שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת יומא, תורה אורShenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Yoma, Torah Ohr

א׳בענין כפרות מצאתי בקונטרס דתלמידי האר"י ז"ל, מנהג מורי ז"ל ה"ה לשחוט תרנגול לבן בערב יום כפור באשמורת אחר הסליחות. ויהיו כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקיבה לנקיבה. ואפילו לאשה מעוברת שוחט עליה ג', אחד עבורה, ושנים עבור הולד, אחד זכר ואחת נקיבה מספק אם הוא זכר אם היא נקיבה, והוא סוד כפיות הגבורות, כי תרנגול נקרא גבר והוא סוד הגבורת של היסוד הנקרא גבר שהוא יסוד הנוקבא, והוא יום תשיעי כנגד היסוד, ואנו שוחטין אותו למתק גבורות היסוד שבה ולהכניעם. אך ביום הכפורים אז הם גבורות המלכות שבה דינים קשים, וכנגדם שעיר המשתלח, נמצא תרנגול הזה דוגמת השעיר רק שהוא נמתק יותר, ולכן נשחט באשמורת כי אז רחמים גוברים כנודע, עד כאן לשונו:

ב׳סוד האכילה בערב יום כפור

ג׳זה לשון האלהי מהרמ"ק בספר עבודת יום כפורים, דרך כל ישראל לשמוח בערב יום הכפורים ולתקן סעודה יפה, וכן הדין, וכן פי' בגמרא (ר"ה ט, א). ואמנם טעם לזה יתבאר במה שהקשו בזוהר כי התשובה היא אחת ממצות עשה, ובכל מצות עשה צריך השמחה, ואם כן השב בתשובה עיקרו ההכנעה והדאגה, וא"כ שמחה בתשובה היאך. ותרצו שם. ועתה לענינינו נאמר, כי יום כפור אין בו שמחה מחמת דאגות העוונות, ועיני כל ישראל הם תלויים לאביהם שבשמים לראות שיוציא לאור משפטם ואין שמחה, לכן הקדימו השמחה אל המצוה. לכן ראוי לתקן הבית במצע ושלחן מלא ברכת ה' בערב יום זה, לשמוח בו שמחת מצוה. וכנגד זה אמרו בגמרא (שם), כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו כאלו התענה תשיעי ועשירי. מפני שעינוי העשירי אינו נרצה לפניו מפני שהוא בדאגה, אלא אם שמח בתשיעי אז מקבל תענית העשירי, א"כ נמצא שמחת התשיעי מעין צום ותשובת העשירי, ולכן מעלה עליו כאלו התענה תשיעי ועשירי:

ד׳והנה יום הכפורים עצמו אין בו אכילה מפני שצריך לענות הגוף ולהחזיק הרוחני שהוא הנפש והרוח והנשמה, ומזון יום הכפורים הוא מזון העולם הבא, לכך צריך לענות הנפש הבהמית הזאת ולהגביר הנפש הרוחני משפע עולם הבא. ומטעם זה מזון יה"כ הוא להיות נהנין מזיו השכינה. והקב"ה חפץ בטבע שהם הדברים התחתונים הדברים הגשמיים, שלא ברא הנמצאות אלא בסבת התחתונים האלו, ואם ימיתם יספו כרגע וצריך לזונם ולפרנסם, ולזה צריך להקדים אליהם המזון והקיו.ם ולזה כמו שבשבת הוא מזון הנפש הרוחנית והיו בערב שבת לוקטים לחם משנה, כך ביום הכפורים יטלו לחם משנה בערב יום הכפורים למזון הגשמי הזה שלא לענותו וימותו בעבור ההויות התחתונות שאינן מתפרנסים משפע העליון. ולזה לחפץ הרוחני לגשמי שאין קיום לעליון אלא ע"י התעוררות התחתון, אמר כל האוכל בתשיעי כאלו התענה כו', שהרי האכילה הזאת צורך גבוה לקיום הנמצאות התחתונות שהם סיבת קיום העליונות. ונודע שהתשיעי הוא סוד החכמה מימי תשובה כדפי' לעיל, והיא הזנה ומקיימת בהויות התחתונות, כאמרו (תהלים קד, כד) מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית. ולזה נוטל אכילה מערב לקיים שביתת הלובן העליון, על דרך (ר"ה לא, א) שית שנין הוה עלמא וחד חרוב, וההויות התחתונות מתקיימות במה שטרחו מערב שבת ואז קיום הרוחניות מהלובן העליון והכל דבר אחד, עד כאן לשונו:

