שמירת הלשון, חלק ראשון, שער התבונה ו׳Shemirat HaLashon, Book I, The Gate of Discerning 6

א׳בּוֹ יְבֹאַר אִסּוּר נְקִימָה וּנְטִירָה וְגֹּדֶל שְׂכַר הָאָדָם, שֶׁשּׁוֹמֵר עֵצְמוֹ מִזֶּה.

ב׳וּבְיוֹתֵר מִזֶּה, אִם אֵרַע לוֹ שֶׁהִתְנַהֵג עִמּוֹ חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר, שֶׁלֹּא לִנְקֹם מִמֶּנּוּ וְלִנְטֹר אֶת הַשִּׂנְאָה עָלָיו, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּמְחֶה הַדָּבָר מִלִּבּוֹ וּלְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל הָעִנְיָנִים כְּמוֹ לִשְׁאָר אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּכְאִלּוּ לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם שׁוּם שִׂנְאָה, כַּכָּתוּב (ויקרא י"ט י"ח): "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמְּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְלֵךְ נָא רְאֵה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת מִקֵּץ גֹּדֶל מַעֲלַת הָאִישׁ, שֶׁמְּשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

ג׳תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף לָא דַי דְּאִיהוּ לָא שַׁלֵּים בִּישָׁא לַאֲחוֹי, אֶלָּא דַּעֲבַד עִמְּהוֹן טִיבוּ וּקְשׁוֹט, וְכָךְ אוֹרְחֵיהוֹן דְּזַכָּאֵי תָּדִיר, בְּגִין דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיֵיס עֲלַיְהוּ תָּדִיר בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי

ד׳בֹּא וּרְאֵה, יוֹסֵף לא דַּי שֶׁהוּא לֹא שִׁלֵּם רָעה לְאֶחָיו, אֶלָּא שֶׁעָשָה עַמָּהֶם טוֹב וֶאֱמֶת, וְכָךְ דַּרְכֵיהֶם שֶׁל הַצַּדִּיקִים תָּמִיד, מִפְּנֵי כָּךְ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עֲלֵיהֶם תָּמִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

ה׳וּמֵבִיא שָׁם מַעֲשֶׂה בַּאֲרִיכוּת בְּבַר נָשׁ אֶחָד, שֶׁנִּצַּל מִמִּיתָה בְּדֶרֶךְ נֵס עֲבוּר מִדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ.

ו׳וּכְדֵי לְהַשְׁקִּיט אֶת הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ, אָמַרְתִּי לְהַעְתִּיק רַעְיוֹן אֶחָד נִשְׂגָּב, מַה שֶּׁנִּמְצָא שָׁרְשׁוֹ בִּירוּשַׁלְמִי הֵבִיאוֹ הַסְמָ"ג. כְּמוֹ שֶׁאִם הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ וְנִגְּפָה רַגְלוֹ הָאַחַת בַּשְּׁנִיָּה וְעַל יְדֵי זֶה נָפַל לָאָרֶץ וְנִפְצַע גּוּפוֹ וּפָנָיו וְגַם הָרֶגֶל הַהִיא, מִלְּבַד שֶׁאֵין עוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ לִנְקֹם מֵאוֹתָהּ רֶגֶל מִלְּרַפְּאוֹתָהּ, אַף אֵין לוֹ שׁוּם שִׂנְאָה עַל הָרֶגֶל הַהִיא, כִּי מִי הִיא הָרֶגֶל וּמִי הוּא גּוּפוֹ וּפָנָיו, הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד, אַךְ שֶׁהוּא מִתְחַלֵּקּ לְאֵיבָרִים. רַקּ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ. כֵּן הַדָּבָר, אִם אֵרַע שֶׁלֹּא הֵיטִיב עִמּוֹ חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה טוֹבָה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאִתּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁצִּעֲרוֹ וְגִדְּפוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁלֹּא לִנְקֹם וְלִנְטֹר אֶת הַשִּׂנְאָה עָלָיו, כִּי מִי הוּא חֲבֵרוֹ וּמִי הוּא, הַכֹּל מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד יָצְאוּ, כַּכָּתוּב (דברי הימים א' י"ז כ"א): "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", וּכְתִיב (בְּראשית מ"ו כ"ו): "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקֹב" וְגוֹ' וְלֹא כְּתִיב נְפָשׁוֹת לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁכָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה הֵם כְּמוֹ נֶפֶשׁ אַחַת, אַךְ שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ בְּחִינָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ הָאָדָם בִּכְלָלוֹ, אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא אִישׁ אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ אֵיבָרִים שֶׁהֵם רָאשִׁים לוֹ כְּמוֹ הָרֹאשׁ וְהַלֵּב וְיֵשׁ שֶתַּחְתֵּיהֶם כְּמוֹ הַיָּד וְהָרֶגֶל. וְגַם לְשֹׁרֶשׁ אֶחָד יֵאָסְפוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְבַסּוֹף, וְהוּא תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' כ"ה כ"ט): "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת" וְגוֹ' וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (בשבת קנ"ג): רַק בְּזֶה הָעוֹלָם, מִצַּד שֶׁכָּל אֶחָד מְלֻבָּשׁ בְּחֹמֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעִנְיָנָיו וַעֲסָקָיו שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מְדַמֶּה הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא אִישׁ פְּרָטִי, וְאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַחֲבֵרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל כְּלָל, אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא כֵן הַדָּבָר.

