שמירת הלשון, חלק שני כ״וShemirat HaLashon, Book II 26

א׳בּוֹ יְבֹאַר שֶׁחֹב עֵל הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְיִרְאָה גַּם יַחַד.

ב׳כְּתִיב בְּמִשְׁלֵי (ט' י'): "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה"'. מִזֶּה מוּכָח, שֶׁרֵאשִׁית חָכְמָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁרוֹצֶה לְהַחְכִּים יִרְאֶה תְּחִלַּת הַכֹּל לְהַשִׂיג יִרְאַת ה'. וּמָצָאנוּ כָּתוּב אַחֵר בְּמִשְׁלֵי (ד' ז'): "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". מִלָּשׁוֹן זֶה מוּכָח, שֶׁתְּחִלַּת הַכֹּל, מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַחְכִּים, יִרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה [וְהַיְנוּ חָכְמַת הַתּוֹרָה]. אָמְנָם בֶּאֱמֶת נִיחָא, שֶׁשְּׁלֹמֹה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רָצָה לַהֲבִינֵנוּ דַּעַת, אֵיךְ שֶׁשְּׁנֵיהֶם הֶכְרֵחִיִּים, וְאֶחָד בְּלֹא חֲבֵרוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם. [וּכְמַאֲמַר הַתַּנָּא בְּאָבוֹת (ג' י"ז): אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה; אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה]. דְּהַיְנוּ, אִם אֶחָד יִרְצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲמָלוֹ וּתְבוּנָתוֹ אֵיךְ לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', וְיַחֲשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ אוֹדוֹת חָכְמָה: אֶרְאֶה לְהַשִּׂיגָהּ אַחַר כָּךְ, הוֹרָה לָנוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁלֹּא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁלְּהַשִּׂיג יִרְאָה כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, צָרִיךְ לְבַקִּשָׁהּ כַּכֶּסֶף, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ב' ד'): "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְגוֹ' אָז תָּבִין יִרְאַת ה"'. וּבַקָּשַׁת הַכֶּסֶף אֵינָהּ עַל יוֹם אֶחָד אוֹ עַל שָׁבוּעַ אֶחָד אוֹ עַל חֹדֶשׁ אֶחָד, כִּי אִם תָּמִיד דַּעְתּוֹ עַל הַכֶּסֶף. כֵּן הָאָדָם, הָרוֹצֶה לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ וּבְטוֹבוֹתָיו הָעוֹדְפוֹת עָלָיו יוֹם יוֹם וּלְהוֹסִיף יִרְאַת ה' בְּנַפְשׁוֹ, וְאִם יַמְתִּין מִלְּהִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה, עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה יְרֵא ה' בֶּאֱמֶת, יִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר הַרְבֵּה, וּמִמֵּילָא כָּל אוֹתָהּ הָעֵת, אֲשֶׁר יִהְיֶה לִבּוֹ רֵיק מֵחָכְמָה, אֵין יִרְאָתוֹ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, דְּאֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא (אבות ב' ה').

ג׳וּנְצַיֵּר מְעַט, כִּי אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לִבּוֹ נִלְהָב לְקַיֵּם רְצוֹן הַבּוֹרֵא בְּמִצְוַת תְּפִלִּין, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יֵדַע מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין, אִם הוּא עַל רֹאשׁוֹ דַּוְקָא אוֹ עַל מִצְחוֹ גַּם כֵּן טוֹב; וְכֵן בְּשֶׁל יָד אֶת מְקוֹם הַנָּחָתוֹ בְּצִמְצוּם, אִם הוּא דַּוְקָא עַל הַקִבֹּרֶת, אוֹ אַף לְמַטָּה מִזֶּה; וְכֵן אִם הֵם דַּוְקָא מְרֻבָּעִין, אוֹ אֲפִלּוּ עֲגֻלִּין קְצָת; וּמַה צָּרִיךְ לְכַוֵּן בְּהַנָּחָתוֹ, וּכְהַאי גַּוְנָא. וִיצֻיַּר, דְּאִם לֹא יֵדַע הִלְכוֹת תְּפִלִּין, יִהְיֶה כַּמָּה שָׁנִים בְּלֹא תְּפִלִּין, וְכֵן כְּהַאי גַּוְנָא בְּכַמָּה מִצְוֹת. וְעַל כֵּן, תֵּכֶף בְּעֵת שֶׁקּוֹבֵעַ דַּעְתּוֹ, שֶׁעִקַּר תַּכְלִיתוֹ בָּעוֹלָם הוּא לְהַשִּׂיג יִרְאַת ה', יִרְאֶה תֵּכֶף לְהִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא תַּרְאֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, וְעַל יָדָהּ יִתְבּוֹנֵן וְיַכִּיר אֶת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ד׳וְכֵן לְהֶפֶךְ, אִם יִרְצֶה לְהַשְׁקַיעַ דַּעְתּוֹ בְּעִנְיַן הַחָכְמָה, דְּהַיְנוּ יְדִיעַת הַתּוֹרָה לְבַד, וּבְעִנְיַן הַשָּׂגַת הַיִּרְאָה יָשִׂים דָּבָר זֶה אַחַר גֵּווֹ, הַחָכְמָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בְּאָבוֹת: אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה, וּבֵאוּרוֹ: כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי ה', וּמִמֵּילָא כָּל מִצְוֹתָיו גַּם כֵּן אֵין קְבוּעִין בְּדַעְתּוֹ לְקַיֵּם אוֹתָן, וְכֵן כָּל חוּשָׁיו, כְּמוֹ חוּשׁ הַדִּבּוּר וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה הֵם חָפְשִׁיִּים לְדַבֵּר וְלִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁיַּעֲלֶה עַל רוּחוֹ, הֵן דִּבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע אוֹ רְכִילוּת אוֹ אוֹנָאַת דְּבָרִים אוֹ לֵיצָנוּת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, הַכֹּל סְחוֹרָה הוּא אֶצְלוֹ.

ה׳[וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתַב (משלי ד' ז'): "רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה". וּמַה שֶּׁסִּיֵּם הַכָּתוּב: "וּבְכָל קַנְיָנֶךָ קְנֵה בִּינָה". בֵּאוּרוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁחָכְמָה יִקָּרֵא דְּבָרִים פְּשׁוּטִים, מֻשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, מַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵאֲחֵרִים, וּבִינָה יִקָּרֵא מַה שֶּׁמִּתְבּוֹנֵן אַחַר כָּךְ בְּעַצְמוֹ לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. וְלָכֵן אָמַר: מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְנוֹת חָכְמָה, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק עוֹד וּלְהָבִין בְּעַצְמוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּכְעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ (בשבת דף ל"א.), שֶׁשּׁוֹאֲלִין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין: פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "וּבְכָל קִנְיָנֶךָ", יוּבַן עַל פִּי מַה דְּאִיתָא בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים (פרשה ח') בְּעִנְיַן ר' חִיָּא בַּר אַבָּא וְר' יוֹחָנָן, שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָגְעוּ בְּחַד חַקְלָא (שָׂדֶה), וְאָמַר לוֹ ר' יוֹחָנָן: דֵּין הֲוֵי דִּידִי, וְזַבָּנִית בְּגִין לָעֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְכֵן לַחֲקַל אַחֲרוֹן (הגיעו לשדה אחד, ואמר לו ר' יוחנן זה היה שלי, ומכרתיו כדי לעסק בתורה, וכן לשדה האחרון), שָׁרֵי (התחיל) ר' חִיָּא בַּר אַבָּא בָּכֵי (לבכות), וְאָמַר לוֹ: מַה תַּנִּיחַ לְעֵת זִקְנָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ ר' יוֹחָנָן: מַה יִּרַע לְךָ? מָכַרְתִּי דָּבָר שֶׁבְּרִיאָתוֹ הָיְתָה בְּשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב (שמות כ' י"א): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה"' וְגוֹ', וְקָנִיתִי דָּבָר, שֶׁלְּמָדוּהָ בְּאַרְבָּעִים יוֹם, כְּדִכְתִיב (שמות ל"ד כ"ח): "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם" וְגוֹ'. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ. וְזֶהוּ שֶׁרָמַז לָנוּ הַכָּתוּב (משלי שם): "וּבְכָל קַנְיָנֶךָ קְנֵה בִּינָה", שֶׁנָּכוֹן שֶׁיִּמְסֹר כָּל נְכָסָיו כְּדֵי לִקְנוֹת בִּינָה, וְהַיְנוּ שֶׁיִּתְחַכֵּם בְּכָל עִנְיְנֵי הַתּוֹרָה לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר.]

