שם משמואל, יום כיפורים ב׳Shem MiShmuel, Yom Kippur 2

א׳עיוה"כ

ב׳במד"ר בראשית פרשה י"א מעשה דחייט שקנה דג לסעודה, ומכאן לאכול דגים בסעודה זו, ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל כי משונים ברואים שבמים שאינם נפרדים ממקום בריאתם, וברואים שנבראו מהארץ נפרדים מהארץ, וע"כ התנאים נקראים בזוה"ק נוני ימא מפני שהם דבר אחד עם התורה בלתי נפרדים ממנה כמו דג במים, וביוה"כ שישראל דבקים בשורשם ואומרים בשכמל"ו בקול רם, הם כולם כנוני ימא, ומאכל הנאות למאכלם אז הוא ג"כ דגים, וע"כ בסעודת עיוה"כ שהוא סעודת יוה"כ יש לאכול דגים ודפח"חו:

ג׳ולי יש לומר עוד טעם לשבח דאיתא בשער הקדושה להרח"ו ששורש התענוגים הוא מים וכל הצמחים גדלים על המים עי"ש, והנה בעיוה"כ מתקנין האכילות של כל השנה, ע"כ אוכלין דגים ברואי המים שורש כל התענוגים למען לתקן כל התענוגים, כי בתיקון השורש מתוקנים הענפים:

ד׳כ"ק אבי אדומו"ר זצלה"ה אמר שכמו שיום השביעי הוא שבת של ששת ימי המעשה כן יוה"כ הוא שבת של עשרת ימי תשובה שכל ימי התשובה מתפללין עבור עצמם וביוה"כ בלתי לה' לבדו היינו לצורך גבוה, ויראה לי לומר עוד שהוא שביתה מכל רצוניות פרטים רק כדמיון האש שמתנועע למעלה למקום שורשו כן ביוה"כ צריך לבטל כל רצוניות הפרטים רק כמ"ש קוה קויתי ה', קויתי ה' קותה נפשי ומה שמתפללים על דברים פרטים כגון בני חיי מזוני, הוא רק להסיר המניעות הטורדות מלכלל באור אלקי ולדבק לשורשו, אבל כל הכוונה היא עצם האהבה:

ה׳ומטעם זה יש לומר דיוה"כ אינו עתיד לבטל לעת"ל, אפי' למאן דס"ל בנדה (ס"א:) מצות בטילות לעת"ל, דהטעם דבטלות לעת"ל משום דאז לא תהי' דביקות אלקית באמצעות המצות, שהם פרטים כענין פסח מחמת יציאת מצרים, ורוב מצות התורה זכר ליציאת מצרים, ושבועות בשביל מתן תורה שהוא ג"כ בשביל דבר פרטי, אלא שאז יתגלה עצם האהבה בכללית לא אהבה בשביל דבר וע"כ יוה"כ שהוא ג"כ אהבה עצמית לא יבטל לעת"ל, וכן פורים שהדר וקבלוה בימי אחשורוש בשביל אהבת הנס, היינו שבאו לעצם האהבה, ובטלו כל מודעות שהרי לא קבלו לא מפאת יראת העונש ותקות השכר, רק מצד עצם האהבה ע"כ לא יתבטל לעת"ל:

ו׳והנה שבת צריכה הכנה כמ"ש והכינו את אשר יביאו, ויוה"כ נמי איקרי שבת, וגם העינוי שבו נקרא שבת ע"כ צריך נמי הכנה, וזהו כל האוכל בתשיעי וכו' פירש"י התקינו עצמיכם לעינוי של מחר, והנה כמו שהוא בגשמיות כך הוא ברוחניות, שבעיוה"כ יש לאדם להכין את לבו לעצם האהבה כנ"ל, ולפשוט ממנו כל המחשבות צרכי עצמו, והמחשבות הן לבושי נפש, וזה הרמז בטבילת עיוה"כ שכמו בטבילה צריך להסיר כל דבר החוצץ בטבילה, כן צריך לפשוט מעליו מחשבות צורכי עצמו כלל, ולהלהיב את לבבו רק בעצם האהבה כנ"ל: