמ"ש הרמב"ן שם, שבשניהם ענין קירוב ממעלה למטה:
7
ח׳ולפי האמור יתפרשו דברי הת"כ, שם בפסוק ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' אמר להם משה לישראל אותו יצה"ר העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם מפני מה כי אני ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה', וכ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק פירש דלמעלה כתיב ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה', ע"ז אמר להם משה מדריגות אתם חפצים, אתם עשו את שלכם, אותו יצה"ר העבירו מלבכם וכו' ואז ממילא וירא אליכם כבוד ה' עכ"ד ז"ל, ועדיין צריך פירוש, למה לא יחפצו במדריגות וכמ"ש ואני קרבת אלקים לי טוב, וכל ספר תהלים מלא מזה צמאה נפשי לאלקים מתי אבוא ואראה פני אלקים, וכדומה מהגעגועין להענין אלקי, וכלשון המדרש להוטין היו ישראל אחר שכינה:
8
ט׳ולפי דרכינו י"ל דישראל עדיין לא ידעו ממהות יום השמיני, וחשבוהו כמו שבעת ימי המלואים, שהיתה עלי' אחר עלי' כל יום לאהרן ובניו, ומסתמא כאשר הי' לשלוחם כן נמי יהי' למשלחם, וכמ"ש בת"כ שם קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו והיא התקרבות ממטה למעלה, ואמר להם משה שאין עתה שעת הקירוב ממטה למעלה, אלא התקרבות ממעלה למטה ואין עליהם לעשות, אלא להיות כלי מוכן לקבל הארת אלקי, והיינו אותו יצה"ר העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת וכו' עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה', שהוא ממעלה למטה, וזהו, שדקדק שתחילה אמר שקרבו כולם בשמחה ואמר להם משה וכו' ותהיו כולכם ביראה אחת:
9
י׳ויש לומר שזה ענין כוונת הפייטן בסדר העבודה, בתחילת סדר חובת היום הי' עומד באימה לפני אל עליון, כי הקירוב ממטה למעלה וצדק בו ביותר לשון שמחה, כענין שכתוב (תהלים מ"ה ט"ז) תובלנה בשמחות וגיל תבאינה בהיכל מלך, אבל העומד ומצפה לאור פני מלך חיים יוצדק בו ביותר לשון יראה ופחד ואימה, וכענין שכתוב ופחדו אל ה' ואל טובו, וכבר אמרנו ששמחת עיוהכ"פ היא כעין תובלנה בשמחות וגיל וגו', אבל ביוהכ"פ הוא כעומדים לפני המלך באימה, ומעתה מבוארים דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שיוהכ"פ הוא שבת של עשי"ת, שהם בסיגנון אחד, אלא ששבת בראשית היא ממטה למעלה, ויוהכ"פ הוא ממעלה למטה:
10
י״אוהנה התשובה בעשי"ת איננה מעבירות לבד, אלא התקרבות ישראל ודביקות באבינו שבשמים, וממילא אם יש בהם עבירות שהן מונעין ומעכבין את הדביקות, מתחרטין עליהם ומבקשין מחילה, ואף אם לא היו בהם עבירות, לא הי' נגרע מלעשות תשובה, אדרבה אז הי' עיקר התשובה להשתפך אל חיק אביהם שבשמים בכלות הנפש, והנה השתפכות הנפש אל חיק אבי', לא היתה חסרה להנפש טרם בואה לזה העולם, וכל מטרת ביאתה לזה העולם היא לברר ולהעלות את כל חלקי הקדושה השייכים לשורשה, כידוע, שכולם עולין בהעלותה, ומטעם זה נברא האדם שיהי' שייך בו ענין אכילה, כי לא יבצר מהשי"ת לברוא האדם שלא יהי' זקוק לאכילה כמו עליונים, והכל מטעם הבירור מדצ"ח, ושבים בתשובתו:
11
י״בוהנה כמו בשבת בראשית כל המלאכה שהיתה ראי' לעשותה בשביעי כפל ועשאה בששי, כן נמי הענין ביוהכ"פ שבאו בו נמי קרבנות המוספין נוסף על חובת היום, שאמרנו למעלה שהם כמו מוספי כל יו"ט, מחמת עליית העולמות אחר הבירור, אך כל הבירורים מהמאכל שהיו ראויים לעשות בעשירי כפל ונעשו בתשיעי, וכשהגיע בה"ש יוהכ"פ כבר נשלמ' הבירורים והעליות של כל עשרת הימים, ובאה לעומתו התקרבות השי"ת לישראל כנ"ל, וזהו שאיתא בהאריז"ל שיאכל שיעור אכילת שני ימים:
12
י״גענין הכפרות, ואכילת עיוהכ"פ, ויוהכ"פ, נראה שהם לעומת גוף ונפש ושכל, שענין הכפרות הוא בנפש וכמ"ש מהר"ל בספר הנתיבות שער הבטחון עיי"ש, ואכילת עיוהכ"פ היא השלמת הגוף באכילה של מצוה, ויוהכ"פ הוא שלימת השכל שהוא כולו לה' ואין בו דבר מעניני עוה"ז, ובמק"א הגדנו סדר אחר וזה נראה יותר:
13