שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת סוכה, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Sukkah, Torah Ohr

א׳ענין ד' ימים שבין יום כפור לסוכות אשר כתבתי בפרק ראשון שמכח עסק שעוסק במצות סוכה ולולב יהיה לו לזכרון להתקדש בהם ולא יזוז מלבו הרהורי התשובה, ואח"כ ימי החג הם בעצמם קדושים שבהם מקיימין המצוה של סוכה ולולב, ובאלו הד' ימים מכינים המצות. ודע כי הכל נרמז בסוד י' סוד עשרת ימי תשובה, והי' במילואה היא יו"ד המילוי עולה ג"כ י'. כבר כתוב לעיל בדרושים הלשון שאמרו רז"ל י' ימים שבין ראש השנה ליום כפור, לכאורה אין הלשון מדוקדק, דהא אין בין ראש השנה ליום כפורים רק ז' ימים. וכתבתי שם מה שכתבתי. וכתבתי שרומז ג"כ על י' ימים שבין יום כפורים להושענא רבא, כי מצינו יום כפור נקרא ראש השנה כמ"ש (עי' ויקרא כה, ט) בעשור לחודש יום כפורים, וגמר יום כפורים הוא הושענא רבא שאז נשלם החתימה ונגמר יום כפורים במלואו ובטובו. ומאחר שיצדק שם של ראש השנה ביום כפורים, ושם של יום כפורים בהושענא רבא, וביניהם עשרה ימים הרי י' ימים בין ראש השנה ליום כפורים. אבל עשרת ימי תשובה הראשונים הם העיקרים והם עצם י', וי' ימים שאחר זה הם ג"כ ענפי תשובה והם מילוי של יו"ד, והמילוי הוא אותיות ד"ו, ד' הם ד' ימים שבין יום כיפור לסוכות, ו' הם ו' ימי סוכות, ואחר גמר יו"ד במילואה אז היום שאחריו בו גמר חתימה:

ב׳סוד הסוכה. זה לשון תולעת יעקב (דף ע'), ומפני זה אמרו רז"ל שחל שם שמים על הסוכה, דתניא במס' סוכה פרק קמא (ט, א), ר' יהודא אומר, מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה. תלמוד לומר (ויקרא כג, לד) חג הסוכות שבעת ימים לי"י, מה חגיגה לה', אף סוכה לי"י. וסוד זה של הסוכה גדול. וזה לשון תולעת יעקב שם, סוד הסוכה (שם מב) בסוכות תשבו שבעת ימים, סוד סתרי הסתרים בגנזי החכמה העליונה, גנוזים בהתנוצץ ראשית המחשבה, ממקום לא ידעו עיט, ולא שזפתו עין איה נתפשטה המחשבה ההיא בסודה להאיר בעולם הבא, והחכמה על מ"י נגלתה, וישתלש בו ממנה ששה קצוות עם בת שבע אם שלמה, והם שבעת ימי הסוכה. ולפיכך בסכת תשבו חסר סוד העששות שנראה מתוכה סוד המאורות שבעת ימים ימי הסוכה העליונה העומדים תמיד להריק השמן הטוב על סוכת דוד:

ג׳והענין מבואר בזוהר פרשת אמור (ח"ב קפו, ב וח"ג ק, ב וקג). כי פעם כתיב בסוכות מלא בוי"ו, ופעם כתיב בסכ"ת חסר וי"ו, ע"כ הוא סו"ד סוכ"ה עיין עליו. סכ"ה דהיא אימא עילאה לסככא עלייהו כאימא על בנין, כי סוכה שהוא הבנין הנכלל בתפארת ומלכות שרשם באימא עילאה שהיא הבינה, ושם נכנסים ובצל זה אנחנו יושבים שבעת ימים. ואנן צל סכך בעינן וצלתה מרובה מחמתה, לרמוז לנו שתהיה מדת רחמים גוברת על מדת הדין, כי מי יוכל לסבול חום האש הגדולה. ואנן צל סכך בעינן, שמשם רחמים גמורים באים, ולא צל דפנות שיש בהם דין. וכבר כתבנו הסוכה תרמוז לעולם התבונה ואין שום טומאה מגעת לשם, ולפיכך אם סיכך בדבר המקבל טומאה פסולה. אבל הדפנות שהם מקום שהטומאה נאחזת משם, אם עשאן מדבר המקבל טומאה כשרה, כי הסכך שהוא רומז לבינה סוד עולם הבא שם היין משומר, ואין שם מגע גוי. על כן לאחר מחילת עון ניתנה מצוה זו בסוד (בראשית לג, יז) ויעקב נסע סכותה, לאחר ששלח הדורון לעשו שהוא סוד העזאזל ביום הכפורים לכחו של עשו, אנחנו בצל סוכה זו:

ד׳אח"כ יש רמז בענין יעקב אשר נסע סכותה כתיב (שם) ולמקנהו עשה סוכות. וזה לשון ספר המוסר (דף ס"ז), ובאותם הימים מקריבין ישראל קרבן של אומות העולם, כדי שלא יתערבו בשמחתן של ישראל עם מלכם. והאילן כשהוא מתברך, הענפים הקטנים אשר אין בהם תועלת והם תחת האילן סביב השרשים כולם מתברכים באילן. וזהו סוד (שה"ש ב, טו) אחזו לנו שועלים, אע"פ שהם מחבלים כרמים, יש להם להתברך עמנו, מפני שאחזו לנו, אומות העולם נאחזים בישראל, ועל כן מקריבין עליהם קרבן כדי שלא יהנו ממנו ולא יקחו חלק בחיים הגנוזים מסוד המעלה העליונה לבדם בלי ערוב אחר. ועל זה מתמעטין והולכין, יורדין מן הקדש ולא עולין כל אותם פרים בכל יום מתמעטים ויורדין עד שבעה. הרי מברכותינו יתברכו הענפים הקטנים. והאחיזה זו היא רומז עתה עד לאחר גמר החתימה, כי עדיין לא יש גמר לחתימה עד הושענא רבה:

ה׳אח"כ שמיני עצרת רגל בפני עצמו, ואז תתבטל אחיזה זו. כתיב (במדבר כט, לה) וביום השמיני עצרת תהיה לכם. וזה לשון תולעת יעקב (דף ע"ד), אמר להם הקדוש ב"ה לישראל, עצרתי אתכם לפני כמלך שזימן את בניו לסעודה לימים קצובים. כיון שהגיע הזמן, אמר, בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם, כדאיתא בויקרא רבה (כא, כד). ובפרק החליל (סוכה נה, ב), א"ר לוי, הני שבעים פרים כנגד מי. כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה. כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שעשו לו עבדיו סעודה, ליום אחרון אמר לאוהבו, עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך, עד כאן:

ו׳וסוד הענין, שהשבעת ימים רומזים ז' השמטות, וזהו סוד ההקפות שהיו מקיפין המזבח. ואחר כלות אלה הוא סוד היובל הגדול ותתבטל לגמרי יניקת הענפים הקטנים, דהיינו כוחות של ע' אומות, ועצרת תהיה לנו כי נגמרה חתימתנו במילואה וטובה לחיים טובים חיים הנצחיים:

ז׳וזהו ענין הערבה שנוטלים בהושענא רבה, ככתוב בזוהר ומבואר בספר תולעת יעקב (סוף דף ע"ג) וזה לשונו, אמרו שם שהיא כנגד פחד יצחק, ונקראת ערבי נחל שהיא גדלה על הנחל העליון הוא הנהר היוצא מעדן. ולפי שביום זה הוא תשלום הדין, לפיכך מצות היום בערבה. וחובטין אותה בארץ, כלומר לבער הדין שלא ימצא, ולהורידו עד עפר. והערבה דומה לשפתים, לרמוז לנו כי היום ההוא סיום הדין ותשלום לשון הרע, כי ביום ההוא יוצאים פסקי דינים מאת המלך ונותנים לבעל הדין להשלים את הדין, והוא שפתים ישק ואין לו עוד פה להשיב. ויום זה תשלום ברכותיהם של אומות העולם, שמקריבים ישראל שבעים פרים כנגד שבעים אומות, כדי שיתברכו בברכותינו. וכבר ידעת כי שבעים אומות סובבים את הקו, ובהתברך השורש יתברך הענפים, וזה תשלום ברכתם והתחלת דינם ותחלת ברכותיהם של ישראל ותשלום דינם. וביום המחרת מזומנים להשתעשע עם אביהם שבשמים, ע"כ. והדברים רומזים על תשלום הדין שהותחל מראש השנה ויבא גם השטן לקטרג, ועתה נשלם הכל לטובה. גם רומז על יותר פנימיית על תשלום הדין הגדול לעתיד וכמו שרמזתי:

ח׳וכבר רמזתי לעיל סוד ב' סוכת, סוכת דוד ואימא עילאה סוכת דוד הנופלת, ויקויים בה (עמוס ה, ב) נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. ופירשו בזוהר (ח"ג ו, א) (ותמצא בספר מוסר דף ס"ה) וזה לשונו שם, משל למטרוניתא שהיתה לה קטטה עם המלך, והיתה הולכת מביתה עד שתעבור חמתו של מלך. כיון שעברה חמת המלך, היתה היא מאליה שבה אל מקומה ואל ביתה פעם ושתים ושלש. לימים הלכה בחמת המלך, והמלך נתנחם עליה ונשבע שלא תוסיף לבא כפעם בפעם, אלא הוא בעצמו ילך וישיבה להיכלו בכבוד, מה שלא היה בה כן בשאר פעמים, כענין נפלה ולא תוסיף קום, וזו היא סוכת דוד, וזו היא סוכת שלום, וזו היא בתולת ישראל, עד כאן. ומה שהיתה עתה דירת עראי, תחזור לדירת קבע, כי אם הבנים שמחה סוד עולם הבא. ומחלוקת ר' יודא וחכמים (סוכה פ"א מ"א) בסוכת דירת עראי ובדירת קבע שניהם אמת, אלו ואלו דברי אלהים חיים, ודי בזה למשכיל ומבין:

ט׳וז' ימי הסוכה אע"פ שהם רומזים לז' ימי הבנין, מכל מקום בהכנסתם לבינה, וג' ראשונות חשובות כאחת, הרי י' ספירות, על כן סוכה שאינה גבוה י' פסולה. והגבוה למעלה מכ' פסולה, כי המחצית השקל והשקל השלם הוא כ' דהיינו יו"ד במילואה, וזהו סוד י' ספירות מלמעלה למטה באור הישר, וי' מלמטה למעלה באור החוזר, בסוד נעוץ תחילתו בסופו, וסופו בתחילתו:

י׳עוד כתבתי סודות גדולות ונפלאות בענין (תהלים עו, ג) ויהי בשלם סוכו כו', תמצאם למעלה בהקדמת תולדות אדם בדרוש ברכת יוצר המאורות ראוי לשימת עין במקום ההוא, וכן מ"ש בסוף ההקדמה הנ"ל בדרוש ממי"ן סמכי"ן סמכי"ן ממי"ן. יראו עיניכם וישמח לבכם:

י״אובפרק לולב הגזול (סוכה לז, ב) אמר ליה ר' ירמיה לרבי זריקא, מאי טעמא מברכינן אלולב. א"ל הואיל וגבוה מכולן. וליגביה לאתרוג ולבריך. אלא הואיל ובמינו גבוה מכולן. כבר הודענו שהלולב כנגד חוט השדרה, נמצא גבוה משאר מינין, כי הוא עליון לכל גויי הארץ ונחלתו בלא מצרים סוד רחובות הנהר מקור הברכות, ולפיכך מברכין עליו ולא על שאר המינין. ובהתברך השרש יתברכו הענפים, עד כאן תמצא בספר תולעת יעקב (דף ע"ג ע"ש):

י״בסוד הניענועין לששה קצוות, ולכל פעם מנענע ג' פעמים, הרי ח"י ניענועים. זה לשון תולעת יעקב (דף ע"ג), ששנינו בספר יצירה של אברהם אבינו ע"ה בפרק ראשון וזה לשונו, התירום וקבען בשמו הגדול יה"ו, וחתם בו ששה קצוות, פנה למעלה וחתמו ביה"ו וכו', אמר כי משם זה והוא שם יה"ו נעשו ששה צרופין, והם ששה שמות הנזכרים שם, כל שם משלש האותיות שהם י"ח אותיות. וחתם בהם כל ששה קצוות, כי אלו לא שם להם גבול היו נמתחים והולכים לאין תכלית. ודע כי כל יום מימי החג ירמוז לשמטה אחת כמו שנודע במה שיבא, ולפיכך היו הנענועין בדרך זה:

י״גסוד ההקפות רומזים לשמיטות, לכן מקיפין בכל יום פעם אחת בכל יום על היקף שמיטה אחת, וביום השביעי שבעה הקיפות לצרף הקף כולם שהכל אב אחד לכולם ואל אחד בראם. וביום השמיני סוד היובל וכמו שכתבתי לעיל:

י״דזה לשון הראקנט"י (בפ' אמור), וצריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידם מן הבנין, וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו ה"ר יצחק, ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן הג' אותיות הראשונות. ואמרתי לו, מה זאת עשית. והשיב, כך נוהגין במקומינו. ואני מחיתי בו, וכתבתי אותו שלם, ואשתומם על המראה ואין מבין. למחר בעת נטילת הלולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלתי אתרוג, והבנתי פתרון חלומי וחזר בו, עד כאן:

ט״וכלל זה החודש המקודש הוא בשם ידו"ד. כיצד יום כפור י' לחודש, ה' ימים אחר יום כפור הוא סוכות, ו' ימים אחר יום ראשון דחג הסוכות הוא הושענא רבה, עצרת סוד ה' אחרונה סעודה קטנה כנודע אשר תשוב לביתה הרמתה ברום מעלה, הרי ידו"ד:

ט״זסוד עמוד השלום הוא סוד גדול ונורא, כי ישראל נקראים כנסת ישראל, כי אע"פ שלמטה הם נפרדים זה מזה, מכל מקום למעלה בסוד נשמתם הם אחדות אחד והם מכונסים, כי הם חלק ה'. והענפים הרוצים לחזור לשרשם, צריכים להיות בדוגמא לשרשם, דהיינו שיהיו מתאחדים גם למטה. וכשיש פירוד למטה ביניהם, כביכול עושים פירוד וקציצה למעלה, ראה עד היכן מגיע הדבר. על כן צריך כל בית ישראל לרדוף השלום ולהיותם אחד בשלום ובשלימות בלי פגם, ולהדמות לקונם, שכן נקרא שמו ית' ה' שלום. ועל זה בא הרמז (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, והכוונה מאחר שאתה עם אלהיך חלק ה', צריך אתה להיות תמים. וכשאתה תמים, אז תהיה עם ה' אלהיך במחיצתו והיו עיניך רואות אותו:

י״זנשלם פרק תורה אור