ו׳וְהִנֵּה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא מְאִירִין לוֹ כָּל מַעֲשָׂיו בְּפָנָיו, וְכֵן דִּבּוּרוֹ. כָּל מַה שֶּׁדִּבֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא נֶאֱבָד אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד שֶׁלֹּא נִכְתַּב, וַאֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁדִּבֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה מַגִּידִין לוֹ, לָאָדָם, בִּשְׁעַת הַדִּין. וְיָדוּעַ מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּבְהַאי רוּחָא בִּישָׁא תָּלְיָן כַּמָּה גַּרְדִּינִין אַחֲרָנִין, דְּאִנּוּן מְמֻנִּין לַאֲחָדָא מִלָּה בִּישָׁא אוֹ מִלָּה טִנּוּפָא, דְּאַפִּיק בַּר נָשׁ מִפּוּמֵהּ, וּלְבָתַר אַפִּיקּ מִלִּין קַדִּישִׁין וְכוּ'. וַי לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, וַי לוֹן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, בְּגִין דְּאִלֵּין רוּחִין מְסָאֲבִין נָטְלִין הַהוּא מִלָּה מְסָאֲבָא, וְכַד אַפִּיק בַּר נָשׁ לְבָתַר מִלִּין קַדִּישִׁין, אַקְדִּימֵי אִלֵּין רוּחֵי מְסָאֲבִין וְנָטְלִין הַהוּא מִלָּה מְסָאֲבָא, וּמְסָאֲבֵי לְהַהוּא מִלָּה קַדִּישָׁא, וְלָא זָכֵי לֵהּ בַּר נָשׁ.

ז׳וּמֵאוֹתָהּ רוּחַ רָעה תְּלוּיִים כַּמָּה מְעוֹרְרֵי דִּין אֲחֵרִים, שֶׁהֵם מְמֻנִּים לֶאֱחֹז בְּדִבּוּר רַע אוֹ דִּבּוּר טִנּוּף, שֶׁהוֹצִיא אָדָם מִפִּיו, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיא מִלִּים קְדוֹשוֹת, אוֹי לָהֶם, אוֹי לְחַיֵּיהֶם, אוֹי לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אוֹי לָהֶם בָּעוֹלָם הַבָּא. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתָן רוּחוֹת הַטֻּמְאָה נוֹטְלוֹת אוֹתָהּ מִלָּה טְמֵאָה, וְכַאֲשֶׁר מוֹצִיא הָאָדָם אַחַר כָּךְ מִלִּים קְדוֹשׁוֹת, מַקְדִּימוֹת אוֹתָן רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְלוֹקְחוֹת לְאוֹתוֹ דִּבּוּר טֻמְאָה וּמְטַמְּאִים לְאוֹתוֹ דְּבַר קְדֻשָּׁה, וְלֹא זוֹכֶה לָהּ הָאָדָם, וְכִבְיָכוֹל נֶחֱלָשׁ כֹּחַ הַקְדֻשָׁה.

ח׳עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. [וּבָזֶה פֵּרַשְׁתִּי לְעֵיל בְּפֶרֶק ב' מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביומא ל"ט.) עַל הַפָּסוּק (ויקרא י"א מ"ג): "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם", אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. עַיֵּן שָׁם].