ז׳וְלָכֵן מָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה, חַס וְשָׁלוֹם, עֲבֵרָה, הוּא מְקַלְקֵל בָּזֶה לִכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּמוֹ גוּף אֶחָד, וְאִם יֵשׁ לוֹ כְּאֵב גָּדוֹל בְּאֵיזֶה אֵיבָר, גַּם שְׁאָר הָאֵיבָרִים אַף שֶׁאֵין כְּאֵבָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָהֶם הַרְגָּשָׁה מֵאוֹתוֹ הַכְּאֵב. וּכְעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה פ"ד: "שֶׂה פְּזוּרָה יִשְׂרָאֵל". נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה דַּרְכּוֹ שֶׁל שֶׂה, לוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו וְכֻלָּם מַרְגִּישִׁים, אַף יִשְׂרָאֵל, אֶחָד חוֹטֵא וְכֻלָּם נֶעֱנָשִׁים. תָּנֵי ר' שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ בָּאִים בִּסְפִינָה, נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מֵצִיף עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם, וְהוּא מִטַּעַם הַנַּ"ל.

ח׳וְלָכֵן אָחִי הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר מִלִּנְקֹם וְלִנְטֹר אֶת חֲבֵרְךָ, כִּי אֶת עַצְמְךָ אַתָּה נוֹקֵם וְנוֹטֵר. רַק תַּחֲשֹׁב בְּדַעְתְּךָ, שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם נִסְבַּב כָּל אֵלֶּה עֲבוּר עֲוֹנוֹתֶיךָ, וּמַה לִּי אִם נִסְבַּב הַצַּעַר הַזֶּה עַל יְדֵי זֶה אוֹ עַל יְדֵי אַחֵר? וְאִם אֲקַבֵּל כָּל זֶה עָלַי, בֶּאֱמֶת יִמָּחֲלוּ עֲבוּר זֶה עֲוֹנוֹתַי, וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב דָּוִד לַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, בְּעֵת שֶׁרָצָה לִנְקֹם עֲבוּרוֹ מֵאֵת שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא, עַל שֶׁחֵרֵף וְגִדֵּף לְדָוִד וְקִלְּלוֹ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, לֹא הִנִּיחוֹ דָּוִד וְאָמַר (שמואל ב' ט"ז י'): "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" וְגוֹ'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁעֲבוּר זֶה נִמְנוּ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וּמִנּוּהוּ לְדָוִד, שֶׁיְּהֵא הָרְבִיעִי מֵרַגְלֵי הַמֶּרְכָּבָה, וּכְמוֹ שֶׁנַּאֲרִיךְ בָּזֶה אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָּן.

ט׳הג"ה. [עוֹד אָמַרְתִּי לְהַשְׁקִיט אֶת לֵב הָאָדָם, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לִנְקֹם וְלִנְטֹר, בַּמֶּה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אֶת הַכָּתוּב (ויקרא י"ח י"ט): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה"'. דְּלִכְאוֹרָה מַה סְּמִיכוּת "אֲנִי ה"' לְרֵישָׁא דִּקְרָא? וְאָמַרְתִּי, דְּכַוָּנַת הַכָּתוּב בָּזֶה לְתָרֵץ רֵישָׁא דִּקְרָא שֶׁכָּתוּב: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ" וְגוֹ'. דְּלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא, אִם הַזְּמַן דָּחוּק לָאָדָם מְאֹד, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מֵאֵת חֲבֵרוֹ שֶׁיֵּיטִיב לוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר, וְיֵשׁ בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וּבִפְרָט אִם צִעֵר אוֹתוֹ, אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּרְעֹמֶת עָלָיו וְאַף יֹאהֲבֶנּוּ כָּמוֹהוּ?

