שמירת הלשון, חלק שני כ״הShemirat HaLashon, Book II 25

א׳טָהֳרַת הַמַּחֲשָׁבָה

ב׳וְהִנֵּה עַד כֹּה דִּבַּרְנוּ לְעִנְיַן חֵלֶק הַדִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה עַל מְכוֹנוֹ, שֶׁהוּא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֵׁם אָדָם עָלָיו, וְלֹא שֵׁם בַּעֲלֵי חַיִּים. וְהַכָּתוּב גַּם כֵּן הִקְדִּימוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ל' י"ד): "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". וְעַתָּה נְדַבֵּר קְצָת אוֹדוֹת חֵלֶק הַמַּחֲשָׁבָה הַתְּלוּיָה בְּלֵב הָאָדָם, שֶׁחֲשָׁבוֹ הַכָּתוּב גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: "וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ". וְהִנֵּה הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהילים כ"ד ג'): "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וְגוֹ', נְקִּי כַפַּיִם [זֶהוּ דָּבָר הַתָּלוּי בְּמַעֲשֶׂה לִהְיוֹת נָקִי מִגֶּזֶל] וּבַר לֵבָב". לָמַדְנוּ מִזֶּה, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לֵב הָאָדָם מְבֹרָר, וְלֹא עִם תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל הֶבֶל וָרִיק. וְהִנֵּה אָנוּ אוֹמְרִין בְּכָל יוֹם: "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְגוֹ' וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד". וּבֵאוּרוֹ הוּא כִּפְשׁוּטוֹ, דְּיָדוּעַ מַה מֻּנָּח בְּתוֹךְ לִבּוֹ שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בִּתְמִידוּת: אֱמוּנָה בַּה' אֱלֹקֵּי הַשָּׁמַיִם וְתוֹרָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ עֶצֶם הַקְּדֻשָּׁה. [וְזֶה רָמַז הַכָּתוּב (במדבר ל"ה ל"ד): "אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"], וְלָזֶה אָנוּ מְבַקִּשִׁים מֵה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמוֹ, וְלֹא תִּתְעָרֵב לָזֶה אַהֲבָה אַחֶרֶת, דְּאִם בְּתוֹךְ לִבּוֹ, שֶׁשָּׁם הוּא מְקוֹם הַמַּחֲשָׁבָה, תִּהְיֶה תְּקוּעָה אַהֲבָה גַּם לְהַבְלֵי הָעוֹלָם, יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם הָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְבַסּוֹף מִזֶּה לָנֶצַח, דְּהִנֵּה יָדוּעַ, דְּכָל עִנְיָנָיו שֶׁל הָאָדָם, בֵּין מַעֲשָׂיו וּבֵין מַחְשְׁבוֹתָיו, הַכֹּל יָבוֹאוּ לְמַעְלָה לִפְנֵי ה'. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בִּתְפִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה: "כִּי זֵכֶר כָּל הַיְצוּר לְפָנֶיךָ בָּא, מַעֲשֵׂה אִישׁ וְכוּ', מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו". וְהַכֹּל יַעֲרִיכוּ לְעֵינֵי הָאָדָם, כְּדִכְתִיב (תהילים ג' כ"א): "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ", וְיִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם מְאֹד.

ג׳וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִגְבִיר אֶחָד, סוֹחֵר שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁנָסַע מִבֵּיתוֹ, וּבִקֵשׁ לְאֶחָד מִמְּקֹרָבָיו שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עַל נְכָסָיו, וַיַּרְשֵׁהוּ לִרְאוֹת אֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הַיָּפוֹת אֲשֶׁר לוֹ. וַיִּפְתַּח הַתֵּבָה, וַיַּרְא הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת הַיָּפוֹת, וּבְצִדָּם סָמוּךְ לָהֶם בְּתוֹךְ הַתֵּבָה רָאָה הַרְבֵּה עָפָר בָּלוּי. וַיֹּאמֶר בִּלְבָבוֹ: הֶעָשִׁיר הַזֶּה שׁוֹטֶה הוּא. אֵיךְ מַנִּיחַ עָפָר בָּלוּי עִם אֲבָנִים טוֹבוֹת בְּיַחַד? וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מֵאֵלָיו, דַּהֲלֹא בָּרוּר הוּא, דְּכָל חֲמוּדֵי הַתֵּבֵל בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים יִתְהַפְּכוּ הַכֹּל לְעָפָר, בֵּין מִמֶּנּוּ גּוּפָא וּבֵין מִכָּל דָּבָר שֶׁהָיְתָה תְּשׁוּקָתוֹ אֵלָיו בְּחַיָּיו, כְּדִכְתִיב (קהלת ג' כ'): "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר". וְיִתְמַהּ עַל נַפְשׁוֹ לָנֶצַח, אֵיךְ הִרְכִּיב בְּתֵבָתוֹ [הַיְנוּ בְּלִבּוֹ] שְׁתֵּי אֲהָבוֹת יַחַד: אַהֲבָה לַה' וּלְתוֹרָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ בֶּאֱמֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז, וְאַהֲבָה לֶעָפָר יַחַד. וְכִי לֹא יָדַע בְּחַיָּיו, שֶׁסּוֹף דָבָר יִהְיֶה, שֶׁיָּשׁוּב הַכֹּל לֶעָפָר? וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁיְּגָרֵשׁ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו הִרְהוּרֵי הַתַּאֲוָה לַחֲמוּדֵי הַתֵּבֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין: "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ וְכוּ', וְלֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם וָעֶד". וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בִּקרִיאַת שְׁמַע (דברים ו' ה'): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" וְגוֹ'.