שם משמואל, יום כיפורים ג׳Shem MiShmuel, Yom Kippur 3
א׳מוצאי יוכ"פ
1
ב׳כתיב מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך, ויש להבין כי ברמב"ן פ' וארא איתא גאולה היא כלשון מכירה שנתן דבר בעד דבר, ובמצרים נאמר וגאלתי היינו מחמת כי המצרים היו מושלים על ישראל, וישראל היו עבדים להם ונתנו להש"י את ישראל כופר נפשם עי"ש ומה שייך כאן במחילת עונות לשון גאולה:
2
ג׳ויש לומר עפי' דברי המדרש ונשא השעיר עליו את כל עונותם, השעיר זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר, עונותם עונות תם, והיינו כי באמת ישראל הם קדושים ואינם מוכנים לחטא, רק כמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, או אפי' בלתי תערובות גוים, אומה"ע הם המקלקלים ומטמאין את האויר בעבירות שלהם, וזה הוא סיבה וגורם לחטא ישראל, ע"כ הדין נותן שעשו ראש האומות, כדכתיב ראשית גוים עמלק, הם יסבלו עונות ישראל, והשטן הבא לבקש דין על ישראל בטענתו שיש לו שעבוד עליהם מפאת עונותם, נותן לו הש"י האומות שבגרמתם נעשו העונות, והיא כענין שאמר הכתוב (ישעי' מ"ג ג') נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך, וזהו הגאולה שגואל הש"י את ישראל מיד השטן בתתו לו כפרם את אלה שהיו גורמים בנזקין, כי אלו לא היו האומות או כחו של עשו בעולם המטמאים את האויר, לא הי' כאן חטא כלל, ובראות השטן כי אין לו מה להוחיל לעשות דין בישראל, הולך ועושה דין בעשו, אף כי הוא אפטרופסו של עשו, מ"מ באשר טבעו היא רעה, ולכל תכלית הוא חוקר, ומגמתו רק להשחית ולכלות, אם אינו מוצא באחרים הוא משחית באומתו זה עשו ואלופיו, כמ"ש בב"ר פ' וירא משל לדובה שהיתה משכלת בחי' אם אינה מוצאה חי' היא משכלת בבני', כי טבע של מלאכי חבלה להשחית בלי רחמנות, וכמו שאמר הרבי ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא שכל הנבראים שבעולם יש בהם צד רחמנות זולת הגהינם שהוא בריה בלי שום צד רחמנות, וכן הוא ס"ם וכל כת דילי', וזה שאיתא בפייט סוכות, הן מבעשור חקקי לחיים והודיעני אורח חיים, זעם מאז תרשיש ואיים, חרה אפו בהם מהיות חיים, ולכאורה אנה מצינו שיוה"כ הוא חרון אף על אוה"ע, ולהנ"ל יובן שזה היא הגאולה שגואל הש"י את ישראל ונותן כפרם את עשו ואלופיו כנ"ל:
3
ד׳ובזה יובן מאמר הכתוב שובה אלי כי גאלתיך, כי באמת קשה לעשות תשובה בעוד כחו של עשו קיים, וקו"ח הדברים אם הי' יכול להיות סיבה להחטא, כ"ש שהיא סיבה למנוע את התשובה, אך באם גאל ה' את ישראל כנ"ל, וכחו של עשו נמסר ליד מלאכי משחית לעשות בו דין, שוב אין לו עוד כח לטמטם את הלב ולטמא את האויר, וע"כ אז אחר יוה"כ נקל לעשות תשובה יותר מכל השנה כולה:
4
ה׳במד"ר במוצאי יוה"כ בת קול יוצאה ומכרזת לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלקים את מעשיך, ויש להבין מהו הלשון כבר דמשמע מזמן כביר אדרבה הרי זה רגע בצאת יוה"כ שנרצה מעשיהם:
5
ו׳ונראה דהנה בעוד לא נמחלו העונות עושין מצות וטורפין לו בפניו כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה, אך כשעושין תשובה שוב חוזרין כל מעשיהם הטובים להקדושה ומבין שני הסט"א אשליך טרף, והרי נעשו מעשיהם למפרע רצויים וזהו כי כבר רצה וגו':
6
ז׳ובזה יש לפרש הכתוב לולא ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל, כל המזמור שקאי על ישועת ה' שעושה לישראל ביוה"כ, כי אומה"ע באין ומקטרגין על ישראל בר"ה, וזהו בקום עלינו אדם זה אדם בליעל, עד ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, שמוציא מפי שניהם את כל מצות ומעש"ט, שהי' טרף לשניהם עד הנה שטורפין לו בפניו, עד עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ, זה רומז לסוכה, שידוע שסוכה היא שני שמות הקדושים הוי' אדני, כ"ו ס"ה, אותיות סוכה, והשם הוי' הוא שמים והשם אדנ' הוא ארץ כנודע:
7
ח׳הנה כתבו ז"ל שסוכה היא דוגמת בהמ"ק, וע"ז נאמר הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך זה סוכות זמן שמחתינו, וכמו קודם כל בנין בהמ"ק צריך לעשות מחיית עמלק מקודם שהוא היפוך בהמ"ק שמחבר עליונים ותחתונים, ועמלק הוא קוצץ בן קוצץ נרגן מפריד אלוף, וקודם בנין המשכן היתה מלחמת עמלק במדבר ויחלוש יהושע וגו', וקודם בנין בהמ"ק בימי שלמה היתה מלחמת עמלק בימי שאול, ולפי שלא עלתה אז כהוגן נצרכה שנית בימי דוד דכתיב (מ"א י"א ט"ז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, ובש"ס בבא בתרא (כ"א) שזה הי' עמלקים, וקודם בנין בית שני היתה מחיית עמלק בימי המן, עד קודם בנין בית השלישי ב"ב יהי' סוף וקץ מחיית עמלק לגמרי עד שלא ישאר לו שורש וענף, כן הוא קודם יו"ט של סוכות הוא ר"ה ויוה"כ שהרשעים גמורים נכתבין ונחתמין למיתה, וכמ"ש בפייט של סוכות הובא בדברינו במאמרים הקודמים, והיינו באשר עמלק הוא המבדיל בין מוח ללב, וסוכות הוא זמן שמחתינו ובמד"ר הלב שמח, ע"כ נכרתת מקודם הקליפה המפרדת בפני הלב:
8
ט׳במד"ר ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות כי בד' ימים אלו שבין יוה"כ לסוכות זה טרוד בסוכתו וזה בלולבו ואינן עושין עונות, ויש להבין למה עדיפי ד' ימים אלו מיום הראשון גופי' שעושין המצות סוכה ולולב בפועל, ואדומ"ר זצללה"ה הכהן גדול מאלכסנדר אמר, כי טרוד טרדה דמצוה היא גדולה ממצוה גופא, ונראה לפרש דבריו זצללה"ה, כי במעשה המצוה האור הוא מלובש בכלי וטרדה דמצוה היא אור בלתי מלובש בכלי, וכל דבר שהוא בלי לבוש הוא יותר גדול כי הלבוש הוא מכסה על האור, ובזה יובן שגם לענין עשיית עונות נמי יותר מציל טרוד טרדה דמצוה ממצוה גופא, כי המצות הן רמ"ח כנגד רמ"ח איברי אדם, וכל מצוה היא כנגד אבר פרטי ואיננה מקיפה את כל חלקי האדם, משא"כ הטרוד טרדה דמצוה, שהטרדה ההיא מקפת את כל חלקי האדם, ע"כ מצלת את כל חלקי האדם שלא להיות נמשך אחר עבירה, והבן הדברים:
9