ה׳וזה לשון הזוהר בפרשת אחרי מות (ח"ג סח, ב), תענו את נפשותיכם קאמר (ויקרא טז, כט), בגין דישראל משתכחין קמיה מלכא קדישא, ויהא רעותא דלהון לגבי קוב"ה לאדבקא ביה, בגין דיתכפר להו חובייהו. ועל דא, מאן דאכיל ושתה בתשיעי ומענג נפשיה במיכליא ובמשתיא, אשתכח בעשיראה עינויא דנפשא בתרין חולקין, ואשתכח כאלו אתעני תשיעאה ועשיראה. את נפשותיכם, לאכללא כולא גופא ונפשא, ולאתכנעא בההוא יומא לאתכפרא על חוביהון, עד כאן. פירוש, נפשותיכם רומז לב' נפשות דהיינו גוף ונפש, ועינוי הגוף הוא התענית, ועינוי הנפש היא האכילה, ובתשיעי מענין הנפש דהיינו האכילה, וביום כפור מענין הגוף, ובזה הם שניהם מעונין:

ו׳עוד יש טעם לדבר, מאחר שהוא שמח וטוב לב בערב יום כפור בהאמינו אמונה שלימה שיום המחר יהיה יום סליחה וכפרה לכלל עם ישראל, ומאותה שמחה אוכל ושותה, לכך נחשב כאלו התענה, כי הוא שמחה של מצוה מצוות יום הכפורים שמאמין בו. עוד יתבארו לקמן בדרושים כמה טעמים בסוד האכילה זו:

ז׳סוד אהבת השלום והמחילה קודם יום הכפורים

ח׳כתב האלהי מהר"ם קורדוורא בספר עבודת יום הכפורים, נודע (יומא פה, ב) כי כל עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, אמנם עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו, לכן צריך לפשפש בזה ולשוב ולרצות את חבירו. והטעם לזה, כי הנשמות מתראות לפניו ביום זה בסוד הבינה שהיא שורש אל הנשמות, והנשמות הנכנעות בתשובה הם המעוררות התשובה העליונה, שכן דרך השרשים להתפעל מענפיהם התחתונים. ועתה אם ימצא בינו לבין חבירו טינא, הרי הוא מפריד ומחלק השורש העליון, וכמעט מכניס בו שנאה שהוא פירוד, ואיך אפשר שיושפע עליו אור התשובה והוא מפריד בו ח"ו. לכן אנשי מעשה שבדור התנאים והאמוראים אף אם היו הם הנעלבים היו ממציאין עצמם לעולביהם כדי שיתרצו זה לזה כדמוכח בגמרא (שם פז, א). והענין לזה, כי סוד הנשמות הם ס' רבוא, וכן הרוחות וכן הנפשות בסוד הבינה והתפארת והמלכות, זהו (קהלת א, ד) דור הולך ודור בא כו', ואין דור פחות מס' רבוא. וכדי להמשיך מאור העליון צריך שיהיו ס' רבוא לב אחד כדי שיתייחדו בשמא קדישא עילאה רברבא דלא שריא אלא באחדות השלם כענין שהוא אחד, ולכן צריך שיתייחדו למטה הלבבות ולמעלה הנפשות והרוחות והנשמות ואז ודאי שריא שמא קדישא בסוד האחדות כאשר נבאר בס"ד. ולכן צריך לתווך השלום ולהחזיק בו ולהתאחד בלב אחד, כדי שימשיכו עליהם השם הנזכר עד כאן לשונו:

ט׳סתרי יום הכפורים

י׳זה לשון תולעת יעקב, יום הכפורים הוא יום התגלות המאור העליון, (רמז לכתר עליון הזורח ומשפיע לכולם, וע"י בינה נודע הדבר, כמו שכתוב (משלי כ, ה) מים עמוקים [עצה] בלב איש ואיש תבונות ידלנה), ששאר המאורות זורחים משם, הוא סוד העולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, לפיכך נצטוינו להתענות בו לרמוז אל המאור המתגלה ביום ההוא אשר בהתגלותו יופיע כל מיני צהלה ושמחה וכפרה, כי היום גורם. ולפיכך נקרא יום הכיפור, שמקנח כל מיני לכלוך ומעבירו מלפניו, כענין שכתוב (ויקרא טז, ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. וסוד הכתוב, כי בתחלה יכפר ויקנח המקדש העליון. ואמר יכפר, לרמוז על המקנח, ולפיכך בא בלשון נסתר, ואח"כ עליכם. ועוד עליכם בשבילכם, שיעביר מן המקדש את הגלולים ואת רוח הטומאה לטהר אתכם מכל חטאתיכם, ולפיכך באה הצעה הנמרצת בשעיר המשתלח, וכתיב (שם טז) וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, והיה ראוי לומר מכל חטאתם. אבל תרמוז לנו התורה הנוראה, שצריכין ישראל לעשות נחת רוח לכל חטאתם כדי לסתום את פיהם לבל יקטרגו עלינו. ולא עוד, אלא שבשביל זה נעשה סניגור ביום ההוא והקב"ה שומע עדותו ומכפר עלינו. והעולם הזה לא יזכה אליו כי אם נקי הנפש, לפיכך צריכין ישראל לנקות את נפשם ביום שהוא דוגמת עולם הנשמות ונקיון הנפש הוא לחזור בתשובה שלימה מדברים שבין אדם למקום ומדברים שבין אדם לחבירו ליכנס ביום ההוא נקי מכל חטא ופשע. ומי שאינו מעביר טינא מלבו מדברים אלה ביום זה, אין תפלתו מתקבלת אבל טובעת במקום הנקרא רפש וטיט, והוא סוד מצולת ים, ואינו עולה להתעטר בראשו של צדיק:

י״אונהגו לטבול לטהר עצמם, כי נקיון הגוף מבוא גדול לניקוי הנפש, כי ליכנס לעולם הבא יצטרך תחילה לטבול במקוה ישראל מושיעו ביום צרה, כי דרך שם יעבור, כי בכח מעשינו נצטרך לחקור הדברים העליונים ואז יעלו לרצון:

י״בסוד חמשה עינוים

י״גכבר התעוררנו בסוד עץ החיים שמהלכו ת"ק שנה והם שערי העולם הבא, וכנגדו חמשה עינויים ביום הכפורים מקום מוצאם. ולפי שעולם הבא אין בו אכילה ושתיה, נאסרה אכילה ושתיה ביום הזה ואסור ברחיצה וסיכה. ושנינו (יומא פרק ח משנה א) המלך והכלה רוחצין כו', וענין זה כי שני ריעים רוחצין פניהם מהמים הנוזלים מן הלבנון מקום מוטעם וסכין בשמן העליון המצהיל הפנים העליונים, אבל הענינים האלה אסורים לנו שלא להשתמש בשרביטו של מלך:

י״דואסור בנעילת הסנדל, והטעם כי ביום הזה אין נועלין דלת בפני לווין למעלה, אבל שערי תשובה פתוחין לכל, כי היום גורם:

ט״וואסור בתשמיש המטה, והוא בדוגמא עליונה, כי הכלה ביום הזה מקבלת האם העליונה, ולפיכך נקרא יום הכפורים לרמז לשניהם. ולפי שביום זה מקבלת משם, אין המלך משמש מטתו, אבל זמן התשמיש כשמקבלת מן האב העליון, והסוד בזה (בראשית כ, יב) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, ולפיכך ותהי לי לאשה. ולטעם הזה, באה הקבלה הקדושה באיסור תשמיש המטה ביום זה, והדברים מופלאים ויקרים למעלה ידועים לזוכים אליהם וישרים למוצאי דעת. (עיין בפרדס סוף פכ"א משער מהות וההנהגה)^הגה"הזה לשון מהרמ"ק בספר עבודת יום הכפורים, יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה, סוד הזה הוא לגלות עליהם י' שערי הבינה והם מצד החסד שבה. והענין כי המזון נשפע אל התחתונים מצד החסד, כאמרו הזן את העולם כלו בחן ובחסד, ולהראות שאין המזון היום מהחסד המתגלה שהוא הגשמי, אלא בחסד הנעלם למעלה שהוא מזון הנשמה, ובעשר שעריה אנו ניזונים, לכך אסור באכילה ובשתיה, שהוא שפע מתייחס אל המדות התחתונות, אלא שפע העליון הדק, ואנו ניזונין מזיו השכינה כמלאכים בדקות. עוד טעם שני, כי מזון התחתונים ומחייתן הוא על ידי החסד המקבלת חכמה על ידי החסד שבבינה, והיא משפעת בתפארת ובמלכות, ועל ידי יחודם נשפע למטה. ואמנם ביום זה תפארת ומלכות מאירים מחסד שבבינה לבד, בלא הצטרפות החכמה, ולכך אין יחודם ביום הזה. ולזה אסור באכילה, שאין מזון ואכילה ושתיה שהוא על ידי ייחוד תפארת ומלכות מצד החסד, נמצא זה בסוד חסד שבבינה דהיינו י' שערים מחמשים המפורסמים:
ואסור ברחיצה, זה מטעם כי הוא לגלות עליהם עשרה שערים שבבינה, והם מצד הגבורה שבה סוד המים היורדים בגבורה, שכן נקראים גבורות גשמים ויורדים בקולות, ואף אם הם בחסד הם מתחלפים מן החסד אל הגבורה בסוד צפון ודרום כדפירש הרשב"י ע"ה, וכבר שנו ופירשנו בפרדס בשער סדר האצילות. ולהראות שאין הרחיצה היום ממימי הגבורה שהם מים גשמיים, אלא בגבורה הנעלמת למעלה שהיא רחיצת הנשמה מצד מ"י כדפירשתי לעיל, ובעשר שערים אנו מתרחצים ומתלבנים, לכך אסור ברחיצה הגשמית העבה המתייחסת אל המדות התחתונות, אלא שפע עליון הדק, ואנו מתרחצין ומתלבנים מזיו השכינה כמלאכים. עוד טעם שני, כי המים התחתונים הם על ידי גבורה המקבלת משרשה שבחכמה על ידי גבורה שבבינה, והיא משפעת בתפארת ובמלכות, ועל ידי זיווגם נשפע למטה, ואמנם ביום זה תפארת ומלכות מאירין מגבורה שבבינה לבד בלא הצטרפות החכמה, ולכך אין יחודם ביום הזה. ולזה אסור ברחיצה, שאין מים שהם על ידי תפארת ומלכות מצד הגבורה נמצאים, וזה בסוד גבורה שבבינה, דהינו עשר שערים מהחמשים הידועים:
ואסור בתשמיש, כי בהיות היחוד הכוונה לייחד תפארת ומלכות המדות המתגלות עם זיווגם למטה, ואמנם ביום זה הזיווג בסוד הרוחניות לפעול באותיות וכיוצא נשמות נעלמות לא בגשמי כלל, לכך אסור בזיווג הגשמי, שאין זיווג למטה בתפארת ומלכות כלל. עוד טעם שני, כי הייחוד לנו הוא להורות על זיווג בתפארת עם המלכות, וביום זה אין להם ייחוד, מטעם כי יחוד הוא על ידי סוד דו פרצופין הנעלמים בבינה יונקים משרשיהם שבחכמה, כי משם הוא הייחוד כדפירש בזוהר פרשת אמור (ח"ג ק, ב), וגם אמנה אחותי בת אבי היא, אך לא בת אמי ותהי לי לאשה (בראשית כ, יב), ולכן ביום הכפורים שאינם יונקים משרש הנעלם בחכמה אלא ממה שהם בבינה, לכן אסור בתשמיש המטה, וזה בסוד תפארת ומלכות שבבינה, דהיינו עשר שערים מהחמשים שבה כנודע:
ואסור בסיכה, מטעם כי השמן הוא נשפע מצד הימין על ידי הנצח, ובהיות הסיכה למטה יורה היות השמן מצד הגשמי נפעל על ידי הנצח המתגלית, ואינו כן, שאין השמן והסיכה היום על ידי הנצח המתגלית אלא על ידי הנצח הנעלמת שבבינה בסוד הרוחניות שמן משחת קדש שהנשמות סכות ביום זה כמלאכים, לכן אסור בסיכה גשמית, ואנו סכין בשמן הדק בסוד הנשמה. עוד טעם שני, כי השמן הוא נמשך לתחתונות על ידי הנצח המקבלת מנצח שבבינה ומקבלת מנצח שבחכמה שמשם עיקר השמן כנודע, והנצח ממשיכו על ידי ייחוד תפארת ומלכות שבו, ואמנם ביום זה תפארת ומלכות מאירין מנצח שבבינה לבד בלא הצטרפות החכמה, ולכך אין יחודם ביום זה, ולזה אסור בסיכה, שאין שמן נמצא, שהוא על ידי ייחוד תפארת ומלכות מצד הנצח הנעלמת, וזה בסוד נצח שבבינה, דהיינו עשר שערים מהחמשים שלה:
ואסור בנעילת הסנדל, כי נעילת הסנדל למטה יורה על סוד הסנדלים והנעלים שבמלכות, שעליהם נאמר, מה יפו פעמיך שהם נצח והוד בנעלים שהם מטטרון וסנדלפון, ולהיות שאין הייחוד ביום קדוש זה למטה אלא למעלה, ואין ברגליה סנדלים כאומרו (שה"ש ה, ג), רחצתי את רגלי איככה אטנפם, לכן אסור בנעילת הסנדל, וראוי להיות הרגלים בלי סנדל כי הנעילה עתה בדקות. עוד טעם שני, כי הנעלים מורה על השפעת הרגלים שהם נצח והוד בסנדלפון ומטטרון, ושפע זה נמצא להם ממה שהתפארת מתייחד עם המלכות בסוד ההוד הנעלמת בבינה ומשם שרשה בחכמה. ולהיות ביום זה שאין הייחוד נמצא אל התפארת והמלכות מפני שאינם יונקים מחכמה אלא מבינה לבד, והרגלים יחפים בלי סנדל ואין סנדלפון ומטטרון יונקים כלל שאין ייחוד, לכך אסור בנעילת סנדל. וזה בסוד ההוד שבבינה, דהיינו עשר מחמשים שערים שיש בה:
נמצא חמשה ענויים בסוד ה' עילאה, שהיא י"ה בסוד חמשים שערים המתגלים ביום הזה, ויש לטעמים אלו גילוי מהזוהר והתיקונים זער שם זער שם. עד כאן לשון מהרמ"ק:
מצאתי כתוב, יום כפורים גדול ונורא למה לא חמור יותר משבת, ושבת זדונו סקילה, ויום כפור כרת או מלקות. ויש לומר יום כפורים זוהר לבן מתגלה, על כן גם העונש ברחמים:
איסור סיכה משום דנגידא דמשחא רביתא עילאה נגיד בכולהו ספירות, על כן לא יסוך למטה. ובתשעה באב להיפך, למעלה לא נגיד על כן גם למטה אסור. סנדל ומנעל אסור ביום כפורים, מטטרון וסנדלפון חייצי באפא דשכינתא דלא יקרב תמן חד מאינון סטרי, כמד"א, מה יפו פעמיך בנעלים, וביום כפור דהנהו סטרי מטמרי תחות תהום, לא צריך לנטירותא דנעלים מטטרון וסנדלפון. ובט' באב להיפך, לא מהני חציצה ראו גוים באו מקדשה, עד כאן מצאתי. וענין מטטרון וסנדלפון ומנעל וסנדל, תמצא בפרדס בשער אבי"ע, ובפרק ב' משער הכינויים וכל המקובלים האריכו בזה::