י׳וּבֵאַרְתִּי אֶת הַכָּתוּב עַל פִּי מָשָׁל נָאֶה וְהוּא: רְאוּבֵן הָיְתָה לוֹ שִׂנְאָה עַל אִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן וְעָשָׂה מְרִיבָה עִמּוֹ. בָּא לוֹ אַחַר כָּךְ אִישׁ אֶחָד וּשְׁמוֹ יְהוּדָה, וִיהוּדָה זֶה הָיָה מֻחְזָק בְּעֵינֵי שִׁמְעוֹן וּבְעֵינֵי כֹּל, שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, וְסִפֵּר לוֹ לֵאמֹר: אֵיךְ שֶׁהָאִישׁ שִׁמְעוֹן, אֲשֶׁר יֵשׁ לְךָ שִׂנְאָה עָלָיו, וְאָמַרְתָּ לִי שֶׁהוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָדָם בָּזוּי, אֲנִי רָאִיתִי אַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה יָמִים, שֶׁהָיָה אֵצֶל גְּדוֹל הַדּוֹר אֶחָד, הַמְפֻרְסָם לְגָאוֹן וְצַדִּיק גַּם חָכָם גָּדוֹל שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ, וְכִבֵּד אוֹתוֹ הַגָּדוֹל הַהוּא לִמְאֹד וְהֶרְאָה לוֹ אוֹתוֹת אַהֲבָתוֹ בְּכַמָּה עִנְיָנִים, שָׁגַגְתָּ בָּזֶה אָחִי עַד מְאֹד. וּכְשֶׁשָּׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, נִשְׁתּוֹמֵם עַל הָעִנְיָן הַהוּא וְהֵשִׁיב: הִכְנַסְתָּ סָפֵק בְּלִבִּי, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהָאֱמֶת עִם ר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל, וְרַק מֵחֲמַת שֶׁכָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, נִדְמָה לִי שֶׁהַדִּין עִמִּי, אוֹ אוּלַי בֶּאֱמֶת הַדִּין עִמִּי, אַךְ שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל הוּא אִישׁ מִרְמָה וְהִטְעָה בְּדִבּוּרָיו הַחֲלַקְלַקּוֹת לִגְדּוֹל הַדּוֹר הַנַּ"ל, עַד שֶׁנִּדְמָה בְּעֵינָיו לְאִישׁ נִכְבָּד, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר עָלָיו מֵחֲמַת סָפֵק שֶׁהִכְנַסְתָּ בְּלִבִּי.

י״אאַחַר כָּךְ בְּעוֹד אֵיזֶה יָמִים בָּא אֵלָיו אִישׁ יְהוּדָה זֶה, הַמֻּחְזָק בְּעֵינָיו לְאִישׁ אֱמֶת, וְסִפֵּר לוֹ לֵאמֹר: אֵיךְ שֶׁרָאִיתִי דְּבַר פֶּלֶא יוֹתֵר גָּדוֹל, וְהוּא שֶׁהָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִי עָלָיו, שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֲדַיִן עוֹד סָפֵק עָלָיו, שֶׁהוּא אִישׁ מִרְמָה וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, רְאִיתִיו שֶׁנִּזְדַּמֵּן אַחַר כָּךְ אֵצֶל חַכְמֵי הַדּוֹר הָרִאשׁוֹנִים, וְגַם הֵם נָשְׂאוּ לוֹ פָּנִים עַד מְאֹד וְהֶרְאוּ לוֹ אוֹתוֹת אַהֲבָה לְעֵין כֹּל, וְעַל אִישׁ גְּדוֹל הַדּוֹר אֶחָד, שֶׁסִּפַּרְתִּי לְךָ מִתְּחִלָּה, הֲשַׁבְתַּנִי שֶׁהוּא הִטְעָה אוֹתוֹ, אֲבָל עַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר זֶה. וּכְשֶׁשָּׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הֵשִׁיב תֵּכֶף: הַדִּין עִמְּךָ, שֶׁהַיֵּצֶר הִטְעַנִי בְּעִקַּר הַדָּבָר. הוֹסִיף עוֹד יְהוּדָה הַנַּ"ל וְסִפֵּר לוֹ עוֹד דָּבָר: הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ בָּאִישׁ שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל, שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים, ר' מֵאִיר וְר' יְהוּדָה וְרַבִּי שֶׁסִּדֵּר הַמִּשְׁנָיוֹת וַחֲבֵרָיו, דַּהֲוָה שָׁכִיחַ אֵלִיָּהוּ גַּבַּיְהוּ (שהיה אליהו מצוי אצלם) כַּיָּדוּעַ, וְגַם הֵם פֵּאֲרוּהוּ וְשִׁבְּחוּהוּ, וְסִפֵּר אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִפְנֵי הַתַּנָּאִים הַנַּ"ל, אֵיךְ שֶׁדֻּבַּר אוֹדוֹת ר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל לְמַעְלָה וְשָׁמַע מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא אוֹהֵב לְר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל.

י״בוּכְשֶׁשָׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נִרְתַּע וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמַר: אוֹי לִי, בַּמֶּה שֶּׁחָשַׁבְתִּי מִתְּחִלָּה, שֶׁאֲנִי הַצַּדִּיק וְהוּא הָרָשָׁע, כִּי לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה עַתָּה, לֹא כֵן הַדָּבָר, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בַּחֹשֶךְ וּבַגָּלוּי, אֲשֶׁר תָּמִים פָּעֳלוֹ וְכָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, כְּשֶׁהוּא אוֹהֵב לְהָאָדָם בְּוַדַּאי אֵין אוֹהֲבוֹ עַל לֹא דָּבָר. וּבְעִנְיָן שֶׁהָיָה לִי עִם הָאִישׁ נִכְבָּד ר' שִׁמְעוֹן הַנַּ"ל, אֲנִי מִתְבּוֹנֵן שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה פָּנִים. א. שֶׁהַדִּין עִמּוֹ בְּעֶצֶם הָעִנְיָן. רַק מִצַּד שֶׁהָעִנְיָן נוֹגֵעַ לִי וְלֹא הִכַּרְתִּי לְשִׁמְעוֹן הַנַּ"ל נִדְמָה בְּדַעְתִּי שֶׁהָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק אִתִּי, וְזֶהוּ הַקָּרוֹב לִי יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁבִּשְׁגָגָה בָּא הַדָּבָר לְיָדוֹ וְהִתְחָרֵט בְּעַצְמוֹ עַל זֶה מְאֹד, וְאֶפְשָׁר גַּם בְּדַעְתּוֹ לְפַיֵּס אוֹתִי עֲבוּר זֶה, אוֹ שְׁאָר עִנְיְנֵי זְכוּת שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יֵשׁ לִי עָוֹן גָּדוֹל בְּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַל אִישׁ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר עָלָיו שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ, וּמִסְּתָמָא שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ לְמַעְלָה קְדוֹשָׁה וְנוֹרָאָה עַד מְאֹד, קְרָאתִיו וּפִרְסַמְתִּי אוֹתוֹ לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אָדָם בָּזוּי, אִישׁ מִרְמָה, מֵעַתָּה אֲנִי מִתְחָרֵט עַל זֶה מְאֹד מְאֹד, וְאֵין לִי שׁוּם שִׂנְאָה עָלָיו מֵאַחַר שֶׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ.

י״גוְזוֹהִי כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּ"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: בְּאֵיזֶה אֹפֶן אוּכַל לִפְעֹל בְּעַצְמִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם תַּרְעוֹמוֹת עָלָיו וְאַף לֶאֱהֹב אוֹתוֹ? לָזֶה בָּא הַכָּתוּב כִּמְתָרֵץ "אֲנִי ה"', פֵּרוּשׁ: אֲנִי ה' אֲהַבְתִּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְאָכִי (א' ב'): "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה"' וְגוֹ', (דברים י"ד א'), "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" וְגוֹ', גַּם אַתָּה תּוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ. וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר פָּשׁוּט, כִּי הָאָדָם מִצַּד שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל רַק לְמַטָּה בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּחֹמֶר גַּשְׁמִי, אֵין נֶחְשָׁב בְּעֵינָיו כָּל כָּךְ, וּבִפְרָט אִם בְּאֵיזֶה דָּבָר הוּא נֶגְדּוֹ, הוּא מְבַטֵּל אוֹתוֹ בְּרַעֲיוֹנָיו, לֹא כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּעֶצֶם אֶת שֹׁרֶשׁ קְּדֻשַׁת נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא גָּדוֹל וְנוֹרָא עַד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁשֹּׁרֶשׁ קְדֻשַּׁת נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל הוּא לְמַעְלָה בְּמָקוֹם נוֹרָא עַד מְאֹד, לָכֵן חֲשִׁיבוּתָם וְאַהֲבָתָם אֶצְלוֹ הוּא גַּם כֵּן לִמְאֹד].