ט׳וְהִנֵּה אִם הָאָדָם הַזֶּה לָמַד בְּכָל יוֹם מִקְרָא וּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא, וּבִשְׁעַת הַדִּין יֵדַע שֶׁיַּצִּיעוּ לְנֶגֶד עֵינָיו כָּל הַמִּשְׁנָה וְהַגְּמָרָא שֶׁלָּמַד, מַה גְּדוֹלָה תְּשׁוּקָתוֹ לָזֶה כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה, אֵימָתַי יָבוֹא לָזֶה וְיַמְלִיצוּ עָלָיו. אָכֵן, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ אַחַר כָּךְ כָּל אוֹתָם הַסְּפָרִים, וְיִרְאֶה שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל כָּל דַּף וְדַף רוּחַ הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי דִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים, שֶׁדִּבֵּר מִתְּחִלָּה אוֹ בְּאֶמְצַע, וְאֵין שָׁוִים מְאוּמָה, מַה גְּדוֹלָה תִּהְיֶה תּוּגָתוֹ אָז, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן בְּנַפְשׁוֹ, אֵיךְ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ אִבֵּד בְּעַצְמוֹ אֶת תּוֹרָתוֹ.

י׳וּמָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁקָּנָה מֵחֲבֵרוֹ שַׁ"ס שָׁלֵם וּמְכֹרָךְ בְּעוֹר יָפֶה, וּבְלִי רְאִיָּה בִּפְנִים, שֶׁסָּמַךְ כֵּיוָן שֶׁלְּמַעְלָה הוּא נָאֶה, וְשִׁלֵּם בַּעֲדוֹ, וְהַמּוֹכֵר נָסַע לְדַרְכּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לְקָחוֹ לְבֵיתוֹ, רָאָה שֶׁכָּל הַשַּׁ"ס הָיָה מְטֻשְׁטָשׁ מְאֹד, מִפְּנֵי חֵלֶב וְשׁוּמָן שֶׁנִּשְׁפַּךְ עָלָיו, וַאֲפִלּוּ מַסֶּכֶת אַחַת לֹא מָצָא כַּהֹגֶן, וְכַמָּה הִתְמַרְמֵר עַל נַפְשׁוֹ אֵיךְ נִתְפַּתָּה לְדִבְרֵי הַמּוֹכֵר, שֶׁשִּׁבְּחוֹ בְּפָנָיו, וְלֹא פְּתָחוֹ בְּעַצְמוֹ לִרְאוֹת מַה שֶּׁקָּנָה.

י״אכֵּן הוּא הַדָּבָר הַזֶּה. מִי שֶׁפִּיו פָּתוּחַ תָּמִיד, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ אִם יִלְמַד כָּל שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה וְכָל הַשַּׁ"ס כַּמָּה פְּעָמִים, כְּשֶׁיָּבוֹא לְמַעְלָה, לֹא יִמְצָא אֲפִלּוּ גְּמָרָא אַחַת שֶׁתָּגֵן עָלָיו, כִּי כָּל אַחַת נִמְשָׁךְ עָלֶיהָ רוּחַ הַטֻּמְאָה, וּמָאוּס לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ. עַל כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, בְּעֵת שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ד' ז'): "רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה", צָרִיךְ לְקַיֵּם (תהילים קי"א י') "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה"', וְאָז אַשְׁרֵי וְטוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא, כִּי תּוֹרָתוֹ חֲבִיבָה מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵין עָלֶיהָ דֹּפִי. וְאִישׁ כָּזֶה צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז וּלְהוֹסִיך חָכְמָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, וְאִם מְבַטֵּל שָׁעָה אַחַת מִן הַתּוֹרָה, הוּא הֶזֵּק נוֹרָא, כִּי אֵין דוֹמֶה עֶבֶד עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט לְעֶבֶד נוֹקֵב מַרְגָּלִיּוֹת.