ט״זסוד שעיר המשתלח

י״זכבר הודענו במה שקדם כי בחסדי ה' על עמו יעץ אותנו כמה עצות טובות להנצל מיד אחינו בני עשו היושבים בשעיר, ומהם העצה הנמרצת הזאת שהיא לשלח השעיר לעזאזל. ובתחילה יש לדעת ולהבין, כי המאורע ההוא שאירע ליעקב אבינו ע"ה עם עשו אחיו הכל היה סימן לבניו, והוא ע"ה בהצר לו הזמין עצמו לתפילה, והוא סימן לנו בני הגלות כי אין לנו בעונותינו שעיר המשתלח, אבל ונשלמה פרים שפתינו. ואחר כך הזמין לדורון, והוא סימן לנו בהיותינו על אדמתינו. והנה הכהן גדול מתחילה היה מתודה על השעיר עונותיהם של ישראל, וכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו, וכתיב ביעקב ע"ה (בראשית לב, יד) ויקח מן הבא בידו, והם העבירות שנתלכלכנו בהם כל השנה שהשעיר נושא אותם מנחה לעשו אחינו כמו שיתבאר, ואחר כך (שם טו) עזים מאתים וגו'. ומעתה הבן, כי מה שבא בתורתינו הקדושה מענין השעיר, כבר קודם לנו עניינו ברמז מימות אבותינו ע"ה:

י״חומה שהיה המעשה הזה ושל ר"ה בשעיר ולא בעז, ענין זה ידוע לחכמי האמת, והוא כי כל מה שהדברים נמשכין מהאצילות הטמא ההוא למטה יותר נמשכת בהן הטומאה, נמצא כל הרחוק מחבירו טמא מחבירו, לפיכך כל הדברים הנמשכים מהשר ההוא אשר מגמת השעיר אליו כל מעשיהם בעז ששערו משוך יותר משאר בהמות, והוא מורה על תוקף הדין כמו שהם מורים על חוזק האף והחמה. אבל השר ההוא מלך על כולם ואין טומאתו כטומאתם, אבל מעמדו קרוב אל המקדש יותר מהם, ולפיכך חלקו השעיר שאינו שעיר ואינו חלק אינו חלק בשביל מה שבו מהטומאה, ואינו שעיר כי אין טומאתו חמורה כשאר תחתונים, ולפיכך חלקו השעיר ולא דבר אחר:

י״טועוד יש בדבר ענין נעלם מצוי אצל בעלי הכשוף, שכל מעשיהם בדבר שלא נזקק לנקיבה מעולם, הבאים מכחו כל מעשיהם בעת שנזקק לנקבה, ולזה בשביל כבודו שהוא מלך נותנים לו שעיר שלא נתן חילו לאחר, והשעיר הזה היו נותנים לשר הנזכר במה שיתעסק בעוד שיכנס בן אצל אביו, ובזה היו מעבירין אותו מן המקדש, וזאת היתה עצה נפלאה כדי לכפר על ישראל והיה נהנה משלחן המלך, ולפיכך שני שעירים ולא ידע כי בנפשו הוא, כי כשישראל משלחין לו דורון זה שמח בנפשו שסעד עם המלך. וסימן (אסתר ה, יב) אף לא הביאה אסתר המלכה וגו'. וכתיב (שם ט) ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב. ומיד מהפך בזכותן של ישראל, וקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם לכל עונותיהם של ישראל על ראשו, ומחלק אותם על עמו, דכתיב (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם. (מיכה ז, יט) ותשליך במצולת ים כל חטאתם. והוא משל על כל הנמשכין ממנו והוא מצולת הים האחרון, וחושבים שהם מתנות גדולות שהעביר הקב"ה מישראל ונותנין להם, ואין יודעין בענין הגדול הזה, לפי שאין יודעים אלא הדבר המסור להם לדעת:

כ׳וזהו סוד (בראשית יח, ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך. וכתיב (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים וגו'. וכמה שלוחים יש לו להקב"ה, אלא שאינם יודעים להבחין בין טיפה של בכור ובין טיפה שאינה של בכור. וכתיב (יחזקאל ט, ד) והתוית תיו על מצחות האנשים, כדי שיודעו אצלם. וזה סוד (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ולסוד זה צריך אדם להסתיר את עצמו בזמן ששולטין ימי הרעה לבל יריעו מזלו, כענין שכתוב (ישעיה כו, כ) לך עמי בא בחדריך וגו':

כ״אוכשמאור העליון סוד העולם הבא משקיף על הבית האחרון ורואה שהמלכים אשר מלכו בארץ אדום עברו יחדיו, והאם שמחה עם בניה והאיר אל עבר פניה, מיד פותח את אוצרו הטוב ומריק עליהם ברכה עד בלי די, וחטאים יתמו מן הארץ:

כ״בוזהו סוד (יומא פ"ו מ"ח) לשון של זהורית שהיה מלבין, שהאדום חלף הלך לו והלבן בא, שהופיע הלובן העליון המלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים מצד האודם הזה, כשלג ילבינו מצד השלג העליון סוד טלית לבנה שנתעטף בה הקב"ה וברא את העולם, וכתיב (דניאל ז, ט) לבושיה כתלג חיור. וגם בגלותינו זה שאין לנו בעונותינו לא כהן ולא מזבח ולא שעיר המשתלח, ישראל נושאים רנה ותפלה כל היום, כי הם ביום ההוא כמלאכי השרת גבורי חיל מהללים ומשבחים שם כבוד מלכותו יומם ולילה לא יחשו, כן ישראל דוגמתם למטה כל היום בתפילה ותחנונים לפני אביהם שבשמים. ואסתר המלכה באה אל המלך לבקש מלפניו על עמה, וסימן (אסתר ז, ד) כי נמכרנו אנ"י ועמי וגו', כי אין הצר שוה בנזק המלך, כענין שכתוב (יהושע ז, ט) והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. וזה נזק המלך, מיד מתמלא רחמים עליה ועל עמה וגוזר כל אותן הנקמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות באדום, ושעתיד הקדוש ברוך הוא להעביר השר הזה מן העולם, שנאמר (ישעיה כה, ח) בלע המות לנצח וגומר. מיד (אסתר ז, ו) והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר (שם ח, טז). ואז הכרובים פניהם איש אל אחיו, ואין שטן ואין פגע רע^הגה"העיין בחלק תורה שבכתב בדרושים של פרשת זכור המוזכרים בפרשת ואתה תצוה, שלעתיד ימי הפורים וימי הכפורים לא יתבטלו, והבאתי שם מדרש כי הם שוים, פורים ביטול חיילותיו של סמאל למטה, ויום הכפורים ביטול סמאל בעצמו וכו'::

כ״גצריך להתוודות ולפרוט. וכל המתוודה, אין דינו מסור כי אם בידו של הקב"ה ורחום הוא, ונחם על הרעה. ולפי שהאדם קרוב אצל עצמו, אינו נידון על פיו, שנאמר (שמות כב, ח) אשר ירשיעון אלהים, ואמרו רז"ל (ב"ק סד, ב) פרט למרשיע את עצמו. והעושה כן, הקב"ה מעביר לו על כל פשעיו, דכתיב (תהלים לב, ה) אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת עון חטאתי סלה. ונתקנו חמש תפילות ביום זה, שהוא כנגד היובל העליון, וכנגד חמשה שערים. עד כאן לשון בעל תולעת יעקב:

כ״דסדר עבודת של יום הקדוש הזה יום הכפורים וסודיהן, תמצא בספר עבודת יום הכפורים שחיבר האלהי מהרמ"ק ז"ל, והספר ההוא מעט הכמות ורב האיכות וראוי לעיין בו ביום הכפורים, כי ביום הכפורים מזכירין עבודת היום לקיים (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו. וכל קרבן צריך כוונה ומחשבה, על כן כל בר דעת יעסוק בספר הנזכר ביום הקדוש ונרצה לו לכפר עליו:

כ״הסוד התשובה

כ״ותשו"ב ה', היא ה' בתראה משם ידו"ד סוד השכינה שהוא בגלות מפני חטאים וכמו שכתוב (ישעיה נ, א) בפשעכם שלחה אמכם, היא ה' אחרונה. ובשובו מדרכו, אז תשוב ה' למקומה להתייחד בוי"ו שבשם שהיא סוד תפארת. וזה נרמז בתיבת תשו"ב, תשב ו'. וזה הוא שאמר הכתוב (עי' ירמיה ד, א) אם תשוב ישראל אלי תשוב:

כ״זעוד רומז ליותר עליונה, כי בחטאינו ובעוונות אבותינו ה' ראשונה מהשם היא אימא עילאה נלקחה האם מעל הבנים, וגדולה תשובה שחוזרת האם על בניה ואם הבנים שמחה. ושם בבינה שורש התשובה כנודע, כי בינה סוד תשובה כאשר הארכתי בזה בכמה מקומות. וכמו שששת ימים העליונים סוד הבנים, ואימא תתאה שרשם בבינה ומהבינה מסתעפים ואל הבינה שבים, כן האדם צריך לעסוק בתשובה בכל יום ויום מששת ימי המעשה, ואף בשבת יהרהר בתשובה, וכהא דתנן (אבות ב, י) ר"א אומר, שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו, וכי יודע באיזה יום ימות. והשיב מכל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר. ואז כשעושה תשובה בכל יום הענפים חוזרים לשרשם, והכל בסוד התשובה שהוא הבינה והיא סוד עולם הבא כנודע, אשר על זה נאמר (ישעיה סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך:

כ״חוזה לשון ספר תולעת יעקב, וכבר הודענו תועלת התשובה וההתעוררות ההוא עולה עד התשובה העליונה, והוא סוד אמרם ז"ל (יומא פו, א) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, והיא מתעוררת וחוזרת על בניה. והוא סוד שובו והשיבו, שישובו הם, ואז ישיבו האם על בניה וזהו תקונם:

כ״טוכבר ידעת מעלת בני תשובה ממה שאמר ר' אבהו בפרק אין עומדין (ברכות לד, ב), במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כי מקום בעלי תשובה נעלה מאוד הוא המאור העליון העולם הבא הנקראת תשובה, ולפיכך נקראו בעלי תשובה. ומקום הצדיקים למטה כמה מעלות מקום הצדיק עמודו של עולם, אלה יורשים ארץ החיים למטה, ואלה יורשים ארץ החיים למעלה, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ואמר יעשה כנגד היובל העליון עולם החירות, ולזה בא בלשון נסתר, עד כאן לשונו:

ל׳ובזוהר (עי' ח"ב קו, א) תנינן, אתר מתוקן אית לבעלי תשובה שלימתא, תנינן לית מילתא בעלמא דקיימא קמי תשובה, ועל כולא קב"ה מחיל וקביל ליה. ודאי מאן דתב בתיובתא שלימתא, הא אזדמן לקיבליה אורח חיים. ואע"ג דפגים מה דפגים, כולא איתתקן ואתהדר על תקונה. דהא אפי' במה דאית אומאה, קב"ה מכפר עליה, דכתיב ביכניה (ירמיה כב, כד) חי אני נאם ה' אם יהיה יכניהו חותם על יד ימיני. וכתיב (שם ל) כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי לא יצלח בימיו. ואע"ג דעביד כמה חטאין וכמה חובין, כיון דשמע כך מפי ירמיה הנביא, תב בתיובתא שלימתא וקבליה קב"ה ומחיל ליה על כולא. מה כתיב בתריה (דה"א ג, יז) ובני יכניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו, מכאן אוליפנא דתשובה מתבר כמה גזרין בישין וכמה שלשלאין דפרזלא, ולית לך מלה דקיימא קמי תשובה. ובגין כך, כתיב (ישעיה סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. אשר פשעו בי לא כתיב, אלא הפושעים בי, דלא בעאן לאהדרא בתשובה ולאתנחמא על מה דעבדו. אבל כיון דתבו ואתנחמו, הא קב"ה מחיל לון, ובגין כך בר נש דא אף על גב דפשע ביה ופגע ביה באתר דלא אצטרך ותב לקמיה, קב"ה מחיל ליה וקביל ליה וחס עליה, דהא קוב"ה מלא רחמין איהו וחס על עובדי ידיה, דכתיב (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו. ואפילו על בעירי ועופי מטאן רחמיו, כל שכן וכל שכן על בני נשא על אחת כמה וכמה:

