שם משמואל, יום כיפורים ט״וShem MiShmuel, Yom Kippur 15
א׳מוצאי יו"כ
1
ב׳בב"ר פרשה ג' ח' א"ר ינאי מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים, והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של רשעים, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך בין מעשיהם של צדיקים למעשיהן של רשעים, ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים, ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים, ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בוקר אלו מעשיהם של צדיקים, יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יום הכפורים:
2
ג׳ונראה לפרש דהנה תהו ובוהו פירושו הכל מעורב, כמו שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה במק"א וכן הי' בעת בריאת עולם, שהכל נברא ביום הראשון בכלל, וע"כ מעשיהם של רשעים, אין הפירוש מעשים רעים שלהם, אלא מעשים טובים שלהם, באשר בכל מעשיהם מעורב טוב ורע, ע"כ הם נקראים תהו ובוהו, וכן נקראים חושך וערב, כמ"ש הא"ע שלשון ערב מלשון עירוב, שהצורות מתערבין היפוך בוקר מלשון מבקר, אבל נתן להם הקב"ה יום אחד זה יוהכ"פ, שהפסולת נדחה מלב ישראל, וזה יום אחד שאיננה נשארת אלא בחי' האחדות שהיא חלק הטוב בלי תערובת:
3
ד׳וכמו שבכלל ישראל כן בפרט כל איש נטהר לבו, ואף אם עדיין אינו מרגיש, מ"מ יש להאמין באמונת אומן שכן הוא בשורש נשמתו, והאינו מאמין שיוהכ"פ מכפר שוב אין יוהכ"פ מכפר, אלא שצריכין להמשיך הטהרה למטה לתוך לבו ממש, וזהו הבת קול שיוצאת במוצאי יוהכ"פ לך אכול בשמחה לחמך, כי אחר הטהרה והכפרה באה שמחה, כאמרם ז"ל מנחות (כ'.) כפרה ושמחה, וברש"י שם דמי שנתכפר חטאו שמח, וכמו שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הכתוב (תהלים נ"א) תגלנה עצמות דכית, היינו שטהרת, שלשון טהור מתורגם דכי, וכבר הזכרתי זה הרבה פעמים, וזה סימן מובהק במוצאי יוהכ"פ שמתעוררת שמחה בכל אחד מישראל, ובוודאי איש שמשך תיכף הטהרה לתוך לבו ממש, תגדל השמחה ביותר, ולפי מסת המשכת הטהרה לתוך לבו ובירור מהפסולת, כן היא השמחה, ואם איננו מתעורר כלל בשמחה, זה סימן שעדיין לא נמשך הטהרה ובירור הפסולת ללבו ממש, אף ששורש הנשמה בודאי נתברר, וצריך להתאמץ מאד באלו הימים להמשיך לתוך לבו ממש:
4
ה׳וזהו הענין דסוכות אחר יוהכ"פ, כמו שמצינו קודם בנין בהמ"ק היתה תמיד מחיית עמלק, קודם המשכן מלחמת עמלק ברפידים, וקודם בית ראשון בימי שאול ודוד, וקודם בית שני בימי מרדכי ואסתר, וקודם בנין השלישי ב"ב ע"י משיח בן יוסף כדאיתא במדרשים, כן נמי סוכות הוא דוגמת בהמ"ק, ויוהכ"פ מקודם שהוא דיחוי הפסולת והרע, ושורש הרע הוא עמלק, וכפי מסת דיחוי הרע והפסולת באותה מדה זוכין לכנוס לסוכה, ואף שכולם נכנסין לסוכה, מ"מ אין פנימית הסוכה קולטתו, אלא לפי מסת ביעור הרע, וזהו שבזוה"ק ח"ג (ק"ג.) כל מאן דאיהו משורשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא ומאן דליתי' מגזעא ושורשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפיק גרמי' מתחות צלא דמהימנותא:
5
ו׳וזהו פירוש הפייטן בשחרית יום ב' דסוכות, זעם מאז תרשיש ואיים, חרה אפו בם. מהיות חיים, ואף שאין להאומות עסק עם יוהכ"פ, ורק בר"ה דנין את האומות ולא מצינו להם דבר ביוהכ"פ, מ"מ זאת ידוע שחיות עמלק ראשית גוים מעוונות ישראל ח"ו, ובזוה"ק ח"א (ר"א) דהא לא אשתלים דא מנוולא אנא בחטאין דבני נשא, וע"כ ביוהכ"פ כשנמחו עוונות ישראל נדחה עמהם עמלק והתלויים בו, והחיות שהיתה בידם מחמת עוונות ישראל ניטלה מידם וניתנה לישראל, וזהו הפירוש חרה אפו בם מהיות חיים, וישראל נוטלין את החיות ושמחים בסוכה ובלולב, ובירושלמי שיבש פסול משום לא המתים יהללו:
6
ז׳וזהו לולא ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם, ובש"ס מגילה (י"א.) דרשו אדם ולא מלך דקאי על המן מזרע עמלק, וכל מזמור זה קאי נמי על יוהכ"פ, שהשי"ת עוזר לישראל נגד עמלק, ומסיים עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ, וכבר אמרנו שזה רמז לסוכה גמטריא צ"א חיבור השני שמות הקודש, שלעומתם הם שמים וארץ:
7
ח׳וזה שיסד האריז"ל בהמבדיל למוצאי יוהכ"פ יצוה ה' חסדו למען יעקב עבדו, כי סוכות הוא חסדים פנימים ומקיפים כידוע, אך זהו רק למען יעקב עבדו, שביעקב כתיב נסע סכותה, כי באשר יעקב הי' נקי מפסולת לגמרי ומטתו שלימה, הי' בכחו לעשות דוגמא לזרעו אחריו, לזכות למצוות סוכה ולהחסדים כנ"ל, אבל אברהם ויצחק אף שבעצמם לא היתה חסרה להם שלימות, מ"מ באשר יצא מהם פסולת, לא הי' בכחם לעשות דוגמא זו לזרעם אחריהם, כי אין הסוכה קולטת אלא אחר דיחוי הפסולת:
8
ט׳וכבר הגדנו שסימן לאדם שהסוכה קולטתו, הוא הקורת רוח שמוצא בהסוכה, וכל כמה קורת רוח שיש לו בהסוכה, בה במדה הסוכה קולטתו, וזהו פירוש הש"ס ריש ע"ז דהאומות יאמרו תנה לנו מראש ונעשנה יאמר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו' מיד מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה מיד בועטין בסוכתם ויוצאין, ואף דישראל נמי מצטער פטור מן הסוכה מ"מ בעוטי לא מבעטי, והיינו שדווקא ישראל שהם נקיים מפסולת הסוכה קולטתם ומוצאין בה קורת רוח, וע"כ כשהם מוכרחים לצאת יוצאים בכובד ראש ומצטערין כאדם שאבד הונו ורכושו שמשתעשע בו, אבל הגוים שהם מעורבים טו"ר אפי' הטובים שבהם, אין הסוכה קולטתם ואין מוצאין בה קורת רוח ויושבים רק מצד ההכרח, וע"כ כשנפטרים בשביל שהם מצטערים, הם בורחים כתינוק הבורח מבית הספר, ולא עוד אלא שבועטים:
9