ל״אזכאין אינון מאריהון דבעלי תשובה דתייבין כולא לאתרייהו, ועל דא תנינן אתר דבעלי תשובה יתבין צדיקים גמורים לא יתבין ביה. מאי טעמא, אלא אילין איתתקנו באתר עילאה, באתר דשקיין דגנתא אשתכח תמן, ומאן הוא תשובה. ועל דא אקרון בעלי תשובה, ואילין אתתקנו באתר דנייחא באתר עילאה, ואילין יתבין באתר זוטא. מאי טעמא, אילין תייבין מיא לאתרייהו מאתר עילאה דנהרא עמיקתא, עד ההוא אתר דאיקרי צדיק וצדיקים גמורין נגדין לון מההוא אתר דאינון יתבין להאי עלמא, ועל דא אילין לעילא ואילין לתתא. זכאה חולקיהון דמארי תשובה. מאי תשובה, דכתיב (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה אשר גזל, כמאן דסטו מאורחא ולבתרי ויתיב לאורחא, דא איהו דאתיב נשמתיה לאתר דאיתגזרת מיניה מתמן. תא חזי, כל בר נש דמכסיה חטאים ולא מפרש לון קמיה קב"ה ויתבע עלייהו רחמי, קב"ה לא יהיב ליה תשובה, בגין דאיהו אכסי' מיניה, דכתיב (משלי כח, יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. ואי פריש לן קמיה קב"ה ותב מיניה, קב"ה חייס עליה ויתגברון רחמי על דינא. וכל שכן אי איהו בכי ואושיד דמעין בצלותיה, דהא כל פתחין סתימין אינון, ופתחה דדמעה לא סתים ואתקבל בתשובה, ועל דא פרישי דחטאיה איהו יקרא דקב"ה דאתגברי רחמי על דינא. ועל דא כתיב (תהלים נ, כג) זובח תודה יכבדנני, תרין כבודין, חד לעילא וחד לתתא, והאי דאמרן בחובין דביניה ובין קב"ה הוא צריך לפרשה לון קמיה קב"ה ומתודה עלייהו. אבל אסור ליה לפרסמא לון קמייהו דבני נשא, בגין דעזות פנים איהו ליה. אבל חובין דביניה ובין חבריה, אצטריך לפייסא לחבריה כמה דעביד ליה עד דמחיל ליה, דקב"ה לא מחיל ליה עד דמחיל ליה חבריה, עד כאן לשונו:

ל״בענין שנהגו להתענות ולעשות תשובה, מצאתי בקונטרסים דהאר"י ז"ל סודם ועיקרם של תעניות ארבעים יום אלו נתקנו על עון של זרע לבטלה הנקרא שוחטי ילדים כו', וצריך לכוין בשם ע"ב דיודי"ן שיש בו ד' יודי"ן כל אחד כלולה מעשר הרי ארבעים, ולכן בי' ימים הראשונים בכל יום ויום מהם יכוין כנגד החלק שיש באותה היו"ד, וכן יעשה בכל מ' יום בד' יודי"ן הנזכרים, ויכוין בכל יום להעלות חלק א' מהיודי"ן הנזכר, והשליך אותם ארצה בעונו ומסר אותה הקדושה תוך הקליפות, וע"י כן נותן כח וחיות אל הקליפות, וע"י כן תעלה למעלה וישארו מתים:

ל״גוזהו סוד (ירמיה ג, יד) שובו בנים שובבים, פירוש אותן הבנים שמסר אל הקליפות בהשחתת זרעו ואז מתלבשים תוך הקליפות ונעשו שובבים, ועתה שובו בנים השובבים הנז' מתוך הקליפות ושובו אל הקדושה, עד כאן. ובחלק תורה שבכתב בפ' שמות שם תמצא השייכות שיש לזה דוקא באלו הפרשיות שמות וארא וכו', עיין שם:

ל״דעוד מצאתי במגילת סתרים על ענין בנים הנ"ל וזה לשונו, כתיב (ישעיה נט, כ) ובא לציון גואל. ואמרו רז"ל (ע"ז ה, א), אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. *גואל *ולשבי *פשע, ראשי תיבות גוף, כי המוציא שכבת זרע לבטלה מוסר את בניו ביד החצונים. וכשישוב בתשובה, יחזרו אותן הבנים למקום תוך האוצר הנקרא גוף. וזהו ולשבי פשע ביעקב, כי הוא שב בתשובה מאותו פשע. וראשי תיבות של *ביעקב *נאם *ידוד *ואני, הוא בניו, כי כל זה הם מעכבים את המשיח. והשב, מחזירם למקומם וגורם ובא לציון גואל, עד כאן:

ל״הוענין עון זרע לבטלה וחומר תשובתו, כתבתי בארוכה לעיל בשער האותיות באות קדושה, וכל בעל תשובה צריך לעיין שם:

ל״ונשלם פרק תורה אור